התובע וחבריו הבחינו כי הנתבעים מנעו את כניסתם למועדון של "שחומי עור" בלבד שחלקם אף היו חיילים בשירות "קרבי", על פי הנטען. התובע טוען כי כניסתו למועדון נמנעה בשל גוון עורו, גזעו ומוצאו, וכי התנהגות זו מהווה עוולה על פי החוק. על כן הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בסך של 50,000 ₪, שהוא הפיצוי המקסימלי שניתן לפסוק אותו על פי החוק ללא הוכחת נזק. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך של 50,000 ₪ וציין כי התנהגותם של הנתבעים מהווה פגיעה אנושה בזכות הבסיסית לשוויון, ופגיעה באמות מידה ערכיות שכל חברה נאורה חפצה למסדן כחלק מתפיסות היסוד ומאורחות החיים המקובלים על אזרחיה. על כן, התנהגות שכזו מחייבת התערבות שיפוטית הולמת שמטרתה למגר תופעות מסוג זה. להלן פסק דין בנושא אפליה בגלל צבע עור: פסק דין 1. בפניי תביעה על פי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 ( להלן "החוק" ). 2. העובדות הרלוונטיות לענייננו הינן כדלקמן: התובע יליד שנת 1982, תושב המושב עין העמק, היה במועד הרלוונטי לתביעה זו שוטר במשמר הגבול בשירות סדיר. נתבע מס' 1 קיבוץ רמת מנשה ( להלן "הקיבוץ" ) הינו מפעיל מועדון לילה בשם "טרמינל" ( להלן "טרמינל" או "המועדון" ). נתבע מס' 2 הינו מנהלו של המועדון. 3. המועדון ממוקם בשטחי הקיבוץ, ובמועדים הרלוונטיים לתביעה זו היו לו שלוש כניסות. כניסה אחת מיועדת לבנות, כניסה נוספת מיועדת לבנים תושבי מושבים וקיבוצים, ועוד כניסה המיועדת לבנים שאינם תושבי מושבים וקיבוצים. בכל אחת מהכניסות עומד איש הממונה על בדיקת מבקרי המועדון שכונה על ידי הצדדים הן במהלך ניהול התביעה והן בסיכומיהם כ- "סלקטור" ( כינוי שכשלעצמו אינו ראוי ). תפקידו היה לזהות את המבקרים על פי תעודות זהות, ולאפשר להם כניסה למועדון. כאן המקום לציין כי הנתבעים לא חלקו על העובדה כי המועדון עונה על הגדרת "מקום ציבורי" המעניק "שירות ציבורי" על פי סעיף 2 החוק, וכי הוא נכנס בגדר תחולתו של החוק. 4. לטענת התובע, ביום 11.6.04 בשעה 00:30 הגיע יחד עם חברתו נופר אלקנתי, ושלושת חבריו בני מזרחי, יצחק מזרחי וגלעד לוי למועדון לצורך בילוי. כאן המקום לציין כי יצחק ובני מזרחי הינם בעלי עור בהיר להבדיל מהתובע וחברו גלעד שהינם בעלי עור כהה. החבר יצחק מזרחי הקדים את חבריו ונכנס למועדון לאחר שעבר את עמדת הבדיקה בה הציג תעודת זהות. כך גם נהג החבר בני מזרחי. החברה גב' אלקנתי עברה את עמדת הבדיקה בכניסה המיועדת לבנות, והמתינה באזור הקופה לתובע שעמד יחד עם חברו גלעד בכניסה המיועדת לציבור בני המושבים והקיבוצים. אולם, ההמתנה שלה התמשכה וזאת לאחר שהבודק עיכב את כניסתם של התובע וחברו גלעד, תוך שהוא מאפשר את כניסתם של כל אלה שעמדו מאחוריהם בתור. 5. משהבינה גב' אלקנתי כי נמנעת הכניסה מחברה והחבר שלו למועדון, היא עזבה את העמדה שלה והצטרפה אליהם. לאחר המתנה של כמחצית השעה, פנה התובע וחברו גלעד אל הבודק וביקשו לברר מדוע נמנעת כניסתם למועדון. הבודק הודיע כי יאפשר להם כניסה תוך פרק זמן קצר, וזאת בשעה שכל אותה עת המשיכו להיכנס למועדון כל אותם אנשים אחרים שהגיעו לאחר התובע וחבריו. 