לטענת המבקשת, נוכח המסקנות העובדתיות החמורות והחד משמעיות אליהן הגיע השופט בהחלטתו בשאלת תום הלב של המבקשת, נוצר חשש כבד בלב המבקשת לקיומה של דעה מוקדמת בעניין זה אצל השופט, אשר תקשה עליו לנהל את המשך הדיון באובייקטיביות הנדרשת. להלן החלטה בנושא אובייקטיביות שופט: החלטה מבוא: בפני בקשת התובעת (להלן: "המבקשת") מבית משפט זה, לפסול את עצמו מלדון בתיק שבכותרת ולהעביר את הדיון בתיק למותב אחר. לחילופין, היה ובית המשפט יחליט להמשיך בדיון, מתבקש בית המשפט לקבוע את התיק לדיון לצורך חקירת מצהירים, בהקדם האפשרי. בנוסף, מתבקש בית המשפט להתיר למבקשת לצרף תצהיר נוסף מטעמה. הן המשיבים 2-1 והן המשיבים 8-3 מתנגדים לבקשה, מהמטעמים שפרטו בתגובותיהם. רקע: המבקשת הינה בעלת מניות במשיבה הפורמאלית, חב' כהן פיתוח ומבני תעשייה בע"מ (להלן: "החברה"). החברה הינה חברה ציבורית המאוגדת בישראל ומניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב. משיבה מס' 1, אבנר חיפושי נפט, הינה שותפות מוגבלת, אשר נוצרה בהסכם מיום 6.8.91 בין משיבה 2, אבנר נפט וגז בע"מ, כשותף כללי, לבין אבנר נאמנויות כשותף מוגבל, במטרה להשתתף בפעולות חיפושי נפט ו/או גז או הפקתם. המשיבה 2 הינה חברה פרטית, שמנהלת ושולטת למעשה בענייני המשיבה 1 ובהתאם להסכם השותפות מיום 6.8.91 היא מקבלת על כך תמלוגים. בהסכם השותפות נקבעה גם זכות החברה לתמלוגים. משיבים 8-3 כיהנו כדירקטורים בחברה במועדים הרלבנטיים לתובענה. בשנת 2003 הגישה המבקשת בקשה לאישור תביעה נגזרת לפי סעיף 198 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999, בטענה כי נפגעה באופן חמור זכותה של החברה לקבלת תמלוגים, מהפקתם וניצולם של נכסי נפט וגז, זאת לאור מחדלים ומעשים שלא כדין מצד משיבים 8-1. כל המשיבים טענו, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בראש ובראשונה מהטעם שהמבקשת נמנעה מלצרף תצהיר שלה בתמיכה לבקשה ותמכה את הבקשה בתצהיר של בנה, שאינו בעל מניות בחברה. המשיבים טענו, כי אין להתיר הפעלה חריגה של זכות התביעה כאמור באמצעות מי שאינו בעל מניות (אפילו הוא בן משפחה של בעל מניות), מה גם שמניעיה של המבקשת וענינה בהליך כלל לא הובהרו לבית המשפט. המשיבים טענו גם, כי בהעדר תצהיר של המבקשת, כלל לא ניתן לבחון את תום לבה, שהוא תנאי לאישור הבקשה ודי בפגם זה כדי להביא לדחיית הבקשה. בנוסף, טענו המשיבים, כי הגשת התביעה נשוא בקשת האישור נגועה בחוסר תום לב וכן נטענו טענות נוספות, אשר לא מצאתי לנכון לפרטן במסגרת בקשה זו. ביום 11.5.04 דחיתי את בקשת המבקשת, לאחר שהגעתי למסקנה, כי המבקשת ובנה, שהוא הרוח החיה מאחורי כל ההליך, נהגו בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים בהגשת התביעה, עד כי נוצר חשש כבד, שהתביעה נועדה לשרת אינטרסים של צדדים זרים לחברה, יחד עם אינטרסים עסקיים-אישיים של בנה של המבקשת, אשר שם למול עיניו מטרות שונות בתכלית מהמטרות שנועד מנגנון התביעה הנגזרת לשרת. בנוסף, מצאתי פגם חמור בעניין התצהיר שצורף לבקשה, אם כי לא דחיתי את הבקשה מטעם זה בלבד. המבקשת ערערה על החלטתי לבית המשפט העליון בטענה, כי בית משפט זה החליט בבקשה לאחר שהצדדים זומנו רק לדיון מוקדם ומבלי שהתקיימו חקירות של המצהירים ובטענה נוספת, שעניינה בקביעתי בדבר החובה המוטלת על מי שמבקש להגיש תביעה נגזרת לצרף תצהיר שלו לבקשה (ע"א 6186/04). בהמלצת בית המשפט העליון, הסכימו המשיבים, כי החלטתי תבוטל וכי הדיון יוחזר אלי על מנת ששאלת תום הלב ושאלת נפקות התצהיר שצורף לבקשה יידונו לגופן (ראה פסק-הדין מיום 1.11.06). ביום 