גילוי מקור שריפה ברכב

המחלוקת בין הצדדים מתייחסת למקור השריפה ברכב ולסיבותיה. חוקרי הדליקות מטעם מכבי האש בדקו את הרכב וקבעו כי הדליקה החלה בחלק הקדמי של הרכב והתפשטה לכל הרכב כמו כן נמצאו חוטי חשמל מותכים כתוצאה מהתחממות. יחד עם זאת לא קבעו במפורש מה היה מקור השריפה. להלן פסק דין בנושא גילוי מקור שריפה ברכב: פסק דין עסקינן בתביעה לשיבוב בסך של 62,810 ₪ (משוערך) שהגישה מבטחת , נגד מוסך בגין נזק אש שנגרם ביום 29.7.99 לרכב מבוטח על ידה, עקב שריפתו. מר עראבי הינו הבעלים של הרכב ובעל עסק להפעלת מוניות. עובר לאירוע נהג ברכב מר מסעוד פריד. הנתבע הינו מוסך שעיסוקו תיקוני חשמל ומזגני אוויר לרכבים . בשנת 1999בחודשים יוני - יולי טופל הרכב במקביל בכמה מוסכים (עדותו של מר ערעבי ומר חזבון יוסף נציג מוסך נהרייה פרו' מיום 19.6.05 עמ' 1 שורה 3 ) וגם במוסך הנתבע. הרכב הובא למוסך הנתבע בגין תקלות במערכת החשמל (כמפורט בנ/1). בטיפול מיום ה - 8.6.99 הוחלף מתג מזגן , תוקנו חיבורים , ושופץ אלטרנטור . בטיפול שנערך ביום ה- 13.7.99 הוחלף מתג של מזגן תוקנו חיבורים , נעשתה בדיקת קצר בקו הזנה למדחס , פורק והורכב בית מנורה לפנס איתות ואותר קצר במע' המדחס ומאווררים, כמו כן סודרו החוטים לתקע יוניט חום מנוע פיקוד מזגן ועוד .... הטיפול האחרון ברכב במוסך הנתבע נעשה ביום ה- 26.7.99 בו הוחלף נתיך 80 אמפר ובוצע תיקון לאורות כובע . ביום ה - 99. 29.7 בשעה 04.00 לערך כנטען, נשרף הרכב בעת שחנה אל מול ביתו של מר ערעבי . חוקרי הדליקות מטעם מכבי האש בדקו את הרכב וקבעו כי הדליקה החלה בחלק הקדמי של הרכב והתפשטה לכל הרכב כמו כן נמצאו חוטי חשמל מותכים כתוצאה מהתחממות. יחד עם זאת לא קבעו במפורש מה היה מקור השריפה (ת/2) מחומר הראיות עולה כי הייתה תקלה חוזרת ונשנית במערכת החשמל של הרכב. התובעת פצתה את מבוטחה על נזקיו. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת למקור השריפה ולסיבותיה . עיקרי טענות התובעת: הרכב המבוטח טופל באופן שוטף ורציף אצל הנתבע למין יום רכישתו בגין תקלות חוזרות ונשנות במערכות החשמל והאוורור , אשר גרמו להתחממות יתר ולשריפת חוטי חשמל. לטענת התובעת עובדי הנתבע לא הצליחו לאתר את מקור התקלה החוזרת ולמרות זאת שחררו את הרכב כאשר הם מציידים את הנהג בחבילת פיוזים למקרה הצורך עד שתיפתר בעיית המאווררים . משכך טוענת היא, שהשריפה ברכב פרצה כתוצאה מרשלנות הנתבע אשר מחד למרות הטיפולים השוטפים לא עלה בידו לאתר את מהות התקלה ומאידך פטר עצמו מאחריות על ידי שחרור הרכב ומתן חבילת פיוזים לנהג. שחרור הרכב באופן זה גובל לטענתה ברשלנות . לטענתה מחוות דעת המומחה מטעמה, אשר ראה את הרכב סמוך למועד האירוע עולה כי הסיבה לפרוץ האש הינה שריפה חוזרת ונשנית של נתיך הגורמת להתחממות שיטתית של חוטי החשמל , לזליגה , ותוצאתה שריפה ונזק לרכב. בנוסף, קיים פגם בתיעוד הטיפולים שנעשו ברכב שהרי לא סביר שצי רכבים המטופל לאורך זמן אצל הנתבע יניב רק 3 חשבוניות והחסר בתיעוד כנטען הינו לחובת