אזעקה לא פעלה בזמן פריצה

להלן פסק דין בנושא פיצוי בגין טענה כי אזעקה לא פעלה בזמן פריצה: פסק דין 1. א. מדובר בתביעת נזיקין בגין רשלנות והפרת הסכם של התובעת שהינה בעלת עסק כנגד הנתבעת שהתקינה ותיקנה את מערכת האזעקה בעסקה. ב. בהתאם לתביעה מערכת האזעקה הותקנה בהתאם לדרישות חברת הביטוח שביטחה עסקה. ג. ביום 8.3.06, נקראה הנתבעת לבדוק תקלה במערכת. התיקון בוצע ברשלנות שהתבטאה בין השאר בכך שלא הותקן מתג מגנטי וכתוצאה מרשלנות זו מערכת האזעקה חדלה לפעול מאותו היום. ד. בהתאם לתביעה, ביום 29.7.06-28, נפרץ העסק ונגנב רכוש ונגרם לה נזק בסך 79,000 ₪. ה. חברת הביטוח סרבה לשלם עבור כל הנזק לאור רשלנות הנתבעת שגרמה לכך שהאזעקה לא פעלה. חברת הביטוח שילמה סכום של 32,000 ₪ בלבד ולכן תובעת התובעת מהנתבעת את יתרת הנזק בסכום של 47,000 ₪. 2. א. הנתבעת טוענת כי מערכת הזכויות והחובות בינה לבין התובעת מוסדרת בהסכמים ביניהן שהאחד הינו להתקנת מערכת האזעקה והשני הינו למתן שירותי בקרה וסיור. ב. בהתאם לאותם הסכמים, הפיצוי בגין האחריות לכשל במערכת האזעקה מוגבל לסכום השווה לכפולת התמורה ששולמה עבור המערכת ובאם הכשל קשור במתן שירותי המוקד, מוגבל הסכום לדמי המנוי החודשי כפול 60. ג. לכן, לאור העובדה שהתובעת מעלה טענות לגבי כשל במערכת האזעקה, הרי שבכל מקרה לא יעלה הפיצוי המקסימלי במקרה הנדון על כפולת שווים של דמי ההתקנה, דהיינו 4,536 ₪. ד. טכנאי הנתבעת בדק ביום 8.3.06 את שהתבקש לבדוק והתקין מתג מגנטי בדלת. ה. האזעקה לא פעלה הואיל והתובעת לא דרכה את המערכת בליל האירוע. ו. מכאן שהתובעת היא זו שהתרשלה לגבי דריכת המערכת ובדיקת תקינותה של המערכת ולכן דין התביעה להדחות. ז. בנוסף הכחישה הנתבעת הנזק הנטען למעט שארעה פריצה בעסק. 3. במהלך המשפט הובררו העובדות הבאות: א. התובעת פוצתה בגין הפריצה בסכום חלקי של 32,000 ₪ וזאת כתשלום לפנים משורת הדין לאור העובדה שמערכת האזעקה לא הייתה תקינה ובכך לא מולאו תנאי ודרישות הביטוח. ב. מערכת האזעקה נמכרה ע"י הנתבעת לתובעת בדרך שיווקית הבאה: במקום לחשב סכום המערכת + התקנה לחוד ולאחר מכן לחשב שירותי מוקד, סופקה המערכת תמורת סכום השווה לשירותי מוקד מחושבים לשלוש שנים (130 ₪ X 36 חודשים = 4,680 ₪). ג. (1) סעיף 15 לחוזה ההתקנה קובע כי: "אם ימצא כי החברה אחראית לפצות את הלקוח... בגין נזק... תהיה אחריותה המרבית של החברה... מוגבלת לתשלום סכום השווה לכפולת סכום התמורה ששילם הלקוח בגין המערכת". (2) סעיף ט"ז לחוזה מתן שירותי בקרה וסיור קובע כי: "אם ימצא כי החברה אחראית לפצות את המנוי... בגין נזק... תהיה אחריותה של החברה... מוגבלת לסכום ממוצע דמי המנוי החודשי... כפול 60..." ד. העובדות הרלוונטיות לגבי מערכת האזעקה הן כדלקמן: (1) בדלת הכניסה נמצא מתג מגנטי שאמור להיות מורכב מחלק נייח וחלק נע. כאשר המערכת נדרכת והדלת נסגרת והמגנט הנע מוצמד למגנט הנייח, נסגר אזור הגילוי. (2) המשמעות הינה שמאותו רגע כניסה של בלתי מורשה תפעיל המערכת ותגרום לאזעקה. (3) בכניסה של מורשה וביציאה של מורשה ישנו