6. כעבור זמן נוסף של המתנה, ומשהבינו כי הבודק מתחמק במכוון מלהכניס אותם למועדון, פנו התובע וחברו לכניסה המיועדת לציבור הרחב שאינו בני המושבים והקיבוצים, אולם גם שם נמנעה כניסתם בעוד שכל אלה שעמדו מאחוריהם המשיכו להיכנס. 7. בשלב הזה, ניגש הבודק "עידו" שעמד בעמדת הכניסה המיועדת לבני המושבים והקיבוצים, אל התובע וחברו, והודיע להם כי מנהל המועדון - שהוא נתבע מס' 2 - מסר לו באוזנייה ( מכשיר הקשר ), לא לאפשר את כניסתם למועדון כי "הם לא נראים לו". התובע ביקש לשוחח עם נתבע מס' 2 שעמד לא הרחק ממנו ופיקח על הכניסה למועדון מהצד השני של הכניסה, אולם זה האחרון נפנף לו ביד בזלזול תוך התעלמות מדרישתו. מבלית ברירה, עזבו התובע וחבריו את המקום כשהם מבויישים ומושפלים. יש לציין כי בכל אותה עת, יכלו התובע וחבריו להבחין כי הנתבעים מנעו את כניסתם למועדון של "שחומי עור" בלבד שחלקם אף היו חיילים בשירות "קרבי", על פי הנטען. 8. התובע טוען כי כניסתו למועדון נמנעה בשל גוון עורו, גזעו ומוצאו, וכי התנהגות זו מהווה עוולה על פי החוק. על כן הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בסך של 50,000 ₪, שהוא הפיצוי המקסימלי שניתן לפסוק אותו על פי החוק ללא הוכחת נזק ( ראה סעיף 5 (ב) לחוק ). 9. הנתבעים הכחישו מכל וכל את טענות התובע בדבר קיום אפליה בכניסה למועדון על בסיס גזע, מין וצבע עור. כן הכחישו את נסיבות הארוע כפי שנטענו על ידי התובע. לטענתם, המדובר במועדון חברים שהכניסה אליו מתנהלת על בסיס רשימת חברים המונה אלפי אנשים מכל המוצאים והגוונים, וכי הבדיקה בכניסה למועדון נועדה לאמת כי המבקש להיכנס למועדון אכן מופיע ברשימת החברים הנ"ל. כניסת אנשים שאינם נמנים ברשימה הנ"ל מותרת החל מהשעה 02:45 ובכפוף לתפוסת המקום. 10. לעניין הנסיבות הנטענות בכתב התביעה, טענו הנתבעים כי בערב המדובר, נערך במועדון אירוע שאורגן על ידי איש יחסי ציבור ( להלן "היחצ"ן" ). היחצ"ן חילק הזמנות קודם לאירוע ועמד בכניסה למועדון על מנת לוודא את כניסת המוזמנים בלבד. הואיל והתובע וחבריו לא נמנו עם רשימת המוזמנים, על כן נמנעה כניסתם למועדון. בנסיבות אלה, טענו הנתבעים כי התביעה הינה קנטרנית, משוללת כל יסוד, ודינה להדחות. 11. דיון אקדים ואומר כי נתתי אמון בגרסת התובע והעדויות שתמכו בה, והנני מעדיפה אותה על גרסת הנתבעים שלא הוכחה במישור העובדתי כפי שיתואר להלן. 12. מטעם התובע העידו התובע וחברתו לשעבר גב' אלקנתי ( שנפרדה מהתובע לפני כשנה וחצי ), וחברו יצחק מזרחי שהוא גם בן דודו של התובע. עדויותיהם של העדים הנ"ל היו עקביות, עשו עלי רושם מהימן, וחיזקו את עדותו של התובע לגבי נסיבות מניעת כניסתו למועדון. יוזכר כי לשניים מחבריו של התובע שהם יצחק