הנתבע. באשר לחוות דעת המומחים טוענת התובעת כי יש להעדיף את חוו"ד המומחה מטעמה ,מר סלוצקי, מכמה טעמים : ראשית, מר סלוצקי הינו מומחה בעל ניסיון רב שנים בתחום חקר השריפות ,שנית חוות דעתו נסמכת על בחינת הרכב בזירת השריפה סמוך למועד בו קרתה ומגובה בצילומים שנערכו במקום. שלישית , הסבריו ונימוקיו של המומחה מתיישבים עם הממצאים שנתגלו בשטח ועם הצילומים. לעומת זאת, טוענת התובעת, חוו"ד של המומחה מטעם הנתבע (מר גסט) אשר ע"פ עדותו השכלתו הינה בתחום החשמל ולא בתחום חקירת שריפות, נערכה כ 6 שנים לאחר האירוע והיא נסמכה בעיקר על שיחות טלפון שערך עם מנהל המוסך מר זיגלמן . בנוסף, לא הוצגה כל עמדה מקצועית מצידו של מר גסט באשר לגורם השריפה והוא לא שלל לחלוטין את דבריו של מר סלוצקי ( פרו' מיום 24.1.06 עמ' 15 שורה 24 ). לטענתה, הצגת 3 חשבוניות בלבד על ידי מר זיגלמן (מנהל הנתבע) וטענתו כי לרכב לא היה כרטיס טיפולים מסודר וכי לא ניתן להוציא תדפיס ממוחשב של כל הטיפולים שנעשו ברכב , עומדת לו לרועץ , בהיותה הימנעות מהבאת ראייה רלוונטית בהעדר הסבר אמין וסביר, הפועלת לחובתו של הנוקט בה. עיקרי טענות הנתבע: הנתבע טוען כי אינו אישיות משפטית הניתנת לתביעה באופן עצמאי ועל כן יש לדחות התביעה , ולו מטעם זה . באשר לעדות מר ערעבי, נטען כי לא הוא אשר נהג ברכב וכל אשר ידוע לו על השתלשלות העניינים עובר לאירוע השריפה, הינו מפיו של הנהג שנהג ברכב לרבות העובדה כי לרכב היו בעיות חשמליות חוזרות ונשנות אשר לא באו על פתרונן ובעטיין נמסרה לנהג קופסת פיוזים להחלפה מאחר ועדותו אינה ממקור ראשון הרי שמדובר בעדות שמועה ולו רצתה התובעת לאשש גרסתה היה עליה להביא את הנהג למתן עדות. עדותו של מר ערעבי הינה עדות יחידה של בעל דין, לא נמצאה כל ראייה שתתמוך בגרסתו לעניין הטיפולים הרבים שעבר הרכב למרות שלטענתו כל החשבוניות נמצאות אצל רואה החשבון שלו מר אחמד כורי ואותו לא השכילה התובעת לזמן. עוד טוען הנתבע כי הניסיון ליצור מצג כאילו הרכב טופל אך ורק במוסך הנתבע אינו עולה בקנה אחד עם עדותו של מר ערעבי שציין כי לפעמים מסר את הרכב למוסך אחר ועם עדותו של נציג מוסך נהריה אשר ציין כי אמנם אין בידו כרטיס טיפולים מעודכן אולם מר ערעבי מוכר לו וכי בוצעו עבורו מס' עבודות . מר זיגלמן מסר עדות סדורה ומהימנה, אשר נתמכת בעדות המבוטח עצמו , הוא לא ניסה להסתיר דבר ולייצר יש מאין. בנוסף, אין לקבל את חוות הדעת ומסקנותיו של מר סלוצקי בשל העובדה כי טרם התאונה לא רכש מר סלוצקי כל הכשרה בתחום חקר השריפות וכל ניסיונו למעשה הינו מ"עבודה בשטח" כהגדרתו. זאת ועוד, עדותו של מר סלוצקי לוקה בחסר בהעדר דפי עבודה אשר מהם ניתן היה להסיק על מהלך הבדיקה ועל דרך הגעתו לממצאים המובאים בחוות דעתו אף שהדבר התבקש ממהות הענין. הנתבע מבקש לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעמו . הנתבע מוסיף וטוען אין מקום להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו" משום שהרכב נמצא בשליטתו הבלעדית של המבוטח בנעליו באה