להלן פסק דין בנושא הסכם אספקת גז: פסק דין 1. ביום 20.6.08 התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם לאפסקת גז וכבר סמוך לאחר מכן, התעוררה מחלוקת בין התובע ובין הנתבעת ותביעה זו היא תוצאת אותה מחלוקת. לא רק תביעה הולידה אותה מחלוקת אלא גם תביעה שכנגד, שהגישה הנתבעת נגד התובע. התובע תבע בתביעתו את הסך של 15,530 ₪ הכולל בחובו: סך של 120 ₪ - מחיר מיכל גז שלא סופק לתובע, סך 50 ₪ עבור שיחות טלפון, סך של 10,000 ₪ הוצאות הנזקים הרפואיים וסך של 5,000 ₪ בגין צער ועוגמת נפש לתובע ולשמונה אורחים. התביעה שכנגד מגיעה לסכום של 18.650 ₪, הכולל: סך של 500 ₪ בגין הפרה מכללא יסודית של הסכם ההתקשרות, הטרדה ושיבוש מהלך עבודתה של הנתבעת, סך של 18,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע וסך של 150 ₪ עבור הוצאות לשם אספקת הגז ביום 29.9.08. הנתבעת אף טענה טענת קיזוז, מסכום תביעתו של התובע בסך של 120 ₪, שהוא מחיר מיכל גז שהנתבעת לא סיפקה לתובע בשל סירוב התובע לקבלו. 2. תביעת התובע מבוססת על העובדות הבאות: א. לאחר ההתקשרות הזמין התובע מיכל גז ונאמר לו שהמחלק יגיע אליו הביתה ויחליף את הבלון הריק במלא. ביום המיועד חיכה התובע למחלק והוא לא הגיע. התובע התקשר לנתבעת ומשם נאמר לו, שהמחלק לא מוכן להיכנס לחצר ביתו כיוון ששמע משם נביחות כלבים. התובע אמר לפקידה שהכלבים קשורים ושהוא עצמו חיכה למחלק. ב. הפקידה ענתה לתובע בגסות ואמרה שהמחלק לא יבוא אליו הביתה ואם הוא רוצה בלון גז, עליו להיפגש עם המחלק במקום שהמחלק יקבע. התובע הסכים להיפגש עם המחלק בבאר יעקב. המחלק נתן לתובע לחכות כשעה וחצי ומסר לו את בלון הגז. ג. התובע הודיע לפקידה ולמחלק שאין לו את הידע לחבר את הבלון שקיבל ושניהם ענו לו בגסות, שזאת הבעיה שלו ולהם אין אחריות על כך. התובע חזר לביתו ותוך כדי נסיונו לחבר את הבלון למערכת הגז, דלף כל הגז מהבלון החדש ומעוד בלון שכבר היה מחובר למערכת. בסופו של דבר, שכן של התובע חיבר בלון שלו למערכת ולתובע היה גז. התובע שילם לשכן עבור הבלון. ד. ביום 21.9.08 טילפן התובע לסניף רמלה על מנת להזמין בלון גז ומהצד השני ענה לו תא קולי. כך גם ביום 21.9.08 ו- 23.9.08 חזר אותו סיפור. ביום 24.10.08 ענתה לו פקידה, לקחה ממנו כסף מכרטיס אשראי והודיעה לו שבערב חג יבוא בבוקר המחלק. התובע סיפר לפקידה מה שקרה עם הבלון הקודם ושאל אם יש עוד פעם סיכוי שילך להפגש עם המחלק. הפקידה ענתה בגסות, שהמחלק יבוא אליו וטרקה את הטלפון. ביום ראשון, יום לפני ערב החג, הלך התובע לשוק ברמלה ופגש שם את מחלק הגז והתובע אמר לו, שלפי דברי הפקידה הוא צריך להביא לו בלון מחר בבוקר והמחלק ענה לו, שלא נכון ושהתובע יקבל בלון רק בשבוע הבא. כיוון שלא נותר לו כמעט גז והזמין אנשים לערב חג, עזב התובע את עיסוקיו בשוק והלך למשרד הנתבעת. ה. כאשר נכנס התובע למשרד הנתבעת היה נרגש מאד ושאל את הפקידה מדוע שיקרו לו שיקבל את הבלון והפקידה צעקה עליו שיעזוב את המשרד ואמרה