בית המשפט פסק כי האמור בתוכן הכרוז לגבי רעילות חמרי הניקוי שהפיצה התובעת, ובהתייחס לכך שהכילו חומרים רעילים המהווים "פטרוכימיקלים" - ולגבי יחסה כלפי הצרכנים שהינו בבחינת "שקר והטעיית צרכנים בוטה" - מהווה לשון הרע, כמשמעה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. להלן פסק דין בנושא לשון הרע על מוצרים: פסק דין 1. זוהי תובענה על סך של 100,000 ₪ שעניינה טענה להוצאתה של לשון הרע כנגד טיב מוצרים אקולוגיים אשר מייצרת התובעת. ר ק ע ע ו ב ד ת י 2. התובעת הינה חברה בע"מ המייצרת מוצרים אקולוגיים בתחום הניקוי והפרפומריה. 3. הנתבעת הנה חברה בע"מ העוסקת בייבוא מוצרים אקולוגיים ובשיווקם. 4. הנתבעת הפיצה בשנת 2003 בנקודות מכירה של מוצריה מידע בכתב עלֿֿפיו מוצרי התובעת אינם נושאים רישיון משרד הבריאות ומכון התקנים. 5. הנתבעת גורסת כי מוצרי התובעת אינם מוצרים בעלי תכונות אקולוגיות וכי הללו מכילים מרכיבים רעילים המזיקים לבריאות הצרכנים. 6. הנתבעת הגישה מטעמה תביעהֿֿשכנגד על סך של 257,000 ₪, בטענה כי הנתבעתֿֿשכנגד מפיצה מוצרים הדומים למוצריה ואשר תיאורם המעבדתי אינו מדויק, ובכך ישנה הטעיית הציבור. 7. עוד טוענת היא, כי הטעיית הצרכנים גורמת למסחר בלתי־הוגן, דבר הפוגע קשות בעסקיה. ד י ו ן 8. מטעם התובעת העיד מנהלה, מר אייל אלאלוף, בתצהיריו "ת/1א'" ו־"ב'", כי החברה שבניהולו משווקת מוצרים אקולוגיים לחנויות לממכר מוצרי טבע במחירים נמוכים מאלה של הנתבעת. 9. עם חדירתה לשוק באמצעות שיווק מוצרי טבע, הפיצה הנתבעת בנקודות מכירה ובציבור כרוז המכיל גילוי־דעת, עלֿֿפיו, בין השאר, כוללים מוצריה, לכאורה, חומרים שהם בגדר חומרים פטרו־כימיקלים שהינם רעילים. 10. להלן לשון כרוז זה: "במהלך חודש פברואר הגיעו למדפים במספר חנויות טבע מוצרי ניקוי המיוצרים ע"י 'הדר' והמשווקים באמצעות נטורפוד. כבר בהתרשמות ראשונה מוצרים אלו עוררו חשדנו ולפיכך החלטנו לבדוק את הדברים לעומק. בדיקה פשוטה העלתה כי כלל לא קיימת חברה בשם 'הדר - מוצרים טבעיים בע"מ' (החוק דורש שעל המוצרים יופיע שם היצרן וכתובתו) ושמי שבעצם עומד מאחורי המוצר הינו חברה בשם 'טיידי'. מדובר בגורם אשר כבר נתקלנו בו בעבר כמי שלא דבק באמת: ע"ג תוויות של חומרי ניקוי אחרים מתוצרתו הוא השתמש בשעתו בתווי תקן מבלי שהיו לו האישורים והסמכות לכך (מדובר 'בתו ירוק' מטעם מכון התקנים אשר מופיע על מוצרים שלו תחת המותג Orange Green) ובנוסף הוא ציין על גבי תוויות כי מוצריו הינם 'ברישיון משרד הבריאות' למרות שמשרד הבריאות אינו נותן כלל רִשיונות למוצרי ניקיון. בעניין דו"ח המעבדה שמוצג בפני החנויות ע"י המשווק: בדו"ח מופיע נתון ולפיו בנוזל הכלים נמצאו מקסימום 0.05% פטרוכימיקלים בבדיקת GC-MS (גז כרומטוגרף מסה ספקטרומטר). בהקשר לנתון זה חשוב להבין את הדברים הבאים: 1. ראשית - בבדיקת GM ניתן לגלות אך ורק מרכיבים נדיפים יחסית. למשל, אם הדוגמא מכילה דטרגנטים יוניים הרי מרכיבים אלה לא יעברו את הכרומטוגרף וממילא לא ניתן יהיה לזהותם בשיטה זו. לכן, תוצאות הבדיקה לא יכולות כלל להעיד על הרכבו הכללי של המוצר ולפיכך גם לא לקבוע שיש בו מקסימום 0.05% פטרוכימיקלים. כל שביכולתן של תוצאות הבדיקה להצביע הוא על כך שבבדיקה ספציפית זו נתגלו 0.05% פטרוכימיקלים. 