הבסיס לעילת המעצר של שוהה בלתי חוקי בישראל קבוע בסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996. המקנה סמכות למעצר במקרה בו קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה. להלן החלטה בנושא מעצר שוהה בלתי חוקי: החלטה 1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של כניסה ושהייה בלתי חוקית, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. 2. על פי עובדות כתב האישום ביום 28.3.06 שהה המשיב תושב טובאס בחיפה מבלי שבידו היתר כדין. 3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ע"פ סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996. המבקשת מצביעה על מסוכנותו של המשיב ובעיקר על החשש כי שחרורו לא יאפשר להביאו לדין, תוך שימת דגש על עברו הפלילי של המשיב. 4. ב"כ המשיב לא חלקה על קיום ראיות לכאורה אך בקשה לשחרר המשיב לחלופת מעצר בביתו של תושב ישראל בחיפה שהסכים לפקח עליו עד לתום ההליכים. 5. עיון בתיק החקירה מראה כי אכן בהתאם לעמדת שני הצדדים חומר הראיות הקיים בתיק עומד ברמה הלכאורית המספקת כדי להורות על מעצר עד תום ההליכים ואפנה להלכה כפי שנקבעה למשל ע"י כב' הש' ג'ובראן בבש"פ 818/06 עאמר כוסתירו נ' מדינת ישראל תק-על 2006(1), 4216 ,עמ' 4217 (החלטה מיום 19.3.06) "כידוע, בית-המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראו בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148)". 6. המשיב נמצא פיזית בתחומי העיר חיפה מבלי שברשותו אישור כניסה לישראל או היתר לשהייה בה ולמעשה גם אם ינוהלו הליכים בתיק זה צפוי דיון קצר ביותר. 7. הבסיס לעילת המעצר של שוהה בלתי חוקי בישראל קבוע בסעיף 21(א) לחוק המעצרים המקנה סמכות למעצר במקרה בו "קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה", עברו הפלילי של המשיב רק מדגיש ומבסס חשש זה, משנת 2001 הורשע המשיב שלוש פעמים בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, פעמיים הוא נשפט לעונשי מאסר בפועל ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן 5 חודשים. 8. באשר להלכה בנושא זה הנני מפנה לפסק דינה של כב' הש' ארבל בבש"פ 10445/05 פלוני נ' מדינת ישראל תק-על 2005(4), 1571 ,עמ' 1572 "הגם שעבירה של כניסה ושהיה שלא כדין בישראל יש בה כדי לבטא לכאורה מסוכנות במעשיו של הנאשם, הנובעת בין היתר מכניסתם לישראל של מי שלא עברו בדיקת גורמי הביטחון, הרי שעילת המעצר העיקרית שיש לבחון במקרים אלה הינה החשש להימלטות מהדין (בש"פ 260/05 סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לפיכך, בקשה למעצרו עד תום ההליכים של תושב שטחים הנאשם בכניסה ושהיה שלא כדין בישראל מחייבת בחינת קיומה של עילת מעצר בכל מקרה לגופו, האם קיים חשש קונקרטי להימלטות מן הדין בעניינו.לעורר עבר פלילי שרובו בעבירות זהות לאלה בהן הוא נאשם כעת. עברו הפלילי והעובדה שריצה עונש מאסר של 11 חודשים בגין כניסה ושהיה בישראל שלא כדין לא די היה בהם לכאורה כדי להרתיעו מלשוב לסורו. עונש מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו גם הוא לא הניאו לכאורה מלשוב ולהיכנס לישראל ללא ההיתרים והאישורים הנדרשים. לא העונשים שנגזרו עליו עד כה, לא העונש הצפוי לו אם ישוב וייתפס בישראל כשהוא שוהה בה שלא כדין, לא היה די באלה כדי להביאו לפעול להסדרת מעמדו בישראל. עברו הפלילי ואי רתיעתו של העורר לחזור על מעשיו מלמדים על מסוכנותו (ראו גם: בש"פ 6147/05 אבו יאסין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אכן, ככלל, ביצוע עבירות חוזרות ונשנות של כניסה לישראל ושהיה בה שלא כדין מטילים צל על מידת האמון שניתן לתת בנאשם". 9. הקלות בה חוצה המשיב את גבולה של מדינת ישראל מצד אל צד גם לאחר שהתנסה בעונשי מאסר בפועל, מצביעים על קיומו של חשש מהותי להימלטות מהדין ולכן רק חלופה אמיתית ורצינית יכולה להצדיק שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים עד לבירור המשפט. 10. הסניגורית הציעה חלופת מעצר בביתו של מר גרבה מחמוד ובפיקוחו, אלא שלאחר ששמעתי את דברי מר גרבה לא שוכנעתי כי ביכולתו לפקח ולמנוע מהמשיב להימלט מהדין ברגע שרק יחפוץ לעשות כן. אדגיש כי מר גרבה הציג עצמו כמי שמכיר את המשיב מהתקופה בה עבדו יחדיו בשיפוצים וכי בישיבת יום 10.4.06 הוא התעקש כי ביכולתו לפקח על המשיב לבדו 24 שעות ביממה למרות שהמלצתי כי ייעזר במפקח נוסף, דווקא התעקשות זו ממנה חזרה הסניגורית רק בתום שמיעת הטיעונים חידדה את חוסר רצינותו של מר גרבה. גם אם מר גרבה לא עובד תמה אני האם בכוונתו הכנה להסתגר בביתו במשך 24 שעות ביממה לתקופה לא מוגדרת והכל עבור מי שעבד עימו בשיפוצים בעבר. 11. גם לאחר שאיפשרתי בדיון היום לצרף למר גרבה מפקח נוסף ומשלא הומצא מפקח כזה, עדיין אני לא משוכנע כי החלופה המוצעת תוכל לאיין את החשש הכבד כי המשיב שבפניי "ישא את רגליו" ויחזור אל מעבר לגבול עד הפעם הבאה שיבחר לשוב ולהכנס לישראל שלא כדין. 12. לאור כל האמור לעיל הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בת.פ. 1731/06 של בית המשפט השלום בחיפה. מעצרמשרד הפניםשוהה בלתי חוקי