ערעור על פי חוק התקשורת

בית המשפט ציין כי מאחר שלא נקבעו תקנות סדר דין לצורך בירורו של ערעור על פי חוק התקשורת, נראה כי ההליך התנהל בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ככל שהן נוגעות לבקשות בכתב (תקנות 240-241). ברם, נשאלת השאלה האם בהליך המוגדר כ"ערעור" רשאי בית המשפט להכריע בשאלות עובדתיות על סמך מוצגים המוגשים על ידי צד זה או אחר ובהנחה שהצדדים רשאים לצרף מוצגים לטענותיהם, האם ניתן להכריע בין שתי גרסאות מבלי לחקור עדים. להלן החלטה בנושא ערעור על פי חוק התקשורת: החלטה בקשת רשות לערער על החלטת כב' השופט מאיר יפרח מיום 02.08.2004 (בש"א 150842/04), לפיה התקבל ערעור המשיבה על החלטת משרד התקשורת להטיל עליה עיצום כספי מכח הוראתו של סעיף 7ב(ג) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת") וכן, על ההחלטה מיום 11.03.04 המתירה למשיבה להגיש תגובה לתשובת המבקשת לערעור. המסגרת הנורמטיבית: מקובל על שני הצדדים כי אין אדם רשאי לחבר אל רשת הבזק הציבורית מכשיר טלפון, בלי שאותו מכשיר קיבל אישור סוג בשל חשש לאי התאמת המכשיר לרשת. סעיף 4א לחוק התקשורת, המחייב קבלת אישור סוג, קובע: "(א) השר רשאי לתת אישור סוג, בין לפי בקשה ובין מיוזמתו. (ב) אדם המבקש לחבר לרשת הבזק של בעל רשיון כללי ציוד קצה שטרם ניתן לגביו אישור סוג יגיש לשר בקשה בכתב לקבלת אישור סוג; בבקשה יפורטו פרטי הציוד ויצורפו לה מיפרטי הציוד, וכל פרט או מסמך אחר, כפי שיקבע השר בתקנות." סעיף 37ב(ג) לחוק התקשורת מעניק סמכות למנכ"ל משרד התקשורת להטיל עיצום כספי בגין הפרת תנאי אישור סוג בקובעו: "היה למנהל יסוד סביר להניח כי מי שקיבל אישור סוג לפי סעיף 4א הפר תנאי מתנאי אישור הסוג, רשאי הוא להטיל עליו עיצום כספי בשיעור פי עשרה מן הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין". על החלטה להטלתו של עיצום כספי רשאי מי שקיבל אישור סוג ונקנס להגיש ערעור לבית משפט השלום. למרות שהוראות חוק התקשורת, אשר פורטו לעיל, עשויות לחייב בחינה עובדתית ומשפטית של השאלות שבמחלוקת בין הצדדים, לא התלוותה להוראות המעין עונשיות התקנתן של תקנות סדר דין לבירור המחלוקת בפני בית המשפט במסגרת הליך הערעור. הרקע העובדתי: המשיבה, מעבדת גלקסי אלקטרוניקס 1985 בע"מ, קיבלה באוקטובר 2001 אישור סוג למכשיר טלפון לחצנים מסוג CID 444, המכונה MAGIC444 (להלן: "דגם 444") והיתר לייבא ולשווק את הדגם. ההיתר קובע כי בעל ההיתר אינו רשאי לבצע שינוי כלשהו בציוד, ללא אישור מראש מאת משרד התקשורת. בעקבות תלונות שהתקבלו במשרד התקשורת התעורר חשד כי המשיבה משווקת מכשיר דגם 444 שהוכנסו בו שינויים. משרד התקשורת החל לבצע בדיקות של התלונות ובמסגרתן נבדק מכשיר, שנרכש בסניף "בזק סטור" בתל-אביב ואשר, על פי הנטען, הוצג שם לרכישה לכל דורש כמכשיר אותו ניתן