ובני מזרחי, בהירי העור, הותרה הכניסה, בעוד שהתובע וחברו גלעד לוי שהם שחומי עור, הושארו מחוץ למועדון. בעדותו תיאר התובע את נסיבות השתלשלות העניינים כדלקמן: "אני עומד ראשון בתור, והסלקטור עומד ומכניס את כל האנשים שמאחוריי והוא לא מתייחס אליי. ואמרתי לו "חבר, מה קורה, למה אנחנו לא נכנסים" והוא אומר "עוד מעט אני אכניס אתכם". הוא מכניס את כל האנשים שמאחוריי ואח"כ אני עומד חצי שעה ואומר לו "מה קורה פה, למה אתה לא מכניס אותנו וזה" והוא ממשיך לא להתייחס וממש מנפנף אותי, כאילו אני לא שם, ועומד ומחכה ולא מכניס אותי. אמרתי לעצמי שלא אתווכח איתו. עברתי לכניסה הרגילה. כולם נכנסו חוץ ממני. הוא מכניס "הי מה העניינים, בוא כנס" וכך הוא הכניס את כל החברים והחברות שלו, ואני כאילו עומד שם סתם......... עברתי לכניסה הרגילה ושם גם לא מכניס אותי. הוא מכניס אחרים כל מיני אנשים אחריי, ואמרתי לו "למה אנחנו לא נכנסים" הוא אומר "אתם לא נכנסים, אתה לא נראה לי בעין" במילה הזאת הוא אמר לי." ( עמ' 6 ש' 1-12 לפרוטוקול ). עדותה של גב' אלקנתי חיזקה כאמור את דבריו הנ"ל של התובע. בעדותה מסרה את הדברים הבאים: " .... כשעמדנו ראשונים בתור באותו ערב כדי להיכנס, פשוט הזיזו אותנו ונתנו לאנשים מאחורינו להיכנס. הוא אמר " תזוזו, תנו להם להיכנס כי הם חברים שלנו" ( ראה עדותה בעמ' 8 ש' 4-5 לפרוטוקול ). גם העד מר יצחק מזרחי אמר בעדותו כי "הם מכניסים לפי איך שזה נראה להם" ושלל מכל וכל קיומה של בדיקה שמית על פי רשימות מוזמנים לפני הכניסה ( ראה עדותו בעמ' 11 ש' 17 לפרוטוקול ). יש לציין כי עדויותיהם של עדי התביעה לא נסתרו בחקירותיהם הנגדיות. 13. לעומת זאת, הנתבעים שטענו כי מניעת כניסתו של התובע למועדון נבעה אך בשל אי הכללת שמו ברשימת המוזמנים ו/או החברים של המועדון ולא מכל סיבה אחרת, לא הצליחו להניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת גרסתם הנ"ל. כזכור, בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי בערב המדובר התקיים ארוע שאורגן על ידי איש יחסי ציבור, שחילק הזמנות קודם האירוע והוא זה שעמד בעמדת הכניסה למועדון ( ראה סעיף 9 לכתב ההגנה ). אולם, איש זה לא הוזמן לעדות ואף לא הוצגה ולו ראשית ראייה לקיומו של האירוע הנטען. 14. זאת ועוד, בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי המדובר במועדון חברים המתנהל על פי רשימת חברים המונה אלפי אנשים מכל האיזור, אולם הם לא טרחו להציג את הרשימה הנ"ל לתיק בית המשפט, ואף לא הגישו בקשה לפטור אותם מהצגתה של הרשימה מטעמי צנעת הפרט כטענתם. לא זו אף זו, אלא שבתצהיריהם פירטו הנתבעים את נוהלי הכניסה למועדון וטענו כי החל מחודש 3/04 , קרי שלושה חודשים לפני האירוע הנטען, שונו נוהלי הכניסה למועדון באופן שהכניסה התבססה על רשימות מוזמנים המתעדכנת באופן תדיר. ההצטרפות לרשימה התבצעה באמצעות יחצ"נים שחילקו הזמנות ורשמו את המוזמנים מראש, או על ידי משלוח הודעות דואר אלקטרוני ו/או הודעות כתובות במכשיר הטלפון ( S.M.S ). המועדון היה סוגר את הרשימות לכל סוף שבוע ביום רביעי ומאפשר את הכניסה למי שנרשם בלבד. הואיל והתובע וחבריו לא הופיעו ברשימה, זו היתה הסיבה להישארותם מחוץ למועדון, על פי הנטען ( ראה תצהירו של מר אלון אשר נ/4 ). 