התובעת . מה גם שעל פי חוו"ד מר סלוצקי ידוע לה מהו מקור השריפה. הנתבע טוען כי נגרם לו נזק ראייתי כאשר נמנעה ממנו הזכות הבסיסית של בדיקת השרידים למרות בקשות חוזרות ונשנות, התובעת נמנעה מלהציגם או לתת הסבר היכן הם נמצאים . כמו כן נטען כי הן התובעת והן המבוטח נמנעו מלהביא את טענותיהן בזמן אמת באופן שהיה מתאפשר לנתבע או למי מטעמו לבדוק את השרידים . הנתבע טוען כי לא הייתה כל התרשלות מצידו , שרותי הכבאות אשר חקרו את הדליקה לא מצאו את הגורם לדליקה ולא קבעו מפורשות שהדליקה קרתה כתוצאה מתקלה במערכת החשמל . לטענתו לא עמדה התביעה בנטל ההוכחה אפשר והיתה זו הצתה ולא הוכח כי הנתבע התרשל . הטענה כי הרכב הובא למוסך ביום ה- 27.7.99 לא הוכחה, כל שהוכח הוא שהרכב הובא למוסך ביום ה- 26.7.99 ובוצע בו תיקון של אורות כובע והחלפת נתיך של 80 אמפר השייך למע' חימום מוקדם לסולר. לטענתו לאחר שבוצע התיקון , הרכב המשיך לעבוד 3 ימים ויש לקבל את דברי המומחה מר גסט, הטוען כי אין זה סביר שהייתה "דגירה" של 2-3- ימים ולאחר מכן פרצה שריפה. הנתבע מציין כי אף לטענת התובע הרכב טופל במוסכים נוספים כגון : מוסך נהריה ומוסך כרמלי ומאחר וגם מר סלוצקי הודה כי אין לא יכולת לדעת מהיכן הייתה הזליגה הרי שלא ניתן לייחס רשלנות לנתבע. באשר לגובה הנזק טוען הנתבע כי אין לשלם לתובעת את הסכום המבוקש . סכום זה נקבע על ידי חוות דעתו של השמאי מטעמה , אולם לא פורטו על ידו נתוני היסוד המשמשים בסיס לקביעת חוות הדעת . נתונים אלו דרושים הוכחה על ידי עד עובדתי ומשלא הובא השמאי להעיד הרי שחוו"ד זו הינה בבחינת עדות שמועה והיא אינה מהווה ראייה לאמיתות תוכנה. דיון הכרעה ועיקרי נימוקים: בפתח הדיון מצאתי לנכון להתייחס לטענת הנתבע כי עדותו של מר ערעבי הינה עדות שמועה המושתתת על דברים ששמע מנהגו מר פאריד, ולכן אינה קבילה . הכלל אומר: "עד מעיד בבית המשפט על עובדות שהוא קלט בחושיו שלו, ואין הוא רשאי למסור בעדותו עובדות שנקלטו בחושיו של אחר ושהגיעו לידיעתו של העד מפי שמועה... וכי הטעם העיקרי נעוץ בכך שעד מוסר בעדות מה שהגיע לידיעתו "מפי שמועה" אינו יכול לערוב לאמיתות הדברים". (דנ"פ 4390/91, מ"ז(3) 669 חאג' יחיא-סקירה). י. קדמי, על הראיות, חלק ראשון בעמ' 479. יחד עם זאת , מאחר ומר ערעבי הינו בעל צי המוניות ניתן לקבל את עדותו כי כאשר מדובר בתאגיד, עדותו של מי שעומד בראשו, הניתנת מידיעתו האישית מתוקף תפקידו ועל סמך החומר המצוי ברשותו, הנה עדות מכלי ראשון, אף אם הוא עצמו לא נהג ברכב . ת"א (חיפה) 5101/03 - א. אפשטיין ובניו (1995) בע"מ נ' אברהם זגול תק - של (1) 15662 . ולכן עדותו של מר ערעבי איננה עדות שמועה . המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה הגורם לשריפה , התובעת טוענת כי רשלנותו של הנתבע היא הגורם העיקרי ואילו הנתבע מכחיש כי התרשל וטוען כי פעל ללא דופי ברכבו של המבוטח . האם יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו" ? סע' 41 לפקודת הנזיקין שעניינו "הכלל מדבר בעדו" דורש 