לו שהוא חולה רוח ושלא יקבל מחר שום בלון. עוד אמרה הפקידה, שהסיכוי היחידי שיקבל בלון הוא לרדוף שוב אחרי המחלק וזה יתן לו את הבלון. התובע ביקש מהפקידה, בשם מזי שאבו לדבר עם הממונים עליה והפקידה נתנה לו פתק עליו רשמה שני מספרי טלפון שמהם לא היה מענה וכאשר אמר זאת לפקידה היא התחילה לקלל אותו, קראה לאנשים מהסביבה וביקשה מהם שיסלקו אותו מהמשרד. התובע התחנן בפני הפקידה, שהוא צריך את הגז וביקש ממנה להתנהג כאחת שנותנת שירות ולא כבריון בשוק ותוך כדי כך ציין התובע שעבר התקף לב ושהוא חולה אפילפסיה. הפקידה הגיבה ביתר גסות רוח וצחוק לאיד והיא אף ביקשה מאחד הגברים במשרד שירביץ לתובע ויוציא אותו בכח מהמשרד. במהלך כל הוונדליזם הזה כלפי התובע, נכנסה פקידה נוספת למשרד, שפתחה פה יותר מלוכלך מהקודמת וסרבה למסור את שמה. כתוצאה מהתנהגות זאת כלפי התובע, קיבל התובע התקף אפילפסיה במשרד וזה הגביר את העוינות כלפיו. בעודו מעולף ניגש אליו גבר כבד גוף ואיים על התובע שיהרוג אותו אם לא יעזוב את המשרד בגלל שההתקפה שקיבל הפחידה את הפקידה והיא בוכה. התובע עזב את המשרד בשארית כוחותיו. למחרת יום האירוע במשרד, הגיע אליו הביתה בשעה 13.30 אדם שהציג עצמו כבנו של המחלק ורצה לספק לו בלון, אך התובע לא הסכים משום שהפקידה והמחלק הודיעו לו, יום קודם לכן, שלא יקבל למחרת בלון ובעיקבות זאת לא יכול היה לבשל לחג . לביטול הזמנת האורחים תרמה גם העובדה שלאחר ההתקף שכב כמעט יומיים באפיסת כוחות במיטה. גם אם היה רוצה ומסוגל, בשלש השעות שנותרו לו מזמן אספקת הבלון עד כניסת החג - לא היה יכול להכין ארוחה ל- 8 אנשים. עכשיו נמצא התובע בטיפולים רפואיים כתוצאה מאותו התקף - התקף שגרם לו נזקים הקשורים למצבו הנפשי והגופני. 3. א. הנתבעת הגישה כתב הגנה ארוך מעל הדרוש בנסיבות בעניין, והכחישה בו את דברי התובע בדבר התנהגות הפקידות או המחלק והנתבעת טענה, שניתן לתובע שירות הולם ונעשה הכל על מנת לספק את צרכיו של התובע ברוח טובה. ב. הנתבעת מאשרת, כי ביום 4.8.08 הזמין התובע מיכל גז, אך אין היא מחוייבת לתאם מועד לאספקה, שבו צריך הלקוח להמתין. כבר ביום 17.8.08 ביקשה הנתבעת לספק מיכל לביתו, אולם התובע מנע זאת מהנתבעת בכך שהציב מכשול בדמות כלבים בלתי מרוסנים בחצר הכניסה לביתו ובכך שלא ענה לשיחות הטלפון ולקריאות המחלק, אשר התקשר לביתו במועד הגעתו על מנת שיסיר את מכשול הכלבים. היות והתובע לא ענה לשיחות, המשיך המחלק בעבודתו בהתאם לתכנית העבודה שלו. בהמשך לכך, המשיך התובע ופנה בהמשך היום לנתבעת בדרישה לקבל ההזמנה באותו יום ונענה בשירות טוב, שהוא יכול באופן חריג לפנות ישירות למחלק מטעמה, למספר הטלפון הנייד שלו לצורך תיאום מועד אספקה. התובע אכן התקשר אל המחלק והמחלק הסביר לו שהוא נמצא ברמלה ולא יוכל להספיק לספק לתובע המיכל באותו יום ואף הסביר לו, שניתן יהיה לספק לו את המיכל בימים הקרובים באותו שבוע. כמו כן, ביקש מהתובע להסיר מכשול הכלבים. התובע סירב להצעת המחלק לספק לו המיכל בימים