15. אולם חרף הצגת הגרסה הנ"ל, הנתבעים לא הוכיחו את נוהלי הכניסה שנטענו על ידם ואת שיטת ההצטרפות המצויינת לעיל, וגם לא את קיומה של רשימת המוזמנים הנוגעת ליום האירוע, וזאת בשים לב שהתביעה הוגשה בחלוף 17 יום מיום קרות האירוע. גב' טמירה רץ המשמשת כמנהלת העסקית של הקיבוץ העידה כי שיטת ההצטרפות למועדון הינו עניין שאינו נמצא בידיעתה ו/או בתחום עיסוקה ו/או אחריותה. מר אשר אלון שהיה הממונה על אבטחת המועדון העיד כי אינו מתעסק בעניין זה ( ראה עדותו בעמ' 21 ש' 26-29 לפרוטוקול ), ואילו העד השלישי שהעיד מטעם הנתבעים, מר יוסי נעוס ואשר נמנה על מבקרי המועדון העיד כי כניסתו למועדון אינה כפופה להרשמה מוקדמת ו/או למשלוח הודעת S.M.S או דואר אלקטרוני ( ראה עדותו בעמ' 14 ש' 12-13 לפרוטוקול ). יוצא איפוא, שהנתבעים לא הוכיחו את נוהלי הכניסה שנטענו על ידם, ונוצר הרושם שטענה זו הועלתה אך ורק בכדי להקנות להם אמתלה להצדקת מחדלם במניעת כניסתו של התובע למועדון. יושם אל לב כי התובע ועדיו דבקו לכל אורך הדרך בטענה כי אין כל בסיס להגנת הנתבעים הואיל והכניסה למועדון לא היתה כרוכה בהרשמה מראש אלא רק בהצגת תעודת זהות במעמד הכניסה, ולעיתים אף ללא הצגת תעודת זהות, ובתצהירו של מר יצחק מזרחי - שנמנה בין מבקרי המועדון - הצהיר כי מעולם לא חתם על שום מסמך לרישום למועדון, והצהרתו הנ"ל לא נסתרה ( ראה תצהירו ת/3 סעיף 11 ). 16. בניסיון להדוף את תביעת התובע, העלו הנתבעים - בתצהירו של מר אלון - טענה נוספת ולפיה התובע היה נסער וממורמר בעקבות מניעת כניסתו למועדון ואף איים לפגוע ביחצ"ן ( ראה סעיף 9 לתצהיר נ/4 ). ברם, לא רק שטענה זו מהווה עדות כבושה ולא הוזכרה כלל בכתב ההגנה על אף חשיבותה, אלא שאין היא יכולה להקנות לנתבעים הגנה מפני התביעה, שכן המדובר בהתנהגות לאחר מעשה, הגם שבשום מקום לא נטען כי כניסתו של התובע למועדון נמנעה מפאת דפוס התנהגותו כזה או אחר. 17. בניסיון נוסף לחזק את טענתם בדבר אי קיום אפליה על בסיס צבע עור, הציגו הנתבעים אסופת תמונות שהורדו מאתר אינטרנט, בהן נראים מבקרים במועדון בעלי עור כהה. כן, הזמינו לעדות את מר נעוס יוסי שהינו בעל עור כהה שנמנה על מבקרי המקום. אולם, לא יכולתי לסמוך על עדותו של מר נעוס ( ראה עדותו המתחמקת בעמ' 13 ש' 2-6 לפרוטוקול ), ולעניין התמונות - יצויין כי התובע ועדיו לא חלקו על העובדה כי בין מבקרי המועדון נמנים אנשים בעלי עור כהה, אולם לטענתם, כניסתם של אנשים אלה הותרה מפאת היכרותם ו/או קרבתם לעובדי המועדון, ועדותם בעניין זה היתה אמינה בעיני. היטיב לתאר זאת העד מר יצחק מזרחי שאמר בעדותו: " .... אני עומד בכניסה ואני רואה כשבא אדם שחום שהם לא מכירים הם אומרים לו לא להיכנס. אם הם מכירים אותו הם נותנים לו להיכנס, כי הוא חבר של זה או של זה. יש איזהו יחצ"ן שמכיר אדם מסוים, והם טוענים שהם חברים שלו, אז הוא נותן להם להיכנס, כי זה לא נעים לו" ( ראה עדותו בעמ' 12 ש' 7-10 לפרוטוקול ) יודגש שוב כי מר מזרחי הינו בעל עור בהיר וכניסתו למועדון הותרה במועד האירוע נשוא התביעה. כן יצויין כי עדותו של מר מזרחי נבחנה בזהירות יתרה בהיותו בן דודו של התובע, וחרף זאת היא זכתה לאמוני, ונתמכה גם בעדותה של גב' אלקנתי ( ראה עדותה של גב' אלקנתי המצוטטת בעמ' 11 לעיל ). 18. לעניין נטל ההוכחה סעיף 6 לחוק קובע חזקות המעבירות את נטל ההוכחה בתביעה לפי חוק זה, שכן המחוקק היה ער לקושי הראייתי שעלול לעמוד בדרכו של מי שנזקק להוכיח קיומה של הפליה לפי החוק . סעיף זה קובע כדלקמן: "הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת: (1)...... (2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה" סעיף 3 (א) לחוק שכותרתו "איסור הפליה" קובע: " (א) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, הורות או מוגבלות" בענייננו, משהוכח כי הותרה כניסתם של אנשים בעלי עור בהיר למועדון ללא כל דרישה ו/או תנאים מוקדמים, בעוד שנמנעה כניסתם של התובע וחברו שהינם שחומי עור ללא כל סיבה מוצדקת, אז יש להחיל את החזקה הקבועה בחוק ולהעביר את נטל ההוכחה על שכם הנתבעים להוכיח שלא היה בהתנהגותם משום מעשה הפליה. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שהגנת הנתבעים שהתבססה על קיום נוהלי כניסה מיוחדים למועדון, לא הוכחה. 19. הנתבעים לא הצליחו להרים נטל זה. נהפוך הוא, התברר כי הנימוק שעליו נשענה הגנתם - אי הכללת שמו של התובע ברשימת המוזמנים לאותו ערב - היה חסר כל בסיס. לאור האמור לעיל, שוכנעתי ברמה הדרושה בהליך זה כי כניסתו של התובע למועדון הטרמינל נמנעה מחמת גזעו וצבע עורו, ולא מכל סיבה אחרת כנטען על ידי הנתבעים, וכי הנתבעים עוולו כלפיו על פי החוק. 20. אציין כי אף אם נטל ההוכחה לא הועבר כתוצאה מהפעלת החזקה הקבועה בחוק ונותר על שכם התובע, אז גם במקרה זה, מטעם התובע הוצגו עדויות שהיה בהן כדי לבסס את תביעתו לגבי קיומה של אפליה אסורה על פי החוק, במידה הדרושה בהליך זה. 21. אחריותו של נתבע מס' 2 התביעה הוגשה כאמור הן נגד הקיבוץ מפעיל המועדון והן נגד מנהל המועדון שהוא נתבע מס' 2. חבותו של נתבע מס' 2 קמה מכח ההגדרה המופיעה בסעיף 3 (ג) לחוק שזו לשונה: "(ג) בחוק זה, "מי שעיסוקו" - לרבות בעלים, מחזיק או מנהל של עסק, וכן האחראי בפועל על הספקת המוצר או השירות הציבורי או על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו." כאן המקום לציין כי נתבע מס' 2, על אף שנכח במהלך ישיבת ההוכחות, אלא שהוא בחר לא להעיד, וזאת חרף הטענות שיוחסו לו אישית בתצהיר התובע, וחרף ההנחה שעדותו יכלה לשפוך אור על נוהלי הכניסה למועדון ועל נסיבות התרחשות האירוע נשוא התביעה. 