לאיזה בית משפט נתונה הסמכות לדון בתביעת נזיקין של שוטר או סוהר. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה מחריג מגדר סמכותו של בית הדין תביעות נזיקין, ולפיכך נראה לכאורה שבתי המשפט האזרחיים הם המוסמכים לדון בתביעת נזיקין של שוטר או סוהר נגד מעסיקתו. להלן החלטה בנושא סמכות עניינית בתביעת נזיקין של שוטר: החלטה בקשת רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מאיר יפרח), לפיה נדחתה בקשה לסילוקה של תביעת המשיב על הסף מחוסר סמכות עניינית (בש"א 154957/06 בת.א. 32292/05). הרקע העובדתי המשיב שרת במשטרת ישראל משנת 1971 והגיע לדרגת תת-ניצב. במהלך שנת 1999 נחשד המשיב בביצוע מעשים פליליים, ונפתחה נגדו חקירה. בהמשך לאותה חקירה המליץ מפכ"ל המשטרה לשר לביטחון פנים לפטר את המשיב, הפיטורין נכנסו לתוקף ב- 1.2.2002. בשנת 2000 הוגש נגד המשיב כתב אישום (ת.פ. 6720/00). בסיומו של ההליך הפלילי זוכה המשיב מן העבירות שיוחסו לו. בתאריך 12.3.2001 גוייס המשיב מחדש למשטרה, מבלי שפיטוריו בוטלו. לאחר שפניותיו לביטול הפיטורין נדחו, פרש המשיב מן השירות במשטרה בתאריך 1.5.03. בתאריך 8.6.05 הגיש המשיב לבית משפט השלום בתל-אביב כתב תביעה נגד המבקשת בשל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלותה. בסעיף 24 לכתב התביעה נטען כי: "התובעת פיטרה את התובע שלא כדין וללא כל הצדקה, ולחילופין בפיטורי התובע נהגה הנתבעת ברשלנות רבתי, המתבטאת, בין השאר, בכך שפיטרה אותו על אף שבדיקה זהירה וסבירה של חומר הראיות שהיה בפניה היה צריך להביאה למסקנה חד משמעית שאין מקום לנקוט בשלב זה בצעדים משמעתיים כלשהם נגד התובע, ובוודאי שלא בצעד קיצוני, חמור ומזיק כפיטורין, מה עוד שקלישות הראיות נגד התובע פורטה באוזניה, והוצגה לעיניה, שוב ושוב על ידי התובע ובא כוחו...". עוד יצוין כי בתאריך 10.08.03 הגיש המשיב תביעה דומה נגד המבקשת לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בקשת המדינה לסילוקה של התביעה על הסף, בשל חוסר סמכות עניינית, התקבלה בהחלטת בית הדין מיום 2.5.05 (תיק ע2 2381/03, בש"א 16848/04). גם בבקשה שהוגשה לבית משפט השלום טענה המדינה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה. לטענת המבקשת, הדיון בתביעת המשיב לענין זכאותו לפיצויים, תלוי בהכרעה בשאלת סבירות ההחלטה המינהלית לפטרו (בשנת 2000), או להחזירו לשירות (בשנת 2001) מבלי לבטל את הפיטורין, והסמכות לדון בשאלות דלעיל נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק, כפי שנקבע בבג"ץ 1214/97 חלמיש נגד בית הדין האזורי לעבודה,פ"ד נג(2)647. כן מפנה ב"כ המבקשת להוראת סעיף 93א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת המשטרה"). להשקפתה, משבחר המשיב שלא לתקוף את החלטת הפיטורין או את ההחלטה להחזירו לשרות מבלי לבטל את הפיטורין, מנוע הוא מלתקוף החלטות אלה בעקיפין. המשיב סבור כי יש לדחות בקשה זו מאחר שעסקינן בתביעה כספית שעילתה, בין היתר, רשלנות רבתי, ואין להעלות על הדעת כי בית המשפט הגבוה לצדק יכריע בתביעה כספית המבוססת על עילה נזיקית. בהחלטתו נשוא הבקשה שבפני העדיף כב' השופט יפרח את עמדת המשיב ומסקנתו מקובלת עלי. לנוכח ההנמקה המפורטת והמקיפה אסתפק בהערות קצרות בלבד. דיון סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה קובע: "תובענה הבאה להתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לעניין מינויו של קצין משטרה בכיר, קביעת שוטר לתפקידו, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו, פיטוריו מן החיל, הארכת שירותו מחמת שעת חירום, עיסוקו בעבודה מחוץ לתפקידו במסגרת המשטרה, או שחרורו מן השירות - לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969". (ההדגשה שלי - ש.