הפרדת משפט - עדות נגד בן זוג

העותרת ובעלה ביקשו להורות על הפרדת המשפט בעניינם, בהתאם לסעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 באופן שמשפטה של העותרת ישמע בנפרד ממשפטם של כל יתר הנאשמים. לטענת העותרת, ביסוד הבקשה עמד חששה לעיוות דין הנובע מתחולתו של סעיף 3 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 הקובע כי במשפט פלילי אין בן זוג כשר להעיד לחובת בן זוגו, ואין כופים אותו להעיד לחובת אדם המואשם יחד עם בן זוגו בכתב אישום אחד. לטענתם, אי הפרדת המשפט בעניינם עלולה להביא לחשיפת חומר ראיות בלתי קביל בפני בית המשפט ולמנוע מבני הזוג להעיד זה להגנתה של זו ולהיפך. להלן פסק דין בנושא הפרדת משפט - עדות נגד בן זוג: פסק דין השופט י' דנציגר: 1. בפנינו עתירה במסגרתה מבקשת העותרת צו על תנאי כנגד המשיבים 1-2, ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.2.08 במסגרת ת.פ. 8227/07 (כבוד השופט א' ביתן), אשר דחה את בקשת העותרת להפריד את עניינה של העותרת מעניינם של יתר הנאשמים בכתב האישום נשוא ההליך וכן מדוע לא יופרד עניינה של העותרת מעניינם של יתר הנאשמים כאמור. 2. ביום 2.8.07 הוגש כתב אישום כנגד העותרת וכנגד שישה נאשמים אחרים, לרבות בעלה של העותרת, המונה שמונה אישומים, מתוכם חמישה אישומים מיוחסים הן לעותרת והן לבעלה בצוותא עם אחרים. בכתב האישום נטען כי בין השנים 2003-2007 הציגו העותרת וחלק מהנאשמים מצגים כוזבים בפני תאגיד איסוף מיכלי משקה בע"מ, במטרה לקבל במרמה החזר דמי פיקדון ובונוסים בגין בקבוקים שכלל לא הגיעו למיחזור או שאין בגינם החזר פיקדון. 3. במקביל להגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה 2, פרקליטות מחוז דרום, להורות על מעצרם של כל הנאשמים עד לתום ההליכים נגדם. העותרת שוחררה בתנאים מגבילים ובעלה נעצר, בהסכמה, עד לתום ההליכים נגדו. 4. טרם מתן תגובתם לכתב האישום, ביקשו העותרת ובעלה להורות על הפרדת המשפט בעניינם, בהתאם לסעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן - החסד"פ) באופן שמשפטה של העותרת ישמע בנפרד ממשפטם של כל יתר הנאשמים. לטענת העותרת, ביסוד הבקשה עמד חששה לעיוות דין הנובע מתחולתו של סעיף 4 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 [צ.ל. סעיף 3 לפקודת הראיות - י.ד.], הקובע כי: "במשפט פלילי אין בן זוג כשר להעיד לחובת בן זוגו, ואין כופים אותו להעיד לחובת אדם המואשם יחד עם בן זוגו בכתב אישום אחד". לטענתם, אי הפרדת המשפט בעניינם עלולה להביא לחשיפת חומר ראיות בלתי קביל בפני בית המשפט ולמנוע מבני הזוג להעיד זה להגנתה של זו ולהיפך. 5. המשיבה 2 התנגדה לבקשה מהטעם של יעילות הדיון. לפיכך, דחה המשיב 1 את בקשת העותרת ובעלה להפרדת הדיון בעניינם בקובעו כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 87 לחסד"פ וכי צירוף העותרת ובעלה לכתב אישום אחד נעשה כדין, הוא מוצדק עניינית ולא מתקיים במקרה זה חריג המצדיק את הפרדת ההליך בעניינה של העותרת מן ההליכים כנגד הנאשמים האחרים. המשיב 1 ציין בהחלטתו כי גם במקרה בו יעידו העותרת או בעלה, לא יהיה ניתן לעשות שימוש בעדותו של מי מהם ככל שהיא מפלילה את האחר, הואיל ועדות כזו אינה קבילה. 