2. שנית, גם אנחנו זיהינו בבדיקת הֿֿGC של נוזל הכלים הנ"ל פטרוכימיקלים. אחת מהתרכובות שהתגלו הינה החומר 4-t-butyl-cyclohexyl acetate מדובר בחומר בישום סינטטי שהתגלה בריכוז המספיק על מנת לבשם את המוצר הנדון (בדרך כלל, במבשמים סינטטיים מספיקה כמות זעירה בכדי לבשם את המוצר. בגז בישול למשל, החומר אשר נותן את הריח נמצא בריכוז של חלקי המיליון). על גבי התווית מציין היצרן מפורשות 'ללא פטרוכימיקלים' וגם 'מוצרינו מכילים רכיבים אורגניים מן הצומח בתוספת מלחים ומינרלים בלבד ואינם מכילים פטרוכימיקלים' וגם 'מכיל... בושם צמחי', בשעה שבמציאות חומר הבישום של המוצר הינו פטרוכימיקלי־סינטטי. מדובר, אם כן, על פניו, בשקר ובהטעיית צרכנים בוטה. חמור מכך, חומרי בישום פטרוכימיקלים ידועים כאלרגנים (גורמי אלרגיה) חריפים אפילו בכמויות זעירות וחברות אשר מייצרות מוצרים אקולוגיים תוך שימת דגש על 'בריאות המשתמש' נמנעות לחלוטין מהשימוש בהם (זאת, למרות שמחירם זניח בשעה שחומרי ריח טבעיים הם יקרים וצריך להשתמש בהם בכמויות גדולות). במקרה של 'הדר' ההטעיה והשקר חמורים ובוטים במיוחד - לא רק שהיצרן מטעה לגבי הרכב המוצר הוא אף מציין שלמוצר יש מאפיינים חיוביים מסוימים בשעה שהמציאות היא הפוכה. היצרן כותב: 'חומרי הניקוי של הדר אינם מכילים חומרים מזיקים ולכן מונעים אלרגיות, סחרחורות וכאבי ראש...', דבר שאפילו מוצר נטול פטרוכימיקלים אינו יכול להבטיח, לא כל שכן המוצר הנדון, שאם כבר דווקא עלול לגרום לאלרגיות, סחרחורות וכאבי ראש. (מצורפת למכתב כתבה שפורסמה בעיתון מעריב שנושאה הנזקים החמורים שעלולים לגרום חומרי בישום סינטטיים למשתמש)." (להלן: "הכרוז"; ההדגשות אינן במקור - ח.י.). 11. הנתבעת ונציגיה טענו כי הדבר התברר להם באמצעות בדיקות מעבדה שערכו למוצרים, אותן סירבה להראות לתובעת. 12. התובעת ערכה בדיקת מעבדה משלה והתוצאות העלו שכמות הפטרו־כימיקלים במוצריה אינה עולה על 0.02%, שהינה כמות זניחה. 13. הנתבעת לא הרפתה והפיצה הכרוז בציבור ובנקודות מכירה, לפיו תוצאות הבדיקות של התובעת אינן אמינות ויש בידיה תוצאות מעבדה אחרות, אותן שוב סירבה להציג. 14. מן הכרוז ניתן היה להבין כי מוצרי התובעת כוללים מבשמים פטרו־כימיקליים, ומדובר, כביכול, במוצר שווהֿֿערך לגז בישול, אשר הינו מסוכן ביותר. 15. להמחשת הסכנה, צירפה הנתבעת לכרוז כתבה עיתונאית שעניינה גְרם נזק לאישה אשר השתמשה במוצר ניקיון של חברת 'סנו', אשר כלל אינו מורכב ממוצרים אקולוגיים. 16. הרושם שקיבל הקורא מן הכרוז והכתבה הוא שמוצרי התובעת כוללים מרכיבים כימיים מסוכנים ביותר, שעלולים לגרום לנזק חמור למשתמש. 17. כל אלה פורסמו שעה שתוצאות המעבדה שביד הנתבעת הצביעו על כך שמוצרי התובעת אינם כוללים מרכיבים אלה. 18. הנתבעת הפיצה מידע נוסף עלֿֿפיו, כביכול, הנתבעת מנהלת הליכים משפטיים כנגד התובעת אל מול הרשויות בשל עבירות חמורות אותן היא מבצעת, שעניינן, בין השאר, ייצור מוצרים ללא רישיון משרד הבריאות ומכון התקנים - עלֿֿאף שהתובעת פעלה באותה תקופה ברישיון משרד הבריאות ומכון התקנים. 19. ניסיונות הנתבעת להכפיש את שם התובעת נעשו כדי למנוע מן התובעת להיכנס לשוק בו פועלת הנתבעת, ומהווים הם עוולות, לטענתה, עלֿֿפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"הֿֿ1965, עלֿֿפי חוק העוולות המסחריות, התשנ"טֿֿ1999 ועלֿֿפי פקודת הנזיקין. 