שימוש במידע סודי תוך הפרת הסכם סודיות

הטענה אשר עומדת בבסיס טענותיה המשפטיות של התובעת היא הטענה לפיה חברה עושה שימוש בשיטה, בידע הסודי ובמידע, כהגדרתם בהסכם סודיות. להלן פסק דין בנושא שימוש במידע סודי תוך הפרת הסכם סודיות: פסק דין זוהי תביעה בגין הפרת חוזה, גרם הפרת חוזה, הפרת חובת אמון, גזל סוד מסחרי ועשיית עושר ולא במשפט שנעשו ע"י הנתבעות, בשימושן, כך על פי הטענה, בשיטה להגנה מפני זיופים אשר בבעלות התובעת, בידע החסוי ובמידע הקשור אליה. עובדות: 1. התובעת הינה חברה פרטית הרשומה בישראל ועוסקת, בין היתר, בפיתוח ויישום שיטת ה-SECU-LABEL להדפסה, המגינה מפני זיופים (להלן: "שיטת סקו-לייבל"). 2. שיטת הסקו-לייבל, ככל שמוסכם על הצדדים, מבוססת על חותמת הניתנת לזיהוי באמצעות קורא אלקטרו-אופטי (להלן: "חותמת סקו-לייבל", "קורא סקו-לייבל"). זיהוי החותמת ע"י הקורא האלקטרו-אופטי הוא שמגן מפני זיופים (ר' סעיף 4 לכתב התביעה, סעיף 2.2 לסיכומי הנתבעת). 3. לטענת התובעת, חותמת הסקו-לייבל היא ייחודית להדפסה, והיא מורכבת מחומרים מיוחדים בעלי תכונות אופטיות המעורבבים בצבעי הדפוס. נתוני החומרים המיוחדים מוזנים לתוך מכשיר קריאה אלקטרו אופטי וזיהויים על ידו הוא שמבטיח כי כל העתק של ההדפסה או נסיון לזיוף, יתגלה (ר' סעיף 4 לכתב התביעה). 4. הנתבעת 1 (להלן: "סופרקום") הינה חברה ציבורית הרשומה בישראל ועוסקת, בין היתר, בפיתוח, ייצור ושיווק של מערכות ממוחשבות המציעות פתרונות כוללים להפקת תעודות מאובטחות נושאות תמונה (ר' ס' 2 לכתב התביעה, ס' 1 לכתב ההגנה). 5. החל ממועד הקמתה (1988) ביצעה סופרקום עבודות הדפסה שונות באמצעות פתקית, חברת האם של התובעת. עבודות אלו כללו הדפסת סימון מיוחד על גבי עטיפות התעודות אותן סיפקה סופרקום לחלק מלקוחותיה (ר' ס' 7 לתצהיר מר גדעון פישמן - מנכ"ל ויו"ר דירקטוריון התובעת, וס' 4(א) לכתב ההגנה). 6. בתחילת שנות ה- 90' הציעה התובעת לסופרקום לעשות שימוש בשיטת הסקו-לייבל, לצורך אבטחת התעודות המופקות על ידה (ר' ס' 8 לתצהיר פישמן, ס' 2.2 לסיכומי הנתבעות). סופרקום נענתה להצעה ובהתאם הדפיסה התובעת את חותמת הסקו-לייבל על חומרי הגלם של התעודות, טרם הדפסת התעודות עצמן ע"י לקוחות סופרקום (ר' ס' 10 לתצהיר פישמן, ס' 2.3 לסיכומי הנתבעת). 7. בשנת 1994 הוחל בשילוב קוראי סקו-לייבל במכונות הנפקת התעודות אותן סיפקה סופרקום ללקוחותיה, על מנת להבטיח כי מכונות אלו תאפשרנה הדפסת תעודות רק על גבי חומרי גלם הנושאים חותמת סקו-לייבל (ס' 6 לכתב התביעה, ס' 4(ה) לכתב ההגנה). 8. מאחר ופעולתו התקינה של קורא הסקו-לייבל הצריכה פעולת כיול בשטח ומאחר והצדדים רצו כי פעולת הכיול בשטח תבוצע ע"י אנשי סופרקום, העמידה התובעת לשימוש סופרקום את הידע והתוכנה הנדרשים לביצוע הכיול (ר' ס' 7(ג) לכתב ההגנה, ס' 12 לסיכומי התובעת, ס' 2.3 לסיכומי הנתבעות, ס' 14 ו- 28 לתצהיר מר פישמן ועמ' 196 לפרוטוקול מיום 24.3.03 ש' 17-20). 9. על רקע זה ביקשה התובעת מסופרקום לחתום על הסכם שכותרתו "הסכם סודיות", וזה נחתם ביום 3.1.05 (להלן: "ההסכם") (נספח א' לכתב התביעה). (ר' ס' 12 לכתב התביעה, ס' 12 לסיכומי התובעת, ס' 7(ג) לכתב ההגנה). 10. בהסכם מופיעות ההגדרות כדלקמן: ""השיטה" שיטת ה- SECU-LABEL המבוססת על שימוש בחומרים בעלי תכונות אופטיות מיוחדות המעורבבים בצבעי הדפוס. הדפסה היוצרת "חתימה" יחודית לאותה הדפסה ומגינה עליה מפני זיופים, אשר ניתנת לפיענוח רק בעזרת מכשירי קריאה אלקטרו-אופטיים המוזנים בנתונים היחודיים. "ידע חסוי" הידע הקשור בשיטה וביישומה לרבות תיכנות מכשירי הקריאה האלקטרו-אופטיים באופן המאפשר פיענוח וזיהוי נתוני ההדפסה הנבדקת בהשוואה לנתונים האגורים בזכרונו של מכשיר הקריאה ולרבות כל שכלול או פיתוח הקשור בשיטה ובידע כאמור. "מידע" כל המידע או אינפורמציה, בכתב, בשרטוט, בתוכנה או בדרך אחרת הקשורים ו/או המתייחסים לשיטה ו/או לידע החסוי לרבות מפרטים טכניים, ספסיפציקיות, איפיונים, תכנונים, תכניות, חישובים, סקיצות, שרטוטי דיאגרמות וכן אינפורמציה המתייחסת לתהליכי יצור, תכנון, פיתוח, מרכיבי חומר גלם של השיטה." 11. ההסכם קובע, בין היתר, כדלקמן: "3.1 סופרקום מצהירה, מאשרת ומסכימה כי השיטה, המידע והידע החסוי מהווים רכושה הבלעדי וקניינה המלא של סקו-ליבל וכי הידע החסוי או כל חלק הימנו הינם סודיים וחסויים ובעלי ערך מסחרי רב לסקו-ליבל, וכי סקו ליבל נותנת לסופרקום את הרשות להשתמש בידע החסוי בהתאם להנחיותיה של סקו-ליבל, כפי שינתנו מעת לעת. לסופרקום לא תהא כל טענת בעלות על השיטה, המידע והידע החסוי או בכל חלק מהם או בכל שכלול או פיתוח הקשור אליהם, בכפוף לאמור בסעיף 3.5 להלן, אם במישרין או בעקיפין. 3.2 סופרקום מתחייבת לשמור בסודיות גמורה ומוחלטת את כל הידע החסוי, וכן כל מידע, ידע ונתונים שבאו ו/או שיבואו לידיעתה עקב ותוך עבודתה עם סקו-ליבל, ולא לגלותם ולא להעבירם לאחר, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמה ובין באמצעות אחרים, בכל זמן שהוא, אלא אם קיבלה לכך את אישור סקו-ליבל מראש ובכתב. 3.3. סופרקום מתחייבת שלא להעתיק ו/או לשכפל ו/או להפיץ ו/או להעביר את החומר הנכלל בידע החסוי או חלק ממנו אלא אם קיבלה לכך את אישור סקו-לייבל מראש ובכתב. 3.4 סופרקום מצהירה שלא היה לה כל ידע קודם לגבי המידע והידע החסוי ושלא היתה לה גישה למידע אודות השיטה ו/או כל היכרות קודמת איתם. 3.5 היה ובמהלך עבודתה תמציא ו/או תפתח ו/או תגלה סופרקום תהליך חדש ו/או שיטה חדשה בקשר לשיטה ו/או לידע החסוי ו/או לשיטות ו/או לתהליכי היצור, תמסור על כך הודעה מיידית לסקו-לייבל... למען הסר ספק, יובהר כי המצאות, תגליות ופיתוחים כאלה יהיו רכושם הבלעדי של הצדדים בחלקים שווים." עוד קובע ההסכם (בסעיף 4.2) כי עם סיום ההתקשרות בין הצדדים, מכל סיבה שהיא, מתחייבת סופרקום, בין היתר, "להמשיך לנהוג על פי סעיף 3 דלעיל ביחס לשמוש בשיטה ו/או בידע החסוי ובשמירת סודיות". 12. בסוף 1995 הוקמה הנתבעת 2 (להלן: "קירי"), אשר הינה חברה פרטית הרשומה בישראל, ואשר מצויה בשליטה מלאה של סופרקום (ר' ס' 3 לכתב התביעה, ס' 12 לכתב ההגנה). קירי עוסקת אף היא בתחום אבטחת המסמכים כאשר המוצר אותו פיתחה מאפשר הדפסה דיגיטלית של נתונים משתנים באופן מאובטח (ר' ס' 12 לכתב ההגנה). 13. ביום 19.8.98 הודיעה סופרקום לתובעת כי אין לה עוד עניין בהסכם וכי החל מתאריך 20.8.98 ייחשב הסכם זה כמבוטל (נספח ב' לכתב התביעה). לטענת התובעת, סופרקום הסבירה את רצונה בביטול ההסכם בהנפקתה של סופרקום (ס' 15 לכתב התביעה). לטענת הנתבעות ביטול הההסכם נעשה משום שהפך למיותר לאור הפסקת הצורך בביצוע כיול לקוראי סקו-לייבל, ובמסגרת הנפקת סופרקום (ר' ס' 10 לכתב ההגנה). 14. ביום 8.9.98 הודיעה התובעת לסופרקום כי רשמה לפניה את הודעת סופרקום בדבר סיום ההתקשרות וכי היא מפנה את תשומת ליבה של סופרקום לכך שהוראות סעיף 3 להסכם ביחס לשימוש בשיטה ו/או בידע החסוי ושמירת הסודיות, מוסיפות לחול (נספח ג' לכתב התביעה). עוד הודיעה התובעת כי החל ממועד סיום ההתקשרות לא תוכל עוד התובעת להעביר ו/או להעמיד לרשות סופרקום כל חומר שהוא בדבר השיטה ו/או הידע החסוי כמשמעותם בהסכם, בטרם יחתם בין הצדדים הסכם סודיות פרטני. 15. הנתבעות לא חלקו, ואף כיום אינן חולקות, כי גם לאחר ביטול הסכם הסודיות חלה חובת סודיות על סופרקום (ס' 5.7.4 לסיכומי הנתבעות). 