6. לטענת העותרת, למרות קביעתו של המשיב 1 לפיה לא יעשה בעדותה או בעדות בעלה במסגרת פרשת ההגנה שימוש לחובת האחר, הרי שפרשת ההגנה של העותרת עלולה לחשוף את המשיב 2 למסה קריטית של ראיות בלתי קבילות באופן שלא יאפשר לו להתעלם ממנה בעת שידון בעניינו של בעלה. לפיכך, טוענת העותרת לאור אופי עדותה העתידית, קיים חשש ממשי שבירור עניינה יחד עם עניינו של בעלה במאוחד יגרום למשיב 1 ליתן הכרעת דין שתהא מושתתת על ראיות בלתי קבילות ויגרום לה עיוות דין. 7. לטענת העותרת, עתירתה נכנסת בגדר המקרים החריגים בהם יש להידרש לעתירה כנגד החלטה של ערכאה שיפוטית בעניין פלילי, הואיל ועיוות הדין שעלול להיגרם לה כתוצאה מן ההחלטה לא יהיה ניתן לריפוי באמצעות ערעור על פסק הדין הסופי שינתן בעניינה. כן טוענת העותרת, כי פניה לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת אינה ריאלית ואינה ישימה בעניינה. 8. לאחר שבחנו את העתירה על צרופותיה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מן הטעם שבית משפט זה אינו מתערב בהחלטות ביניים בהליך פלילי [ראו למשל: בג"צ 3876/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.07); בג"צ 9123/06 נגריית אורי בלה בע"מ ואח' נ' בית משפט השלום בנתניה (לא פורסם, 19.2.07)] ובין היתר, אינו מתערב בהחלטות ביניים הנוגעות לצירוף או הפרדת משפטם של נאשמים במשותף [בג"צ 398/83 אביטן נ' הרכב שלושה שופטים, פ"ד לז(3) 467 (1983) (להלן - עניין אביטן)]. 9. כידוע, הכלל הוא שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי משפט בעניינים אזרחיים ופליליים, אשר ניתנו על ידי הערכאה המוסמכת ולפיכך יש לדחות על הסף עתירות התוקפות החלטה של רשות שיפוטית מוסמכת [בג"צ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702 (1987) (להלן - עניין הלפרין); בג"צ 11872/05 פדל נ' בית המשפט המחוזי בחיפה (לא פורסם, 27.12.05) וראו גם אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי - עילות הסף 332 (2008)]. 10. יחד עם זאת, יתכנו מקרים חריגים ונדירים, כאשר מתעוררת שאלה שבסמכות היורדת לשורשו של עניין או כאשר מתקיימת תופעה קיצונית של שרירות בתחום מינהלי טהור, בהם ידון בית משפט זה בעתירות כנגד ערכאות שיפוטיות [עניין הלפרין הנ"ל, עניין אביטן הנ"ל]. ויודגש - גם במקרים אלו, הדיונים בעתירות יתקיימו רק כאשר אין סעד חילופי בדמות בקשת רשות ערעור במשפט אזרחי או ערעור בזכות על פסק דין סופי במשפט פלילי וכפועל יוצא מכך, התערבותו של בית משפט זה בהליכים משפטיים אזרחיים ופליליים הינה נדירה ביותר. 11. לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי אין מקום ליתן את הסעדים המבוקשים במסגרת העתירה. ראשית, החלטתו של המשיב 1 ניתנה כדין ובודאי שאין היא נופלת בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות ומתן סעד על ידי בית משפט זה. שנית, העותרת ממילא תהא רשאית לערער על ההחלטה אם תורשע בפסק הדין שיינתן בעניינה וגם מטעם זה אין ליתן לעותרת את הסעדים המבוקשים על ידה. 12. אשר על כן, דין העתירה להידחות.עדותדיוןהפרדת משפט