הקרובים באותו שבוע והתובע יזם ודרש שיינתן לו מיכל עוד באותו יום ברמלה ובמהלך סבב החלוקה של המחלק. המחלק הסכים לבקשתו של התובע וסיכמו כי כאשר התובע יגיע לרמלה הוא יתקשר למחלק והמחלק יתאם עימו את מקום המפגש. בהתאם לסיכום עם המחלק, הגיע התובע וקיבל את המיכל. התובע לא המתין שעה וחצי למחלק. ג. הפקידה ומחלק הגז לא התנערו מהתובע ומטיפול מקצועי ובעניין אופן חיבור המיכל או שענו לו בגסות. הן המחלק והן הפקידה ענו לתובע בנימוס ואדיבות וטיפלו בפנייתו במקצועיות וביעילות. התובע ביקש מהמחלק להסביר לו כיצד להרכיב את המיכל והמחלק הסביר לו במקצועיות ובאדיבות ואף ערך לו הדרכה מקיפה והסביר לו את נוהלי החברה ואת אופן הרכבת המיכל כולל הוראות בטיחות. בסופה של ההדרכה הודיע התובע כי הבין כיצד לחבר את המיכל. המחלק אף אמר לתובע, שאם תיווצר בעיה, יוכל הוא להתקשר אליו לנייד שלו והוא ידריך אותו כיצד לפתור את הבעיה. התובע ידע שאם יקבל את המיכל ברמלה, יהיה עליו לחברו לבד ואם לא ידע - לא היה מסכים לקבל המיכל ברמלה. ד. הנתבעת מאשרת את הופעת התובע במשרדי הנתבעת, אך טענה שכבר עם כניסתו היה נסער, התרגז והטיח כלפי הפקידה שהיא משקרת לו, כאשר הפקידה ביקשה לתת לו שירות ולאור מצבו של התובע, אף התפנתה אליו לפני לקוחות אחרים והסבירה לו את הליכי אספקת מיכלי גז. התובע, בהיותו במשרדי הנתבעת החל לצעוק ולהשתולל ולחולל מהומה ודרש מהפקידה לקבל אספקת גז מיידית ובו במקום. ה. הנתבעת דוחה את אחריותה או אחריות פקידיה להתקף האפילפסיה וטוענת, שאם אכן נגרם לתובע התקף, הרי שהוא נגרם עקב התנהגותו הפרועה של התובע והיותו נרגש בעת האירוע ולנתבעת אין כל קשר ישיר עם גרימת ההתקף. התנהגות התובע הבהילה את הפקידות ואחת הפקידות אף ביקשה ממנו להנמיך את קולו ולמרות זאת, המשיך התובע לצעוק ומשביקשה ממנו הפקידה לצאת מהמשרד, שאם לא כן תאלץ להזמין משטרה החל התובע לרעוד מול הפקידו ונפל על הרצפה. הנתבעת מכחישה את טענת התובע, שהגיע למקום אדם והרביץ לו. הנתבעת טוענת, שאמנם הגיע בן אדם שהוזעק על ידי הפקידה - לאור מצבו של התובע- על מנת שזה יעזור לתובע ולהרגיעו ואף הציע לו מים לשתות, אך התובע סרב. 4. עיינתי בכתב התביעה של התובע, בכתב ההגנה, המוגזם באורכו (14 עמודים !) וכן עיינתי בכתב התביעה שכנגד ובכתב ההגנה שהגיש התובע לכתב התביעה שכנגד. למרות, שכבר הכל נאמר בכתבי הטענות, החלטתי לשמוע גם את הצדדים ואת עדי הנתבעת. לאחר שעיינתי היטב בכל האמור לעיל ולאחר ששמעתי עדויות, החלטתי שאין מקום לקבל את תביעת התובע וגם אין מקום לקבל את התביעה שכנגד. לא רק שסכומי התביעה, כפי שנתבעו בשתי התביעות הן מוגזמות ובלתי מוכחות, אלא שגם לגופו של עניין יש לדחות את שתי התביעות - זאת מן הנימוקים הבאים: א. על פי הסכם ההתקשרות, לא רשאי התובע להכתיב לנתבעת מתי ובאיזה יום עליה להתייצב בביתו ולהמציא לו מיכל גז. לנתבעת נוהלים והם מספקים המיכלים על פי הנוהלים. כמובן, שיש מקרים יוצאי דופן, או מקרים מאד דחופים