20. בחקירתו הנגדית חזר והעיד מר אלאלוף כי החברה 'אקו גרין', הנתבעת, פרסמה הכרוז בחנויות לממכר מוצרי טבע, בו נאמר שבמוצרים כלול מרכיב פטרו־כימיקלי. (ראה: פרוטוקול, עמ' 5 שורות 1-9; עמ' 6, שורה 11.) כן העיד כי למיטב ידיעתו המוצרים אותם משווקת התובעת אינם מבוססים על מרכיבים פטרו־כימיים. (ראה: פרוטוקול, עמ' 8, שורות 17-16.) 21. מטעם התובעת הוצגה חוותֿֿדעתו של ד"ר שלמה קמחי, מומחה בהנדסת הסביבה, המוצג "ת/2", אשר בדק רעילות חמרי ניקוי של החברה "טיידי" ושל הנתבעת עלֿֿפי דוחו"ת מעבדה - וזו הייתה חוותֿֿדעתו : "לסיכום ניתן לומר: כי מוצרי הניקוי של טיידי עשויים ממרכיבים לא מסוכנים, פריקים ביולוגית בזמינות גבוהה וללא שרידי חומרים פטרוכימיים. בהשוואה לחומרי הניקוי של אקובר, חוץ מיוצא מן מהכלל אחד, נמצא שכל חומרי הניקוי של טיידי שנבדקו היו רעילים במידה שווה או שהיו פחות רעילים ממוצרי אקובר עפ"י בדיקות מיקרוטוקס הן לפי אומדני 50Ec והן לפי אומדני LID. ההבדל היה עוד יותר גדול כאשר נבדקו תוצרי הפירוק של חומרי הניקוי. בדיקות הרעילות של תוצרי הפירוק של חומרי טיידי הראו רעילות נמוכה מזו של החומרים המקוריים (פרט לחומר אחד - שרעילותו נמוכה ממילא) בעוד שבמוצרי אקובר שנבדקו - דרגת הרעילות של תוצרי הפירוק עלתה!!" (ההדגשות לא במקור - ח.י.). משמע, מסקנתו היתה כי מוצרי חברת "טיידי" מכילים כמות זעומה של חומרים רעילים בעוד שבמוצרי "אקובר" איתר דרגת רעילות גבוהה יותר. 22. מנגד, העיד מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד מנהלה, מר שי פרידמן, בתצהירו "נ/7", כי חברתו הינה היבואן והמשווק בישראל של מוצרי ניקוי אקולוגיים תוצרת החברה הבלגית 'Ecover NV', אשר הינה חברה מובילה בשוק העולמי, שהיתה הראשונה לקידום שיווק מוצרי ניקוי אקולוגיים באופן קמעונאי. 23. לעדותו, מר אלאלוף עסק בייצור של חומרי ניקוי וטואלטיקה באמצעות חברה בשם "הדר מוצרי ניקוי מן הטבע בע"מ" וחברה בשם "טיידי בע"מ", שנוסדה ב־27.10.99, או בשמה הקודם "סולכם ייבוא ושיווק כימיקלים בע"מ", חברות בבעלותו ובניהולו של מר אלאלוף. 24. לגרסתו, בבסיס חברותיו של מר אלאלוף עומד מידע כוזב אודות מוצריהן, עלֿֿפיו הינן מייצרות מוצרים אקולוגיים, ומפיצות אותם במחירים הנמוכים באופן משמעותי ממוצרי הנתבעת. 25. אמנם הנתבעת מברכת על תחרות הוגנת, לדבריו, אך התובעת מפרסמת מוצריה כעולים בתכונותיהם על מוצרי "אקובר", מבלי שיש לפרסומים אלה כל אחיזה במציאות. 26. חומרי התובעת נשלחו לבדיקה מעבדתית לצורך זיהוי חמרי בישום בנוזל לניקוי כלים, בדיקה שהעלתה כי בנוזל הניקוי בעל צבע ירוק נמצא החומר 4-T Butyl Cyclohexyl Acetate, שהינו חומר ריח סינטתי על בסיס נפט גולמי פטרו־כימיקלי. 27. הנתבעת שלחה מכתב בנדון עלֿֿידי עורכי־דינה - ואז הפיצה התובעת את אותו נוזל ניקוי, אולם הפעם שקוף, ללא צבע או שינוי בריח. 28. מנהל הנתבעת מפנה את ביתֿֿהמשפט לבדיקות מעבדה, לאמור, הנספחים "נ/3" ו־"נ/4" לכתב ההגנה, שם נקבע, לדידו, עלֿֿידי מעבדת 'אמינולאב בע"מ', כדלקמן: "א) תאריך קבלה: 30.3.03 תאור הדוגמא: נוזל לשטיפת כלים שקוף נדגם ע"י: הלקוח בדיקה: סריקה חצי כמותית ב MS-GC בקולונה 30 מטר ו־60 מטר דוגמא 49843C - נוזל לשטיפת כלים שקוף - נמצא נקי מחומרים אורגנים פטרוכימיים ברמה של 0.002%". "ב) תאריך קבלה: 20.03.03 תאור הדוגמא: נוזל רב תכליתי, נוזל לניקוי כלים נדגם ע"י: הלקוח בדיקה: סריקה חצי כמותית ב- GC-MS בקולונה 30 מטר ו-60 מטר דוגמא 48757 C- נוזל רב תכליתי מחברת הדר - 750 מ"ל נמצאה נקיה מחומרים אורגנים פטרוכימיים ברמה של0.001%. דוגמא 48758 C- נוזל רב תכליתי מחברת הדרֿֿ750 מ"ל נמצאה נקִיה מחומרים אורגנים פטרוכימיים ברמה של 0.05%." (ההדגשה לא במקור - ח. י.). 