זמן קצוב לנטרול המערכת בזמן כניסה ו/או ליציאה לאחר דריכה. (4) במקרה הנדון נמצא לאחר הפריצה כי המגנט הנע היה חסר. (5) נוסף לכך, נמצא כי מערכת האזעקה לא נדרכה מיום 8.3.06, יום בו ביקר טכנאי הנתבעת במקום ומאותו רגע למעשה המערכת לא יכלה לפעול. (6) במקודד ההפעלה של המערכת קיימים 3 אינדקציות חזותיות וקוליות המעידים על הצלחת פעולת דריכת המערכת (כיתוב בעברית באשר לדריכה, נורת ARM הנדלקת בעת הדריכה וצפצוף מקוטע הבוקע ממקודד ההפעלה). 4. דיון: א. במשפט זה עלי להכריע בשאלות הבאות: (1) האם נגרם נזק לתובעת מכך שמערכת האזעקה לא פעלה. שאלה זו מתחלקת לשאלות המשנה הבאות: (א) האם נגנב הרכוש הנטען בפריצה? (ב) האם מערכת האזעקה לא פעלה? (ג) האם חברת הביטוח אכן לא פיצתה התובעת במלוא הסכום הנטען בשל כשל זה? (2) בהנחה שהיה כשל במערכת האזעקה, האם הכשל נבע מרשלנות עובד הנתבעת. (3) בהנחה שהכשל נבע מרשלנות עובד הנתבעת, האם הפיצוי מוגבל בהתאם להגבלה החוזית או שהגבלה זו אינה חלה בענייננו. (4) האם קיימת רשלנות תורמת מצד התובעת לכשל. (5) החישוב הסופי של הפיצוי. (1) הכרעה בשאלה הראשונה, האם נגרם נזק לתובעת כתוצאה מכך שהמערכת האזעקה לא פעלה: (א) העיד בפני הבעלים והמנהל של התובעת לגבי הפריצה שארעה ולגבי המכונות שנגנבו בפריצה. בנוסף, העידה בפני גב' אירית ולמן, המשמשת מנהלת חשבונות אצל התובעת ואשר עסקה בחישוב ערך הנזק. בנוסף, העיד בפני מר אורן פלג, מומחה לאזעקות כי מערכת האזעקה לא פעלה בעת הפריצה. בנוסף, הוגשו בהסכמה שני מסמכים מאת חברת הביטוח הראל בע"מ. לפי המסמך הראשון התובעת פוצתה ע"י חברת הביטוח שלה, הראל בע"מ בסכום של 32,000 ₪, כתשלום לפנים משורת הדין וזאת למרות שהנזק לא מכוסה לפי תנאי הפוליסה (ת/1) ולפי המסמך השני התביעה נדחתה כיוון שהתובעת המבוטחת לא עמדה בתנאי ודרישות הפוליסה וזאת משום שהאזעקה לא הייתה תקינה בזמן הרלוונטי (ת/2). (ב) לאחר ששמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה כי הרכוש הנטען אכן נגנב בפריצה, מערכת האזעקה לא פעלה וחברת הביטוח אכן לא פיצתה את התובעת במלוא הנזק בשל הכשל במערכת האזעקה. (ג) אני דוחה את כל טענות הנתבעת המתייחסות לנזק שארע בפריצה. (ד) לאור העדויות שאותן אני מקבל, אני קובע כי הוכח בפני במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי כי נגרם לתובעת הנזק הנטען כיוון שמערכת האזעקה לא פעלה. (2) האם הכשל במערכת האזעקה נבע מרשלנות עובד הנתבעת: (א) מטעם התובעת העיד בפני מר אורן פלד, מומחה אזעקות שהסביר את ממצאיו כי מערכת האזעקה לא הייתה דרוכה מיום 8.3.06 בשעה 17:02 ואילך, כי מאותו זמן ועד לזיהוי הפריצה לא נוצרו כל גילויים במערכת וכי בעקבות הליקוי הטכני במערכת האזעקה, דהיינו החוסר במגנט הנע באזור הכניסה, לא ניתן היה לדרוך את מערכת האזעקה ללא נטרול יזום של האיזור או תיקון הליקוי. מר אורן פלד הגיע לממצאיו על סמך בדיקת היסטורית הזכרונות של המערכת ועל סמך בדיקה וברור אצל הגורמים הרלוונטיים. (ב) מר אורן העיד כי: "מערכת האזעקה בעצם נדרכה בפעם האחרונה