16. לטענת התובעת, כחודשיים לפני הגשת התביעה, נודע לה על הקמת חברת קירי ועל פרסומיה לפיהם היא עוסקת בייצור ושיווק של מוצר המכונה "Security Toner Markers" וגלאי המכונה "Document Authentication device" (נספחים ד'1 ו- ד' 2 לכתב התביעה). עוד עולה מפרסומיה של קירי כי היא עוסקת ב "High security, tamper evident toners for document authentication" באמצעות שימוש בחומר המכונה "taggants" (נספח ד' 3 לכתב התביעה). התובעת טוענת כי בפעילות זו עושה קירי שימוש בשיטה כהגדרתה בהסכם ומנצלת את המידע הסודי והידע החסוי שנמסרו לה ע"י התובעת. בכך יש, לטענת התובעת, משום הפרת חוזה, גרם הפרת חוזה, הפרת אמון, גזל סוד מסחרי, פגיעה בזכויות קניין ועשיית עושר שלא במשפט ע"י הנתבעות (ס' 19 ו- 25 לכתב התביעה). לטענת התובעת, המוכחשת ע"י הנתבעות, פעילות זו היא שמסבירה את רצונה של סופרקום בביטול הסכם הסודיות. 17. ביום 5.9.99, ולאור האמור לעיל, הודיעה התובעת לסופרקום על ביטול הסכמתה להביא את ההסכם לסיומו, מאחר והסכמה זו ניתנה, לטענתה, על סמך מצג השווא שהציגה סופרקום, לפיו ביטול ההסכם נעשה על רקע הנפקתה (נספח ה' לכתב התביעה). 18. בהמשך להודעת התובעת התנהלו תכתובות נוספות בין התובעת לנתבעות, בהן דרשה התובעת מהנתבעות להימנע מכל פעילות בה מיושמת השיטה ו/או אשר במסגרתה נעשה שימוש בידע החסוי ו/או במידע, לרבות פעילותה של קירי כפי שעולה מהפרסומים, בעוד הנתבעות הכחישו שימוש שכזה (נספחים ו'1, ו' 2, ו' 3 לכתב התביעה). 19. ביום 16.12.99 הגישה התובעת את התביעה נשוא פסק דין זה. במקביל הגישה התובעת גם בקשה לצו מניעה זמני בו יורה בית המשפט לנתבעות להימנע מלעשות שימוש ב"ידע החסוי" ו/או "במידע הסודי" ולהימנע מהעברת זכויות בטכנולוגיה בה הן משתמשות בכל הקשור ל"שיטה" ל"ידע החסוי" ול"מידע הסודי" (בש"א 64052/99). 20. ביום 24.2.00 אישר בית המשפט את הסכמת הצדדים לפיה לא יינתן צו מניעה זמני, תוך שהנתבעות מצהירות כי אם הנתבעות תבקשנה למכור את הטכנולוגיה נשוא התביעה, לא תיסגר העסקה בטרם תינתן לתובעת הודעה מראש של 21 ימים על מנת שזו תוכל לעתור לבית המשפט. 21. הנתבעות אינן חולקות בסיכומיהן על כך שאם דין התביעה כנגד סופרקום להתקבל, ממילא דין התביעה כנגד קירי להתקבל (ר' ס' 28 לסיכומי התובעת וס' 9 לסיכומי תשובת התובעת). משום כך, ולאור העובדה כי הנתבעות לא טענו לחלוקה אחרת של אחריות ביניהן, תידון אחריותן במשותף ותהא ביחד ולחוד. דיון: 22. הטענה אשר עומדת בבסיס טענותיה המשפטיות של התובעת היא הטענה לפיה קירי עושה שימוש בשיטה, בידע הסודי ובמידע, כהגדרתם בהסכם. 23. אחת מן השאלות המרכזיות לגביה חלוקים הצדדים היא השאלה בדבר הגדרת השיטה על פי ההסכם. לטענת התובעת הגדרת השיטה על פי ההסכם היא "שיטת הדפסה באמצעות חומרים מיוחדים בעלי תכונות אופטיות היוצרים 'חתימה' יחודית להדפסה המגינה עליה מפני זיופים ואשר נתוניה מוזנים לתוך מכשיר קריאה אלטרו-אופטי המזהה את נתוני ההדפסה". התובעת מוסיפה וטוענת כי ניתן להוסיף להגדרה את העובדה לפיה "השיטה ישימה לצרכים מסחריים ופועלת הלכה למעשה" וכי "הקוראים הינם קטנים, ניידים, זולים יחסית ופשוטים לשימוש" (ר' סעיף 8 לסיכומים). לעומתה טוענות הנתבעות כי "'השיטה' היא הטכנולוגיה ו/או היישום הספציפי שפותחו על ידי התובעת על פי הרעיון, שהוא שימוש בחומרים בעלי תכונות אופטיות מיוחדות המעורבים בצבעי דפוס, היוצרים חתימה ייחודית הניתנת לפענוח בעזרת מכשירי קריאה אלקטרו אופטיים המוזנים בנתונים הייחודיים". עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי "ברור לגמרי שהזכויות של התובעת הן בשיטה ולא ברעיון. וכן ברור כי הסכם הסודיות לא נועד… להגביל את הנתבעת 1 ו/או למנוע ממנה לפתח טכנולוגיה חדשה ומקורית שאינה מבוססת על הטכנולוגיה של התובעת ו/או על מידע שנמסר לה על ידי התובעת אפילו היא מבוססת על אותו רעיון. שימוש באותו רעיון איננו פסול ואיננו מקנה לתובעת זכות להגנה כלשהי משום שאין לה כל זכויות מוקנות ברעיון, להבדיל מן הטכנולוגיה שפותחה על ידה על פיו" (ר' סעיף 3.2 לסיכומי הנתבעות). 24. בהסכם מוגדרת השיטה הן באחד מסעיפי ה"הואיל" והן בסעיף ההגדרות. בסעיף ה"הואיל" מוגדרת השיטה כדלקמן: "הואיל: וברשות סקו-ליבל שיטת הדפסה באמצעות חומרים מיוחדים בעלי תכונות אופטיות היוצרים "חתימה" ייחודית להדפסה המגינה עליה מפני זיופים ואשר נתוניה מוזנים לתוך מכשיר קריאה אלקטרו-אופטי המזהה את נתוני ההדפסה (להלן: "השיטה");". מסעיף זה עולה כי השיטה המוגנת על פי ההסכם היא השיטה אשר ברשות סקו-ליבל (התובעת), אשר הינה שיטת הדפסה באמצעות חומרים מיוחדים בעלי תכונות אופטיות היוצרים "חתימה", אשר נתוניה מוזנים לתוך מכשיר קריאה אלקטרו-אופטי המזהה את נתוני ההדפסה. בסעיף ההגדרות להסכם שוב מוגדרת השיטה כדלקמן: ""השיטה" שיטת ה- SECU-LABEL המבוססת על שימוש בחומרים בעלי תכונות אופטיות מיוחדות המעורבבים בצבעי הדפוס. הדפסה היוצרת "חתימה" יחודית לאותה הדפסה ומגינה עליה מפני זיופים, אשר ניתנת לפיענוח רק בעזרת מכשירי קריאה אלקטרו-אופטיים המוזנים בנתונים היחודיים" (ההדגשה אינה במקור - ש.ג). מהגדרה זו עולה כי השיטה על פי ההסכם היא שיטת סקו-ליבל המבוססת על שימוש בחומרים בעלי תכונות אופטיות מיוחדות המעורבבים בצבעי הדפוס כאשר הדפסתם יוצרת "חתימה" יחודית, אשר ניתנת לפיענוח באמצעות מכשירי קריאה אלקטרו-אופטיים המוזנים בנתונים היחודיים. 25. אינני מקבלת את עמדת הנתבעות לפיה השיטה היא הטכנולוגיה ו/או היישום הספציפי שפותחו ע"י התובעת על פי הרעיון שהוא שימוש בחומרים בעלי תכונות אופטיות, היוצרים חתימה הניתנת לפענוח בעזרת מכשירי קריאה אלקטרו-אופטיים. 26. עניינה של תביעה זו, בעיקרה, היא הטענה להפרת הסכם. בחינת הטענה להפרת הסכם מחייבת, בראש ובראשונה, לעיין בהסכם עצמו. ההסכם מגדיר מהי השיטה ועל פי ההסכם השיטה היא שיטת הסקו-ליבל המבוססת על שימוש בחומרים בעלי תכונות אופטיות מיוחדות, היוצרים "חתימה" ייחודית הניתנת לזיהוי באמצעות מכשירי קריאה אלקטרו אופטיים. שיטה זו היא השיטה המוגנת. משום כך ניסיון לטעון כי מדובר בטכנולוגיה ו/או יישום שפיתחה התובעת על פי "רעיון" (אשר איננו מוגן) לא יצלח, שכן אין אנו דנים ב"זכויות יוצרים" או בדיני הקניין הרוחני אלא בהפרת הסכם אשר נחתם בין הצדדים, המגדיר את השיטה, והוא אשר מחייב את הצדדים. ההסכם לא מתייחס ליישום ספציפי שפותח ע"י התובעת ולחומרים המיוחדים בהם משתמשת התובעת אלא מתייחס לשיטה, המוגדרת בהסכם, והיא השיטה המבוססת, כאמור, על שימוש בחומרים בעלי תכונות אופטיות היוצרים "חתימה" הניתנת לפענוח בעזרת מכשירי קריאה אלקטרו אופטיים. אי לכך השיטה המוגדרת בהסכם היא השיטה כולה, במובנה הרחב, כפי שטוענת התובעת, והיא המוגנת על פי ההסכם, מקום שהיא אכן מוגנת. 27. כאמור, עיקרה של תביעה זו מבוסס על הטענה להפרת הסכם. יש לבדוק, על כן, מהי הפרה על פי ההסכם ואיזו פעולה תיחשב כהפרה. בסעיף 19 לכתב התביעה טוענת התובעת כי הנתבעת מפירה את ההסכם כשהיא עושה שימוש ב"שיטה" ומנצלת את המידע הסודי והידע החסוי שנמסרו לה. בסיכומיה (לדוגמא סעיף 10, ופסקה ג' בעמ' 10 לסיכומים) טוענת התובעת כי ההסכם מגן על השיטה והנתבעת הפרה את ההסכם תוך שימוש בשיטה כשהנתבעת פועלת בתחומי השיטה. מאידך, טוענות הנתבעות בסעיף 1.1 לסיכומיהן כי: "גורלה של תובענה זו ייחרץ... על פי התשובה לשאלה אם הנתבעות ו/או מי מהן העתיקו את הטכנולוגיה של התובעת." הנתבעות מפרטות טענה זו בסעיף 5 לסיכומיהן תחת הכותרת: "הנתבעות לא העתיקו את שיטת/טכנולוגיית התובעת". 