ואז על הנתבעת להתחשב . לא מצאתי שמקרהו של התובע היה מקרה יוצא דופן. גם אם התרוקן מיכל, הרי שהיה לו לתובע מיכל נוסף לשימוש ומוטב היה לו לתובע לא להמתין עם הזמנת המיכל לפני שיתרוקן גם השני. צרכן גז, לא חייב "לרוץ" אחרי המחלק ולקבל ממנו מיכל (בכל מקום שהוא) אלא שעל המחלק להגיע לבית הצרכן ולספק לו את מיכל הגז. עם קצת סבלנות וסובלנות, היה מגיע המחלק לביתו של התובע והיה מספק לו את מיכל הגז, משום שלא מצאתי וגם לא הוכח שהייתה לנתבעת סיבה מיוחדת לא לספק מיכל דווקא לתובע זה. אני מאמין לעדותו של מר שאול אליהו, מחלק המיכלים, (להלן: "המחלק") שהוא היה בביתו של התובע וניסה לספק לו המיכל, אך נרתע מלעשות כן בשל הכלבים שהיו בשטח. בכל זאת, הסכים המחלק לקבוע עמו פגישה מחוץ למקום מגוריו של התובע ולספק לו שם את המיכל. ב. אני מאמין למחלק, שבעת שמסר לתובע את מיכל הגז, הוא הסביר לו כיצד לחברו וגם אם התובע יכחיש טענה זו, אומר לו לתובע, שאם הוא סבר שיקשה עליו לחבר את המיכל - לא היה צריך לקחת על עצמו את הרכבת המיכל, משום שהרכבה לא נכונה עשוייה לגרום לדליפת גז, שהיא כשלעצמה די מסוכנת. אינני רואה כל פסול בכך, שבאחת ההזדמנויות לא הופיע בבית התובע המחלק עצמו, אלא ששלחו את בנו של המחלק. סך הכל הדבר נעשה לתועלתו של התובע על מנת לזרז את אספקת הגז. התובע טוען כי השכן הרכיב לו מיכל משלו והגז דלף. התובע גם מציין שהוא שילם לשכן בעד המיכל. התובע לא הוכיח שהיה זה השכן אשר הרכיב לו את המיכל, לא הוכיח שהרכיב לו מיכל משלו וכמובן שלא הוכיח ששילם לשכן עבור המיכל. התובע לא דאג להביא את אותו שכן לעדות ואי הבאת העד חייב לפעול לחובתו. ג. אני לא מאמין לתובע, שבהיותו במשרד הנתבעת הוזמן מאן דהוא על מנת להרביץ לו ואני מקבל את עדות נציג הנתבעת כי אותו אדם אשר הוזמן למשרד, הוזמן על מנת לעזור לתובע ולא על מנת להרביץ לו. שמעתי את מר עובדיה אהרון - הוא האדם שיש לו חנות בשכנות עם הנתבעת ואשר הוזעק למשרד הנתבעת. הוא העיד בפני כיצד באה הפקידה וביקשה ממנו להיכנס ובהיכנסו ראה את התובע שוכב על הרצפה והתחיל כבר להתרומם. מר עובדיה ניסה להרגיעו, הציע לו כוס מים, שאל אם להזמין אמבולנס והתובע סרב לקבל את היד המושטת. אני מאמין למר עובדיה שבאותן נסיבות לא צעק על התובע וגם לא היכה אותו. ד. אין חולק, שהתובע אכן נפל במשרדי הנתבעת - דבר שהבהיל את הנמצאים במשרד, ברם לא הוכח הקשר הישיר בין השירות שניתן לתובע ובין קרות האירוע. לא הוכח שפקידה כלשהי, בשיחותיה עם התובע גרמה ישירות לנפילתו של התובע. אני מקבל את הטענה שהתובע הגיע למשרד הנתבעת עם מטען שלילי כלפי השירות שניתן לו על ידי הנתבעת - שירות שהוא סבר שלא היה לשביעות רצונו, משום שלטענתו לא סופק לו המיכל מיד עם ההזמנה. ה. בשלב כתב ההגנה לתביעה שכנגד, המציא התובע סיכום מחלה שניתן לו ביום 30.12.08 על המקרה שאירע לו ביום 28.9.08 והשאלה היא מדוע הוצא אישור זה 3 חודשים אחרי האירוע ולא ניתן לו אישור כזה סמוך לאחר קרות האירוע. מכל מקום, האמור באותו מכתב משקף מצב שהועלה על ידי התובע בפני הרופאה, אך אין באותו אישור כדי להוכיח, שהאירוע אירע לתובע כתוצאה מהתנהגות של מאן דהוא מפקידי הנתבעת. באישור נאמר: "ביום 28.9.08 התרגז במשרד אמישרגז..