עתירה לבג''צ לתיקון נוהל

להלן פסק דין בנושא עתירה לבג''צ לתיקון נוהל: פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. העתירה מכוונת נגד תיקון שני סעיפים ב"נוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כוח אדם לשנת 2007" (להלן - הנוהל). לפי האמור בנוהל, הוא הוצא מכוח שני חוקים: חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן - חוק קבלני כוח אדם) וחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן - חוק עובדים זרים). עניינו של הנוהל קביעת תנאים לתוקפם של הרשיון וההיתר המיוחד הניתנים לתאגידי קבלני כוח אדם המורשים להעסיק עובדים זרים לפי סעיפים 2 ו-10 לחוק קבלני כוח אדם, ולהיתרים שניתנים לתאגידים אלה לפי סעיף 1יב לחוק עובדים זרים. העותרת העלתה טענות הן בעניין הסמכות לקביעת התיקון לנוהל והן בעניין סבירותו של התיקון לנוהל. התבקש צו על תנאי המורה למשיבים לבטל את התיקון לנוהל מיום 7.5.2007, וכן צו ביניים ולפיו העותרת תהא פטורה מלפעול על פי שני הסעיפים שנקבעו בתיקון לנוהל עד להכרעה בעתירה. 2. הצדדים נתבקשו להתייחס לשאלת קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לענינים מינהליים. לטענת העותרת הסמכות לדון בעתירה נתונה לבית משפט זה בלבד, כיוון שהסעד העיקרי המבוקש בעתירה הוא ביטול סעיפים בנוהל וכי "סעיפי הנוהל הם בבחינת תקנות לכל דבר ועניין". המשיבים סבורים לעומת זאת כי אכן קיים סעד חלופי - אך לטענתם הסעד הוא בבית הדין הארצי לעבודה. לטענת המשיבים, העותרת מבקשת לתקוף החלטה שנתקבלה לפי חוק קבלני כוח אדם בעניין תנאי רשיון. בעניין זה חל לגישת המשיבים סעיף 8 לחוק קבלני כוח אדם ולפיו ניתן לערער על ההחלטה בפני בית הדין הארצי לעבודה. מכאן שלגישת המשיבים, למצער ביחס לאותן טענות של העותרת המסתמכות על חוק קבלני כוח אדם, העתירה מצויה בסמכותו הענינית של בית הדין הארצי לעבודה. בתגובת המשיבים לא היתה התייחסות לאבחנה, ככל שהיא קיימת, בין טענות העותרת המסתמכות על הוראות חוק קבלני כוח אדם, לעומת טענות המסתמכות על חוק עובדים זרים. בתשובה לתגובת המשיבים טענה העותרת כי אין לבית הדין הארצי לעבודה סמכות בענייננו, מן הטעם שהעתירה אינה בבחינת ערעור על החלטה לגבי תנאי רשיון. לטענת העותרת יש לפרש את הוראת סעיף 8 לחוק קבלני כוח אדם כמקנה זכות ערעור רק על החלטת שר בנוגע לבקשה ספציפית להיתר או לתנאי ברשיון של קבלן כוח אדם ספציפי. כן ציינה העותרת כי ביחס לטענותיה המסתמכות על חוק עובדים זרים - בשונה מחוק קבלני כוח אדם - נתונה הסמכות לבית המשפט לענינים מינהליים, למעט, לגישתה, כשהסעד המבוקש הוא ביטול נוהל. כאמור לגישת העותרת דין תקיפת הנוהל בענייננו כדין תקיפת תקנות, באופן המוציא את העתירה מתחום סמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. 3. דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי. העותרת הבהירה בהודעה מיום 22.10.2007 כי היא תוקפת את הנוהל. העובדה שהסעד העיקרי המבוקש בעתירה הוא ביטולו של נוהל או חלק ממנו אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים לדון בעתירה. אכן, פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן - החוק), שעניינו הוא "מינהל אוכלוסין ועובדים זרים", כולל בחובו גם החלטה בעניין קביעת נהלים ושינויים. כפי שנקבע לאחרונה ב-בג"ץ 6227/07 נבות נ' שר התעשיה, המסחר והתעסוקה (מיום 31.7.2007) החריגים הקבועים בפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק (עתירות בענין החלטת ממשלה בענין עובדים זרים) ובסעיף 5(1) לחוק (עתירות בענין תקנות) אינם חלים על החלטה בעניין נהלים. לפיכך בכל הנוגע לסעד העיקרי המבוקש בעתירה - ביטול הנוהל או חלק ממנו - עומד לעותרת סעד חלופי של פניה לבית המשפט לענינים מינהליים. 4. כאמור נטושה בין הצדדים מחלוקת בשאלה אם קיים סעד חלופי בערכאה נוספת - בית הדין הארצי לעבודה. איני נדרשת לדון במחלוקת זו, כיוון שבין אם הסעד החלופי הוא בבית המשפט לענינים מינהליים ובין אם הוא בבית הדין הארצי לעבודה, דין העתירה להידחות על הסף משקיים לעותרת סעד חלופי בערכאות אחרות (ראו בג"ץ 1222/06 היכל אדם בע"מ נ' הממונה על יחידת הסמך לעניין הטיפול בעובדים זרים במשרד התעשיה, המסחר והתעסוקה (מיום 29.3.2006)). 5. העתירה נדחית על הסף. ממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים. אין צו להוצאות.בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)