גדר הספק והמחלוקת בין הצדדים הוא למעשה, בשאלה האם סמכות גופי הערר לענייני ביוב הינה ייחודית או שמא, מקבילה לזו של בית המשפט האזרחי באופן שתובעת כמו זו שלפני אינה מנועה מלהגיש תביעה כמו זו שהגישה אף אם קודם לכן, לא פנתה ולא מיצתה את הזכות הלכאורית שלפי החיקוקים הנ"ל לטעון טענותיה בפני ועדת הערר ושר הפנים לפי העניין. להלן החלטה בנושא סמכות ועדת ערר ביוב: החלטה לפני בקשת עיריית באשר שבע לדחות על הסף חלק נכבד מתביעת המשיבה וזאת בשל חוסר סמכות עניינית ומחמת אי-מיצוי הליכים. עניינה של התביעה בקשה להשבת סכומים, אשר נגבו לשיטת המשיבה שלא כדין על ידי העירייה במסגרת זכיית המשיבה בשני מכרזים לבניית דירות מגורים במתחמים המצויים בשטחה של העירייה. נטען בתביעה, כי סכומים שנגבו וחיובים שהוטלו על המשיבה כהיטל ביוב, אגרת חיבור מים, אגרת הנחת צינורות מים ותיעול, נגבו והוטלו שלא כחוק וככל ששולמו, הם ברי השבה. המבקשת גורסת, כי פרט לנושא התיעול, אשר דינו להתברר בפני בית משפט אזרחי "רגיל", יתר הפריטים, קרי, היטל ביוב, אגרת הנחת צינורות ואגרת חיבור מים, צריכים להתברר בפני גופי הערר הסטטוטוריים הקבועים לענין זה, כלומר, בכל האמור, בהיטל הביוב - בפני ועדת הערר לענייני ביוב מכוח סעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962, ובכל האמור, בהנחת ובחיבור צינורות המים בפני שר הפנים לפי סעיף 28 לפקודת העיריות (אספקת מים), 1936. במבוא לבקשת הסילוק על הסף מנתה העירייה את הפריטים שהיא מבקשת לדחות בהם את התביעה וציינה רק את היטל הביוב ואגרת הנחת הצינורות, אולם בגוף הבקשה, כמו בסעיף 6 ב' שלה, טענה גם לסילוק על הסף של הרכיב שעניינו אגרת חיבור המים. גדר הספק והמחלוקת בין הצדדים הוא למעשה, בשאלה שטרם הוכרעה חד-משמעית וסופית בבית המשפט העליון, האם סמכות גופי הערר הנ"ל הינה ייחודית או שמא, מקבילה לזו של בית המשפט האזרחי באופן שתובעת כמו זו שלפני אינה מנועה מלהגיש תביעה כמו זו שהגישה אף אם קודם לכן, לא פנתה ולא מיצתה את הזכות הלכאורית שלפי החיקוקים הנ"ל לטעון טענותיה בפני ועדת הערר ושר הפנים לפי הענין. בפסק הדין העדכני היחיד שעסק בנושא, לא הוכרע חד משמעית בשאלת ייחוד הסמכות, וכל צד מפרש את האמור בו לשיטתו ולטעמו. מדובר ברע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. ייזום והשקעות בע"מ, פד"י נד (4), עמוד 481, והבקשה לקיום דיון נוסף, דנ"א 6951/00, תק-על 2000 (3), 957, החלטת כב' השופט מצא. בעניין ייזום לא הוכרעה השאלה חד-משמעית, משום שבעלי הדין יצאו מתוך הנחה מוסכמת, כי אכן בכל הקשור בחיוב של היטלי ביוב ואגרות לצינורות מים המחוקק קבע דרכי השגה יחודיות בפני גופי ערר ולכן, לא היה צורך בהכרעה בשאלה זו לגופה. אקדים ואומר, אף שאינני מתעלם מקיום