וקיבל התקף אפילפטי חוזר ... לא התפנה לבית חולים. מאז ללא התקפים חוזרים אך בחרדה מתמידה מהישנות התקפים". אין לי ספק שהתובע התרגז בהיותו במשרד הנתבעת ועל כך גם מעידים נציגי הנתבעת. לא רק שהתובע התרגז, אלא שהיה גם נסער, צעק - אך זהו ענינו הסובייקטיבי של התובע ועליו לשלוט בעצביו. מאותו אישור עולה, שמילדות סבל מהתקפים אפילפטיים ולכן היה צריך התובע להיות מודע למצבו ולקחת את עניין אספקת הגז ביתר קלות - גם אם ציפה לאורחים. אגב, הסך של 5,000 ₪ נתבע עבור צער ועוגמת נפש לתובע ול-8 אורחים. כמובן, שהתובע לא יכול לתבוע עבור צער ועוגמת נפש שנגרמו - אם נגרמו לאחר- ואם התובע הזכיר את עניין הזמנת האורחים ושלא יכול היה לבשל עבורם וכתוצאה מכך ביטל את הזמנת האורחים - גם עובדה זו לא הוכיח התובע, משום שאף אורח שהיה מוזמן לא התייצב לעדות בבית המשפט. 5. גם העובדות שבכתב התביעה שכנגד לא הוכחו. לא הוכחה בפני עוולת לשון הרע, כמשמעותה בחוק. לא הוכח בפני, שהתובע השתמש במלים על מנת לפגוע בשמה הטוב של הנתבעת, אלא שהוכח שהיה דין ודברים, היו שיחות, הפקידות התחשבו בתובע, ניסו לנהל השיחות ברוח טובה והוכח שהתובע היה נסער והתרגז - אך כפי שציינתי לא הוכח שנאמרו המלים המיוחסות לתובע ושיש בהן להוות לשון הרע. גם עניין הקיזוז בגין הפסד הסך של 120 ₪ , כביכול, עבור המיכל שלא סופק לתובע, איננו מקובל עלי. הנתבעת לא הוכיחה הפסד זה. הנתבעת מציינת- ולא פעם אחת- על העומס שהיה עליה לאספקת הגז לפני החגים ולכן האם באמת הייתה בעיה לספק לאחר את אותו מיכל שהתובע לא קיבל? וודאי שלא. לא הוכח, שלנתבעת נגרמו הוצאות מיוחדות בגין אספקה מיוחדת בערב ראש השנה. אם בהוצאות עסקינן, אפשר לומר שגם לתובע היו הוצאות על כך שהגיע למפגש עם המחלק לקבל שם את מיכל הגז. לכן, אני דוחה פריט תביעה זה כפי שבא לידי ביטוי בתביעה שכנגד. כמו כן, לא מצאתי הצדקה לתביעת סכום של 500 ₪ בגין נזק שגרם התובע לסדרי העבודה של הנתבעת או של הטרדת הנתבעת. התובע הגיע למשרדי הנתבעת כמו כל צרכן והפקידות המטפלות בקהל עליהן ליתן שירות ולהשיב על השאלות שנשאלות, גם אם שאלות רבות מצויות אצל לקוח מסוים. כפי שציינתי לעיל, התנהג התובע בכעס - כפי שהתנהג- משום שהוא סבר שלא ניתן לו שירות נאות והדברים הסתבכו לכוון שלא נצפה לא על ידי התובע ולא על ידי פקידות הנתבעת. לכן, איני סבור שהייתה הטרדה מיוחדת או מיותרת המצדיקה פיצוי הנתבעת בנדון דנן. 6. סוף דבר, לאור הנימוקים שפרטתי בהרחבה בפסק דין זה, אני מחליט לדחות את תביעת התובע חנן בן חורין נגד הנתבעת החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ וכן לדחות את התביעה שכנגד שהגישה החברה הנ"ל נגד חנן בן חורין - כל זאת ללא צו להוצאות. חוזהאספקהגז