28. עיון בהסכם מעיד כי על אף שהצדדים מצאו לנכון להגדיר את השיטה, כולל ההסכם רק סעיף אחד (סעיף 3.5) המתייחס ל"שיטה" כשסנקציה לצידו, היינו, אם הנתבעת "תמציא, תפתח ו/או תגלה תהליך חדש ו/או שיטה חדשה בקשר לשיטה ו/או לידע החסוי...", כי אז ההמצאות, התגליות והפיתוחים יהיו רכושם הבלעדי של הצדדים בחלקים שווים. זוהי תביעתה החילופית של התובעת, אשר אין צורך לדון בה בפסק דין זה לאור קבלת עילת הגזל, שנטענה קודם לטענה החילופית (ר' סעיפים 19 ו-21 לכתב התביעה). 29. דיון בטענות התובעת, ככל שהן מתייחסות להפרת ההסכם ע"י הנתבעת בעשותה "שימוש בשיטה", או בניצול המידע הסודי והידע החסוי ובפעילות בתחום השיטה (סעיף 19 לכתב התביעה), מחייב עיון בהסכם ובסעיפים הרלוואנטיים לטענות אלה. הסעיף הרלוואנטי לטענות אלה הוא סעיף 3.3 להסכם הקובע כדלקמן: "3.3 סופרקום מתחייבת שלא להעתיק ו/או לשכפל ו/או להפיץ ו/או להעביר את החומר הנכלל בידע החסוי או חלק ממנו אלא אם קיבלה לכך את אישור סקו-לייבל מראש ובכתב." משום כך, רק העתקה (או שכפול או הפצה או העברה) של חומר הנכלל בידע החסוי או חלק ממנו מהווים הפרה של החוזה. מכלל הן אתה שומע לאו - ומשהגדירו הצדדים את אשר נאסר על הנתבעות לעשות, רק ביצוע של אותן פעולות מהווה הפרת ההסכם. משום כך שימוש בשיטה איננו מהווה הפרת הסכם ורק העתקה של חומר הנכלל בידע החסוי, או חלק ממנו, מהווה הפרה של ההסכם בנושאים הרלוונטים לענייננו. 30. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעות העתיקו את הידע החסוי או חלק ממנו ומשום כך לא הוכיחה בעניין זה הפרת הסכם. גם מחוות דעתו של ד"ר דביר, המומחה מטעם התובעות, עולה, כי אין ביכולתו, על סמך המידע שבידיו בלבד, להביע דעה באם אמנם בפועל העתיקו הנתבעות את השיטה המיושמת אצל התובעת ו/או טכנולוגיה קשורה אליה. ר' ס' 13 לחוות הדעת: "כדי להסיר ספק, אין ביכולתי, על סמך המידע שבידי בלבד, להביע דעה האמנם, בפועל, העתיקו הנתבעות את השיטה המיושמת אצל התובעת ו/או טכנולוגיה הקשורה אליה". ור' גם עדותו של ד"ר דביר בעמ' 29-31 לפרוטוקול מיום 13.3.02. 31. אשר על כן לא הוכיחה התובעת כי הנתבעות העתיקו את הידע החסוי, או חלקו, ומשום כך לא הוכיחה כי הנתבעות הפרו את ההסכם בעניין זה. גזל סוד מסחרי: 32. התובעת טוענת, בנוסף לטענותיה להפרת ההסכם, כי הנתבעות גזלו את סודותיה המסחריים במשמעות חוק העוולות המסחריות. סעיף 5 לחוק העוולות המסחריות תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק העוולות המסחריות"), מגדיר "סוד מסחרי" ו"סוד" כדלקמן: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותיו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;". סעיף 6 לחוק העוולות המסחריות קובע, בין היתר, כדלקמן: "6. גזל סוד מסחרי (א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר. (ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה: (1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל..." (ההדגשה אינה במקור - ש.ג). 33. עיון בסעיף 3.1 להסכם מעיד כי סופרקום הצהירה, אישרה והסכימה כי השיטה, המידע והידע החסוי מהווים רכושה הבלעדי וקניינה המלא של סקו ליבל. עוד הסכימו הצדדים כי הידע החסוי או כל חלק ממנו הינם סודיים וחסויים ובעלי ערך מסחרי רב לסקו-ליבל, אשר נותנת לסופרקום את הרשות להשתמש בידע החסוי בהתאם להנחיותיה של סקו-ליבל. בסעיף 3.2 להסכם התחייבה סופרקום לשמור בסודיות גמורה ומוחלטת את הידע החסוי וכן כל מידע, ידע ונתונים שבאו לידיעתה עקב ותוך כדי עבודתה עם סקו-ליבל. בסעיף 3.4 להסכם מצהירה סופרקום שלא היה לה כל ידע קודם לגבי המידע והידע החסוי, וכי לא היתה לה גישה למידע אודות השיטה ו/או כל היכרות קודמת איתם. 34. מהאמור לעיל עולה כי סופרקום הסכימה, אישרה והצהירה כי השיטה, המידע והידע החסוי הם רכושה הבלעדי של התובעת, וכי הידע החסוי או כל חלק ממנו הינו סודי וחסוי ובעל ערך מסחרי לתובעת, היינו "סוד מסחרי" או "סוד" כהגדרתו בסעיף 5 לחוק העוולות המסחריות. משום כך, אם השתמשו הנתבעות בסוד המסחרי של התובעת הן ביצעו עוולה של גזל סוד מסחרי על פי סעיף 6(ב) לחוק העוולות המסחריות. 35. זאת ועוד לעניין הסוד המסחרי. התובעת הוכיחה כי שיטתה היתה שיטה מסחרית יחידה ליישום אבטחת מסמכים באמצעות החדרת חומר לצבע הדפוס וגילויו באמצעות גלאי אלקטרו-אופטי. מר פישמן, מנכ"ל התובעת, העיד כי שיטתה של התובעת היתה ייחודית במועד כריתת ההסכם. ר' עדותו של מר פישמן, בעמ' 47 לפרוטוקול מיום 13.3.02: "עו"ד מושביץ: אתה מסכים איתי שהשימוש בחומרים שניתן לזהותם עלידי קורא אלטקרו אופטי, יש עוד חברות שמייצרות את זה, נכון? אתם לא היחידים בעולם. ת. תלוי מתי, תלוי באיזה יישום, אם זה יישום מסחרי, ש. בשנת 95. ת. אם זה יישום כללי או תיאורטי. בשנת 95 אנחנו היינו ייחודיים לחלוטין". ר' בעניין זה גם ס' 6 לחוות דעתו של ד"ר דביר, המומחה מטעם התובעת: "בניגוד לרושם שמנסות הנתבעות ליצור, שימוש, לצורכי מניעת זיוף מסמכים, בהדפסה באמצעות חומרים מיוחדים, בעלי תכונות אפטיות מיוחדות, היוצרים "חתימה" ייחודית, וזיהוי אותה "חתימה" באמצעות מכשיר קריאה אלקטרו-אופטי מתאים (קטגוריה 4.4 לעיל), במיוחד כאשר עסקינן במכשיר קריאה אלקטרו-אופטי קטן, נייד, פשוט, זול, לא היו יכולים להיחשב, בשום אופן, ל-"נחלת הכלל" בשנת 1995". ובס' 7 לחוות דעתו של ד"ר דביר: "בניגוד גמור לרושם שמנסות הנתבעות ליצור, ולמיטב ידיעתי, יישום השיטה המיושמת על ידי התובעת כמעט בכל תנאי בדיקה, באופן יעיל, פשוט וחסכוני, כך שהקורא האלקטרו-אופטי יהיה נייד, חסכוני, קטן מידות ופשוט להפעלה, היה בהחלט ייחודי לתובעת בשנת 1995". הנתבעות מצביעות על כך כי ד"ר דביר העיד, בחקירתו הנגדית, כי העקרון המתואר בקטגוריה 4.4 היה מוכר לקהילה המדעית מאז שנות ה - 60 (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 13.3.02) וטוענות כי יש בכך כדי להעיד כי הרעיון של שימוש בתוספים הניתנים לזיהוי באמצעים גלאי אלקטרו-אופטי ומשולבים בצבעי דפוס לא היה ייחודי לתובעת. אין בטענה זו כדי לסתור את עדויות התביעה בעניין זה. בהמשך עדותו (בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 13.3.02) מבהיר ד"ר דביר כי "...השימוש או ניצול העקרונות שמנחים את הגילוי או אפיון החתימה כפי שמוגדרת בסעיף 4.4, היה עקרון שאנשים הכירו אותו" עם זאת, "חיכו להתקדמות טכנולוגית מסוימת כדי ליישם אותו והתחילו ליישם אותו בצורה מאוד מאוד זהירה באמצע שנות ה-90". כמו כן הוא מציין כי עד שנת 95' הגופים אשר עסקו בכך "היו גופים מאוד חסויים שעסקו בזה ולא רצו שהדברים האלה יזלפו לתוך ידע כללי" (ר' עמ' 7 לפרוטוקול מיום 13.3.02). עוד מבהיר ד"ר דביר, בחקירתו החוזרת, כי קביעתו לפיה השימוש בהדפסת התוסף המשולב בצבע הניתן לזיהוי באמצעות גלאי לא היה בגדר נחלת הכלל, היא נכונה בהתייחס לשימוש מסחרי פרטי (ר' עמ' 34 לפרוטוקול מיום 13.3.02). 