לחבר לרשת בזק. בדיקת המכשיר העלתה כי הוכנסו בו שינויים אשר לא היו מקבלים אישור סוג ממשרד התקשורת. המכשיר שווק כשהוא נושא מדבקה לפיה המכשיר קיבל אישור סוג שניתן לדגם 444. מכשירים נוספים שהומצאו על ידי המשיב למשרד התקשורת נבדקו ונמצאו בהם אותם שינויים. בעקבות הליכים מנהליים שננקטו נגד המשיבה, פנו באי כוחה דאז לסמנכ"ל משרד התקשורת ומנהל תחום ציוד קצה והבהירו כי דגם 444 משווק לציבור הרחב בהתאם למפרט שאושר על ידי משרד התקשורת, ללא כל שינוי. במקביל, מספר לקוחות מוסדיים הזמינו את הדגם האמור תוך התאמתו להפעלה במסגרת רשת פרטית ובחיבור למרכזת פרטית, באופן שאין בו משום גרימת נזק לרשת בזק הציבורית; ולעניין הימצאותו של מכשיר "משופר" בחנות "בזק סטור" נכתב: "6.2 לעניין החשש, כי מספר מצומצם של מכשירי טלפון המותאמים הועבר לחנויות המשווקות מכשירי טלפון לציבור הרחב, גלקסי בוחנת האם וכיצד מכשירי הטלפון המותאמים המיועדים לשימוש תחת מרכזיה, שווקו לסקטור הפרטי, והאם יתכן שמדובר בטעות אנוש במחסני גלקסי מיד עם העלאת החשש בנושא זה, פעלה גלקסי לאיסוף כל מכשירי הטלפון מדגם CID 444 ממשווקי המשנה כדי למנוע אפשרות מכירתם של מכשירי הטלפון המותאמים מביניהם לציבור הרחב" (ההדגשה שלי, ש.ד.) בתאריך 24.02.03 התקיים למשיבה שימוע במשרד התקשורת, שנושאו התלייתם של אישורי-סוג למספר דגמי טלפונים וביניהם גם דגם 444. בתאריך 18.03.03 הודיע סמכנ"ל משרד התקשורת למשיבה על ביטולו של אישור הסוג לדגם 444 בנימוק שהציוד גורם, או עלול לגרום, נזק של ממש לרשת הבזק הציבורית וכי בציוד האסור המופץ בארץ בוצעו שינויים אסורים ובניגוד להיתר על ידי החברה או מי מטעמה, באופן שהציוד עלול לגרום נזק לרשת הציבורית. בהמשך להחלטה זו, החליט מנכ"ל משרד התקשורת, על פי הסמכות הנתונה לו בסעיף 37ב(ג) לחוק התקשורת, להטיל עיצום כספי בסך 129,000 ₪ על המשיבה. על ההחלטה להטלתו של עיצום כספי הגישה המשיבה ערעור לבית משפט השלום בנימוק שמנכ"ל משרד התקשורת לא היה מוסמך להטיל על המשיבה עיצום כספי, מאחר שהשינויים שהוכנסו במכשיר מדגם 444 נועדו להתאמתו לחיבור לרשת פרטית דרך מרכזייה פרטית ולא על מנת לחברו לרשת הבזק הציבורית ומכיוון שסעיף 4א(ב) לחוק התקשורת מתייחס למי שמבקש לחבר ציוד קצה לרשת הבזק הציבורית, לא היה מנכ"ל משרד התקשורת מוסמך להטיל עיצום על המעשים הנטענים. מה גם שעל פי חוק התקשורת חיבור מכשיר לרשת פרטית אינו מחייב היתר. לערעור צורפו תצהירו של מר יוסי לוי, בעליה של המשיבה, וחוות דעת של מומחה בתחום הטלפוניה. לאחר קבלת תגובתה של המבקשת, הגישה המשיבה בקשה למתן תשובה לתגובה ובקשתה התקבלה, למרות התנגדות המבקשת. תגובה זו כללה ראיות ותצהירים נוספים. בהחלטתו, נשוא הבקשה שבפני, בחן כב' השופט יפרח את סבירות החלטת הרשות המנהלית, דהיינו, משרד התקשורת ולאחר ניתוח