3 תנאים מצטברים: א. לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, ב. הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו ג. נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה חובת השכנוע, כי מתקיימים שלושת היסודות היא על התובע, על-פי מאזן ההסתברות. הבחינה, אם אמנם יצא התובע ידי חובת השכנוע, נעשית על-פי מצב הראיות בסופו של המשפט, תוך התחשבות במשקל עדויות התביעה מחד ובראיות הנגדיות של הנתבע מאידך (ראה ע"א 789/89 סמדר עמר, קטינה נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו(1) 712, וכן ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות פ"ד מב(1) 153. בעניינו , לא התקיימו התנאים הנדרשים, במצטבר, להחלת הכלל: תנאי אי הידיעה- מטענות התובעת הנתמכות בחוות דעתו של המומחה מטעמה המצורפת לכתב התביעה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו, עולה שידוע לה כי הגורם לשריפה הינו כשל במערכת החשמל ולפיכך מנועה היא לכאורה לטעון במקביל גם לידיעה וגם לאי ידיעה . אלא שמכך אין להסיק ידיעה על הנסיבות שהביאו להיווצרות הכשל ולכן התנאי מתקיים. תנאי השליטה - בע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל ואח', פ"ד מ"ט (1) 45 . נדון בהרחבה הכלל שבכותרת פרק זה שם נחלקו השופטים במיוחד לפרוש התנאי השני בכלל: בעוד ששופט המיעוט סבר כי מדובר ב"שליטה בלעדית אשר מוציאה את האפשרות של שליטת גורם אחר בנכס אשר יכול היה אף הוא לגרום במעשהו ובהתרשלותו לתאונה", אזי שופטי הרב סברו "המבחן הראוי לקיומה של שליטה אינו, איפוא, מבחן טכני-פורמלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו - על פי מאזן ההסתברויות היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל השליטה בנכס המזיק". מחומר הראיות עולה כי הרכב טופל במוסך הנתבע ביום ה- 26.7.99 כלומר הוא היה בעל השליטה ברכב בשלבי הטיפול בו בחלק מהזמן הקודם להתרחשות הנזק. עם זאת , הרכב נמסר למבוטח שהחזיקו במשך 3 ימים עובר לאירוע הנזק ועד להתרחשותו. גם אם נכונה הטענה (שלא הוכחה לא ברישומים ולא בעדות ) שהרכב טופל ביום ה- 27.7.99 במוסך זרם הגליל הרי שבנוסף בוצעו ברכב תיקונים שונים במערכת החשמל גם על ידי גורמים שונים (כגון מוסך מזרע ובית המלאכה של כרמלי בו שופץ האלטרנטור,(חווד סלוצקי סע' 21,22,24 ). מכאן, שע"פ מבחן עניני מעשי ניתן להסיק שהנתבע לא היה בעל השליטה ברכב וכי האפשרות שהתאונה נגרמה עקב התערבות חיצונית , הינה לפחות שקולה לאפשרות שניתן לקשור את הארוע לפעולות הנתבע. ( ע"א 31243/95 הפניקס הישראלי נ' יוניברס תק -של 97 (4) 1964). תנאי שלישי - אפילו התקיימו התנאים הראשונים, לא נראה ולא שוכנעתי כי עצם התרחשות הארוע מתיישב יותר עם נקיטת חוסר זהירות מצד הנתבע מאשר עם נקיטת זהירות סבירה על ידו. כדי לסתור את קיומו של התנאי השלישי לתחולת סעיף 41 לפקודה, צריך הנתבע להצביע על אפשרויות שונות אחרות לקרות הנזק. במקרה זה העלה הנתבע אפשרויות נסיבתיות מסתברות שלפיהן הואיל והארוע