המבקשת עתרה לצו עיקול על נכסי המשיבים בגין שימוש בשם. להלן החלטה בנושא צו עיקול בגין הפרת סימן מסחרי: החלטה המבקשת הגישה תובענה כנגד המשיבים, למתן צו מניעה קבוע, צו למתן חשבונות ופיצויים. על פי הנטען בכתב התביעה (שמנוסח, כמו יתר כתבי טענות המבקשת, בבוטות רבה, מיותרת בהחלט בעיני), הרי שהמבקשת הינה הבעלים של מותג בינלאומי, המכונה "Buddha Bar" שהיא מעניקה זיכיונות לשימוש בו ברחבי העולם. המשיבים, כך נטען בתובענה ובבקשות שהוגשו בהמשך, גזלו את השם האמור, השתמשו בו לצרכיהם, הסבו ועודם מסבים למבקשת נזקים בלתי הפיכים, הגורעים מיכולתה להשתמש בשם זה בישראל. ראוי לציין כי למבקשת סימן מסחר הרשום על השם האמור, כפי נספח ד' לכתב התביעה והיא אף מחזיקה בשם המתחם (domain) האינטרנטי העולמי (סיומת com, בנבדל מסיומת ישראלית co.il אותה ניכסו המשיבים לעצמם). משכך, עתרה המבקשת לסעדים שבתובענה ובהמשך הדרך, עתרה לצו עיקול על נכסי המשיבים. יש לאבחן בין המשיבה מס' 7 לבין יתר המשיבים. לא ברור לי עד עתה כיצד זה הוכללה המשיבה מס' 7 בבקשה לצו העיקול, שעה שהיא כלל אינה בעל דין בהליך הנוכחי, הוגשה בקשה לצירופה (בשא 22361/06, בה אכריע בהמשך ההחלטה בנפרד) ומשכך לא יכול היה להתבקש וממילא להינתן כנגדה צו עיקול בעת שניתן. מכל מקום, על פי הנטען בבקשה להטלת עיקולים, המשיבים לא רק שגזלו את השם והם עושים בו שימוש בלתי מורשה לצרכיהם שלהם, הרי שהם גם הרהיבו עוז להגיש תביעה כנגד צד שלישי שהשתמש בשם בודהה, בטענה שהוא עושה שימוש בלתי ראוי בשם האמור השייך להם. עוד נטען בבקשה כי מעבר לעובדה שמדובר במתחזים, מעבר לעובדה שהתביעה מגובה בראיות מצויינות לרבות לנזקים האדירים שנגרמים למבקשת, הרי שמדובר במי שספק אם ניתן יהיה לגבות מהם את פסק הדין לכשזה יינתן, באשר מדובר בשורה של חברות, המוקמות חדשות לבקרים, מחליפות ידיים, חסרות כל הון או נכסים משמעותיים, תוך שהמשיבים עושים שימוש בכל מיני דרכים לא לגיטימיות להעלים כספים ומנסים למלט את נכסיהם מידי המבקשת. הבקשה הובאה מלכתחילה לעיוני, אני ביקשתי הסבר לנקודה מסוימת (החלטה מיום 27.9.06), הסבר ניתן ואז ניתנה החלטת חברי, כב' השופט גלדשטיין, מיום 4.10.06, בה הורה על הטלת עיקול עד לסך של 100,000 ₪, שהוא סבר שהינו סכום ראוי בנסיבות לקצוֹב לשם הטלת העיקול. על החלטת כב' השופט גלדשטיין הגישה המבקשת ערעור וכב' השופטת דותן, שבהתאם להוראות הדין דנה בערעור במעמד צד אחד, העלתה את סכום העיקול לסך של 1,500,000 ₪. המשיבים הגישו בקשה לביטול העיקול (משום מה הם גם הגישו בקשה לכב' השופטת דותן לבטל את החלטתה שלה, בקשה שאין לה ידיים ורגליים בדין, אך מן הסתם נושא זה יוכרע בנפרד, אם לא ימהרו למחוק אותה כמתחייב), ונקבע דיון במעמד הצדדים. אעיר שהדיונים התארכו במקצת, הן משום הערעור שהוגש ובהמשך משום השביתה במשק שהביאה לכך שמצהיר שאמור היה להגיע בטיסה לדיון, לא יכול היה להגיע לישראל, דבר שגרר דחייה מסוימת בדיון. סופו של דבר, נשמעו חקירות המצהירים ולאחר מכן, לאחר שכשלתי בניסיון לשכנע את הצדדים להגיע להסכמה, הגישו הצדדים סיכומים בכתב בטווח קצר של ימים. אני חייב להעיר לשני הצדדים כאחד, שלהתרשמותי, במעט רצון טוב, ניתן לסיים את הסכסוך כולו בהסכמה, במתווה שיהיה מקובל על שניהם, במקום להיגרר לסכסוכים של שנים על גבי שנים, שרק ירבו תורה ויאדירו אותה, אך תועלת של ממש לא תצמח למי מהצדדים כתוצאה