המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת חישוב שכרו של המערער, מכיוון שעל פי חוזר מנכ"ל משרד הדתות נט/2 מפברואר 1999 נקבעו טבלאות שכר שונות לראשי מועצות דתיות שנבחרו עד 30.11.98 ולאלה שנבחרו לאחר התאריך הקובע. המערער טוען כי יש לראותו כמי שמונה לפני ה - 30.11.98 בהסתמך על כתב המינוי מספטמבר 1998 ואילו המשיבה גורסת כי מינויו נכנס לתקף רק לאחר מינוי המועצה ובחירתו מבין חבריה, על פי כתב המינוי מיום 24.5.99. להלן פסק דין בנושא חישוב שכרו חישוב שכר לפי טבלאות שכר: פסק דין ערעור זה עניינו חישוב שכרו של יו"ר מועצת בתי העלמין תל-רגב. הרקע העובדתי. בתאריך 23.8.98 התכנסה ועדת היגוי של משרד הדתות וגיבשה תכנית לפיתוח בתי עלמין בתל-רגב. בתאריך 2.9.98 חתם שר הדתות דאז, הרב יצחק לוי, על תקנות שירותי הדת היהודיים (מועצת בתי העלמין היהודיים בתל-רגב) התשנ"ח-1998. התקנות פורסמו הקובץ התקנות בתאריך 20.9.98 ומכוחן כוננה מועצת בתי העלמין תל-רגב. תקנה 4(ג) הסמיכה את שר הדתות למנות יו"ר לכהונה של חמש שנים ולקבוע את תנאי העסקתו. תקנה 3 מסמיכה את השר למנות חברי מועצה. תקנה 9 מורה כי הודעה על הרכב המועצה וההנהלה תפורסם ברשומות. בתאריך 7.9.98 חתם שר הדתות על כתב מינוי, בתוקף סמכותו שעל פי תקנות 3-4 לתקנות שירותי הדת היהודיים, לפיו מונה המערער כחבר מועצת בתי העלמין בתל-רגב ויושב ראש המועצה. בכתב המינוי הגדיר השר את תפקידו של המערער. בתאריך 24.5.99 חתם השר לענייני דתות, אליהו סויסה, על כתב מינוי למועצת בתי העלמין היהודיים בתל-רגב לפיו מונה המערער ליו"ר במועצת בתי העלמין בדירוג שכר כיו"ר מועצה דתית. בתאריך 30.9.03, כחמש שנים לאחר חתימתו של שר הדתות הרב יצחק לוי על כתב המינוי הראשון הוארך מינויו של המערער על ידי ראש הממשלה והשר לענייני דתות אריאל שרון, בחמש שנים נוספות. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת חישוב שכרו של המערער, מכיוון שעל פי חוזר מנכ"ל משרד הדתות נט/2 מפברואר 1999 נקבעו טבלאות שכר שונות לראשי מועצות דתיות שנבחרו עד 30.11.98 ולאלה שנבחרו לאחר התאריך הקובע. המערער טוען כי יש לראותו כמי שמונה לפני ה - 30.11.98 בהסתמך על כתב המינוי מספטמבר 1998 ואילו המשיבה גורסת כי מינויו נכנס לתקף רק לאחר מינוי המועצה ובחירתו מבין חבריה, על פי כתב המינוי מיום 24.5.99. דיון. השפעת אי הפרסום על "המועד הקובע" לענין השכר. אין חולק כי דבר מינויה של מועצה דתית כמו גם מינויו של יו"ר המועצה אינן תקנות בנות פועל תחיקתי, והפסיקה מאבחנת לענין נפקותו של אי הפרסום בין סוגי הפרסומים השונים. כך נקבע על ידי השופט י' זמיר בבג"צ 3081/95 ד"ר ג'ובראן רומיאו נגד המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד נ (2) 177, 192-193. "ההבדל בין תקנות לבין הנחיות בנוגע להיקף של חובת הפרסום נובע, בראש ובראשונה, מן ההבדל במקור החובה, מקור החובה לפרסם תקנות היא, כאמור, סעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]: סעיף זה מטיל את החובה על תקנות בנות-פועל תחיקתי בדרך כלל, בלי להבחין בין סוגים של תקנות כאלה. לעומת זאת מקור החובה לפרסם הנחיות היא ההלכה הפסוקה". בהמשך לתורת ה"בטלות היחסית" אשר אומצה על ידי הפסיקה, והבחינה בין הכלל המחייב רשות מינהלית לנהוג בדרך מסוימת, לבין התוצאה הנובעת מהפרת הכלל, בהתחשב בתוצאות ההפרה, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי לא כל הפרה גוררת בעקבותיה ביטול המעשה המינהלי. מכאן קצרה היתה הדרך למסקנה לפיה הפרה טכנית או פורמלית אשר לא גרמה עוול אינה מחייבת ביטולה של ההחלטה. בבג"צ 5760/93 פלונית נ' ועדת התלונות על פי חוק הפסיכולוגים, תשל"ז-1977 ואח', פ"ד נ (4) 194, התברר כי אדם מונה כחבר ועדת התלונות, אך המינוי לא פורסם ברשומות, בניגוד לחוק. לפיכך עמדה לדיון השאלה האם אי פרסומו של המינוי מחייבת את המסקנה שהמינוי בטל וכתוצאה מכך גם החלטת הועדה. כב' הנשיא שמגר השיב על שאלה זו בשלילה בקובעו: "לטעמי, מדובר בפגם פרוצדוראלי-טכני, שניתן לתיקון