29. לעדותו, תוצאות הבדיקות מורות על כך שהתובעת ומר אלאלוף החליטו ביודעין להוציא את חמרי הבישום והצבע הפטרו־כימיקליים מנוזל הכלים והחלו לייצר את הגרסה השקופה על מנת להסתיר את מצגם הכוזב. 30. בחודש אפריל 2003 נפגש עם מר אלאלוף במטרה לשכנעו לשנות המצגות השונות בקשר למוצריו, אך האחרון לא הסכים להצעה. 31. לנוכח אי־הסכמה זו הופץ הכרוז נשוא הדיון ועמו העתק הכתבה העיתונאית נשוא התביעה. זו האחרונה עסקה בנזקים בריאותיים שעלולים להיגרם כתוצאה מחשיפה לחמרי בישום סינתטיים. 32. לעניין האמירה בכרוז עלֿֿפיה מטפלת הנתבעת אל מול הרשויות בעבירות אשר לכאורה מבצעת "הדר מוצרים טבעיים בע"מ" - הרי שחוזר הוא על כך ש"טיידי" לא פעלה באותה תקופה ברישיון משרד הבריאות ומכון התקנים, ואמירה אחרת בפי התובעת - אין בה אמת. 33. למיטב ידיעתו, אף חנות לא הפסיקה את מכירת המוצרים בעקבות הכרוז, אשר עלֿֿפי הוראותיו המפורשות נמסר ביד למספר מצומצם בלבד של מנהלי חנויות. 34. מבירורו בחנויות עלה כי הללו חדלו, לבסוף, למכור את מוצרי "הדר", בעיקר עקב תלונות חוזרות ונשנות של לקוחות לגבי טיב המוצרים ועקב ירידה מתמדת ומתמשכת במכר שלהם. 35. עלֿֿאף פניות נוספות ואתראות, המשיכו התובעת ומנהלה, לדבריו, לייצר, לשווק ולמכור חמרי ניקוי ומוצרי טיפוח תוך כדי העתקת תיאורם הכוזב ותוך כדי הטעייה. 36. דבר היות המוצרים טבעיים ו"אקולוגיים" פורסם בקטלוג מוצרים, המוצג "תנ/1", וכן פורסם חומר באינטרנט - "תנ/2". 37. עוד הגדילה התובעת לעשות, בפרסמה ברבים תוצאות בדיקות אשר ערכה עבורה מעבדת "צ'קלייט" בימים 19.03.03 ו־06.06.03 - המוצגים "תנ/3" ו - "תנ/4", ובאמרה כי תוצאות הבדיקות קובעות כי אין חמרים רעילים במוצרי התובעת. 38. לעניין זה נשלח מכתב ממנהלת המעבדה - "תנ/5" - מיום 20.01.04, בו ביקשה כי התובעת תחדל באופן מיידי מלפרסם את תוצאות בדיקת מעבדתם בכל כלי פרסום שהוא. 39. לדידו, היומרות שבפי התובעת בפרסומיה אינן אמת, בלשון המעטה, ואין לומר כי מוצריה רעילים פחות ממוצרי "החברה המובילה בעולם בכמות של בין פי שניים ועד פי אלף", כנאמר בפרסומיה. 40. לעמדתו, התובעת, אשר המשיכה לשווק מוצריה, נהגה באופן בלתי־הוגן במסחר, שכן פרסומיה מבוססים על הטעיית הצרכנים, ומעשיה עולים כדי תחרות בלתי־הוגנת, שגרמה לנתבעת הפסדים ישירים, העולים על הסך של 157,000 ₪. 41. הנתבעת הציגה בפנָי חוותֿֿדעתו של פרופ' שמעון בלקין, המוצג נ/3, עלֿֿפיה בדיקות המעבדה 'צ'קלייט' אינן מביאות לתוצאות אשר יש להתחשב בהן, מן הטעם דלהלן: "1. מבחן הרעילות שבוצע על ידי חברת צ'קלייט, כמו גם מבחן הרעילות "מיקרוטוקס" המוזכר בדו"חות חברה זו, הם מבחנים המודדים רעילותם של כימיקלים לחיידקים. ניתן לצפות (ואף לדרוש) מחומרי ניקוי שיהיו רעילים לחיידקים, אחרת לא יהיו מסוגלים לבצע כל פעולת חיטוי. 