ב-8.3.06. באותו יום היה טכנאי במקום... גם הטכנאי לא יכול לדעת שהמגנט חסר אלא אם כן הוא הבחין בעין. ברגע שהוא נטרל אותו הוא לא יכול לדעת שהמגנט חסר. אם הבדיקה הייתה נעשית כשורה הוא יכול היה לדעת. לאחר מכן, הטכנאי סיים את העבודה והמערכת כובתה, כאשר פעולה אחרונה באותו יום זיהיתי דריכה של המערכת בשעה 17:00, לאחר מכן הייתה אזעקה מאזור אחד ותשע וכיבוי, זה היה ביום הבדיקה. מי שדרך את מערכת האזעקה, שמע אזעקה והלך וכיבה אותה. מרגע זה ואילך, בגלל שהמגנט היה חסר, לא ניתן היה לדרוך את מערכת האזעקה מבלי לבצע פעולה של נטרול האזור ו/או לתקן את המגנט... הבדיקה שלו לא הייתה טובה... אם הטכנאי היה עושה את הבדיקה כמו שצריך ולא מנטרל את המגנט, הייתי יודע שהמגנט תקין אבל פה הוא נטרל... הייתי טכנאי ואת הבדיקות שלי הייתי עושה או מוקדם או מאוחר בערב בתיאום עם הלקוח, היות ופה צודק מר בבאי שיש תנועה של אנשים ולכן זה מקשה על הבדיקה. אם הבדיקה הייתה נעשית בצורה תקינה, אני טכנאי והתבקשתי לבדוק את המערכת, אני בודק את אביזרי המיגון, אני בודק ואחרי שבדקתי הכל תקין... אי אפשר לקבוע שמערכת תקינה מבלי לעשות בדיקה כוללת. במקרה הזה, לא נעשה בדיקה כוללת ולא רק שלא נעשתה בדיקה כוללת, לאביזרי גילוי לא נעשתה בדיקה כלל. אין לי אזעקות. בזכרונות הייתי רואה אזעקות וכאן לא ראיתי. במידה והוא היה עושה את הבדיקה כפי שצריך ולאחר מכן המבוטח לא היה יכול לדרוך את מערכת האזעקה, הייתי בא ואומר הטכנאי היה בסדר, עשה את הבדיקה שלו ושאני לא יודע מה קרה אחרי זה. היות והוא לא ביצע את הבדיקה כפי שצריך, אני יוצא מתוך הנחה שהתקלה הייתה שהטכנאי היה שם. אי אפשר היה לדרוך את המערכת ללא נטרול המערכת וזאת מיום ה-8.3 בגלל חסרון המגנט. הטכנאי ביקר לפי השעון המשוחזר בשעה 12:50 ואנחנו מדברים על דריכה אחרונה של המערכת בשעה 17:02 שבעקבותיה הייתה אזעקה, באותו יום ואז המערכת כובתה ולא נדרכה יותר מאותו יום 8.3". (ג) הנתבעת לא הביאה כל חוות דעת מומחה לסתור את ממצאיו של המומחה מטעם התובעת. הנתבעת הביאה לעדות את הטכנאי שערך את הבדיקה ביום 8.3.06, מר איליה בלסקי. (ד) בחנתי את עדותו של מר איליה בלסקי. העד העיד כי הכשל התגלה רק 5 שעות לאחר עזיבתו את המקום וכי: "יכול להיות מצב שמישהו דפק בדלת והחלק של המגנט נפל ואז קרה הכשל במגנט. יכול להיות שדפקו חזק בדלת". העד נשאל: "אתה מסכים שמתאריך 8.3.06, לא היה מגנט בדלת?" ותשובתו: "אני לא יודע אם היה גם לפני. אני לא נשלחתי לבדוק תקינות של מערכת האזעקה אלא לבדוק קריאות". (ה) לאחר שבחנתי את עדותו של מר בלסקי מול עדותו של מר אורן, החלטתי להעדיף את עדותו של מר אורן על פני עדותו של מר בלסקי. אין זה משנה כלל מדוע נקרא מר בלסקי לעסק וברור שהוא נקרא בגלל שהייתה תקלה כלשהי במערכת האזעקה. גם אם נקרא לבדוק קריאות, אני מקבל במלואה את עדותו של מר אורן כי הבדיקה שלו הייתה רשלנית. הועלתה הטענה כי לא ניתן היה לבצע את הבדיקה באופן יסודי בשעת פעילות העסק וגם בנקודה זו אני מקבל במלואה את הגישה של מומחה התובעת כי היה עליו לתאם