העותרים הביעו חשש, כי העותר עלול להיות מגורש מהארץ. לטענתם גירושו של העותר עלול לסכנו לנוכח תרומת בני משפחתו לביטחון המדינה. להלן פסק דין בנושא סכנת חיים עקב גירוש מהארץ: פסק דין 1. בקשת העותרים היא כי יוענק לעותר 2 (להלן: "העותר") מעמד של תושב קבע בישראל, או לחילופין תוענק לו אשרה מסוג א' 5. עוד עתרו העותרים לצו האוסר על הרחקתו מהארץ של העותר. 2. המשיב ביקש כי העתירה תידחה. א. העובדות 1. העותר והעותרת, נישאו זה לזו לפני כ - 6 שנים. 2. עוד בטרם היו העותרים מיוצגים על ידי בא כוחם, פנתה העותרת לשר הפנים בבקשה לאיחוד משפחות. ביום 04/05/00 השיב לעותרת מנהל מינהל האוכלוסין, בעקבות מכתבה לשר הפנים, כי עליה לפנות בבקשה ללשכת מינהל האוכלוסין. 3. ביום 16/07/00 - פנו העותרים למשרדי מינהל האוכלוסין בבאר שבע בבקשה ל"אישור איחוד משפחות בישראל לתושב האזור" בקשה זו אושרה ביום 29/08/01. 4. ביום 12/05/02 - החליטה הממשלה להימנע ממתן רישיונות לישיבת קבע בישראל לתושבי יהודה ושומרון וחבל עזה. העותר התגורר, טרם בואו לישראל באזור יהודה. בחודש אוגוסט 2003, חוקקה הכנסת את חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג - 2003 (להלן: "הוראת השעה"). על פי הוראות סעיף 2 להוראת השעה "בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן תושב כאמור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור". מלכתחילה תוקף הוראת השעה היה לשנה ולאחר מכן הוארך בחצי שנה נוספת ובסוף ינואר 2005 הוארך תוקפה של הוראת השעה בארבעה חודשים נוספים. כיום תוקפה של ההוראה שבסעיף 2 להוראת השעה עד יום 31/05/05. 5. על פי סעיף 4 להוראת השעה האמורה, רשאי שר הפנים או מפקד האזור " ... להאריך את תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או של היתר לשהייה בישראל, שהיו בידי תושב אזור ערב תחילתו של חוק זה". ב. דיון: 6. נטען על ידי העותרים, כי לא הייתה כל מניעה, הקשורה בהם, ושבעטיה בקשתם לאיחוד משפחות לא אושרר עוד בתחילת שנת 2000. עוד נטען על ידי העותרים, כי הטיפול בבקשתם לאיחוד משפחות ערך מעבר לזמן הסביר ובשל כך נגרם להם עוול. קבלת טענת המשיב, כי יש להשהות את הטיפול בבקשתם של העותרים, מכוח החוק מנוגדת, לטענתם, לעקרונות הצדק האלמנטאריים. 7. דין העתירה להדחות, אף מבלי להיכנס לשאלה אם פרק הזמן שחלף מיום הגשת הבקשה לאיחוד משפחות ועד שאושרה הינו סביר אם לאו. עשרים ושבעה החודשים, אשר רק בסיומם נעשה שדרוג של מעמדו של בן משפחה כאשר המזמין - כמו בענייננו - הוא תושב קבע, טרם חלף מיום הגשת הבקשה על ידי העותרים לאיחוד משפחות, ועד להחלטת הממשלה. 8. אוסיף, כי כלל לא שוכנעתי שהטיפול בבקשת העותרים עד אשר אושרה, היינו, טיפול שארך כשלושה עשר חודשים, היה מעבר לזמן הסביר. 9. העותרים ביקשו להסתמך על שני מקרים בהם הסכים המשיב, לפנים משורת הדין, לדון בענייני עותרים, אשר עתרו לבג"צ ובקשו רישיון ישיבה מסוג א5, למרות קיומן של הוראות השעה. בשני המקרים צוין, כי היענות המשיב הינה "בנסיבות העניין המיוחדות ולפנים משורת הדין" לא עולה מהמסמכים שהגישו העותרים מה היו הנסיבות המיוחדות באותם מקרים אשר בהם הסכים המשיב לפעול "לפנים משורת הדין". 10. העותרים הביעו חשש, כי העותר עלול להיות מגורש מהארץ. לטענתם גירושו של העותר עלול לסכנו לנוכח תרומת בני משפחתו לביטחון המדינה. לא מצאתי גהתייחסות בתגובת המשיב לבקשת העותרים ליתן צו האוסר על הרחקתו מהארץ של העותר. דחיית העתירה עלולה להביא לביטול הצו האוסר את הרחקת העותר. לנוכח הנסיבות שפורטו בעתירה ובתגובה, ראוי לאפשר לעותר פניה לבית המשפט תוך 30 יום מיום שתתקבל החלטה לגירושו מהארץ, היה ותתקבל החלטה שכזו. לכן ההחלטה האוסרת את גירושו מהארץ של העותר, שניתנה ביום 23/11/04 בתיק בש"א 726/04, תעמוד בעינה, אך תשונה באופן שאין לבצע את גירושו של העותר מהארץ, אלא לאחר חלוף 30 יום מיום מתן ההודעה לעותר על החלטת הגירוש. 11. אשר על כן, העתירה נדחית. העותרים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל בסכום של 1,800 ₪.משרד הפניםגירוש מארץ