ארע לרכב חונה ונוכח שעת הארוע, מדובר בהצתה אשר גרמה לנזק (חוו"ד מר גסט סעיף 1 ), מעורבות מוסכים אחרים בטיפול ברכב בשלבים חופפים או סמוכים, חלוף הזמן מאז הטיפול ע"י הנתבע ועד לארוע ובכל אלה יוצא הנתבע כדי חובה המצביעה על "אפשרות אחרת". ת"א (תל-אביב-יפו) 54955/04 - אלון גולן נ' מעטוף כרמיאל תק-של 2005(3), 8713 ,עמ' 8718. מן המקובץ עולה כי התובע לא הוכיח קיום במצטבר של שלושת התנאים המצטברים, אשר נקבעו בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, ועל כן לא הועבר נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח כי לא התרשל. משמעות דחיית הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הינה אחת: נטל השכנוע כי הנתבע התרשל במקרה דנן, היה ונותר על כתפי התובעת. רשלנות הנתבע: עוולת הרשלנות מוסדרת בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בסעיפים 35 ו36 . העוולה מתבססת על ארבעה יסודות מצטברים : חובת זהירות , הפרת החובה (התרשלות) , קיומו של נזק וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק. בעניינו אין מחלוקת באשר לקיומה של חובת זהירות במערכת היחסים שבין התובעת הנכנסת בנעליו של המבוטח לנתבע, אין מחלוקת כי נגרם נזק לרכב שכן זה נשרף . השאלה שיש לשאול היא האם התרשל המוסך בכך שלא איתר את התקלה הבסיסית והאם זו היא הסיבה לארוע ולנזק? התובע לא עמד בחובת ההוכחה ונטל השכנוע לענין זה. לא הובאה חוו"ד/עדות מומחה שיכול היה להעיד מה אמור היה הנתבע לבדוק ו/או לטפל ו/או בדק לא נכון או טיפל לא נכון, לנוכח טענות המבוטח לגבי הרכב והאם מה שכן נעשה היה בגדר טיפול סביר . אחריות מקצועית : השאלה אם בעל מקצוע התרשל נבחנה פעמים רבות בפסיקה. בענין ע"א 4960/04 ערן סידי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית, מאגר נבו (2005), העוסק ברשלנות רפואית, נפסק: "כפי שנפסק לא אחת, מבחן הסבירות השולט בעוולת הרשלנות אינו מקים חובה מוחלטת למנוע כל סיכון. כך בכלל, וכך גם בתחום הרשלנות הרפואית. "הכלל הרחב הוא" - כך נפסק - 'שלשם פתרון השאלה, האם רופא הפר את חובת הזהירות שהוא חב לחולה, יש לבחון את סטנדרט הטיפול הרפואי הסביר בעת ההפרה. אין לבחון את סטנדרט הטיפול הסביר בראיה מאוחרת או ב'חכמה שלאחר מעשה' (ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 142)." וכן: "החובה המוטלת על פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ. דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. אכן, ביסוד ההתרשלות מונח עקרון הסבירות. השאלה אשר דיני ההתרשלות באים להשיב עליה היא באילו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק. לעניין זה יש להתחשב בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק וכיוצא באלה שיקולים המבטאים את רעיון האשמה, והמבוססים על ההנחה שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט בהם אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא אמצעים שסביר לנקוט בהם בנסיבות העניין." (ההדגשות שלי - מ.