22. הנזק התובע עתר לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצוי בסך של 50,000 ₪ , בהסתמכו על הוראת סעיף 5 לחוק הקובעת כדלקמן: "(א) מעשה או מחדל בניגוד לסעיפים 3 ו-4 הם עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] 3, יחולו עליהם, בכפוף להוראות חוק זה. (ב) בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, בלא הוכחת נזק; סכום זה יעודכן ב-16 בכל חודש..... " התובע העיד כי נפגע קשות מהתנהגותם של הנתבעים, ואף חברתו לשעבר הצהירה כי התובע הרגיש "מאוד לא טוב" במהלך אותו סוף שבוע לאחר שנמנעה כניסתם למועדון, שכן הוא חש שאכזב אותה כדבריה ( ראה תצהירה ת/2 סעיף 20 ). 23. אין צורך להכביר מילים על חשיבותו של עקרון השוויון שטומן בחובו איסור הפליה, ועל היות הזכות לשוויון זכות בעלת מעמד חוקתי. פסיקה ענפה נכתבה בעניין זה תוך התייחסות להבדל בין הפליה פסולה לבין אבחנה מותרת. בד"נ 10/69 רחל בורונובסקי נ' הרבניים הראשיים לישראל ואח', פ"ד כח(1), 7 ,עמ' 35-36, הוגדר השוויון כ "יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה". בבג"צ 803 ,678/88 כפר ורדים ואח' נ' שר האוצר ו-4 אח', פ"ד מג(2), 501 ,עמ' 507-508 נקבע כי "הפליה פסולה פרושה יחס שונה אל שווים. פרושה יחס בלתי שווה ובלתי הוגן למי שראויים לאותו יחס" בדברי ההצעה נאמר הדברים הבאים לגבי סעיף 3 (א) לחוק: " סעיף 3 (א) אוסר הפליה כנגד קבוצות, שלגביהן קיימת היסטוריה של קיפוח והפליה בעבר. סוג זה של הפליה מהווה פגיעה בכבודו של האדם, ומחייבת את התערבותו של המחוקק למיגורה." 24. בענייננו, אין ספק כי התנהגותם של הנתבעים מהווה פגיעה אנושה בזכות הבסיסית לשוויון, ופגיעה באמות מידה ערכיות שכל חברה נאורה חפצה למסדן כחלק מתפיסות היסוד ומאורחות החיים המקובלים על אזרחיה. על כן, התנהגות שכזו מחייבת התערבות שיפוטית הולמת שמטרתה למגר תופעות מסוג זה. בנוסף לאינטרס הציבורי, לא ניתן להתעלם מסבלו האישי של התובע והפגיעה בכבודו שמן הראוי שיקבלו ביטוי נאות והולם לפגיעה בזכות חוקתית, וזאת בשים לב למעמדה של הזכות לשוויון ולהיותה חלק מכבוד האדם ( ראה בג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' שר התחבורה ו-6 אח', פ"ד מח(5), 501 ,עמ' 526 ). 25. על כגון אלה, יהא אולי נכון לחייב את הנתבעים בפיצוי העולה על 50,000 ₪, וזאת בשים לב לעובדה שמדובר במועדון הפותח את שעריו בפני אלפי מבקרים כדברי הנתבעים, אולם, משקבע המחוקק תקרה מקסימאלית לפיצוי ללא הוכחת נזק, ומששוכנעתי כי המקרה דנן אכן מצדיק פסיקת הפיצוי המקסימאלי שנקבע על ידי המחוקק, הנני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע, פיצוי בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.6.04 ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אפליה בכניסה למועדונים ולמקומות בילויהפליה / אפליה