2. ללא בדיקות נוספות, אין כל דרך להסיק מהתוצאות שהתקבלו מה רעילותם האמיתית (לאדם או לסביבה) של החומרים שנבדקו. 3. יתרה מזו: התוצאות מדווחות כאחוזים מתוך הדוגמא כפי שנמסרה למעבדה, ואין בהן כל התייחסות לריכוז החומר הפעיל שבדוגמא או למידת המיהול הנדרשת בעת השימוש בה. 4. השיטה שננקטה ל"פירוק" חומרי הניקוי "לתוצרי פירוק" פסולה מעיקרה, ואין בה ללמד כלל על מידת פריקותם של החומרים הנבדקים...". 42. מסקנתו הייתה שיש לפסול הממצאים, כדלקמן: "אין בהערכותָי אלה בִקורת על בדיקת הרעילות כפי שבוצעה על ידי חברת 'צ'קלייט', אלא על האופן בו נעשתה בדיקת הפריקות ועל הפרשנות שניתנה לתוצאות הבדיקות." 43. עוד הציגה הנתבעת חוותֿֿדעת מטעם ד"ר הרולד וינר - "נ/4", עלֿֿפיה מצא חומר הקרוי "Vertenex" בנוזל לשטיפת כלים אותו מייצרת 'הדרֿֿטיידי', חומר זה מהווה חומר פטרו־כימיקלי, ועל כן קבע כי אין המדובר במוצר ממקור טבעי. להלן עיקר קביעתו בחוותֿֿדעתו: "לבקשת מר שי פרידמן יזמתי גם בדיקת GCMS-HEADSPACE ANALYSIS לנוזל לשטיפת רצפות שמיוצר ע"י "הדר מוצרים טבעיים בע"מ". תוצאות הבדיקה מלמדות שגם במוצר זה החומר VERTENEX נמצא בריכוזים משמעותיים מתוך הפרקציה הנדיפה של התכשיר. כדי להוכיח בצורה חד משמעית שהזיהוי שהתקבל הינו וודאי ביצעתי את אותה הבדיקה של החומר המסחרי VERTENEX, ואכן ווידאתי את מיקומו המדוייק ו"טביעת האצבעות" של החומר הנ"ל (בקיומן של צורות ציס וטראנס וביחד בינהן). שילוב של שתי בדיקות אלה מוכיח בצורה חד משמעית שהיה שימוש בחומר VERTENEX בזמן ייצורו של התכשיר לשטיפת רצפות... לסיכום, יש VERTENEX במוצרים הנ"ל של "הדר-טיידי" שנבדקו ו- VERTENEX עונה בהחלט להגדרה של PETROCHEMICAL ובשום פנים ואופן לא להגדרה של חומר טבעי או ממקור צמחי או טבעי אחר." 44. כן העיד מטעם הנתבעת מר מני אביב, בתצהירו "נ/5", כי שימש כסוכן־מכירות אצל הנתבעת וכי ניהל מאבק מתמיד והשקיע מאמצים בלתי־נלאים, כדבריו, על מנת לזכות בבכורה על מדף החנויות. כמו־כן, התמודד עם השאלה מדוע יש לשלם יותר על מוצרי הנתבעת, ובין היתר, נשלח הכרוז, אך רוב בעלי החנויות לא התייחסו אליו ברצינות, וסברו כי המדובר במאבק בין "שניים המתחרים על אותו פלח שוק", אף שניתן היה לצפות שהכרוז ימשוך תשומתֿֿלבם, כמי שאמורים לשאוף לאיכות גבוהה יותר של מרכולתם. 45. הנתבעת זימנה לעדות אף את מנכ"לית מעבדת "צ'קלייט" ד"ר נירית אוליצור, אשר העידה בתצהירה נ/6, כי לבקשת מנהל "חברת טיידי בע"מ", מר אלאלוף, ביצעה במעבדה בניהולה בשם "צ'קלייט בע"מ", בדיקות של מוצרי החברה "טיידי" ומוצרי החברה 'אקובר', ואלה היו תוצאותיהן: בדיקה מיום 19.3.03: "ניתן להתרשם כי מלבד "טיידי כביסה" כל מוצרי טיידי (ובעיקר "מסיר השומנים") רעילים פחות ממוצרי אקובר שנבדקו" בדיקה מיום 6.4.03: "ניתן להתרשם כי תוצרי הפירוק של מוצרי אקובר ממשיכים להיות מאוד רעילים בעוד שפעילות מוצרי טיידי יורדת פי 4-3 כך שהם כנראה מתפרקים לתוצרים הרבה פחות רעילים". (ראה: נספחים תנ/3, תנ/4 לכתב התביעה שכנגד). 46. בתצהירה פירטה כי בדיקותיה נערכו באמצעות חיידקים מאירים, שימוש המוכר היטב לצורך בדיקת רעילות מי שפכים, אולם ציינה כי בדיקות אלה אינן באות להחליף בדיקות כימיות סטנדרטיות. 