ביסוד התביעה והבקשה שלפני טענת המבקשים כי המשיב משווק מוצרי טקסטיל של יצרנים עם דף פרסום הזהה כמעט לחלוטין עם דף פרסום שנלווה למוצרי המבקשים, כאשר דף הפרסום הינו פרי השקעתה ועבודתה של המבקשת. להלן החלטה בנושא צו מניעה נגד פרסום דומה: החלטה א. לפני בקשה לצו המורה למשיב: "א. להימנע מלעשות כל שימוש מסחרי ו/או אחר בדף פרסום הזהה לדף הפרסום של מוצרי המבקשים. ב. להימנע מלייצר ו/או לשווק מוצרי טקסטיל עם דף פרסום הזהה לדף הפרסום של המבקשים. ג. להימנע מלעשות פרסום למוצרי המשיבים בצבעים ובגוונים הזהים לאלו המופיעים בפרסום מוצריהם של המבקשים. ד. להימנע מלעשות כל שימוש בסמל סביון המופיע בפרסום מוצריהם של המבקשים. ה. להורות למשיבים להסיר לאלתר את תוכן המלל המופיע בדף הפרסום למוצריהם ואשר נלווה לכל מוצר ומוצר. ו. להורות למשיבים להסיר לאלתר מכל דבר פרסומיהם את תו התקן המופיע בו. ז. ליתן למשיבים צו לאסוף את מוצריהם אשר שווקו עם דף הפרסום של המבקשים." הבקשה נושאת את הכותבת "בקשה לצו מניעה זמני", אולם העתירה נוסחה כבקשה לצו מניעה קבוע, שכן לא נאמר בה שהצו המתבקש מוגבל בזמן. הבקשה נסמכת על תביעת המבקשים בתיק אזרחי 1460/05 שנוסחה זהה לסעדים שהתבקשו בבקשה לסעדים זמניים, לבד מהוספת סעד ח שעניינו בקשה לחייב את הנתבע בשכ"ט עו"ד. זו כשלעצמה סיבה מספקת לדחיית הבקשה. ב. ביסוד התביעה והבקשה שלפני טענת המבקשים כי המשיב משווק מוצרי טקסטיל של יצרנים עם דף פרסום הזהה כמעט לחלוטין עם דף פרסום שנלווה למוצרי המבקשים, כאשר דף הפרסום הינו פרי השקעתה ועבודתה של המבקשת. העילות אותן מונים המבקשים בכתב התביעה הן: סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. גניבת עין, לפי סעיף 1 ותאור כוזב, לפי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999. עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979. ג. המשיב מצביע על הבדלים בין דף הפרסום המצורף על ידו למוצריו לזה של המבקשים, ומוסיף וטוען כי בפגישה עם נציג המבקשים, בה נדונה עיסקה בה הציע נציג המבקשים למשיב לרכוש מהמבקשים כריות, עיסקה שלא יצאה לפועל בשל מחלוקת על המחיר, התייעץ עם נציג המבקשים בשאלה אם כדאי לו לצרף למוצריו דף פרסום דומה לזה של המבקשים, ונענה שאין למבקשים התנגדות שהמשיב ידפיס דף פרסום דומה עם הלוגו של המשיב, וכך אמנם פעל. הנה כי כן המשיב מאשר כי העתיק את דף הפרסום שהופק על ידי המבקשים, תוך הוספת הלוגו שלו. השוואת דפי הפרסום מעלה כי הודאה זו אינה הודאת שווא. מדובר בהעתקה הגלוייה לעין כל מתבונן, כשלבד מציון סימנו של המשיב, אכן באותיות גדולות ובולטות, הדף הינו העתקה של דף הפרסום שהופק על ידי המבקשים. כך באשר לעיצוב הדף, לצבעים , לכיתוב ולמוטיבים הגרפיים. טענת המשיב כי נטל רשות להעתיק את דף הפרסום אינה נתמכת בראיה כלשהי, ועל פניה אינה מעוררת אמון. המשיב אינו מציע מניע שיוכל להסביר הסכמה מצד המבקשים לאפשר למשיב, כך סתם ללא סיבה, להעתיק דף פרסום שהמבקשים טרחו והשקיעו ממון בהפקתו כדי