21.3.07 הגישה המבקשת את הבקשה שבפני, במסגרתה היא עותרת להעברת הדיון בתיק למותב אחר. לחילופין היא מבקשת לקבוע את הבקשה לדיון בהקדם האפשרי ולהתיר למבקשת להגיש תצהיר נוסף של בנה מטעמה, המתייחס להתפתחויות שארעו לאחר מתן ההחלטה של בית המשפט, שיש להן, לטענתה, השפעה רבה על טענת המשיבים בקשר לחוסר תום הלב. טענות הצדדים: לטענת המבקשת, נוכח המסקנות העובדתיות החמורות והחד משמעיות אליהן הגעתי בהחלטתי מיום 11.5.04 בשאלת תום לבם של המבקשת ובנה, נוצר חשש כבד בלב המבקשת לקיומה של דעה מוקדמת בעניין זה אצלי, אשר תקשה עלי לנהל את המשך הדיון באובייקטיביות הנדרשת. המשיבים טוענים, כי דין הבקשה להידחות, באשר בית המשפט העליון כבר דחה את בקשת המבקשת להעברת הדיון למותב אחר. עוד טוענים המשיבים, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, חמישה חודשים לאחר שבית המשפט העליון קבע, בהסכמת הצדדים, כי התיק יוחזר לבית משפט זה. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי נסיבות העניין אינן נסיבות שהפסיקה מכירה בהן כמצדיקות פסלות שופט, כפי שאף הובהר למבקשת באופן חד משמעי בבית המשפט העליון. דיון והכרעה: עיון בכתב הערעור שהוגש מטעמה של המבקשת מעלה, כי בקשת המבקשת להעברת הדיון למותב אחר נתבקשה כבר במסגרת הערעור שהוגש מטעמה של המבקשת. בקשת המבקשת נדחתה על ידי בית המשפט העליון ומשעה שבית המשפט העליון אמר דברו בנושא, ברי כי אין זה ראוי (ואף אפשרי) כי אדון בבקשה. בשולי הדברים אציין, כי בקשת המבקשת אכן הוגשה בשיהוי ניכר, בניגוד גמור ללשון תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת כי יש להעלות טענת פסלות עם היוודע על עילת הפסלות. זאת ועוד, ברי כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את העברת הדיון למותב אחר [השווה לע"א 875/03 סיגר טרייד בע"מ נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 13.2.03) והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 7557/05 אלדר בנצור נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 19.12.05) והאסמכתאות הנזכרות שם]. באשר לבקשתה החלופית של המבקשת לקביעת הדיון לחקירת מצהירים ולהגשת תצהיר משלים מטעמו של בנה; בית המשפט העליון החזיר את הדיון לבית משפט זה "על מנת ששאלת תום הלב ושאלת נפקות התצהיר שצורף לבקשה יידונו לגופן". רוצה לומר, בית המשפט העליון החזיר את הדיון לבית משפט זה, על מנת שיכריע באותן סוגיות לאחר שמיעת המצהירים מטעם הצדדים. במצב דברים זה, ברי כי יש להיעתר לבקשת המבקשת לקביעת הדיון לחקירת מצהירים. עם זאת, לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשת המבקשת להגשת תצהיר נוסף מטעמו של בנה, באשר להתפתחויות שאירעו לאחר הגשת הבקשה; מסגרת הדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת מוגדרת בתקנה 241 לתקנות. כתבי הטענות שהגישו הצדדים מגדירים את מסגרת הדיון ואין להתיר למבקשת להוסיף עתה טענות ונימוקים חדשים, שלא בא זכרם בכתבי הטענות המקוריים שהוגשו על ידה, אלא אם מוגשת בקשה מיוחדת לתיקון. זאת ועוד, מבקשתה של המבקשת עולה, כי מטרת הגשתו של התצהיר הנוסף הינה לקעקע את טענת חוסר תום הלב שהעלו המשיבים. סבורני, כי חקירה נגדית של המצהירים מטעם הצדדים היא הכלי הראוי בנסיבות העניין. סיכומם של דברים: אני דוחה את בקשת המבקשת להעברת הדיון בתיק למותב אחר ואת בקשתה החלופית להגשת תצהיר משלים. התיק נקבע לישיבה נוספת לצורך קביעת מועדי חקירות המצהירים ליום 10.7.07 בשעה:09:00. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. שופטיםמשוא פנים