47. עוד, לעדותה, לאחר שהתברר לה כי תוכן בדיקותיה פורסם באתר האינטרנט של חברת "טיידי" ובקטלוג שלה, פנתה למר אלאלוף בעקבות פניית מר שי פרידמן, כדי שיופסק ע"י התובעת פרסום תוכן בדיקותיה. 48. בסיום עדותה ציינה בתצהירה כדלקמן: "יחד עם זאת, למען הסר ספק, אציין כי אני עומדת מאחורי ניתוח תוצאות הבדיקות שנערכו על ידינו - הן תיארו במדויק את ממצאינו, לא יותר אך גם לא פחות." 49. בחקירתה הנגדית העידה כדלהלן: "נו, אז זה בדיוק שורש העניין. זה בדיוק הקטע שנראה בעיני חסר אחריות להגיד ולעשות. ראשית לא נבדקו חומרי ניקוי קונבציונליים. שנית שוב, הסיפור שנבדקו שמונה תכשירים של חברת טיידי ושניים של אקובר שהם אפילו לא מקבילים מבחינת השימוש שלהם, לכן זה, זה הסקת מסקנות חפוזה ביותר בלשון המעטה ולא מדוייקת. (ראה: פרוטוקול עמ' 151 שורות 14-19). 50. וכן העידה בהמשך: "שוב אני חוזרת, זה כתוב בצורה מאוד ברורה בתצהיר, הם משווים את הרעילות של חומר אלף לחומר אחר שהוא לא בר השוואה... כן. במספרים מוחלטים אתה צודק, אבל זה, אבל זה לא מספק, בגלל שזה לא שיעור בחשבון האם טעיתם בחשבון. זה פה, הרבה יותר נרחב מזה. אתם, תשמעו, אני אמרתי, מוצר מקביל. אתם חייבים להשוות מוצר למוצר. לא אמרתי שטעיתם בחשבון." (ראה: פרוטוקול עמ' 162 שורות 4-6 ו - 11-14). האחריות 51. הנתבעת מודה כי שלחה הכרוז נשוא התובענה וכן העתק הכתבה העיתונאית שנלוותה אליו, וזאת למספר חנויות. 52. עלֿֿכן, אין חולק על כך שנעשה מעשה פרסום של הכרוז, אשר הופץ ברבים, וזאת לא בשגגה ולא בטעות, אלא במכוון. 53. האמור בתוכן הכרוז לגבי רעילות חמרי הניקוי שהפיצה התובעת, ובהתייחס לכך שהכילו חומרים רעילים המהווים "פטרוכימיקלים" - ולגבי יחסה כלפי הצרכנים שהינו בבחינת "שקר והטעיית צרכנים בוטה" - מהווה לשון הרע, כמשמעה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, שזו לשונו: "1. לשון הרע מהי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית." (להלן: "החוק"). 54. הכרוז קבע קביעה לפיה הכילו חמרי הניקוי ששיווקה התובעת חומרים פטרו־כימיקליים - דבר הפוגע לבלי ספק בעסקה של התובעת ובמשלח ידה, כמצויין בסעיף 1(3) לחוק, קרי: פרסום המזיק לאפשרויותיה להמשיך ולשווק מוצריה בשוק בלא הפרעה או הטרדה יזומה. לעניין זה יפים דבריו של המלומד אורי שנהר בספרו "דיני לשון הרע", התשנ"ז-1997, פרק עשירי, בעמוד 128, באשר לפגיעה באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו, כדלקמן: " סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע קובע כי דבר שפרסומו עלול "לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו" מהווה לשון הרע. ככלל, הטלת דופי במקצועיותו של אדם בתחום שבו הוא עוסק תיחשב כלשון הרע, כאמור בסעיף 1(3) לחוק." 55. עלֿֿפי הדוחו"ת של המעבדות "אמינולאב" ו"צ'קלייט" הנזכרים, הרי שהחומרים הרעילים במוצרי התובעת מצויים בשיעור זניח ואינם עולים כדי חומרים פטרו־כימיקליים או חומרים רעילים הנוטלים מיד התובעת באופן קטגורי והחלטי האפשרות להתייחס אל מוצריה כאל מוצרי טבע "אקולוגיים". המומחים מטעם הנתבעת פרופ' בלקין וד"ר וינר מפרשים בדיקות המעבדות באופן שאינו משכנע והינו מגמתי על מנת לאיין פירושן המילולי ההגיוני של תוצאות הבדיקות אשר מדברות בעד עצמן ואשר פורשו נכונה ע"י המומחה ד"ר קמחי מטעם התובעת ואף ע"י ד"ר אוליצור, על אף הסתייגותה מתוצאות הבדיקות, כביכול, לאחר מעשה. 56. בכך, ניטלות ההגנות אשר בפי הנתבעת בדבר "אמת בפרסום" ו"תום הלב" על פי ההגנות הגלומות בסעיפים 14 ו-15 לחוק. 57. יתר על כן, לטעמי, ראוי היה בעת הרלבנטית כי הנתבעת, הגורסת לשבירת מטהֿֿלחמה עקב שימוש התובעת במונח "מוצרים אקולוגיים", תפנה לערכאות שיפוט מתאימות בהליכים משפטיים המסורים לכגון דא ותבקש להוציא צווים מתאימים למנוע מן התובעת התחרות עמה ולהניאה מן המעשים אשר מייחסת לה הנתבעת. 