36. בס' 4 לתצהירו מעיד מר אלי רוזן, מנכ"ל נתבעת 1, כי "טענת התובעת על כך שהיא כביכול בעלת הרעיון של יצירת חותמת צבע תוך שימוש בדיו המעורבב עם חומר כלשהו בעל תכנות אופטיות, וקריאת החותמת באמצעות מכשיר קריאה אלקטרו-אופטי ("הרעיון") אינה אלא ניסיון להטעות את כבוד בית המשפט. העובדות הנכונות הן שהרעיון הינו ידוע ומוכר הן מבחינה מדעית והן מבחינת יישומיו העסקיים...". מר רוזן מפנה (בסעיף 4 לתצהירו) גם אל נספח א' לתיק המוצגים של הנתבעות, הכולל פרסומים של חברות שונות שמכרו, לטענתו, בתקופה הרלוונטית, אמצעי זיהוי ואוטנטיקציה באמצעות זיהוי אלקטרו אופטי של חומרים. לטענת הנתבעות יש בכך להפריך את טענת התובעת לפיה שיטתה היתה ייחודית במועד כריתת ההסכם (סעיף 4.5 לסיכומי הנתבעות). לא מצאתי לקבל טענה זו. אין מקום לקבוע עובדות ומסקנות על בסיס מסמכים אלה מבלי שהובאה לגביהם עדות של מומחה המסבירה אותם ואת מהותם, ולא הובאה גם עדות של מומחה המעידה כי המסמכים מתארים שיטה דומה לשיטת התובעת והמבוססת על אותו עקרון. בעמ' 59 לפרוטוקול מיום 11.4.02 מעיד מר רוזן כי מסמכים אלה (נספח א' לתיק המוצגים) הינם מוצר פרסומי והוא מתייחס למסמכים אלה גם בעדותו בעמ' 65-66 לפרוטוקול, אולם אין בעדותו זו כדי לתמוך בטענת הנתבעות. 37. גם המומחה מטעם הנתבעות, פרופ' אמנון יוגב, אינו סותר את קביעתו של המומחה מטעם התובעת לפיה השימוש המסחרי בהדפסת התוסף המשולב בצבע, הניתן לזיהוי באמצעות גלאי, היה ייחודי לתובעת. ר' עמ' 209 לעדותו מיום 24.3.03: "עו"ד כשר: .... ב-95 ינואר, האם אתה מכיר גורמים מסחריים שנתנו עשו דבר כזה. הלכה למעשה. ת. אני לא בחנתי את העניין הזה...". חוות דעתו של פרופ' יוגב המתייחסת להיותו של הרעיון בדבר ערבוב חומר בצבעי הדפוס וגילויו בגלאי בגדר "נחלת הכלל", אינה מתייחסת ליישומו המסחרי של הרעיון והיא מבוססת על קיומן של הקומפוננטות ליישום הרעיון בשוק, ועל נסויים שנערכו ליישום הרעיון במסגרת מדעית-מחקרית בלבד. ר' ס' 3 לחוות דעתו של פרופ' יוגב: "...החל משנות השמונים הופיעו על המדף קומפוננטות המיועדות למקצוענים וכמה מכלולים שלמים שניתן לבנות מהם מכשירי מדידה העומדים בקריטריונים של ההגדרה בסעיף 2 בהסכם בין הצדדים. ואמנם, החל משנת 1982 ואילך בניתי ביחד עם תלמידי (כרבים אחרים), ולמטרות אחרות מכשור זעיר המסוגל לבצע חלק מן המשימות המצוינות בפרוספקט שהוצג בפני ועם שינוי קל יוכל לבצע את המשימה המוגדרת לפי ההגדרה הפשטנית בהסכם" (ההדגשות אינן במקור - ש.ג). היינו, גם חוות דעתו של פרופ' יוגב אינה סותרת את טענת התובעת לפיה יישום מסחרי של הרעיון האמור היה ייחודי לשיטתה. 38. מהאמור לעיל עולה כי שיטת סקו-ליבל, בעת כריתת ההסכם, היתה שיטה ייחודית ליישום מסחרי של הדפסות המבוססות על שילוב תוספים בצבעי ההדפסה, אשר ניתן לזהות את זיופן באמצעות גלאי אלקטרו-אופטי, ומשום כך מדובר בסוד מסחרי. 39. על מנת לבחון אם נעשה ע"י הנתבעות שימוש בסוד המסחרי ניתן להיעזר בחזקה אותה קובע סעיף 10 לחוק עוולות מסחריות. ס' 10 לחוק עוולות מסחריות, קובע כדלקמן: "חזקה על הנתבע כי השתמש בסוד המסחרי שבבעלות התובע אם התקיימו שניים אלה: (1) הסוד המסחרי הגיע לידיעתו של הנתבע או שהיתה לו גישה אליו; (2) המידע שבו משתמש הנתבע דומה דמיון מהותי למידע נושא הסוד המסחרי". ר' לעניין זה מ. דויטש/ עוולות מסחריות וסודות מסחר, תשס"ב-2000, בעמ' 689-690: "הקלה ראייתית חשובה עם בעל הסוד היא הפרזומציה שלפיה אם לנתבע היתה גישה לסוד המסחרי, והמידע בו עושה הנתבע דומה דמיון מהותי לסוד המסחרי, אזי לכאורה מדובר בשימוש במידע המוגן; דהיינו, ההנחה היא כי במקרה כזה, הנתבע לא פנה לפיתוח עצמאי, אלא השתמש במידע שאליו היתה לו גישה. פרזומציה כזו נזכרת לא אחת בפסיקה האמריקאית. כלל זה אומץ בחוק עוולות מסחריות" (ההדגשה במקור - ש.ג). מסעיף זה ניתן להסיק לענייננו, כי אם יימצא כי לנתבעות הגיע מידע המוגן מכוח ההסכם, ובאם המידע בו עושות הנתבעות שימוש דומה דמיון מהותי למידע המוגן, אזי חזקה כי הנתבעות עשו שימוש במידע זה. דמיון מהותי 40. שיטת הסקו-ליבל, כפי שטוענת התובעת ואף עוגנה בהסכם, הינה שיטה המבוססת על שימוש בחומרים בעלי תכונות אופטיות מיוחדות המעורבבים בצבעי הדפוס. ההדפסה יוצרת חתימה ייחודית מגינה מפני זיופים, וניתנת לפיענוח בעזרת מכשירי קריאה אלקטרו אופטיים (גלאים). מוצר הנתבעות מבוסס אף הוא על שימוש בחומר כימי, המוכנס לתוך חומר הדפסה (טונר במקרה זה), וגלאי המסוגל לגלות באם החומר נמצא, ועל ידי כך למנוע זיוף. ר' עדותו של מר מרפלד, מנכ"ל קירי ויוזם הקמתה, בעמ' 187 לפרוטוקול מיום 24.3.03: "המוצר למעשה כלל שני רבדים... הוא כלל בעצם פיתוח של טונר מסומן למדפסות לייזר, ודיטקטור (גלאי - ש.ג) כדי לקרוא אותו... ר' בעמ' 188 לפרוטוקול מיום זה: "ש. ... הרעיון הזה כלל בעצם את זה שישימו בתוך טונר ישימו איזה שהוא חומר כימי, איתו ידפיסו ואחרי זה יש גלאי שיידע לזהות אם החומר הזה נמצא או לא, כאמצעי מפני זיופים. זה היה הכיוון מהתחלה? ת. לא. יש עוד שלב. הוא כלל גם פיתוח חומר כזה. ש. לא. זה בסדר, סליחה. מה שאמרתי אבל היה נכון. הכיוון מהתחלה היה בואו נכניס לתוך טונר של מדפסת חומר, שהוא יזוהה אחרי זה על ידי גלאי וככה נגלה אם יש או אין זיופים. ת. ההגדרות המיוחדות של המחקר, דיברו על הכנסת חומר לתוך סוגים שונים של מדיות דיו, בהתרכז או בפוקוס על נושא הטונר שהוא היה מאד מעניין באותו הזמן. ש. וגילוי אחרי זה בגלאי. ת. נכון". שתי השיטות מהוות יישום מסחרי לאבטחת מסמכים (ר' נספח ד' 3 לכתב התביעה ור' ס' 14 לתצהיר מר אלי רוזן, מנכ"ל סופרקום ודירקטור בסופרקום ובקירי). שתי השיטות מצויות בתחום החתימות האופטיות, ושתיהן נופלות בגדר קטגוריה ספציפית בתחום זה. ר' ס' 5 לחוות דעת המומחה מטעם התובעת, ד"ר ד. דביר, אשר לא נסתרה: "בהתאם למידע שברשותי על השיטה המיושמת אצל התובעת ועל יסוד הפרסומים והמסמכים שנמסרו לעיוני בנוגע לשיטה המיושמת אצל הנתבעת 2, ברור לי כי שתיהן יחד משתייכות לאותה הקטגוריה". הקטגוריה אשר בגדרה נופלות שתי השיטות תוארה ע"י המומחה מטעם התובעת, ד"ר ד. דביר, בסעיף 4.4 לחוות דעתו כדלקמן: "קטגוריה המבוססת על תוספי צבע (או ממיס) לצבעי הדפוס, הניתנים לזיהוי על בסיס מדידה ספקטרלית של תכונות החזרת האור של תוצרי ההדפסה (הכתב או אזורים שונים ברקע המסמך) במספר אורכי גל". הזיהוי נעשה באמצעות צילום או הארה באורכי גל שונים ומדידת עוצמת האור המוחזר מהמסמך ומתוצרי ההדפסה באמצעות מספר מצומצם של גלאים הפועלים במספר מצומצם של ערוצי השוואה ספקטרליים (או באמצעות ספקטרופוטומטרים מסחריים המייקרים את הבדיקה). עקרון הגילוי בקטגוריה זו מבוסס על מדידת עצמת הקרינה המוחזרת מהמסמך ו/או מתוצרי ההדפסה במספר אורכי גל- עצמה משתנה המושפעת מתהליכי בליעה או פליטה של תוצרי ההדפסה - והשוואת ההבדלים בין מסמך "מטופל" לבין מסמך לא "מטופל". בקטגוריה זו תכונות ההחזרה או הבליעה של התוספים באורכי גל שונים, מתגלות על-ידי שימוש באור רגיל וגלאים אלקטרו-אופטיים הפועלים באורכי גל שונים, או על-ידי מקורות או בעלי אורכי גל ייעודיים (לרבות אור אולטרה סגול או אינפרה אדום) וגלאים רגילים". עוד העיד המומחה מטעם התובעת, ד"ר ד. דביר, כי יש דמיון מהותי בין השיטות. ר' ס' 11 לחוות דעתו: "למיטב שיפוטי המקצועי, ועל פי המסמכים אשר הועברו לעיוני יש דמיון מבחינה מהותית בין השיטה המיושמת על ידי התובעת לבין השיטה המיושמת על ידי הנתבעת 2. שתי השיטות מבוססות על שימוש בתוספי צבע ייחודיים, ואמצעי גילוי (קוראים) אופטיים המבוססים על תשלומת של גלאים/פילטרים פשוטים. שתי השיטות מבוססות על שימוש בתוספי צבע ייחודיים, ואמצעי גילוי (קוראים) אופטיים המבוססים על תשלובת של גלאים/ פילטרים פשוטים. שתי החברות מבטיחות זיהוי אמין, כמעט בכל תנאי בדיקה, באמצעים פשוטים יחסית, ומאפשרות יישום חסכוני ופשוט של קטגוריה 4.4 לעיל (וגם באמצעות גלאי