רשות הדואר היא רשות סטטוטורית, הפועלת על פי חוק רשות הדואר. על-פי החוק, משמשת רשות הדואר כמובילת דברי הדואר של מדינת ישראל. סעיף 77 לחוק קובע את אחריותה של המשיבה לדברי דואר פנים, וזו לשונו: 77. אחריות לדבר דואר פנים (א) על אף האמור בחוק זה או בכל דין אחר, לא יהיו הרשות, עובדיה וכל הבאים מטעמה אחראים לנזק, גניבה או אבדן של דבר דואר פנים, כולו או חלקו, שאירעו במהלך השירותים הניתנים על ידי פקיד דואר בתפקידו ועקב שירותים אלה, אלא אם כן נתקיימו כל אלה: (1) דבר הדואר נתקבל למשלוח בדואר תמורת קבלה ומסירתו טעונה אישור; (2) במקרה של נזק, אבדן חלקי או גניבה מתוך דבר הדואר - הדבר הובא לידיעת פקיד הדואר בעת מסירת דבר הדואר או בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר מכן ; (3) במקרה של גניבה או אבדן של דבר הדואר כולו - השולח או הנמען הביא את הדבר לידיעת פקיד דואר מיד לאחר שנודע לו; (4) הנזק או האבדן לא נגרמו מחמת אריזה בלתי מספקת או בלתי מתאימה, או מחמת טיבו של דבר הדואר, או באשמתם של השולח או של גורמים שבידי שמים. (ב) הרשות תהא אחראית לנזק שנגרם לדבר הדואר, אם הוכיח השולח כי בעת שנתקבל דבר הדואר השלוח למשלוח ברשות טיפל בו פקיד דואר בצורה רשלנית. ואילו סעיף 81 לחוק, שכותרתו: "היקף האחריות", קובע: 81. אין הרשות חייבת בפיצויים לפי סעיף 77 אלא כדי שווי הנזק לדבר הדואר או כדי ערכו של דבר הדואר אם נגנב או אבד, אך לא למעלה מן הסכום שיקבע השר לעניין אותו סוג של דבר דואר. מכוחו של סעיף 81 לחוק רשות הדואר התקין שר התקשורת את תקנות רשות הדואר (היקף האחריות לדברי דואר פנים), התשנ"ה-1995, שלפיהן סכום הפיצויים לפי סעיף 77 לחוק בשל נזק, גניבה או אבדן של דבר דואר רשום לא יעלה על סך של 455 ₪ לכל דבר דואר. על פי ההלכה הפסוקה, במסגרת סעיף 77 לחוק רשות הדואר "ביקש המחוקק לתת חסינות לרשות הדואר בפני תביעות בגין אבדן, גניבה או נזק של דבר דואר ולצמצמן למקרים ולתנאים העונים על האמור שם" (ע"א (ת"א) 742/93 אזולאי נ' רשות הדואר, פ"מ תשנ"ה (1) 467, 471). תביעת פיצויים נגד רשות הדואר בגין אבדן, גניבה או נזק של דבר דואר, אינה יכולה להתבסס אלא על סעיף 77 לחוק רשות הדואר. ממילא שעל תביעת הפיצויים חל גם הסייג בדבר היקף האחריות, הקבוע בסעיף 81 לחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו, שלפיו מוגבל סכום הפיצוי לנזק הישיר אך לא למעלה מהסך של 455 ₪ לכל דבר דואר. הגיונו של הסייג בדבר היקף האחריות נתבאר אף הוא בפסיקתם של בתי המשפט על ערכאותיהם השונות. בעניין זה למדו בתי המשפט גזירה שווה מהגבלת האחריות של מובילים ציבוריים אחרים. כך, למשל, בע"א 1439/90 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' הום חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מז (2) 346, 370-371, נקבע: "הגבלת אחריותו של המוביל הציבורי מוכרת בשיטות משפט שונות... ההכרה בזכותו של המוביל הציבורי להגביל שיעור הפיצויים בגין נזק או אבדן של הטובין מקבלת משנה תוקף בהתחשב בכך שהמוביל הציבורי אינו פועל בשוק הפרטי, אלא הוא כבול, בדרך כלל, לתעריפים קבועים ונמוכים יחסית...". כי הרחבתו של היקף האחריות בגין נזק או אבדן של דבר דואר יוביל, בהכרח, להאמרת התעריפים שגובה רשות הדואר מכלל מקבלי השירות. קיים, אפוא, אינטרס לגיטימי בהגבלת היקף האחריות של הרשות לנזקים, אפילו הם נוגעים לדבר דואר רשום, שהרי כך מוזלים התעריפים הנגבים ממקבלי השירות והשירות נותר עממי ושווה לכל נפש. "הגבלת האחריות נועדה אם כך, בסופו של חשבון, להיטיב עם כלל ציבור הצרכנים הנזקקים לשירותי הדואר, גם אם יש בה כדי לפגוע בצרכנים מסוימים שסבלו נזק כתוצאה מליקויים בשירות" (דברי השופט מ' סובל בת"ק 1707/01 לביא רבקה נ' רשות הדואר).דואר ישראל / רשות הדוארדואר