58. הנתבעת לא פעלה כן, אלא נהגה כלפי התובעת כמי שאוחזת במעין מונופול אשר השתרר על השוק ל"מוצרים אקולוגיים". 59. להלן דבריו המפורשים של מנהלה מר פרידמן לעניין זה: "לא רק שאנו לא חוששים מתחרות הוגנת כשלעצמה, אלא אנו מברכים עליה כחלק מתפיסת עולמנו העסקית כשטובת הצרכן והסביבה לנגד עינינו. אם הסכמנו לתחרות הוגנת מצד מר אלאלוף וטייידי כאמור לעיל, אין אנו מוכנים ואין אנו מסכימים להתנהגותם ולמחדליהם של מר אלאלוף וטיידי שלצורך הגדלת מכירותיהם נסמכו ונסמכים בעקביות על לשון הרע הפוגעת בעסקינו בהציגם באופן עקבי את מוצריהם כבעלי מאפיינים אקולוגיים ואחרים העולים באופן משמעותי על מוצרי אקובר מבלי שיש לכך אחיזה כלשהי במציאות". (ראה: סעיף 4 ל - נ/7). 60. ייתכן שעל הנתבעת היה לשמר מעמדה בשוק מוצרי הטבע כמשווקת בלעדית או עיקרית של מוצרי ניקוי אקולוגיים, ברם, זאת לא בחוזקֿֿיד או במעשים שהינם בבחינת כל דאלים גבר, דהיינו: נטילת היזמה לפסילת מוצרי משווקת אחרת עלֿֿידי הפצת כרוז נגאטיבי בחנויות למוצרי טבע והאשמת התובעת שהיא משווקת חמרי ניקוי "רעילים", תוך כדי קביעה כי המדובר בדבר "שקר והטעיית צרכנים בוטה", כדברי הכרוז, אלא תוך פנייה לערכאות. ב"כ הנתבעת שלח מכתב ביום 22.2.94 לעניין נושא זה, שזה לשונו: "מרשתנו בקשה להסב תשומת ליבכם שעד עתה בחרה להבליג על התנהגותכם הבלתי הוגנת (באשר כל פעולותיה עד כה הסתכמו במכתב הנ"ל שנשלח לכם מעו"ד אמיר שריה בתאריך 9.3.03 ובמכתב "גילוי דעת בעניין מוצרי הניקוי של היצרן "הדר - מוצרים טבעיים בע"מ" אשר נמסר למספר מצומצם ביותר של בעלי חנויות טבע), אולם נוכח התעצמותן של העוולות שהנכם מעוולים והעצמת הנזקים כפועל יוצא מכך לעסקיה של מרשתנו, הורתה אותנו מרשתנו, לפעול נגדכם לאלתר בכל דרך חוקית העומדת לרשותה לרבות פנייה לערכאות משפטיות היה ולא תפעלו כנדרש לעיל." למרות מכתב, זה לא נקטה הנתבעת כל צעדים משפטיים ולא פנתה לערכאות משפטיות. (ראה: נספח ת/5 לתצהיר ת/1א'; ההדגשות אינן במקור - ח.י.). 61. לקורא הסביר בכרוז נהיר היה, איפוא, וברור כי כצרכן מוצרי טבע עליו להימנע מיד וכליל מקניית מוצרי התובעת פן יבולע לו. לעניין מבחן הבנתו של ה"קורא" הסביר תוכנו של פרסום, נקבע בע"א323/98 שרון נ' בנזימן, תקדין עליון 2002(1), 158, בעמוד 166, כדלקמן: " המבחן העיקרי הוא מבחן "הרושם הכללי שיוצר מירקם הכתבה בעיני הקורא הסביר" או "האדם הרגיל" (ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2), 843, 857; כן ראו: ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(7), 281, 300; ע"א 698/77 ועד עדת הספרדים בירושלים נ' ארנון, פ"ד לב(2), 183; וחיבורו של אורי שנהר דיני לשון הרע (תשנ"ז-1997) 314-309. ככלל, על מנת לקבוע את משמעותו של פרסום בעיני האדם הסביר, יש להביא בחשבון גם