מהם. נתון נוסף שיש לקחת בחשבון בעת ההכרעה הוא שנכון למועד ההתרחשויות המקוריות, וגם נכון להיום, יש לומר, לא הייתה למבקשת כל כוונה לקיים פעילות או לתת זיכיון לפעילות בתחומי ישראל, תחת השם בודהה בר. נקודת המוצא חייבת להיות שלמבקשת (חרף עדותה המגומגמת והבאמת מיותרת של הגב' אסטל רושטון, שבכל העבוד לא ממש ידעה הרבה, למעט לדקלם את מה שלמדה מעורכי הדין של המבקשת, אך מרבית העובדות לא ממש שנויות במחלוקת) זכויות בשם בודהה בר, אין למעשה מחלוקת של ממש, שאף שהביטוי בודהה בר משמש מועדונים רבים ביותר בעולם, כפי שנוכחנו לדעת כולנו במהלך הדיון אגב גלישה אינטרנטית קצרה, הרי שהמועדונים המובילים בעולם הפועלים בשם זה הם כולם מועדונים שקיבלו רשות לכך מהמבקשת והמבקשת אף מקפידה ופועלת כנגד מועדונים (כנראה רק מסדר גודל מסויים) המשתמשים בשם שלא כדין, בכל רחבי הגלובוס (כך עלה מפורשות מחקירתה של הגב' אסטל רושטון). אין גם מחלוקת של ממש, שהמשיבים ביקשו לנכס לעצמם שלא כדין את השם בודהה בר, ולכאורה לפחות, נראה שהם עשו כן מתוך הבנה וידיעה שבודהה בר הינו מותג מוכר בעל שם עולמי וקיימות הפניות רבות מדי, בין אם בקטעי עיתונות שיזמו המשיבים ובין אם באתר האינטרנט שלהם, למותג בודהה בר, שהוא רכוש המבקשת - על כך אין חולק - מכדי שניתן יהיה לראות במעשיהם משהו אקראי או לא מתוכנן. יש לקבוע, לצורך השלב הנוכחי, שלמשיבים הייתה תוכנית ברורה, תוכנית שבהוצאתה לפועל החלו, לעשות שימוש באותו מותג לצרכיהם שלהם. אלא שמה שקרה הוא, שמשנודע למבקשת דבר מעשיהם של המשיבים, נקטה זו מיד בצעדים נמרצים באמצעות פרקליט מטעמה, תוך שהיא מתרה במשיבים חזור והתרה, שאל להם לעשות שימוש בשם האמור, וכי אם יעשו שימוש בשם, ינקטו כנגדם צעדים משפטיים. תגובות המשיבים לפניות היו ככל הנראה איטיות במכוון. בפועל הם החלו בפעילות העסקית אך בהמשך הדרך, שינו את השם, שינו את הלוגו, שינו את צורתו בודהה (מבודהה הודי לבודהה תאילנדי) עד שהיום למעשה ניתן למצוא רק איזכורים אקראיים לבודהה בר במתכונת המאפיינת את המבקשת וגם זאת לא במועדון עצמו אלא רק באתר האינטרנט. מה אם כן מתבקש וזאת ההצעה שהצעתי לצדדים? לנסות לכמת מה השווי של השימוש שעשו המשיבים לתקופה מסוימת בשם בודהה בר, מאחר והמקום פועל כוריאציה מסוימת לשם האמור גם כיום, אף שללא קישור ישיר למבקשת וענייניה, לשלם סכום כסף מסוים כתמלוגים לתקופה שתקבע ובכך לסיים את הסכסוך. אף שעקרונית לא שמעתי התנגדות ממי מהצדדים למהלך המוצע, בפועל התנהלותם (שמושפעת גם מכעסים שצברו האחד כלפי השני ועמדות מיליטנטיות בהן דבקו בדיון, כשאף אחד לא רותה להתפס כמי ש"ויתר" חלילה לחברו) היתה כזו שלא איפשרה השגת הסדר מתחייב שכזה. אני סבור שמתכונת זו, שהיא גם מתחייבת ממצב הדברים בשטח, היא גם זו שצריכה להדריך אותי בבואי להחליט בשאלת העיקולים. שהרי, כיום אין יותר טענות (למעט עניינים שוליים כאמור) לשימוש נמשך במותג בודהה בר שבבעלות המבקשת. מכאן, שנזק מתמשך לא קיים, למעט הנזק הבסיסי שנגרם ממיצוב המשיבים כמי שקשורים למותג בודהה בר בתודעה הציבורית וצורך לפצות בגינו בסכום חד פעמי בצד תמלוגים לתקופה מסוימת (תוך הסרת הסממנים האחרונים שעוד נותרו וקושרים את המשיבים לשם). בניגוד לדעתם של פרקליטיה הנחרצים של המבקשת, אני סבור שאותם תמלוגים לא יכולים להיות מסדר הגודל של התמלוגים הרגילים אצל המבקשת, תמלוגים שהיא גובה ממי שממשיך לעשות