ב.נ) ע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול, פ"ד נ(3) 784, 790 מפי כבוד הנשיא ברק. טענת התובעת כי אחריות המוסך הינה לאיתור תקלה ותיקונה, ולטענתה במקרה דנן לא נערכה בדיקה יסודית למערכות החשמל והאוורור, במיוחד לאור תלונת הלקוח והתקלה החוזרת בדמות התחממות הרכב, מלמדת לגרסתה שהמוסך התרשל ורשלנותו היא הקשר הסיבתי לשריפת הרכב. טענה זו דינה להידחות מן הטעמים העיקריים הבאים : התובעת לא הביאה עדות מקצועית לאת שנדרש בהיבט הסבירות מהמוסך בין לענין איתור תקלה בכלל ובפרט ובין לדרכי הטיפול בכלל ובפרט. מנגד העיד מנהל המוסך עצמו מר זיגלמן שלדבריו ועל פי הרישומים (חשבוניות) עולה, כי נעשו מאמצים שונים כדי לפתור את הבעיות עליהן התלונן המבוטח ( שלא היו זהות בכל פעם ) , הוחלף מתג של מזגן + תיקון חיבורים נעשתה בדיקת קצר בקו הזנה למדחס , פרוק והרכבה שלך בית מנורה לפנס איתות ואותר קצר במע' המדחס ומאווררים, סידור חוטים לתקע יוניט חום מנוע פיקוד מזגן ועוד .... לא הוכח כי בעל המוסך לא ביצע בדיקות שהיה עליו לבצע או כי לא מצא ממצאים שהיה עליו למצוא וכל טענת התובעת המתבססת על מבחן התוצאה , היינו שהתקלה לא אותרה ובכך לא די. הסתברותית, נקט המוסך בכל הפעולות הסבירות לאיתור התקלה , בהתאם לנסיבות שהיו בפניו , ומכאן שעשה את המוטל עליו כמוסך סביר , ואף אם לא איתר את התקלה - אין להסיק כי הוא אחראי לשריפה . (כדברי הנשיא ברק בעניין צבי קרול לעיל " החובה המוטלת על פי דיני הרשלנות איננה לתוצאה אלא למאמץ") . באשר למתן קופסת הפיוזים טענה זו לא הוכחה . מעדותו של מר זיגלמן עולה כי לא היה ולא נברא ( פר' עמ' 19 שורה 2 ) ואין הוכחה לכך בחשבוניות נ/1 . הקשר הסיבתי : כאמור כדי להוכיח את רשלנות הנתבע יש להוכיח את הקשר הסיבתי בין התקלות במערכת החשמל ,אשר בגינם הוכנס הרכב למוסך שלושה ימים לפני השריפה והטיפול שנעשה במוסך , לבין השריפה , להוכחת עניין זה הביא כל צד מומחה מטעמו . מטעם התובעת מר סלוצקי חוקר שריפות ומטעם הנתבעת מר גסט שהינו מהנדס חשמל. אין חולק כי הרכב נכנס לטיפול במוסך ביום ה- 26.6.99 והצדדים מסכימים כי במועד זה תוקנו אורות כובע והוחלף נתיך של 80 אמפר. אף אחד מהמומחים לא ציין בחוות דעתו במפורש למה מיועד הנתיך מאחר ולא היה לכך תיעוד בחשבוניות. אין להסיק מעדותם כי פעולה זו של החלפת הנתיך היא זו שגרמה לשריפה. טענתה עיקרית של התובעת היא שהתקלה הבסיסית לא אותרה והיא כנראה הסיבה שגרמה לשריפה (טענה עליה חולקים הנתבעים) ומשחדל הנתבע בכך שלא איתר את התקלה , היה רשלן ורשלנותו היא זו שגרמה לשריפה . האם התקלה ה"לא מאותרת" היא אשר גרמה לשריפה ? מר סלוצקי אינו מהנדס חשמל אלא חוקר שריפות שמומחיותו נובעת מנסיון נצבר בהם עבד בשטח ובנוסף לכך הוא ראה את הרכב סמוך למועד השריפה. יחד עם זאת, הוא איננו חשמלאי או מכונאי ולא הוברר כיצד קובע הוא בודאות את הגורם לשריפה . לא שוכנעתי לקבוע מסקנה על פיו. מר גסט הינו חשמלאי אך ביסס את חוות דעתו על סמך