נייד וקטן). יתרה מכך, מהמסמכים בהם עיינתי אף עולה, כי עקרון הזיהוי במוצרי שתי החברות מבוסס על הבדלים בין עוצמות אור במספר אורכי גל שונים". בס' 12 לחוות דעתו התייחס ד"ר דביר להבדלים בין השיטות ולמהותם: "הבדלי האור המוחזר בשתי השיטות נוצרים עקב הארה באור בעל רכיבים אחרים - הנתבעת בודקת שינויי החזרת האור, באורכי גל שונים, באמצעות הארת המסמך והדפוס באור אולטרה-סגול, בעוד שהתובעת בודקת שינוי החזרה, באורכי גל שונים, באמצעות הארת המסמך והדפוס באור אינפרה אדום. ברם, השימוש בסוג האור (אולטרה-סגול או אינפרה אדום) אינו משמעותי ואינו רלוונטי, אלא החשוב הוא עקרון הגילוי. כך גם ה"הבדלים" הנטענים בעמוד 6 לכתב ההגנה אינם רלוונטים כלל לעקרון הגילוי - אין כל חשיבות אם משתמשים בגלופה (התובעת) או בדפוס (הנתבעת), או אם משתמשים בדיו (התובעת) או בטונר (הנתבעת), או אם משתמשים בדיו (התובעת) או בטונר (הנתבעת), לא כל שכן במינון של החומר המיוחד ביחס לצבעי הדפוס, ככל שעסקינן בעקרון עליו מבוסס זיהוי החומר המיוחד. הנתבעת מתייחסת לאריזה, לאפליקציה ולאורכי הגל, אך לא לעקרון הזיהוי". ור' גם עדותו בעמ' 29-31 לפרוטוקול מיום 13.3.02: "הם מבוססים על אותם עקרונות, על אותם טכנולוגיות פחות או יותר, עם יישום באמצעות התקנים אחרים אבל הם מבוססים על עקרון מאוד מאוד דומה של הבדלים בעוצמת האור שחוזר או נפלט מסמנים/צבעים סמויים/נייר מיוחד, ... ש. ... אתה לא יכול בלי לבדוק את שני המכשירים, לדעת אם הם משתמשים באותן טכנולוגיות. ת. בטח שלא, אני לא רואה אותם. בלי לבדוק אותם... אמרתי אני יודע שאלה משתמשים בתחום כזה, אלה בתחום כזה. אני לא בדקתי, לא פירקתי, אני לא חוקר מטעם המשטרה שבודק כאן את הדברים. גם אם הייתי עושה זאת לא הייתי עומד על כך אם היה כאן העתקה או לא העתקה. כאן יש עניין גם של השתלשלות זמנים שאני גם לא נכנס אליה, כי אני לא כאן בית המשפט, אני בסך הכל אומר, כאן מדובר בשתי שיטות שמבוססות, ... על החזרי אור בעלי עוצמה שונה וכו'. לא ראיתי סטייה פרט לאורכי הגל שאלה עובדים בתחום אחד, או של אורכי גל אלה בתחום שני, ודבר נוסף העניין של שימוש בהתקנים מוליכים למחצה ו/או מחשבים ו/או תוכנות, ואפשר להרחיק הלאה והלאה". מדבריו של ד"ר דביר עולה, כי ממסמכי שתי החברות ועל פי הכרותו ומומחיותו בתחום אבטחת המסמכים באמצעים אלקטרו-אופטיים, ניתן להסיק כי מדובר בשיטות דומות באופן מהותי וכי ההבדלים להם טוענות הנתבעות אינם מהותיים ואין בהם כדי לשלול את הדמיון המהותי בין השיטות. מכאן כי המידע עליה מבוססות שיטת הנתבעות, דומה דמיון מהותי למידע עליו מבוססת שיטת התובעת. חוות דעתו של ד"ר דביר לא נסתרה בהקשר זה. נגישות 41. כאמור, הרכיב השני אליו יש להידרש על מנת להרים את החזקה לפיה נעשה שימוש במידע שהעבירה התובעת הינו רכיב הנגישות, במסגרתו תיבחן הנגישות אשר היתה לסופרקום למידע המוגן. משום כך ייבחן המידע אשר הועבר לנתבעות. 42. עיון בהסכם מעיד כי התובעת היתה הבעלים היחיד והבלעדי של כל הזכויות בשיטה, בנכסי הקניין הרוחני וביתר הזכויות הקשורות בכך, והסכימה למסור לנתבעת את הידע בתנאי שזה יהיה רק לצורך תכנות מכשירי הקריאה האלקטרו-אופטיים (ר' ה"הואיל" האחרון). עיון בסעיפים 3.2 ו- 3.3 להסכם מעיד כי התובעת מסרה לנתבעת ידע חסוי, מידע ונתונים וזו האחרונה התחייבה לשמור אותם בסודיות גמורה. בס' 3.4 להסכם מצהירה סופרקום כי לא היה לה מידע קודם לגבי המידע והידע החסוי ואף לא היתה לה בעבר גישה לאותו מידע ולשיטה. מהאמור לעיל עולה כי לנתבעת היתה נגישות לשיטה, למידע ולידע החסוי כתוצאה מעבודתה עם התובעת, הכל כמפורט בהסכם. 43. מטרת כריתת ההסכם היתה לאפשר לסופרקום לכייל את קוראי התובעת וכי המידע הנדרש על מנת לכייל את קוראי התובעת הועבר לסופרקום. ר' עדותו של מר רוזן בעמ' 79 לפרוטוקול מיום 11.4.02: "ש. ואת המידע על הכיול קיבלתם נכון? אתה לא אומר שאתם לא ידעתם לכייל לפי המידע שקיבלתם נכון? ת. קיבלנו". ור' עדותו של מר אלי חסן, מנהל פיתוח חומרה בסופרקום, בעמ' 196 לפרוטוקול מיום 24.3.03: "עו"ד כשר:... המידע שקיבלת לצורך כיול, היה מידע מספיק למטרה שלך. זאת אומרת הייתם מסוגלים לכייל על סמך המידע הזה, נכון? ת. אמת". כמו כן אין העבירה התובעת לסופרקום תוכנה ושרטוטים. כך עולה מעדותו של מר אלי רוזן בהתייחס למכתבו בו הודיע על ביטול ההסכם וביקש כי התובעת תודיע בהקדם "כיצד ולמי נחזיר החומר המצוי ברשותנו והרלוונטי להתקשרות האמורה" (נספח ב' לכתב התביעה). בהתיחס למכתב ולחומר האמור בו אשר הועבר ע"י התובעת, העיד מר רוזן בעמ' 56 לפרוטוקול מיום 11.4.02 כדלקמן: "ש. אז על איזה חומר המצוי ברשותנו והרלבטי להתקשרות האמורה דיברת אתה במכתב הזה? עכשיו אתה חייב לדעת ת. וודאי שאני יודע, השרטוטים ותוכנת הכיול. אז יותר הרכבה של הקורא" (כך במקור - ש.ג). מכתבי הטענות עולה כי הנתבעות גם אינן חולקות על טענת התובעת לפיה ביחד עם תוכנת הכיול ועל מנת לאפשר כיול הועברו גם תוכנות נוספות: תכנת איסוף הנתונים ועיבודם (תכנת D), תכנת תרגום ותכנת צריבה. כמו כן הועברו ההסברים הנדרשים באשר לשיטת הכיול, על מנת שתוכל סופרקום לכייל את הקוראים. ר' ס' 2 לתצהיר אלי חסן לפיו "...קיבלנו ממר אופיר מידע לגבי שיטת הכיול וכן תוכנות הקשורות לכיול שאמור היה להתבצע על ידינו". מהאמור עולה כי הועברו שרטוטים של הקורא, הועברו ההסברים על שיטת הכיול והועברו תוכנות שונות לצורך הכיול, ובין היתר תוכנת הכיול עצמה. עם זאת, הצדדים חלוקים בשאלה באם תוכנת הכיול שהועברה, הועברה כתכנת מקור או בגרסת המפעיל (ר' סעיף 16 לסיכומי הנתבעות, ס' 18 לסיכומי התובעת וסעיף 10 לתצהיר מר רוזן). 44. התובעת תומכת את טענתה לפיה הועברה תוכנת הכיול במקור בעדותם של מר פישמן ושל מר אופיר, הנדסאי אלקטרוניקה בתובעת, אשר לא נסתרו. ר' ס' 14 לתצהיר מר פישמן: "בכדי לאפשר לטכנאי הנתבעת לכייל בעצמם את הקוראים, העבירה התובעת לאנשי הנתבעת את כל המידע הנדרש על מנת לכייל את הקוראים ויישום השיטה, ולרבות: תוכנות הנדרשות לתהליך הכיול (תכנת מקור, תכנת איסוף הנתונים ועיבודם, תכנת תרגום ותכנת צריבה), קבצי נתונים, הוראות התקנה, ספסיפיקציות, וכיו"ב". ובס' 20 לתצהירו: "הנתבעת, בין היתר, קיבלה גם את כל התוכנות הנדרשות לשם תהליך הכיול: תכנת מקור, תכנת "D", תכנת צריבה, תכנת תרגום, קבצי נתונים, טבלאות ועוד". ר' ס' 9 לתצהיר מר אופיר: "אני בעצמי העברתי לאלי חסן, למרק קופיטמן ולאלכס מהנתבעת את כל המידע הדרוש בכדי לכייל את קורא הסקיו-ליבל במקום בו מבוצעת ההדפסה, בהתאם לנתונים המסוימים של ההדפסה, ולרבות: תוכנת מקור, תכנת איסוף הנתונים ועיבודם (תוכנת "D"), תכנת הצריבה, תכנת התרגום (המתרגמת את תכנת המקור בצירוף קבצי הנתונים לשפת מכונה), קבצי הנתונים (לרבות: קובץ טמפרטורה, קובץ גבולות וכו'), טבלאות, הוראות, הנחיות ועוד". ובס' 15 לתצהירו: "... אני באופן אישי מסרתי לידי מר אלי חסן מהנתבעת ויותר מפעם אחת, את תוכנת המקור, ואת כל קבצי הנתונים הנדרשים לפועולת הכיול, כמו גם את הוראות השימוש". 