מועד שבו העסק פנוי מלקוחות ובכל מקרה לא להסתפק בבדיקה רשלנית כפי שנעשתה. (ו) לאור האמור לעיל, אני קובע כי הכשל במערכת נבע כתוצאה מרשלנות עובד הנתבעת. (3) האם הפיצוי מוגבל בהתאם להגבלה החוזית או שהגבלה זו אינה חלה בענייננו: (א) לאחר שבחנתי את הטענות, הגעתי למסקנה כי יש לקבל בעניין זה את עמדת הנתבעת וכי הפיצוי שיפסק אמור להיות מוגבל בהתאם לסעיפים הרלוונטיים בחוזים שנכרתו בין הצדדים. (ב) אני מקבל את עמדת הנתבעת כי בענייננו יש להחיל את החלטת בית הדין לחוזים אחידים ב-ת"א (י-ם) 78/86, גילמור בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פס"מ תש"ן (חלק שני) 45, שאומצה לאחרונה ע"י בית המשפט העליון בע"א 11628/05 וע"א 11851/05, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ ואח'. כב' השופט דנציגר שנתן את פסק הדין קובע באותו עניין כדלקמן: "ההחלטה בעניין גילמור בוודאי אינה מהווה הלכה המחייבת את בית משפט זה. ואולם, בהתחשב בכך שדמי השירות ששילמה מאגר למוקד השומרים עמד על סך 200 ₪ לשני המנויים, דעתנו היא כי במקרה זה יש לאמץ את הרציונל אשר עמד בבסיס אותה ההחלטה ולקבוע כי לא יהיה זה צודק, בשים לב ליחס שבין הסיכון שמוקד השומרים נטל על עצמו לבין הרווח שהיה אמור לקבל, להטיל על המוקד את מלוא האחריות בגין התרשלותו. לאחר שקבענו כי עצם הגבלת האחריות לא מהווה תנאי מקפח במקרה זה, לא מצאנו סיבה לקבוע כי הרף שנקע לאחריות זו בהסכם שבין המוקד למאגר, בסך של 60 פעמים דמי המוני, הינו נמוך יתר על המידה וממילא לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין זה, מה גם שלא הוצגו בפנינו נתונים המצדיקים התערבות זו. על-כן יש לדחות את טענת אליהו כי סעיף 15 (ב) מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד וכי יש להטיל על מוקד השומרים את מלוא האחריות. בהקשר זה יצוין כי בניגוד לטענת אליהו, לא מצאנו הבדלים מהותיים בין ההסכם שבין מוקד השומרים למאגר לבין זה שנדון בעניין גילמור. בשני המקרים מדובר באחריות של חברת המוקד לפצות את הלקוח בגין נזקים שנגרמו לו. קביעה זו מובילה אותנו גם לטענתה של אליהו כי סעיף 15 (ב) דן בהגבלת אחריות המוקד רק בגין הפרדת חוזה. לדעתנו, לשונו של הסעיף ותכליתו מעידים מעל לכל ספק כי דן הוא בפיצויים בגין נזק שעלול להיגרם למאגר בשל הפרת ההסכם על-ידי המוקד ובשל התנהלות רשלנית שלו, והשימוש במונחים "ביטוח" ו"שמירה" תפקידם להדגיש את העובדה כי המוקד אינו מהווה מבטח ואינו מהווה שומר, ולפיכך לא יחויב לשלם יותר מהפיצוי הקבוע בסעיף". (ג) אני קובע כי במקרה הנדון ההסכמים והנסיבות דומים מאוד למקרה שאליו מתייחסים פסקי הדין הנ"ל ולכן אני קובע כי במקרה זה יש להחיל את אותה הלכה ולקבל בעניין זה את עמדת הנתבעת. (4) האם קיימת רשלנות תורמת מצד התובעת לכשל? (א) בהתאם לעדויות וכפי שקבעתי, מיום ביקור טכנאי הנתבעת אצל התובעת, המערכת לא פעלה. כפי שקבעתי, הכשל במערכת נבע מרשלנות עובד הנתבעת שלא הבחין בהעדרו של המגנט ואשר הותיר את המערכת במצב כזה שהיא לא יכלה לספק את השירות שהיא אמורה