לקדם את המכירות שלהם. ד. העילה המוזכרת ראשונה בכתבי הטענות של המבקשים היא סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. לטענת המבקשים מעשי המשיב פוגעים בזכות הקניין שלהם. לדעתי חוק זה אינו רלבנטי לענייננו. ה. העילה הבאה עליה מסתמכים המבקשים, עוולת גניבת עין. המבקשים מצטטים את סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות (להלן: "חוק עוולות מסחריות") אולם עוסקים אך ורק ביסוד של הטעיית הציבור, אותו הם מכנים "היסוד השני". המבקשים "שכחו" להזכיר את היסוד הראשון שנקבע בפסיקה, שעניינו הוכחת מוניטין. המבקשים לא הציגו תשתית ראייתית לכאורית להוכחת מוניטין, ואפילו לא טענו לקיומו. לפיכך, אין מנוס מהמסקנה שהמבקשים לא הרימו את הנטל להניח תשתית ראייתית לכאורית לביסוס סיכויי זכייתם בתביעה על פי עילת גניבת עין. ו. העילה השלישית עליה מסתמכים המבקשים הינה תיאור כוזב לפי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות. בעניין זה נטען כי המשיב מפרסם מידע כוזב לגבי המוצר המשווק על ידם. עיון בתצהיר התומך בבקשה מגלה כי אין בתצהיר טיעון לביסוס לכאורי של הנטען בעניין זה. ז. העילה האחרונה עליה מסתמכים המבקשים הינה עשיית עושר ולא במשפט. הנטען בעניין זה הוא: "המשיבים מוכרים את המוצרים בשם כמעט זהה לשם מוצרי המבקשים ובתאור מילולי הזהה לחלוטין לזה של המבקש מטעים את הציבור ומתעשרים שלא על פי זכות שבדין". הטענה שהמשיב מוכר את המוצרים בשם כמעט זהה לשם מוצרי המבקשים לא נתמכה בתצהיר התומך בבקשה, ואף אינה נכונה, שכן המשיב מציין על דף הפרסום שלו בהבלטה שהמוצר מיוצר על ידי "אטלנטיק", שם שדבר אין לו עם השם בו משתמשים המבקשים. הטענה כי השימוש בתיאור מילולי זהה לחלוטין לזה שבדף הפרסום של המבקשים נכונה (למעט הבדלים זניחים) אולם שימוש זה אינו כשלעצמו גורם להתעשרות של המשיב. לפיכך אני סבור שגם בעניינה של עילה זו לא הרימו המבקשים נטל הטיעון והראיה. ח. העילה אותה היה מתבקש לטעון, אולם היא לא נטענה, הינה הפרת זכות יוצרים. מאחר והעילה לא נטענה, המשיב לא התייחס אליה, לא ראוי להשתית עליה צו לטובת המבקשים. ט. עוד אוסיף, כי תביעת המבקשים חמדנית, שכן בסעד ג ביקשו לנכס לעצמם את הצבעים והגוונים בהם השתמשו בדף הפרסום, ולאסור על המשיב מכל וכל להשתמש בפרסומיהם בצבעים ובגוונים זהים לאלה המופיעים בפרסום מוצרי המבקשים. י. לאור האמור לעיל ראוי היה לדחות את הבקשה, אולם מאחר ובסעיף 16 לתשובת המשיב קיבל על עצמו המשיב לא להשתמש בדף הפרסום עד למתן פסק הדין, על המשיב לקיים את דברו, וכך אני מורה. הואיל ואין קשר בין הנמקת החלטתי ובין טיעוני באת כח המשיב, ומאחר ואין לי ספק שהעתקת דף הפרסום של המבקשים אינה מתיישבת עם נורמות בסיסיות של הגינות בדרכי המסחר, אין צו להוצאות. יא. דומה שבעלי הדין ייטיבו לעשות אם יסכימו על נוסח של צו מניעה קבוע שיאסור על המשיב לעשות שימוש בדף הפרסום נושא התביעה או חיקוי בולט שלו. באי כח הצדדים יתייחסו להצעה עד 15.6.05.פרסוםצוויםצו מניעה