גישה פרשנית אפשרית שונה, שלטעמי, הרוח הנושבת מפסק הדין הנ"ל כמו גם מההחלטה שדחתה את הבקשה לדיון נוסף היא במובהק זו המצדדת בהכרה בחובת הנפגע מהטלת היטל כזה לפנות קודם לועדת הערר או לשר, לפי העניין, ואין מקום לפנייה לבית המשפט האזרחי בטרם מוצה מהלך זה, זאת כל אימת שמדובר במקרה רגיל ושגרתי ואין נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות התדיינות בפני בית משפט דווקא. הנשיא ברק (בעמוד 501) מעיר, שהתשובה לשאלה, האם סמכות ועדת הערר היא ייחודית "אינה פשוטה כלל ועיקר", ומציין, כי אין צורך להכריע בכך בערעור הנדון, אולם הוא מוסיף "אפילו אניח כי הסמכות היא מקבילה מן הראוי הוא לעשות שימוש בשיקול הדעת השיפוטי, ובגדר 'הסעד החלופי' להכיר בסמכותה של ועדת הערר". השופט מצא בסוקרו את קביעות בית המשפט העליון בעניין ייזום הגדיר, בין השאר, את הרציונל העולה, מההלכה הנ"ל, ככזה המחייב פרט למקרים מיוחדים ונסיבות חריגות למצות קודם את הליך התקיפה בפני גופי הערר: "... נקבע, כי סמכויותיהם של גופי הערר מקיפות לא רק בירור של עניינים טכניים אלא גם עניינים עקרוניים כמו תוקפן של הוראות החיקוק שמכוחן הוצאו דרישות התשלום וכן כי לגופי הערר סמכות לדון בשאלות מקדמיות הנוגעות לתקפות החיוב וכן להכריע בשאלות מקדמיות הנוגעות לסמכותן שלהן לדון בהליך המובא לפניהן. בפסק הדין לא נשללה האפשרות שבמקרים מיוחדים ניתן יהיה להכשיר פניה לבית המשפט גם בעניינים הנתונים לסמכותה של ערכאת הערר. עם זאת, נקבע, כי בנסיבותיהם של המקרים הנדונים אין הצדקה להתיר לעותרות להגיש תובענה לבית המשפט כל עוד לא מיצו את הליך התקיפה בפני גופי הערר". בית המשפט המחוזי הזה במותב תלתא, אף הוא פירש את פסק הדין בעניין "ייזום" כמפנה לכיוון של יחודיות סמכות גופי הערר והדברים פורטו בהרחבה ונומקו על ידי חברי הנכבד, השופט הנדל, שאליו הצטרפו ס. הנשיא טימור והשופטת דברת, וזאת בגדר ע"א 1203/02 גילרן בע"מ נ' עיריית ערד, פס"ד מיום 14/11/04. באותו עניין נקבע, עם זאת, בעקבות בג"צ 1290/02 (אוניל בניה בע"מ נ' שר הפנים), כי הסמכות להשיג על היטל של הנחת צינורות נתונה לבית המשפט האזרחי בעוד שבכל האמור בחיבור צינורות המים הגוף המוסמך הוא שר הפנים, שכן באותו פסק דין נקבע, שאין להרחיב את סמכות שר הפנים לסוגיית החיוב באגרת הנחת הצנרת, וכי סעיף 20 לפקודת העיריות (אספקת מים) מסמיכו רק ביחס להיטל החיבור. עם כל אי-הנוחות והקושי בפיצול בין הדברים, וכפי שהשופט הנדל כותב "אמנם פרט ליוצא מן הכלל של גזירת ים סוף קשה להפריד בין מים למים", אין מנוס, אלא להכיר בכך שהמצב החוקי הקיים, אם כי אולי לא הרצוי, יוצר הבחנה זו ובהעדר הסכמה מפורשת בין הצדדים על המשיג לפצל את השגותיו בין שר הפנים לבין בית המשפט האזרחי. בסוגיה העקרונית של הייחוד והעדיפות לגופי הערר על פני פניה לבית המשפט, אפילו יש ספק אם קיימת סמכות מקבילה לשני אלה, הביעה דעתה הנחרצת בבית משפט זה גם חברתי הנכבדה ס. הנשיא רות אבידע, במסגרת החלטת ביניים בה"פ 4027/00, מ.