שימוש במותג בודהה בר (ואין זה משנה לי לצורך העניין, אם הביאו דוגמא מבודהה בר לונדון או מבודהה בר ביירות, שניהם כאחד אינם רלבנטיים יותר לתובענה), שהרי כאמור אלה תמלוגים בגין שימוש נמשך בשם ולא שימוש חד פעמי שפסק. הצדדים לא סיפקו בידי כלים של ממש לקביעה מהו שוויו של הסכום האמור אך אני מעריך שבסופו של דבר סכום זה ייגזר כחלק מהסכום עליו עמד מר הנרי זימנד בסעיף 5 לתצהירו (600,000 יורו). דומה אם כן, שיש לקבוע סכום נמוך יותר מזה נקבע מלכתחילה בהחלטת כב' השופטת דותן, בפניה לא הובא הנתון, לפיו לא נעשה שימוש יותר במותג בודהה בר של התובעת. השאלה הבאה בה יש להכריע, היא השאלה, האם יש מקום להותיר את העיקול על כנו ביחס לכל המשיבים מס' 1-6. דומני, שיש להשיב על שאלה זו בחיוב. על פני הדברים, מנהלים המשיבים את עסקיהם בערבוביה. רגע מנוהלים העסקים על ידי חברה אחת, רגע על ידי חברה אחרת, רגע מונפקת חשבונית על ידי אחת החברות ורגע על ידי חברתה. משנתקלים המשיבים בקשיים הם מקימים חברה נוספת (וכך באה לעולם המשיבה מס' 7). המשיבים גם מבקשים למכור חלק מעסקיהם ("כמקובל" בחיי הלילה, כפי שהשכילו אותי המבקשים בסעיף 24 לסיכומיהם, לי לא ברור מהיכן נלקחו מקובלות אלה). מצב הדברים הוא אם כן, שכל המשיבים כולם "בוחשים" בעסקי הבודהה בר בישראל, כל אחד בכשירות אחרת, לא ברור בדיוק מה תפקידו של מי מהם, כך שמבחינתי הם כולם ישות אחת שאינה ניתנת להפרדה, לפחות לא עתה. המשיבים העלו גם מספר טענות פורמליות, כמו מועד מסירה ועוד, אך אלה טענות מן הזן הפורמלי הטהור ובנסיבות המקרה, נדמית העלאתן בעיני, ממש כמהלך חסר תום לב, בבחינת זעקת הקוזאק הנגזל. נותר עניין המשיבה מס' 7. כפי שציינתי, זאת אינה כלל בעלת דין והמבקשת הכלילה בבקשה להטלת עיקולים שלא כדין, מבלי שצורפה קודם לכן, כנתבעת ומבלי שציינה עובדה זו כדבעי בבקשה. מדובר אם כן, במהלך לא תקין. סברתי שיש להעתר לבקשה לתיקון, שהרי לכאורה לפחות, מדובר במי שככל הנראה הוקמה לצורך ניהול ענייני יתר המשיבים, אך בקשת התיקון בעניין זה סתמית ביותר, אינה נתמכת בתצהיר ואין לקבוע שהונחה תשתית ראייתית כלשהי (למען האמת, אפילו לא נעשה ניסיון להניח תשתית עובדתית שכזו) ומשכך, דין הבקשה לתיקון שבבשא 22361/06 להדחות. סיכומם של דברים הוא, שאני מעמיד את סכום צו העיקול על הסך של 1,000,000 ₪, חלף הסך של 1,500,000 ₪ כפי שנקבע בעבר ועיקול זמני זה ימשיך לחול עד למתן פסק דין בתיק העיקרי, בהתאם לצו העיקול המקורי כפי שהורחב על ידי בהמשך הדרך בבשא 24764/06. ניתן לעתור להמרת העיקול כמובן, בבטוחה ראויה אחרת, שתבטיח את פסק הדין, לכשינתן, כמו נכס שישועבד לטובת המבקשת, אך בהעדר הצעה קונקרטית בענין זה, אף שהרעיון עלה אף הוא בדיון, אין דרך לקדם עתה מהלך שכזה. הדברים ישימים אך ורק ביחס למשיבים מס' 1-6. צו העיקול בכל הנוגע למשיבה מס' 7 מבוטל בזאת. בשלב זה, בשים לב לסגנון ההתבטאות בסיכומי המבקשת, ובעיקר בשים לב לעובדה שזאת הרשתה לעצמה לצרף ראיה, ללא נטילת רשות, לסיכומי התשובה שלה (גיליון של עכבר העיר) ומתוך רצון שלא לחסום את האפשרות להסדר בתיק זה, אינני עושה צו להוצאות, אך הליך זה יילקח בחשבון, בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי. אני מציע לצדדים בחום, לפנות להליך גישור זיז, רצוי אצל מגשר בעל הבנה בתחום זכויות היוצרים, נדמה לי שכולם רק ירוויחו ממהלך שכזה.סימן מסחריצוויםעיקול