הראיות שהוגשו קיבל את טענת המשיבה לפיה המבקשת אישרה את מכשיר הטלפון עם נורית ההודעה ודחה את עמדת משרד התקשורת, לפיה במכשור שנבדק הנורית הייתה שרופה. יאמר לעניין זה כי אכן טענת משרד התקשורת מעוררת תהיות ללא צורך בשמיעת ראיות. באשר לשינויים שהוכנסו במכשיר על ידי אופציית הפעלת המכשיר בלא סוללות קיבל כב' השופט קמא את גרסת המשיבה, לפיה המכשיר שנרכש בחנות "בזק סטור" היה מכשיר בודד, שהסתנן עקב טעות אנוש למכשירי 444 שנמכרו בחנות וכי אופציית הפעלת המכשיר על ידי סוללות יועדה אך ורק למגזר המרכזיות הפרטיות. בהסתמך על מסקנות אלה קיבל בית המשפט את הערעור וביטל את ההחלטה להטיל עיצום על המבקשת. טענות הצדדים: לטענת המבקשת, המשיבה הגישה בתגובתה ראיות וטענה טענות עובדתיות שלא נטענו בהודעת הערעור וכי לא נתנה לה האפשרות להתמודד עם הגרסה העובדתית החדשה על ידי חקירת העדים והמצהירים. מנגד טוענת המשיבה, כי חקירת המצהירים לא התבקשה כלל וכי מלכתחילה הוגשו על ידה תצהירו של מר לוי וחוות דעת מומחה. דיון: מאחר שלא נקבעו תקנות סדר דין לצורך בירורו של ערעור על פי חוק התקשורת, נראה כי ההליך התנהל בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ככל שהן נוגעות לבקשות בכתב (תקנות 240-241). ברם, נשאלת השאלה האם בהליך המוגדר כ"ערעור" רשאי בית המשפט להכריע בשאלות עובדתיות על סמך מוצגים המוגשים על ידי צד זה או אחר ובהנחה שהצדדים רשאים לצרף מוצגים לטענותיהם, האם ניתן להכריע בין שתי גרסאות מבלי לחקור עדים. שאלות אלה הינן שאלות כבדות משקל שאיני נזקקת להכריע בהן בענייננו, מאחר שהמבקשת כלל לא ביקשה לחקור את המצהירים או את עורך חוות הדעת ולמרות שלהודעת הערעור צורפה חוות דעת של מומחה, חקירתו לא התבקשה. גם לאחר הגשת התגובה לתשובה לא התבקשה חקירת המצהירים הנוספים. מכאן, שבית המשפט היה רשאי להסיק כי המבקשת מוותרת על חקירה וכשם שבית המשפט לא יזמן ביוזמתו לחקירה מצהירים בגדרה של בקשה בכתב מכל סוג שהוא, לא היה עליו לעשות כן בענייננו. כב' השופט יפרח בחן את שיקול דעתה של הרשות המנהלית על פי מבחנים של סבירות ההחלטה, בהסתמך על החומר שהוגש על ידי הצדדים ומשלא התבקשה, כאמור לעיל, חקירת המצהירים אין אני סבורה שיש מקום להורות על החזרת הדיון לבית המשפט קמא להשלמת החסר בשלב זה. אם סברה המבקשת כי טענות המשיבה מעלות שאלות עובדתיות, הטעונות הכרעה, היה עליה לבקש מבית המשפט לחקור את עדי המשיבה ולזמן עדים מטעמה. משלא נהגה כך אין לה להלין אלא על עצמה. בנסיבות אלה סבורה אני כי יש להותיר לעת מצוא את הדיון בשאלת סדרי הדין שיש לנהוג על פיהם בערעור על פי חוק התקשורת. לאור האמור לעיל החלטתי לדחות הבקשה. המבקשת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום מהיום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.ערעורתקשורת