כ. אורל בע"מ נ' עיריית אשקלון, באומרה "לא אחזור על הנימוקים שפורטו בפסק דין ייזום שבעטיים נקבע, כי ראוי להעדיף בירור תביעות שניתן לבררם בפני ועדות ערר וגופים מנהליים שנקבע בחוק כי ניתן להשיג בפניהם על חיוב באגרות היטלים ומיסים - בפני אותם גופים ... סבורתני, כי היעילות בנוסף לטעמים שהוזכרו בפסק דין ייזום מחייבת כי השגות המשיבות לגבי היטלים ואגרות שניתן לבררן בפני ועדת ערר ושר הפנים, יתבררו בפניהם. גופים אלה, מתמחים בהשגות כגון דא, משהוקמו על ידי המחוקק במיוחד כדי לדון בשכאלה". אני מצטרף, ובכל הכבוד, לארבעת השופטים של בית משפט זה, אשר כבר הביעו עמדתם בסוגייה, ומנימוקיהם, ולכך, יש להוסיף גם את השאיפה לאחידות בפסיקה ולוודאות במצב המשפטי, אשר גם בשלם וחרף שכמובן אין מדובר בהלכות המחייבות שופטים אחרים של אותה ערכאה, מביאים לצורך לדבוק בפרשנות זו ולאמצה גם כאן. משמע - הדין עם המבקשת עיריית באר שבע, באשר לטענתה, כי השגות המשיבה כנגד היטל הביוב וחיבור צינורות המים צריכים להתברר בפני גופי הערר השונים, ורק סוגיית היטל הנחת הצינורות וסוגיית אגרת התיעול יכול שיתבררו בפני בית משפט אזרחי, שלום או מחוזי, על פי הסכום הרלוונטי. אציין, כי במגמה למנוע סרבול ההליכים והתמשכותם הצעתי לצדדים הצעה דיונית מסוימת בהחלטה מיום 29/12/04, אולם בהודעה שהגישה העירייה ביום 4/1/05 למעשה, נדחתה הצעה זו, ולפיכך לא ראיתי להמתין לקבלת עמדת פרץ בוני הנגב לפי לוח הזמנים שנקבע בהחלטתי וראיתי שלא לעכב עוד מתן ההחלטה בבש"א לגופה. אפשר שבעקבות החלטה זו תהיה הסכמה בין הצדדים להעביר את המשך ההתדיינות לבית משפט השלום, או שמא, להמתין למיצוי ההליכים בפני גופי הערר, אם המשיבה תבחר לעשות כן, ואולי תחפוץ המשיבה לבקש עיכוב המשך ההתדיינות על מנת להשיג על החלטתי זו בפני בית משפט העליון, ולכן, אזמין להביא בפני עמדת הצדדים ומבוקשם להמשך ההליך בדרך של מתן הודעה, מוסכמת או אחרת, בתוך 20 יום מהמצאת ההחלטה. אציין, למען הסדר הטוב, שבכל הקשור, להארכת מועדים, ככל שנחוצה כזו, למשיבה על מנת לפנות לגופי הערר, הסמכות לכך, כפי שעוגן היטב בפסיקה, היא אך ורק לגופי הערר הנדונים, ואין בסמכות בית משפט זה, בהליך הנוכחי להורות על הארכת מועד אשר כזו ולפיכך איני נזקק לבקשה החלופית של המשיבה בסעיף 22 לתגובתה. בשלב זה אין צו להוצאות והדברים יובאו בחשבון בהמשך ההליך. המזכירות תביא התיק לפני לעיון עם קבלת עמדות הצדדים ביחס להמשך ההליך כנקוב לעיל, או לכל המאוחר, בעוד 30 יום. ביובעררועדת ערר