45. חיזוק לטענת התובעת לפיה הועברה תוכנת הכיול במקור, ניתן למצוא, בין היתר, בעדותו של מר אופיר לפיה לא ניתן היה באותה עת לכייל את קוראי התובעת בלי תוכנת המקור. ר' ס' 16 לתצהירו של מר אופיר: "... באותה העת... לא היה ניתן לכייל את קורא הסקיו-ליבל ללא תכנת מקור... תכנת מקור יחד עם קבצי הנתונים הודרו (compile) לשפת מכונה ונכתבו לזיכרון המעבד". עדותו זו של אופיר לפיה לא ניתן היה לכייל ללא תוכנת המקור לא נסתרה בעדויות אחרות, ואף חוזקה במסגרת עדותו של מר פישמן (ר' סעיף 14 ו - 20 לתצהירו כמצוטט לעיל). עדותו זו של מר אופיר לא נסתרה גם בחקירתו הנגדית במסגרתה הסביר, בעמ' בעמ' 18 לפרוטוקול מיום 11.4.02, כדלקמן: "תוכנת מקור היא התוכנה שנכתבת לתוך הזיכרון של הקורא בצירוף קבצי נתונים שנאספו בתוכנת ההפעלה שדיברנו עליה קודם, תוכנת הכיול. ... ...תוכנת המקור היא התוכנה שנכנסת לזיכרון הקורא, התוכנה הזאת מתורגמת, זאת תוכנה שכתובה באנגלית, היא מתורגמת לשפה שאותה מבין המעבד ואם אין בצרוף קבצי נתונים אם אין לאותו טכנאי את תוכנת המקור אין לו מה לתרגם לזיכרון המעבד מה הוא יכתוב לתוכו? הוא צריך לכתוב את התוכנה הזו שהיא מפעילה אותו". הסבר זה, לפיו תוכנת המקור הודרה (תורגמה לגירסת מפעיל) ביחד עם קבצי הנתונים ל"שפה אותה מבין המעבד" (שפת מכונה) הנכתבת לתוך הזכרון של הקורא, נתמך גם בעדותו של מר אלי חסן מטעם הנתבעות לפיה "היינו לוקחים את החלק מהנתונים האלה ומכניסים לאיזה קובץ כלשהו, ובונים מזה את מה שבסוף יושב בתוך היחידה הזאת" (ר' עמ' 199 לפרוטוקול מיום 24.3.03). משהוכיחה התובעת כי תוכנת המקור נדרשת על מנת לכייל את הקורא, ומשאין חולק כי נמסר כל המידע והחומר הנדרש על מנת לכייל את הקורא, הרי שהתובעת הוכיחה כי אכן נמסרה תכנת המקור. 46. גם המסמכים אשר צורפו לתצהירו של מר אופיר (נספחים א'-י' אליהם מפנה ס' 17 לתצהירו), מעידים כי תוכנת המקור נמסרה לסופרקום, ובעיקר נספח ב' לתצהירו. נספח ב' לתצהיר מר אופיר הינו מכתב, אשר ע"פ עדותו של אופיר, מוען לסופרקום ואשר מסביר את אופן פעולת הקורא. מכתב זה מעיד כי בידי הנתבעת נמצאת תוכנת המקור (HKSAR.SRC) וכי בתוכנה זו ניתן לעשות שינויים, בין היתר בזמני ההשהיות של הקורא. בעמ' 22-23 לפרוטוקול מיום 11.04.02 מסביר אופיר כדלקמן: "עו"ד מושביץ: למה אחרי תכנות המקור אתה שמת בסוגריים את האותיות האלה (HKSAR.SRC - ש.ג)? ת. זה שם התכנית. ש. זה שם תכנית המקור? ת. HKSAR זה שם תוכנית המקור. ש. ואם אני אגיד לך ש - HKSAR זה השם מבטא את ראשי התיבות של HONG KONG SPACIAL ADMINISRATION כיוון שמדובר בפרוייקט הונג קונג ואין לזה שום קשר לתוכנת המקור או לא תוכנת מקור, שזה משמעות הביטוי... ת. א. מה שאמרת איך שפרשת את ה HKSAR אני מניח שזה נכון. ב. אנחנו השתמשנו בזה כדי לציין את אותה תוכנה שנמסרה עבור הפרוייקט הזה, לכן השתמשנו באותיות האלה. ... זה היה שם הפרוייקט. ... הסיומת SRC. אומר סורס, זה פירושו, זה הביטוי שאנחנו השתמשנו בו. HKSAR מציין את שם הפרוייקט, הונג קונג עם כל ההמשך שאמרת, ותוכנת המקור כמו שהזכרתי קודם היא התוכנה שנצרבה לתוך הזיכרון של הקורא, תורגמה עם כל הקבצים הנוספים וכן הלאה, זה השם של הקובץ. יותר מזה, בשורות האחרונות עוד יש שם הוראות... הם אומרות שאם אתה רוצה לשנות משהו בקובץ פה היה מדובר על זמני השהייה במקרה זה, אז אתה נכנס לתוכנית לשורות אלו ואלו ואלו, כלומר שזה מעיד שתוכנת המקור היתה אצלם כי הם יכלו להיכנס פנימה ולעשות שינויים". בהמשך עדותו מוסיף ומסביר מר אופיר כי מדובר בתכנת המקור בווריאציה שהתייחסה לפרוייקט בהונג קונג. מהסבריו אלו של מר אופיר עולה כי שם הקובץ של תוכנית המקור נקרא HKSAR.SRC, וכי שם זה הורכב מהאותיות HKSAR, שהן שם תכנית המקור אשר נקראה על שם הפרוייקט אליו הותאמה, ומהאותיות SRC, המהוות את סיומת הקובץ, ומבטאות את היותו קובץ SOURCE, היינו, קובץ תוכנת מקור (להבדיל מקובץ בגירסת מפעיל). לא מצאתי כל סתירה בהסברים אלו, כפי שטוענות הנתבעות. גם ההסבר לפיו האפשרות לשנות את התכנית (באשר להשהיות לפיהן פועל הקורא) מעידה כי מדובר בתכנת מקור, לא נסתר, והוא מהווה תמיכה נוספת לטענה כי נמסרה תכנת המקור. 47. לטענת הנתבעות נספח ב' לתצהיר מר אופיר "הוא מסמך תמוה על פניו ולא ברור כלל מי כתב אותו ולמי הוא ממוען". לא מצאתי לקבל טענה זו. מר אופיר העיד כי הוא כתב את נספח ב' וכי נספח זה מוען אל הנתבעת על מנת להסביר את פעולת הכיול, כמו גם את מערכת התכנות לשם כיול (ר' ס' 17 לתצהיר אופיר ועמ' 21 לפרוטוקול מיום 11.4.02). עדותו של מר אופיר, כמו גם הסבריו לגבי מהות המסמך ותוכנו, עולים בקנה אחד עם נסיבות כריתת הסכם הסודיות כמפורט בסעיף 8 לעיל. מאחר וההסכם נכרת כדי לאפשר לסופרקום לבצע את הכיול אך היגיוני הוא כי מסמך זה המסביר את פעולות הכיול יימסר לסופרקום. 48. הנתבעות טוענות כי סביר היה לצפות כי אם אכן לתוכנת המקור חשיבות כה רבה וכי אם זו אכן נמסרה, אזי היה מר אופיר מתעד את מסירתה. אין בטענה זו להוכיח כי לא נמסרה תכנת המקור. מהראיות עולה כי התובעת וחב' סופרקום שיתפו פעולה לאורך שנים (ר' ס' 3 לתצהיר מר רוזן ונספח ג' לתצהיר מר פישמן). מר אופיר הסביר כי לאור שיתוף פעולה זה לא מצא לנכון לתעד את את מסירת תכנת המקור ואני מקבלת את הסברו גם בהקשר זה. ר' ס' 17 לתצהירו: "ברצוני לציין כי מערכת היחסים עם הנתבעת, התאפיינה במערכת מיוחדת של יחסי אמון ועבדנו בשיתוף פעולה מלא לאורך שנים, ללא כל מגבלות. הואיל שכך, ככלל, לא נהגתי לתעד את העברת האינפורמציה לנתבעת ולא הרגשתי כל צורך מיוחד לעשות כן". לדברים אלו יש להוסיף את העובדה כי נכרת בין התובעת לסופרקום הסכם סודיות, בין היתר בעקבות פנייתו של מר אופיר למנהליו, לפיה התובעת מוסרת את כל סודותיה, כפי שיפורט בהמשך. רק סביר הוא כי שיתוף הפעולה כמו גם חתימתו של הסכם הסודיות, הביאו לכך שמר אופיר לא הרגיש צורך מיוחד לתעד את העברתה של תכנת המקור ולא חשש משימוש לרעה בתוכנה ע"י סופרקום. 49. על פי עדותו של מר אופיר הועברה תוכנת המקור למר אלי חסן, למר מרק קופיטמן ולאלכס מטעם הנתבעת. עדות זו נתמכה בראיות , כמפורט לעיל. לעומת זאת, טענו הנתבעות כי מעולם לא נמסרה לידיהן תוכנת המקור של הכיול. על מנת לסתור את טענות התובעת העידו הנתבעות את מר אלי חסן ואת מר אלי רוזן. 50. בס' 3 לתצהירו העיד מר אלי חסן כדלקמן: "מעולם לא נמסרה לסופרקום תוכנת המקור של התובעת". עם זאת בחקירתו הנגדית היה מר אלי חסן פחות נחרץ והעיד כי אינו זוכר בדיוק מהן התוכנות שהועברו שכן לא היה מעורב בביצוע הכיולים בפועל. ר' עדותו בעמ' 197 לפרוטוקול מיום 24.3.03: "ש. דבר ראשון שעושים, מחברים מחשב לגלאי הזה. נכון? ת. נכון. ש. ומפעילים תוכנה. ת. כן. ש. אומרים לי שהתוכנה הזאת נקראת תוכנה D. זה אומר לך משהו או אתה לא זוכר? ת. באמת אני לא זוכר. אני האמת שגם אני הייתי מעורב רק בקטע של קבלת האינפורמציה הראשונית. מי שייצר את הכיולים בפועל זה היה אותה הבחור אלכס, שהוא לא איתנו... הוא עזב את החברה, הוא לא בארץ (ההדגשה אינה במקור - ש.ג)". ומשנשאל על אופן בדיקת הכיול העיד בעמ' 199 כי אינו זוכר וכי קשה לו לענות על שאלות אלו. עוד העיד מר אלי חסן כי הבנתו בענייני תוכנה מוגבלת למדי. ר' בעמ' 200 כדלקמן: "ש. אז אתה בעצם בעניינים של תוכנות מחשב וכו', פשוט לא כל כך מבין זה נכון יהיה להגיד? ת. לא. לא ממש. לא ממש. אני מבין מעט, אבל לא ברמה של תוכנה". לאור הבנתו המצומצמת של אלי חסן בתוכנה, כך לטענתו, ולאור טענתו כי אינו זוכר באופן בהיר את אופן הכיול, אין לייחס משקל רב לעדותו הראשונית בדבר אי מסירת תוכנת הכיול. 