לספק. לא נסתרה עדותו של עד הנתבעת כי נקרא למקום כדי לבדוק קריאות. יחד עם זאת, עצם העובדה כי התובעת קראה לנציג הנתבעת באותו יום, מלמדת כי היה כשל וכי נציג הנתבעת נקרא לבדוק כשל זה. בכך, למעשה עיקר האחריות לכשל נופלת על שכם הנתבעת. (ב) ברור שטכנאי הנתבעת הוא זה שאמור לאתר את התקלה ולעומתו הבעלים והמנהל של התובעת הינו הדיוט בכל הקשור לבדיקה לעומק של המערכת. די בכך שבעל התובעת מגלה שישנה תקלה וקורא לנציג הנתבעת בכדי להסיר ממנו את עיקר האחריות לכשל. (ג) אני דוחה את טענת הנתבעת כי היה על התובעת לשדרג את המערכת בהתאם להצעות שהובאו בפניה ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. יחד עם זאת, לאור עדותו של מומחה התובעת מר אורן פלד כי המערכת לא נדרכה מיום ביקור הטכנאי וכי במקודד ההפעלה קיימים 3 אינדיקציות חזותיות וקוליות המעידים על הצלחת פעולת דריכת המערכת, אני קובע כי קיים אשם תורם מצד התובעת בכך שלא נתנה דעתה לאותם אינדיקציות. לא התעלמתי מעדותו של מר אורי אשר כי קיבל בעת התקנת המערכת הנחיות להפעלתה ופעל לפי הנחיות אלה. לא התעלמתי גם מעדות המומחה שהעיד כי הייתה מודבקת במקום פתקית עם הנחיות אלה. גם אם זאת הייתה ההנחיה, הרי שלא ניתן היה להתעלם מהוראות ההפעלה הכתובות וכן מהאינדיקציות הברורת שהופיעו בכל יום מאז 8.3.06 ושהצביעו בבירור וחד משמעית כי המערכת לא נדרכה ולכן אינה פועלת. (ד) לאחר ששקלתי את כל הנסיבות וכל הטענות, אני קובע כי הרשלנות התורמת במקרה זה הינה בשיעור של 25% מהנזק. (5) החישוב הסופי של הפיצוי: (א) התביעה מלכתחילה לא התייחסה לסעיפים הרלוונטיים בחוזה והחוזים הוגשו במסגרת טענת ההגנה. במהלך המשפט הוסטו הטיעונים של שני הצדדים לעבר הסעיפים הרלוונטיים בחוזים והדבר מצא את ביטויו בעיקר בסיכומי ב"כ התובעת שהתייחס לסכומים אחרים מאלה אליהם התייחס נציג הנתבעת. (ב) לאור האמור, אני קובע את החישוב בהתאם למסמכים שהוגשו בפני ובעיקר בהתאם לקבלה הראשונית שהוצגה כנספח לכתב ההגנה. כפי שציינתי מלכתחילה, המערכת + שירותי המוקד סופקו תמורת מנוי למוקד לשלוש שנים, כאשר הסכום הינו 130 ₪ X 36 חודש = 4,680 ₪. (ג) במקרה זה הכשל הינו של המערכת עצמה וכן של שירות המוקד ולכן אני סבור כי במקרה זה מן הראוי לחשב את הפיצוי בהתאם לסעיף ט"ז לחוזה, דהיינו מחיר המנוי ההתחלתי X 60 (לא הובאה לבית המשפט ראיה לגבי דמי המנוי העדכניים לשלושת החודשים האחרונים שקדמו לאירוע). (ד) לאור האמור, אני קובע כי סכום הפיצוי בהתאם להגבלה המצוינת בחוזה הינו בסכום של 7,800 ₪. מסכום זה יש לנכות 25% בגין האשם התורם והתוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 5,850 ₪. לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 5,850 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.7.06 ועד התשלום המלא בפועל. לאור העובדה שהתביעה מלכתחילה הוגשב לגבי סכום של 47,000 ₪ ולמעשה טענתה הראשונית של הנתבעת לגבי הגבלת החבות נתקבלה, אינני פוסק הוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. פריצהאזעקה