ד.) בבג"ץ 727/85 קריחלי נוצר נ' בית הדין לעבודה ו- 4 אחרים, פ"ד מא(2) 589, נדרש כב' הנשיא שמגר לתכלית הוראה זו ואימץ את האמור בהצעת החוק: "בשל אופיים המיוחד של תפקידי משטרה ושירות בתי הסוהר בחברה, ובשל האחריות הרבה הקשורה במשרת שוטר או סוהר, וקביעת דרכי גיוסו של שוטר או סוהר, חובותיו, סמכויותיו ומשמעתו בחוק מיוחד, בנבדל משאר עובד המדינה... זיקת שוטר או סוהר למסגרת השיפוטית המיוחדת של בית הדין לעבודה, בענינים שהוא עשוי לראותם כנעוצים ביחסי עבודה שבינו לבין מפקדיו - עלולה לערער יסודות חשובים במבנה הארגוני העדין והמיוחד של השירות". מכלל הן אנו שומעים את הלאו, ובנושאים שאינם קשורים למשמעת ושרשרת הפיקוד, כגון תשלום שכר ללא קשר לשאלת פיטורין, אין לשלול מבית הדין לעבודה את סמכותו. מכאן ניתן לצעוד צעד נוסף קדימה ולבחון את השאלה לאיזה בית משפט נתונה הסמכות לדון בתביעת נזיקין של שוטר או סוהר. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה מחריג מגדר סמכותו של בית הדין תביעות נזיקין, ולפיכך נראה לכאורה שבתי המשפט האזרחיים הם המוסמכים לדון בתביעת נזיקין של שוטר או סוהר נגד מעסיקתו. טוענת המבקשת כי לנוכח העובדה שיהיה על בית המשפט לבחון את סבירות שיקולי המדינה בהליכי פיטורין של המשיב, יש לנהוג בעניינו על פי ההלכה שנפסקה בענין נוצר ונחשון. כב' השופט יפרח דחה גישה זו בסוברו שאין לקרוא לדבר חקיקה, המגביל את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות חוקתית, את מה שאין בו, ומשקבע המחוקק כי הוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה אינן חלות על יחסי שוטר וסוהר בעניינים המנויים בסעיף 93א הנ"ל, אין להוסיף על האמור שם גם הגבלת זכות גישה לבית המשפט האזרחי, ונימוקיו מקובלים עלי. סבורה אני כי ניתן ללמוד גזירה שווה לענייננו מרע"א 6590/05 עיריית אשדוד נגד שמעון צרפתי בע"מ (טרם פורסם), שם נקבעו הכללים לאבחנה בין נושאים המצויים בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים מול סמכות בתי המשפט האזרחיים, במחלוקות הנוגעות להיטלים המוטלים על ידי רשויות מקומיות. "בין יתר סמכויות רשאי בית המשפט לעניינים מינהליים להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של רשויות מקומיות... לפיכך, כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים. שונים הם פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית. ניתן לראות זאת בבירור משבוחנים את התוספת השלישית לחוק. בתוספת זו (יחד עם סעיף 5(3) לחוק) נקבע, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים יש סמכות לדון בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז. זה המקרה היחיד בו בית המשפט לעניינים מינהליים הוסמך, לעת זו, לדון בהליך נגד רשות מינהלית כאשר הסעד הנתבע בו הינו סעד כספי. אף אם נבחן את הענין מן ההיבט הדיוני, נמצא שאין יסוד לטענה שבית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בתביעת השבה המוגשת נגד רשות מקומית". (ההדגשה שלי - ש.ד.) סבורה אני כי יפים דברים אלה בשינויים המחוייבים גם בענייננו, וכשם שלבית המשפט האזרחי, הדן בתביעת השבה של היטל ששולם שלא על פי דין, נתונה הסמכות לבחון, כענין שבגררה, את מקור הסמכות להטלתו של ההיטל כך נתונה לבית המשפט האזרחי הסמכות לבחון את סבירות פיטורי המשיב בגדרה של תביעת הנזיקין שהוגשה על ידו. נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא שקבלת גישתה של המבקשת תוצאתה עלולה להיות נעילת שערי בית המשפט בפני המשיב; מאחר, שכאמור לעיל, תביעה שהוגשה על ידו לבית הדין האזורי לעבודה נדחתה לאחר שהתקבלה טענת המבקשת בשאלת חוסר הסמכות, ואילו פניה לבג"ץ עלולה להדחות בטענת שיהוי בשל חלוף הזמן ממועד הפיטורין להגשת העתירה, וניצני טענת השיהוי כבר נתגלו בטענות המבקשת בבקשה זו. לאור האמור לעיל, סבורה אני כי התוצאה לפיה המשיב יוותר ללא כל סעד בהסתמך על פרשנות אשר אינה מחויבת המציאות הינה תוצאה בלתי סבירה, ולפיכך החלטתי לדחות הבקשה. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה ישולם בתוך 30 יום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. משטרהסמכות ענייניתנזיקיןשוטר