51. גם עדותו של מר רוזן לפיה לא נמסרה תוכנת המקור, איננה בעלת משקל של ממש לאור היותה עדות שמיעה. ר' עדותו של מר רוזן בעמ' 51-52 לפרוטוקול מיום 11.4.02: "ש. אז תראה, אז אתה כל הנושא של איך מכיילים ומה ההסברים שסיקו סיסטם נתנה על זה לאנשי סופרקום בעצם לא יודע ולא מבין כלום ת. רק על פי מה שנאמר לי עלי ידי אנשיי בעקבות השאלות שנשאלו ש. אז אני רק אגיד לפרוטוקול אז כל מה שיש בתצהיר שלך שלא קיבלת תוכנת מקור ו ת. לא נכון. זה לא אמרתי. ש. מאיפה אתה יודע? ת. שאלתי את אנשיי מה בפועל התקבל. אני בדקתי מה התקבל, אני ידעתי לראות בעיני מה התקבל ... ש. הנושא שקיבלתם או לא קיבלתם תוכנת מקור זה דבר שבדקת אישית בעין ת. איך אני יכול לבדוק אישית בעין אם זה, תראה, אני עוד לא נתקלתי במקרה שמישהו נתן תוכנת מקור... אני לא נתקלתי בכזה... ש. זה בגלל שתוכנת מקור היא באמת חשיפה מלאה לצד השני ת. ללא ספק ... ת. על פי בדיקה יסודית שביצעתי עם האנשים שלנו מה ניתן ומה לא ניתן, נאמר לי במפורש שלא הגיעה תוכנת מקור. ... ת. אמרתי שתוכנה אין מה לראות, אני לא איש תוכנה, אני לא יודע להפעיל מחשב". מהאמור עולה כי עדותו של מר רוזן בעניין העברת תוכנת המקור הינה עדות שמיעה אשר נלמדה ע"י מר רוזן מעובדיו. הנתבעות לא פירטו מיהם העובדים אשר מהם למד מר רוזן כי לא נמסרה תוכנת המקור, לא העידו אותם וכן לא העידו את מר מרק קופיטמן ואת אלכס, אשר גם להם נמסרה, ע"פ עדותו של אופיר, תוכנת המקור. לאור האמור ולאור היותה של עדות רוזן עדות שמיעה, לא סתרו הנתבעות את טענת התובעת לפיה נמסרה תוכנת המקור. 52. מכל הראיות שפורטו לעיל עולה כי התובעת העבירה לסופרקום שרטוטים של הקורא, תוכנות שונות ובינהן תוכנת הכיול בגרסת מקור, וכן הסברים על שיטת הכיול. משום כך יש לבחון את חשיבותו של המידע שהועבר, מהותו ופוטנציאל התרומה שלו לפיתוח שיטה דומה. 53. מחוות דעתו של ד"ר דביר עולה כי המידע אשר הועבר לנתבעות יכול לקדם במידה ניכרת גורם חסר ידע הרוצה לפתח לעצמו יישום דומה. ר' ס' 8-10 לחוות דעתו של ד"ר דביר: "8. למיטב שיפוטי המקצועי, החשיפה לעצם האפשרות ליישום מוצלח של האמור לעיל, כמו גם לעקרונות היסודיים של השיטה המיושמת אצל התובעת, יש בה כדי לקדם במידה ניכרת גורם חסר כל מידע בתחום הרוצה לפתח לעצמו יישום דומה. 9. למיטב שיפוטי המקצועי, המידע שנמסר לנתבעות, כאמור בתצהירו של מר אליעזר אופיר, אכן יש בו כדי להעביר מידע מקצועי סודי בעל ערך ניכר בנוגע לעקרון השיטה המיושמת אצל התובעת, בעיקר בהקשר עקרון הפעולה של מכשיר הקריאה. 10. למיטב שיפוטי המקצועי, המידע שנמסר לנתבעות, כאמור בתצהירו של מר אליעזר אופיר, אכן יש בו בכדי לקדם במידה ניכרת גורם הרוצה לפתח לעצמו שיטה דומה לזו המיושמת על ידי הנתבעת 2. (ההדגשה במקור - ש.ג)". גם אנשי השטח של התובעת הכירו בחשיבותו של המידע שהועבר לסופרקום. ר' עדותו של מר זאב בלוויס, מנכ"ל משותף בחברת האם של התובעת ("פתקית") ודירקטור בתובעת, בעמ' 5-6 לפרוטוקול מיום 11.4.02: "...בשנת 95' הגיעו אלינו שני המהנדסים שלנו בנימין צדובסקי ואליעזר אופיר ואמרו לנו שברגע שאנחנו נותנים להם את תוכנת הכיול בעצם חסכנו (צ"ל "חשפנו" - ש.ג) את כל השיטות שלנו... ... תראה, הם באו אלי ולגדעון ואמרו לנו תראה, ברגע שאנחנו נותנים להם את תוכנת הכיול בעצם הם יודעים כל מה שאנחנו עושים אנחנו פתוחים לגמרי ואז התייעצנו וגדעון הכין חוזה, הלך לעו"ד אני לא יודע בדיוק איך זה התנהל כי אני לא מטפל בחוזים". ור' גם עדותו של מר אופיר בעמ' 26 לפרוטוקול מיום 11.4.02: "... אנחנו אנשי השטח לחצנו על המנהלים שיעשו את ההסכם הזה כי אנחנו פה נתנו את כל האינפורמציה ללא שום גיבוי של שמירה על סודיות, כלומר הפעלנו לחץ על המנהלים שיעשו את זה ולכן נחתם ההסכם". גם מעדותו של מר רוזן ניתן להסיק על חשיבותו של המידע שהועבר כאשר הוא מודה כי העברת תוכנת המקור מהווה "חשיפה מלאה לצד השני" (ר' עדותו בעמ' 52 לפרוטוקול מיום 11.4.02, כפי שצוטטה לעיל). 54. לאור כל האמור לעיל ניתן ללמוד כי לסופרקום היתה נגישות לסוד המסחרי אשר היה בו כדי לקדם אותה במידה ניכרת בפיתוח שיטתה. ראוי שוב להזכיר כי על פי סעיף 3.1 להסכם הסוד המסחרי הוא הידע החסוי או כל חלק ממנו, כאשר הידע החסוי מוגדר בסעיף 2 להסכם כידע הקשור בשיטה וביישומה, לרבות תכנות מכשירי הקריאה האלקטרו-אופטים באופן המאפשר פענוח וזיהוי נתוני ההדפסה הנבדקת ולרבות כל שכלול או פיתוח הקשור בשיטה ובידע כאמור. 55. לאור קיומו של דמיון מהותי במידע בו עשו התובעת והנתבעות שימוש, ולאור קיומה של נגישות למידע המוגן בהיקף ובחשיבות כמפורט לעיל, ניתן להגיע למסקנה לקיומה של חזקה בדבר שימוש במידע אשר הועבר ע"י התובעת לסופרקום. ראיות נסיבתיות נוספות 56. בענייננו קיימות גם ראיות נסיבתיות נוספות אשר יש בהן כדי לתמוך ולחזק את החזקה האמורה בדבר שימוש הנתבעות במידע המוגן. ויודגש, לראיות נסיבתיות חשיבות רבה בכלל ובענייני שימוש במידע מוגן בפרט, כאשר בפסיקה האנגלו-אמריקאית נקבע לא אחת, כי את עובדת השימוש ניתן להוכיח גם בראיות נסיבתיות (ר' מ. דויטש/ עוולות מסחריות וסודות מסחר, תשס"ב-2000, בעמ' 689). כראיות נסיבתיות ניתן להידרש, בין היתר, למומחיות הנתבעת בתחום הנידון, למשך הפיתוח ולסמיכות בין מועד תחילת הפיתוח למועד העברת המידע (ר' מ. דויטש/ עוולות מסחריות וסודות מסחר, תשס"ב-2000, בעמ' 690). 57. בענייננו לא היה לסופרקום ידע מוקדם בתחום המידע והידע החסוי. בסעיף 3.4 להסכם הצהירה סופרקום כי לא היה לה כל ידע קודם לגבי המידע והידע החסוי, ולא היתה לה גישה למידע אודות השיטה ו/או כל הכרות קודמת איתם. העדרו של ידע מוקדם מהווה ראיה נסיבתית לשימוש במידע המוגן. 58. בנוסף יש להידרש גם אל קרבת הזמן בין מסירת המידע ע"י התובעת לבין יוזמת הנתבעת לפתח מוצר בתחום אבטחת המידע ותחילת הפעילות בנידון, כראייה נסיבתית לשימוש במידע המוגן. רוב המידע נמסר לסופרקום בתחילת שנת 1995, בסמוך למועד כריתת ההסכם, כאשר עוד באותה השנה נולד בסופרקום הרעיון לפתח "מוצר חדש". ר' עדותו של מר מרפלד בס' 2 לתצהירו: "בשנת 1995 התעורר בסופרקום הרעיון לפתח מוצר חדש בתחום אבטחת המסמכים ("המוצר החדש")". עוד באותה השנה, ביום 1.7.95, נחתם בין קירי לבין הטכניון הסכם לקבלת ייעוץ בעניין המוצר החדש (ר' ס' 7 לתצהיר מר מרפלד). מכאן כי תחילת הפעילות בקירי בנוגע למוצר היתה לכל המאוחר ביוני 95'. היינו, היוזמה לפיתוח המוצר החדש ותחילת הפעילות בנוגע אליו היו סמוכים (בטווח של כ- 5 חודשים) למועד מסירת המידע ע"י התובעת. ויודגש כי מלכתחילה כוונת הנתבעות היתה לפעול דווקא בתחום בו פועלת התובעת, היינו בתחום אבטחת המסמכים האלקטרו-אופטיים באמצעות הכנסת חומר בעל תכונות אופטיות לחומר ההדפסה וגילויו ע"י גלאי. ר' עדותו של מר מרפלד בעמ' 188 לפרוטוקול מיום 24.3.03: "ש. ... הרעיון הזה כלל בעצם את זה שישימו בתוך טונר ישימו איזה שהוא חומר כימי, איתו ידפיסו ואחרי זה יש גלאי שידע לזהות אם החומר הזה נמצא או לא, כאמצעי מפני זיופים. זה היה הכיוון מהתחלה? ת. לא. יש עוד שלב. הוא כלל גם פיתוח חומר כזה. ש. לא. זה בסדר, סליחה. מה שאמרתי אבל היה נכון... הכיוון מהתחלה היה בואו נכניס לתוך טונר של מדפסת חומר, שהוא יזוהה אחרי זה על ידי גלאי וככה נגלה אם יש או אין זיופים. ת. ההגדרות המיוחדות של המחקר, דיברו על הכנסת חומר לתוך סוגים שונים של מדיות דיו, בהתרכז או בפוקוס על נושא הטונר שהוא היה מאד מעניין באותו הזמן. ש. וגילויו אחרי זה בגלאי. ת. נכון". 