צו חיסיון על סוד מסחרי

סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע כי בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם. להלן החלטה בנושא צו חיסיון על סוד מסחרי: החלטה 1. בקשה זו הינה בקשת התובעת- המבקשת, ליתן צו חיסיון על סעיף 25 ונספח "לב" לתצהיר העדות הראשית של התובעת. כמו כן, עותרת המבקשת להורות כי המשיבים לא יעשו שימוש במידע האמור זולת לצורך ההליכים המשפטיים בתיק זה. 2. עניינה של התביעה בתיק העיקרי הינה הפרת סימני מסחר וזכויות יוצרים של התובעת שהינה יצרנית של ציוד משרדי ומדפסות. הטענה כנגד הנתבעים הינה כי שיווקו מחסניות דיו של חברת EPSON (התובעת) אשר לגביהן נטען כי הן מזויפות. לגבי חלק מהנתבעים אף נטען כי הם היבואנים של המוצרים אשר נטען כי מזויפים. 3. האמור בסעיף 25 ובנספח "לב" לתצהיר מפרטים "טביעות אצבע" - אותם הסימנים אשר באמצעותם ניתן להבחין בין מחסניות דיו מזויפות לבין אלה המקוריות של המבקשת. 4. נימוקיה של המבקשת הינם כי "טביעות האצבע" הינן מידע סודי רגיש שבא להגן על קניינה והמוניטין שלה וכי קיימת סכנה ממשית כי המשיבים ישתמשו במידע למטרות זרות מחוץ להליך ויעבירו אותו לידי צדדים שלישיים. 5. טענה נוספת הינה כי הזכויות הדיוניות או המהותיות של המשיבים לא תפגענה מהצו המבוקש, שכן "טביעות האצבע" פרושות לפני המשיבים שיכולים לעשות בהם שימוש לצורך ההליך דנן, ואילו אי מתן הצו עלול לגרום למבקשת נזקים בלתי הדירים. 6. המבקשת שבה וטוענת כי יש ב"טביעות האצבע" משום סוד מסחרי שכן מעניקות לה יתרון עסקי שראוי להגנה גם לאחר שגולה לעוסק פלוני, באשר אין בכך בכדי להפקיע את סודיות המידע. 7. בתגובה לבקשה זו טוענים המשיבים 1-2 כי סימני הזיהוי של מחסניות המבקשת אינם מהווים סוד מסחרי, שכן אין בהם עצמם כל יתרון אלא סימן זיהוי בלבד. וכי המבקשת חשפה את הסימנים אף לפני הגשת התצהיר. לטענתם המבקשת מנסה לשמר את המונופול שיצרה בארץ ולהותיר בידה את השליטה הבלעדית מבלי ליתן למשיבים אפשרות להיזהר מרכישת מוצרים שאינם מקוריים. טענה נוספת הינה בדבר חוסר תום לבה של המבקשת אשר לא הזהירה את הציבור מפני הזיופים ולא נתנה כלים לזהותם. 8. בתגובתם של המשיבים 9-10 ו-14-16 טוענים הם כי לא הוגש תצהיר לתמיכה בבקשה ואין כל תשתית ראויה על מנת לקבוע כי העניין באי הגילוי גובר על הצורך לגלות הראיה. 9. בנוסף טוענים המשיבים כי השיקול של עשיית הצדק עם המשיבים לא עומד בקנה אחד עם המשך המשפט והתנהלות חסרת תום לב במסגרתה המבקשת מונעת ומכשילה במתכוון כל אפשרות לתקלה עתידית כאשר כל מטרתה למנוע יבוא מקביל. לדידם של המשיבים אין לנצל "עיוורונו" של אדם מסיבה תועלתית ואין איסור לאפשר לסוחרים לגיטימיים לעשות במידע שימוש רגיל וסביר. דיון 10. עניין מקדמי אשר יש ליתן לו את הדעת הוא התצהיר. תצהירו של מר אורן פליישר הוגש, ויש בו כדי לתמוך בבקשה שכן בתצהירו מעיד על ההשקעה במוצר, ההשקעה מכוחה טוענים כי מדובר בסוד מסחרי, וטענת החיסיון הינה טענה משפטית הנגזרת מכך. על כן ראיתי לנכון לדון בבקשה גופה ולא לפוסלה על הסף בהעדר תצהיר. 11. סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע כהאי לישנא: "(א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם. (ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי. (ג) בהליך משפטי בענין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה בי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) אין כדי להגן על הסוד המסחרי. (ד) בסעיף זה, "בית משפט" - לרבות בית דין, רשות, גוף או אדם, בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לפי כל דין." בכותרת הבקשה מבקשת המבקשת צו חיסיון, עם זאת בתשובתה מבקשת היא צו איסור פרסום. ראוי להבחין בין השניים; חיסיון הוא למעשה חריג לעיקרון הגילוי "תכליתו למנוע ממידע "חסוי" מלבוא בפני הערכאה השיפוטית" וסודיות הינה למעשה חריג לעיקרון הפומביות "תכליתה למנוע חשיפתו של מידע "סודי" בפני הציבור" (י.קדמי על הראיות חלק שני, עמ' 863). המשיבים 9-10 ו-14-16 טוענים בתגובתם לעניין האיזון בין חובת הגילוי לצורך באי הגילוי, אך זאת כמתייחס לבקשה למתן צו חיסיון. לא ראיתי לנכון לדון בשאלת החיסיון וזאת לנוכח הבהרתה של המבקשת בתשובתה כי אין היא מבקשת להטיל חיסיון על "טביעות האצבע", וכי המשיבים יוכלו להפוך ב"טביעות האצבע" כראות עיניהם בהליך זה ולמעשה עותרת היא לצו איסור פרסום, אשר ימנע שימוש במידע מחוץ לכתלי בית המשפט ואין עסקינן בצו למתן חיסיון. על פי סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, רשאי בית המשפט ליתן צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין לא יפורסם. על מנת לקבל צו כאמור, יש להראות כי עסקינן בסוד מסחרי כאמור בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999: "'סוד מסחרי', "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;" במקרה זה, להבחין ממקרים אחרים, שאלת היות "טביעות האצבע" סוד מסחרי, הינה שאלה מהותית לתביעה עצמה וליחסים בין הצדדים כאשר הטענות לשאלת קיומו של הסוד המסחרי הן עובדתיות ויש להוכיחן. ההיגיון מאחורי צו איסור הפרסום הינו מחד, כי אין ליתן "פרס" בידי זייפנים ללמדם כיצד ליצור הזיוף בצורה "מוצלחת יותר" ומאידך, כפי שטוענים המשיבים אין לשים מכשול בפני עיוור, ולא ליתן בידי הצרכנים כלים לזהות זיופים בצורה שיש בה אף למנוע תחרות בין ספקים שונים. בשלב זה אין להכריע בשאלה האם מדובר בסוד מסחרי או לאו, ויש צורך בהוכחת הטענה. 12. באיזון בין האינטרסים של הצדדים לצורכי הליך זה, לא ייגרם נזק למשיבים באם יינתן צו איסור פרסום מחוץ לכותלי בית משפט ולא יהא בכך כדי לפגוע בזכויותיהם הדיוניות. 13. אשר על כן - בשלב זה אני נעתרת לבקשה ומורה על מתן צו איסור פרסום לעניין "טביעות האצבע". עם זאת, אין בכך קביעה להמשך ההליך בדבר היות "טביעות האצבע" סוד מסחרי, והצדדים רשאים להעלות טענות לעניין זה בבירור התובענה גופה. 14. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בעת מתן פס"ד סופי בתיק העיקרי. סודיותחיסיוןסוד מסחריצווים