בדיעבד. מטרת הפרסום ברשומות היא להודיע לציבור את זהותם של חברי הוועדות, וכך ליתן תוכן מעשי למסגרת הסמכות. הוועדה מונתה למקרה ספציפי אחד בלבד. פעולתה של הוועדה היתה מלווה בפגם פרוצדוראלי לכל ארכה. אולם פגם זה ניתן לתיקון, ומשסווג הפגם כפגם טכני גרידא, אין הוא גורר בהכרח בטלות המעשה המינהלי. השפעת הפגם במקרה הקונקרטי תיקבע על סמך המבחנים השונים שהתפתחו בפסיקה לענין הבטלות היחסית של פגמים בהליך המנהלי. בחינת הדברים לגופם מראה כי הפגם לא השפיע על התוצאה, וכי תיקון הפגם אף הוא לא היה משפיע על התוצאה. היעדר פרסום מינויו של עו"ד צבי לוין כחבר הוועדה לא פגע בעותרת, במתלוננת, או באינטרס הציבורי... זה (האינטרס הציבורי - ש.ד.) בוודאי שלא נפגע בשל אי פרסום המינוי ברשומות במידה המחייבת ביטול ההליך. סיכומם של דברים, ביטול החלטתה של ועדת התלונות בשל הפגם הטכני תגרום לנזק גדול לעותרת, שתיאלץ לעבור שוב את הליכי הוועדה (זו הפעם הרביעית), ואילו האינטרס הציבורי לא יצא ניזוק אם תוכשר החלטת הוועדה למרות הפגם האמור". (עמ' 201-202). לא מצאתי בטיעוני ב"כ המשיבה מהו האינטרס הציבורי שנפגע בשל אי פרסום מינוייה של המועצה הדתית ומינויו של המערער ברשומות. גם מכתבו של עו"ד יעקב שפירא עוזר בכיר ליועץ המשפטי לממשלה מיום 7.7.03 אין בו כדי לשנות מסקנתי זו. חוות הדעת עליה נסמכים טיעוני המשיבה נשלחה לעו"ד הרב הלל קולין, היועץ המשפטי של המשרד לענייני דתות, בעקבות פנייתו של האחרון. סבורה אני כי בשל העובדה שהסוגיה עלתה לדיון ונבחנה כחמש שנים לאחר שהמערער החל לכהן בתפקידו, לא ניתן לראות בה הנחיה מחייבת ביחס לזכויות שהוענקו כדין בעבר או נצברו במשך חמש השנים שקדמו לקבלתה. גם אם סבר עוזרו של היועץ המשפטי לממשלה שעל פי הוראת התקנות אין למנות יו"ר מועצת דתית אלא לאחר שמונו חבריה, כוחה של חוות הדעת יפה מכאן ואילך ויהא זה בלתי תקין לפגוע בשכרו של המערער בשל העובדה שאיש לא טרח לברר סוגיה זו סמוך למועד מינויו. בחוזר המנכ"ל נט/2 נקבע כי נבחרים שנבחרו עד תאריך 30.11.98 יקבלו שכרם על פי המפורט בטבלה עליה סומך המערער טיעוניו, ואילו שכרם של ראשי מועצות דתיות שנבחרו מיום 1.12.98 ואילך ישולם על פי טבלה שונה. מכאן ש"המועד הקובע" הינו מועד המינוי, דהיינו, ספטמבר 1998. גם העובדה שמינויו של המערער הוארך בחלוף חמש שנים מתאריך המינוי הראשון וכהונתו אמורה להסתיים בשנת 2008 מעידה כי איש לא הטיל ספק באשר למועד מינויו לכל עניין ודבר למעט שכרו. תשלום שכרו של המערער על ידי משרד הדתות. עוד נטען, על ידי המשיבה, כי יש לראות בתשלום שכרו של המערער על ידי משרד הדתות ראיה לכך שמינויו נכנס לתוקף רק לאחר שאושר על ידי השר סויסה במאי 1999, אלא שב"כ המדינה מציינת, בתגובתה המשלימה, כי למרות שההחלטה על הקמת מועצת בתי העלמין תל-רגב התקבלה בספטמבר 1998 ב- 4.5.03 טרם אושר תקציב המועצה וועדה של משרד הדתות החליטה על העברת 300,000 ₪ מתקציב המשרד עד לאישורו של תקציב המועצה. לנוכח הבעיה התקציבית אשר אינה שנויה במחלוקת, סבורה אני שאין לראות בתשלום שכרו של המערער על ידי משרד הדתות עד לתאריך 15.7.99 ראיה התומכת בעמדת המשיבה. בשולי פסק הדין יוער, כי כתב התשובה המתוקן (אשר צורף לבקשה בטרם התקבלה החלטה המאשרת את הגשתו) כולל פרטי פרטים המתייחסים לעברו התעסוקתי של המערער אשר מרביתם אינם רלבנטיים לענייננו. לא מצאתי כל קשר בין העובדה שעבודתו של המערער במשרה נוספת לא אושרה, לבין מועד מינויו והשלכותיו כשם שלא הובהר מה פגם מצאה המשיבה בבקשתו של המערער להתנדב לעבודה נוספת במשרד הדתות. סבורה אני כי הניסיון המרומז ליצירת "אוירה" של שחיתות וחוסר תום לב הינו מיותר. ראוי היה לשקול היטב את דרך הטיעון המתוארת לעיל, בעיקר לנוכח העובדה שמדובר במחלוקת שהינה משפטית בעיקרה. לסיכום. מאחר שהמערער מונה לתפקידו כראש מועצה דתית ב- 7.9.88, יש לחשב את שכרו על פי טבלת השכר של מי שמונה עד לתאריך 30.11.98. הערעור מתקבל. המשיבה תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. מועצה דתית