המבקש טוען כי יש מקום לקבוע כי הנוהל הנוהג בדבר קיום דיונים בעתירות אסיר בבית הכלא הינו פסול. ראשית טוען המבקש כי נוהל זה נוגד את הוראות תקנה 3 לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980 המתיר כחריג דבר קיומם של דיונים בבית הסוהר בו מוחזק האסיר. עוד נטען כי קיום הדיון בבית הסוהר יביא לפגיעה במספר עקרונות יסוד: פגיעה בזכות הציבור לגישה חופשית לדיונים משפטיים שכן הציבור כפוף לנהלים המחמירים של בית הסוהר, הכוללים בדיקות קפדניות ולעיתים אף משפילות; פגיעה בפומביות הדיון המובילה לפגיעה בחופש העיתונות, בזכות הציבור לדעת ובאמון הציבור; פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות בין הרשות השופטת לבין זרוע של הרשות המבצעת; פגיעה בתחושת השוויון שכן המבקש אינו יכול להרגיש שווה לשב"ס, בדיון המתקיים בין כותלי בית הסוהר. להלן החלטה בנושא דיון בעתירות אסירים בכלא: החלטה בפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (עע"א 1746/07) מיום 24.9.2007; 11.12.2007; 12.12.2007, לפיהן נדחתה בקשתו של המבקש להעביר את מקום הדיון בעניינו מכלא צלמון לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט ד' צרפתי) דחה ביום 11.11.2007 את בקשת המבקש בקבעו כי קיום הדיון בין כותלי הכלא (להלן: הנוהל) אינו פוגע בעקרונות יסוד, וכן כי הנוהל הקיים נבחן בעבר ונמצא הולם. עוד ציין בית המשפט כי עיתוי הגשת הבקשה ערב הדיון, מצדיק את דחייתה על הסף. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי יש מקום לקבוע כי הנוהל הנוהג בדבר קיום דיונים בעתירות אסיר בבית הכלא הינו פסול. ראשית טוען המבקש כי נוהל זה נוגד את הוראות תקנה 3 לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980 (להלן: תקנות עתירות אסירים) המתיר כחריג דבר קיומם של דיונים בבית הסוהר בו מוחזק האסיר. ואילו בענייננו האסיר יושב בבית סוהר גלבוע ונלקח לדיון בבית סוהר צלמון. לגופו של עניין, טוען המבקש כי קיום הדיון בבית הסוהר יביא לפגיעה במספר עקרונות יסוד: פגיעה בזכות הציבור לגישה חופשית לדיונים משפטיים שכן הציבור כפוף לנהלים המחמירים של בית הסוהר, הכוללים בדיקות קפדניות ולעיתים אף משפילות; פגיעה בפומביות הדיון המובילה לפגיעה בחופש העיתונות, בזכות הציבור לדעת ובאמון הציבור; פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות בין הרשות השופטת לבין זרוע של הרשות המבצעת; פגיעה בתחושת השוויון שכן המבקש אינו יכול להרגיש שווה לשב"ס, בדיון המתקיים בין כותלי בית הסוהר. מנגד טוען המשיב כי בקשת המבקש אינה מעלה כל בעיה משפטית אשר חשיבותה מצדיקה מתן רשות ערעור. לטענתו, כפי שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בסוגיות הקשורות לקביעת מועדים כך גם יימנע מלהתערב בהחלטה הנוגעת למקום קיומו של דיון. לטענת חוקיות הנוהל טוען המשיב כי החלטת הביניים של בית המשפט ניתנה כדין בהתבסס על סעיף 34(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) המתיר קיום דיון מחוץ לבית המשפט המחוזי מטעמי יעילות. בהודעה משלימה ציין המשיב כי ביום 26.12.2007 פורסמו ברשומות, תקנות סדרי דין (עתירות אסירים) (תיקון), התשס"ח-2007 (להלן: התיקון לתקנות) המתירות את הבאתו של אסיר לדיון בבית סוהר אחר הנמצא בסמוך לבית הסוהר של האסיר. עוד טוען המשיב כי הלכה למעשה אין פגיעה בפומביות הדיונים המתקיימים בבית הסוהר שכן הכניסה של הציבור אינה מוגבלת, בכפוף לבדיקות ביטחוניות שגרתיות בכניסה. עוד מציין המשיב כי הרציונאל המרכזי בבסיס הנוהל הקיים הינו התחשבות באסירים הנדרשים לשהות בלילה שלפני הדיון ובלילה שאחריו בנקודת מעבר כמו גם לשהות שעות ארוכות בתאי המעצר שבבתי המשפט המחוזיים. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובות לה, שוכנעתי, כי דין הבקשה להידחות. הבקשה שבפנינו אוחזת בשני ראשים, האחד סטטוטורי והשני נורמטיבי. הביסוס הסטטוטורי לנוהל הנוהג הינו סעיף 34(ב) לחוק בתי המשפט, המציין כי: מקום ישיבת בית המשפט 34(ב) בית משפט מחוזי רשאי לשבת לדין בענין מסויים, כולו או מקצתו, במקום שאינו מקום מושבו, אם ראה לעשות כן למען הצדק או למען יעילות הדיון, ובלבד שלא ישב במקום שמחוץ לאזור שיפוטו אלא בהסכמת נשיא בית המשפט המחוזי שהמקום האחר נמצא באזור שיפוטו. כלומר החוק מאפשר קיום דיון של בית משפט מחוזי שלא בבית המשפט בכדי לעמוד באחת משתי תכליות: צדק או יעילות הדיון. בענייננו ציין בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטתו כי השיקול אשר הנחה אותו הינו יעילות הדיון. אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקש טוען טענה נורמטיבית, כי יש בנוהל בכדי להביא לפגיעה במספר זכויות יסוד ובראשן פגיעה בפומביות הדיון. טענותיו של המבקש לעניין זה הינן כוללניות בלא שהוא מצביע על פגיעה קונקרטית בזכויותיו. המבקש לא טען כי נאסר על מאן דהו להיכנס לדיון בעניינו וכי יש בסיס לחששו כי הדיון אשר יתקיים בבית הסוהר יפגע בזכויותיו. עוד יצוין כי החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים לקיום הדיון בין כתלי בית הסוהר מטעמי יעילות, הינה סבירה ומצויה בתחום שיקול הדעת של בית המשפט קמא, על כן לא מצאתי מקום להתערב בה. אשר על כן, הבקשה נדחית. בית סוהר / כלאדיוןמאסראסירים