שיחות טלפון שנערכו זמן רב לאחר האירוע עם מר זיגלמן וגם על פיו לא שוכנעתי לקבוע מסקנה וממצא לחייב. חוקרי הדליקות מטעם מכבי האש לא ידעו להצביע בוודאות על סיבת הדליקה , כל שיכלו לציין הוא כי הדליקה פרצה בחלק הקדמי וכי בתא המנוע נמצאו חוטי התכה כתוצאה מהתחממות. ע"פ חוות הדעת של מר סלוצקי הרי שהגורם לפרוץ האש הינו שריפה חוזרת ונשנית של נתיך הגורמת להתחממות שיטתית של חוטי החשמל , לזליגה והתוצאה תהיה שריפה. אולם בעדותו הודה כי אינו יכול לדעת מהו מקור הזליגה (פרו' עמ' 12 ) המומחה מטעם הנתבע מר גסט אינו שולל את אבחנתו של מר סלוצקי שהשריפה פרצה מכשל חשמלי ( סע' 8 לחוות דעתו ופרו' מיום 24.01.06 עמ' 15) אולם מסייג אותה בכך שלדעתו ברגע שהרכב עומד גם אם יש כשל הוא אינו יכול "לדגור" במשך 3 שעות מאחר ואין זרם . אמנם יש מתח בחוטים אולם מתח לא גורם לשריפה ( פרו' עמ' 16 ,17 ) . זאת ועוד, שני המומחים מציינים כי הרכב טופל במוסכים נוספים וע"פ מר סלוצקי הנוהל המקובל הוא שהאחרון שסוגר את המתקן הוא אחראי עליו ( עדותו של מר סלוצקי פרו' עמ' 12 ). לאור חוות הדעת של המומחים ושל חוקרי הדליקות מטעם מכבי האש : לא הוכח ולא ניתן לקבוע כממצא עובדתי שבמהלך 3 הימים שבין ה26.7.99 לבין ה29.7.99 הרכב לא הועבר למוסך אחר וגם אם נכונה הטענה כי התקלה "הלא מאותרת" היא הגורם לשריפה הרי העובדה שהרכב טופל על ידי גורמים נוספים ואפשר שגם בתקופה זו, מנתקת את הקשר הסיבתי בין פעולות הנתבע לבין הנזק ואין להסיק כי הנתבע הוא הנושא הבלעדי לכך. נזק ראייתי : בשאלון שנשלח לתובעת על ידי הנתבע כדי לברר את שאלות השנויות במחלוקת נשאלה התובעת שאלות באשר למיקומם של שרידי הרכב ולתמורה שנתקבלה עבורם. במענה לשאלון נמסר כי שרידי הרכב לא נמכרו אולם לא ידוע מיקומם , לכן חוות דעת מומחה התביעה התבססה על בדיקת הרכב ואילו חוות דעת מומחה ההגנה הסתמכה על שיחות טלפון עם מנהל המוסך. הנתבע טוען לנזק ראייתי בכך שלא ניתנה לו הזכות לראות ולבדוק את שרידי הרכב . ההלכה היא כי כאשר נגרם נזק ראייתי לתובע על ידי הנתבע אזי עשוי הדבר להביא להיפוך נטל ההוכחה. במקרה דנן מדובר בנזק ראייתי שנגרם לנתבע ומשום שנטל ההוכחה רובץ ממילא על התובעת הרי שאין צורך בהיפוך הנטל. אני מוצא שגם מהטעמים האמורים אין ליתן עדיפות לחוות דעת המומחה מטעם התביעה , כאשר האפשרות לבצע בדיקה לרכב ניטלה מן הצד שכנגד עקב מעשה הצד הראשון . לנוכח האמור לא מצאתי צורך להתייחס לייתר טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם. בסמוך להכנת פסה"ד הובא לעיוני פסה"ד של כב' השופטת מיכל ברק-נבו מבימ"ש זה שניתן ביום 4.5.06 בתביעת שיבוב על רקע עובדתי ונסיבתי דומים וההיבט המשפטי, כעיקר, מיושם גם בעניננו. לסיכום : התובעת לא הוכיחה תביעתה, לא שכנעה בראיותיה וטענותיה. אני מעדיף בעקרון טענות ועמדת הנתבע בסיכומיו לרבות לנזק ושיעורו הנטען. התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבע וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ.רכבשריפה