59. ראוי להתייחס גם למשך הפיתוח של המוצר של קירי, אשר היה קצר ביחס למשך פיתוח של מוצר התובעת. ע"פ עדותו של מרפלד, בעמ' 186, ארכה עבודת הפיתוח של המוצר כשנה וחצי, בעוד שמוצרי התובעת פותחו במשך יותר מ 10 שנים (ר' ס' 50.8 לתצהיר מר פישמן). הבאת ראיות לסתור ע"י הנתבעות 60. לטענת הנתבעות (סעיף 5.7.4 לסיכומיהן) אין בסמיכות המועדים בין מועד חתימת הסכם הסודיות למועד תחילת פיתוח המוצר של קירי כדי להוות, ולו ראשית ראייה, לטענות התובעת, מאחר ופיתוח המוצר היה פרי יוזמתו של מר מרפלד שהחל לעבוד אצל סופרקום רק במאי 1995, ולא היה לו קשר להתקשרות עם התובעת. איני סבורה כי בעובדה שמר מרפלד הגיע לסופרקום לאחר ההתקשרות יש כדי לסתור או לפגום בחזקה ובמשקל הראיות הנסיבתיות אשר פורטו. מס' 2 לתצהירו של מר מרפלד עולה כי סקר את "המוצרים שהיו קיימים בשוק באותה התקופה", בתחום הפתרונות המאובטחים. אין כל יסוד להניח כי במסגרת סקירה זו לא בדק מר מרפלד גם את מוצר התובעת אשר היה בשימוש סופרקום מעסיקתו דאז. מר מרפלד אף טרח לקרוא את ההסכם בין התובעת לסופרקום (ר' עדותו בעמ' 189 לפרוטוקול מיום 24.3.03). מכאן שמועד תחילת העסקתו של מר מרפלד איננו יכול להוות ראיה של ממש לסתור את טענות התובעת, היינו שימוש הנתבעות במידע שהעבירה התובעת לסופרקום. 61. הנתבעות מפנות אל ס' 7 לתצהירו של מר מרפלד ממנו עולה שלצורך פיתוח המוצר של הנתבעות, ולאחר שנועצו בסגן המדען הראשי במשרד המסחר והתעשייה, פנו הנתבעות לטכניון וקיבלו מן הטכניון שירותים שעלותם היתה כ 160,000$. לטענת הנתבעות יש בקניית השירותים מן הטכניון כדי להוכיח כי הנתבעות לא עשו שימוש במידע שהועבר אליהן ע"י התובעת. ההתקשרות של הנתבעות עם הטכניון מתוארת בס' 7 לתצהירו של מר מרפלד. ביום 8.4.03 ניתנה החלטה בתיק זה לפיה "משהכריזו הנתבעות כי המסמכים נשוא ס' 3 לתצהיר גילוי מסמכים ת/1 הם חסויים, אין הן רשאיות לצטט חלקים מהם או לציין חלקים מתכנם". לפיכך, נמחקו חלקים מתצהירו של מר מרפלד, ולעניין ס' 7 לתצהירו של מר מרפלד נקבע כי כל חלק בסעיף זה "שעניינו ציטוט תוכן או פירוש של המסמכים החסויים לא ייכלל במסגרת הראיות". לא ראיתי קושי להשאיר על כנה את הפיסקה המתייחסת לתשלום ששילמה קירי לטכניון בסכום של 160,000$, אולם מאחר ועל פי החלטתי כל חלק מהסעיף שעניינו ציטוט תוכן של המסמכים לא יכלל במסגרת הראיות כי אז לא ניתן לקבל כראיה את "המוצר" שבגינו שולם הסכום של 160,000$. הסכום הנ"ל שולם, על פי טענת הנתבעות, עבור "פיתוח הטכנולוגיה המהווה בסיס למוצר החדש" (כמפורט בסעיף 7 לתצהיר) אולם על פי ההחלטה מיום 8.4.03 חלקים מסעיף 7 שעניינם תוכן המסמכים אינם מהווים ראיה. אי לכך, עובדת התשלום של 160,000$ לטכניון איננה מוכיחה כי סכום זה שולם עבור פיתוח הטכנולוגיה המהווה בסיס למוצר החדש, וכי הנתבעות לא עשו שימוש במידע שהועבר אליהן על ידי התובעת. עוד אוסיף כי אפילו הייתי מקבלת את תכנו של ס' 7 - אין בכך, לטעמי לחלוטין, לסתור את העובדה לפיה עשו הנתבעות שימוש במידע שהועבר אליהן על ידי התובעת. 62. לטענת הנתבעות (בסעיף 5.6 לסיכומיהן) יש לדחות גם את טענת התובעת לפיה המידע החיוני שנמסר על ידה מתייחס לאופן פעולתם של הקוראים האופטיים, מאחר וקירי כלל אינה מייצרת את הקוראים אלא רוכשת אותם מהיצרן, שהוא חברה זרה. טענה זו הועלתה מסעיף 12 לתצהירו של מר מרפלד. בס' 12 לתצהיר, לאחר שנמחקו ממנו המשפט הראשון ו- 14 המילים האחרונות עפ"י החלטתי מיום 8.4.03, מעיד מר מרפלד כדלקמן: "בעיה זו נוצרה משום שגודלו של ספקטרומטר היה גדול מידי לצרכיה של קירי אשר נזקקה למכשיר גילוי קטן. פתרון לבעיה זו נמצא על ידי קירי בשלב מאוחר יותר בדמות חברה זרה". גם אם רכשה קירי את הקורא מגורם חיצוני, הרי שאין בכך כדי לסתור את טענת התובעת לפיה המידע החיוני שנמסר על ידה מתייחס, בין היתר או בעיקר, לאופן פעולתם של הקוראים. אופי הפעולה של הקוראים ותכנותם (או כיולם) הינו אלמנט נפרד מהקורא כמוצר פיזי, אשר יתכן ונרכש מגורם חיצוני. כך ניתן להסיק גם מעדותו של מר מרפלד לפיה עסקה קירי בפיתוח הקורא. ר' עדותו של מרפלד בעמ' 188-187 לפרוטוקול מיום 24.3.03: "... הוא (המוצר - ש.ג) כלל בעצם פיתוח של טונר... ודיטקטור כדי לקרוא אותו. ... בשלבים הראשונים של הפיתוח, הפוקוס או המיקוד היה על נושא פיתוח הטונר. זה התחיל מכימיה והלך לאלקטרו אופטיקה בהמשך... אם אתה מתייחס לסוף 97 היינו במצב שטונר היה פחות או יותר במצב סביר. עדיין לא במצב מסחרי וגלאי היה בראשית דרכו. ... ההגדרות המיוחדות של המחקר, דיברו על הכנסת חומר... ש. וגילויו אחרי זה בגלאי. ת. נכון" (ההדגשה אינה במקור - ש.ג). מעדות זו עולה כי גם אם נרכשו הקוראים, עדיין קיים אלמנט פיתוח/תכנות הקוראים, אשר לגביו אכן, כפי שפורט לעיל, נמסר מידע חיוני ע"י התובעת. 63. לאור כל האמור לעיל, ובהתייחס לאמור בהסכם, ובמיוחד בס' 3 הדן בסודיות, הפרו הנתבעות את חובת האמון המוטלת עליהן כלפי התובעת. 64. לפיכך ניתן לקבוע כי הנתבעות ביצעו עוולה של גזל סוד מסחרי כלפי התובעת בהתאם לס' 6 לחוק עוולות מסחריות. 65. התובעת עתרה לסעדים, כמפורט בסעיף 26 לכתב התביעה. התובעת חזרה על עתירתה לסעדים אלה בסעיף 30 לסיכומיה. הנתבעות לא העלו כל טענה כנגד הסעדים המבוקשים על ידי התובעת. אשר על כן ולאור האמור לעיל, וגם בהעדר תגובה מטעם הנתבעות לעניין הסעדים המבוקשים, זכאית התובעת לסעדים שהתבקשו על ידה, בכפוף לאמור להלן. סיכום 66. אשר על כן ולסיכום התביעה בגין הפרת ההסכם נדחית. התובענה מתקבלת בעילה של גזל סוד מסחרי. 67. בסעיף 26.3 לכתב התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבעות בהשבת רווחי הפרת ההסכם בסכום, כפי שיתברר לאחר המצאת הדו"ח. מאחר והרווחים הנתבעים הם בגין הפרת ההסכם, ומאחר והעילה בגין הפרת ההסכם נדחתה על ידי, אין מקום להורות על חיוב הנתבעות בהשבת רווחי הפרת ההסכם. כתב התביעה איננו כולל סעד של השבה בגין גזל סוד מסחרי או בגין עשיית עושר ולא במשפט, ומשום כך אין מקום ליתן סעד המורה על השבת רווחים בגין אלו. אני ערה לעובדה, כפי שיצוין בהמשך, כי נעתרתי לסעד לקבלת דו"ח, מבלי שניתן על ידי סעד המאפשר השבת רווחים על פי דו"ח זה. הסעד ניתן על ידי הן משום שניתן לתיתו על פי חוק העוולות המסחריות והן משום שהנתבעות לא התייחסו כלל לנושא הסעדים. יחד עם זה, לא ראיתי אפשרות משפטית להורות על השבת רווחים לתובעת על בסיס הפרת ההסכם, טענה שנדחתה על ידי, או על בסיס גזל סוד מסחרי או עשיית עושר ולא במשפט, סעד אשר לא נתבע במסגרת התביעה. 68. לאור העדר סעד בגין עילה של עשיית עושר ולא במשפט לא מצאתי גם מקום לדון בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. 69. אשר על כן ולסיכום אני מורה כדלקמן: א) אני מורה לנתבעות, ביחד ולחוד, לחדול מכל פעילות אשר יש בה שימוש בידע החסוי ו/או במידע הסודי. ב) אני מורה לנתבעות, ביחד ולחוד, להמציא לתובעת דו"ח, מאושר על ידי רואה חשבון, ובו פרוט מלא של כל הכנסה ו/או טובת הנאה שנתקבלה אצלם בגין הפעילות המפרה, עד מועד מתן פסק דין זה. הדו"ח יוגש תוך 60 ימים ממועד פסה"ד. ג) אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי, ללא הוכחת נזק, בסכום של 100,000 ₪, נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ד) הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הוצאות המשפט, כשכל הוצאה נושאת ריבית והצמדה מיום הוצאתה ועד התשלום המלא בפועל. ה) הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ + מע"מ, נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הפרת חוזהחוזהסודיותהסכם סודיות