את ההקשר הענייני שבו נאמרו, או נכתבו, הדברים מעוררי המחלוקת. (ע"א 5653/98 פלוס נ' חלוץ, פ"ד נה(5), 876-874, 865, וע"א 1104/00 אפל נ' חסון [טרם פורסם], בפסקה 6 לפסק הדין)". כן ראה לעניין זה ע"א (נצרת) 1090/05 רבקה שלום נ' ד"ר גרי ניצנה, תק-מח 2006(1), 8188, בעמוד 8193 כדלקמן: " ההתרשמות הכללית של הקורא הסביר, מלשונו הברורה של המכתב, אינה מותירה כל ספק, כי המכתב בניסוחו החריף והבוטה, והפנייתו למספר רב של גורמים, וביניהם הגורמים האחראים על המערערת, נועד לפגוע במשלח ידה של המערערת... לכל הדעות, המדובר בעוולה של לשון הרע, לפי סעיף 1 לחוק. " 62. כאמור, הנתבעת לא יזמה במקורם הליכים משפטיים משלה בנסיון לעצירת שיווק מוצרי התובעת, וחרף רצונה לשמר כוחה בשוק מוצרי הטבע, לא פעלה, לטעמי, כראוי, ורק עתה, בהגיש התובעת תביעה משלה, הגיבה לטענות התובעת והגישה אף היא תביעהֿֿשכנגד משלה, ופתחה ב"פולמוס" בדיקות המעבדות, אשר, לכאורה, אמור היה להיערך בעת הרלבנטית, ביזמתה שלה. 63. בשולי הדברים, אציין כי הנתבעת קבעה בכרוזה כי התובעת משוללת רשיון משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה לשיווק מוצריה כמוצרי טבע, שכן האישורים שצורפו לתצהיר מנהל התובעת מופנים לחברה אחרת בשם "תפוז כימיקלים ירוקים לניקוי תעשייה בע"מ" מקרית אתא - אולם דבר זה אינו בלב דברי הכרוז, ועל כן אין בו לשנות המסקנות הנובעות מכלל לשון הכרוז המכיל, לקביעתי, דברי לשון הרע. 64. לאור טעמים אלה, יש לקבל התביעה שבפנָי. הנזק 65. אשר לפסיקת דמי־הנזק - הרי שלא הוכח בפנָי ע"י התובעת נזק כלכלי של ממש או הפסד רווחים בר כימות כתוצאה מפעולות הנתבעת, ועלֿֿכן קובעת אנוכי פיצוי על יסוד סעיף 7א(ב) לחוק, עלֿֿפי סמכותי לפסיקת פיצוי בלא הוכחת נזק בסך של 25,000 ₪. התביעה שכנגד 66. לעניינה של התביעהֿֿשכנגד - הרי שזו הוגשה על הסך של 157,000 ₪ בגין טענה להפסדים כספיים וכן נכללה דרישה לפיצוי בסכום של 100,000 ₪ בגין טענה לפרסום לשון הרע מצד הנתבעת שכנגד. 67. אשר לטענה להפסדים ישירים - הרי שזו לא הוכחה בפנָי בראיות מכל וכל- ועלֿֿכן יש לדחותה. אשר לטענה לקיומה של לשון הרע - הרי שזו נטענה באופן כולל ולא פרטני, לאמור, התובעתֿֿשכנגד ציינה בכתב תביעתה כי: "במעשיהם ובהתנהגותם כאמור לעיל עשו הנתבעים והינם עושים מעשי עוולה, של תיאור כוזב עלֿֿפי הוראות... ופרסום לשון הרע עלֿֿפי הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"הֿֿ1965". (ראה: סעיף 14 לכתב התביעהֿ שכנגד). 68. הטיעון בעניין זה הינו כללי ורחב, ואינו מצביע על פרסום מסוים שדיבר סרה וביזה את התובעתֿ שכנגד, כדרישת סעיף 1 לחוק, ובאמירה בלבד שהתנהגות התובעת ומעשיה הגורפים מהווים לשון הרע - לא סגי. 69. התובעת שכנגד טענה עוד להפרות של סעיפים 2, 11 ו - 14 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, ברם, אין לומר על התובעת שידעה כי המידע שפרסמה אודות מוצריה אינו נכון, וזאת לאור בדיקותיהן של שתי המעבדות הנזכרות. 70. עלֿ כן, נדחית התביעהֿ שכנגד. ס י כ ו ם לאור האמור לעיל, מקבלת אנוכי חלקית תביעת התובעת, ומורה כי הנתבעת תשלם לתובעת הסך של 25,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. התביעה שכנגד נדחית - ובעניין זה, ישא כל צד בהוצאותיו. מוצרלשון הרע / הוצאת דיבה