לטענת התובע נפגע בתאונת עבודה בשעה שנפל לתוך פיר של מזגן שלטענתו לא היה מגודר, ומגובה של כ-4 מטר נפל על רצפת האולם. בעקבות הנפילה הובהל לביה"ח העמק בעפולה שם אובחן שבר תת ראשי בצוואר פרק ירך ימין עם תזוזה מלאה. בוצעה רדוקציה סגורה וקיבוע עם שלושה ברגים בהרדמה אפידורלית. ##להלן פסק דין בנושא נפילה מגובה בעבודה:## א. פתח דבר התובע, יליד 19/2/67, מודד מוסמך במקצועו, נפצע ביום 6/3/2000 במהלך עבודתו כמודד עצמאי באתר בנייה שיועד להקמת אולם ספורט בכפר אכסאל. הנתבעת מס' 1, המועצה המקומית אכסאל (להלן: "המועצה"). הנתבעת מס' 2, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ הוציאה פוליסה לכיסוי חבויות צד שלישי של המועצה. הנתבעת מס' 3, הועדה המקומית לתכנון ובניה-מבוא העמקים נמחקה לפי הסכמת הצדדים ופסק-דין חלקי שניתן ב-17/10/05. הנתבע 4, הינו קבלן בניין במקצועו וביצע חלק מעבודות הבנייה של אולם הספורט במועצה (להלן: "הקבלן"). 2. לטענת התובע נפגע ב-6/3/00 שעה שנפל לתוך פיר של מזגן שלטענתו לא היה מגודר, ומגובה של כ-4מ' נפל על רצפת האולם. בעקבות הנפילה הובהל לביה"ח העמק בעפולה שם אובחן שבר תת ראשי בצוואר פרק ירך ימין עם תזוזה מלאה. בוצעה רדוקציה סגורה וקיבוע עם שלושה ברגים בהרדמה אפידורלית. ב. הרקע העובדתי 3. ביום 21/10/96 נחתם בין המועצה לבין הקבלן חוזה להקמת אולם ספורט אצל המועצה. הקבלן הספיק לבנות את שלד הבניין וביצע חלק מעבודות הגמר. בשלהי 1998, הגיש הקבלן נגד המועצה תביעה לביהמ"ש המחוזי בנצרת בתיק אז' 798/98 (נספח ב' לתצהיר מזכיר המועצה מר עאבד אלסאלם דראושה). בביהמ"ש הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף פסק-דין. כמתואר בהסכם, התחייב הקבלן להשלים את ביצוע כל העבודות בפרוייקט אולם הספורט ולהשלימן לא יאוחר מ-31/8/99, הסכסוך הכספי והטענות ההדדיות של הצדדים הועברו לבוררות מוסכמת בפני בורר שהיה אמור להתמנות ע"י הממונה על מחוז הצפון מר יגאל שחר. 4. ביום 2/6/99 נפגשו הצדדים עם מר יגאל שחר והתנהל ביניהם ויכוח על זהות הבורר, אולם לא הגיעו להסכמה, ולכן לא נחתם הסכם בוררות. ב-3/6/99 הוציא הממונה מכתב אל ראש המועצה (נתבע1/4) בו הודיע למועצה כי מאחר ולא נמצא מקור תקציבי לסכום הנדרש להשלמת בניית אולם הספורט, על המועצה להפסיק לאלתר את העבודות באולם הספורט. הממונה דרש "לבצע סגירה בטיחותית של המבנה כך שלא יהווה סכנה בטיחותית לילדים, להציב שלטי אזהרה ברורים". 5. בעדותו של מזכיר המועצה סיפר כי במגמה להשלים את בניית אולם הספורט לקראת שנת הלימודים תש"ס, החליט הממונה מר יגאל שחר, כמתואר במכתבו מ-7/7/99, על המשכת העבודות באולם הספורט ובמקביל החליט למנות בורר בסכסוך שבין המועצה לקבלן על פי פסק-הדין בתיק אז' 798/98. הבורר שנקבע על ידו היה מר נתן דגן. הקבלן סרב להמשיך בעבודות בגלל הסכסוך הכספי שבין הצדדים. המועצה השלימה עם סירובו וביום 27/9/99 קיבל בא כוחו דאז, עו"ד ז.כמאל מכתב (נספח א' לתצהירו של הקבלן), בו נתבקש לסלק את ידו מהאתר סופית ואף הודיעו לו כי המועצה רשאית להתקשר עם כל קבלן אחר להשלמת המבנה, כפי שתמצא לנכון. ואמנם, המבנה הושלם ע"י חברה קבלנית אחרת והקבלן האחר קיבל את השטח ב-20/3/00 והחוזה עמו נחתם ב-29/2/00, כמתואר במכתבו של מזכיר המועצה לבא כוחו (נספח ו' לתצהירו). 6. לדברי התובע הוזמן על ידי יו"ר הנתבעת 3, מר ג'ק לארדו, להיות בורר בסכסוך שנתגלע בין המועצה לבין הקבלן כאשר כל המגעים בנושא הבוררות הוסדרו בין התובע לבין מר לארדו, לרבות הצעת המחיר שמסר לנתבעת 3, בנספח ח' לתצהירו של התובע. המועצה, כמו גם הקבלן, לא ידעו על העסקת התובע, בוודאי לא כבורר בסכסוך ביניהם. לטענת המועצה הממונה על המחוז מינה את התובע כמומחה מטעמו על מנת לבצע עבודות מדידה וחישוב כמויות במבנה, וזאת לאחר שנחתם בין הקבלן לבין המועצה הסכם בוררות ביום 7/2/00. נספח ז' לתצהיר מזכיר המועצה וכמתואר בפרוטוקול הישיבה בפני הממונה מיום4/2/00. לא הוברר מה עלה בגורלה של הבוררות, ובכל מקרה העבודה הושלמה ע"י אחרים. 7. התובע מתאר כי הגיע לאתר הבניה 4-3 ימים לפני התאונה במהלכם מדד בחוץ. עד ליום הפגיעה לא נכנס לאולם הספורט. את המדידות ביצע מבלי שיידע את המועצה על ביקוריו במקום. ביום 6/3/00 הגיע ביחד עם אחיו לאתר הבניה. לצורך מדידת גובה החזית החיצונית של אולם הספורט שגובהה כ-9מ' עלה על גג האולם שגובהו כ-4מ'. לדבריו חיבר את הרולטקה בעוקץ של המוט הטלסקופי שאורכו, בפתיחה מלאה, 370 ס"מ, הרים את המוט לאורכו המקסימלי והתחיל לצעוד אחורנית באלכסון כדי להצמיד את המוט לנקודה הרצויה ליד הקיר. באותה עת אחיו עמד על הקרקע מבחוץ במטרה למשוך את הרולטקה ולהצמיד אותה לנקודה הנמוכה ביותר. בעודו צועד אחורה, נפל התובע לתוך פתח שהיה בגג אל רצפת האולם. שבדיעבד התברר לו כי מדובר בפתח מזגן שמידותיו 160X40 ס"מ. לדבריו פתח המזגן לא היה מגודר ולכל אורכו חגורת בטון בגובה של כ-30 ס"מ אשר הסתירה את הפתח מעיניו ומנעה ממנו להבחין בו. ג. שאלת האחריות והחבות לאירוע 8. לטענת התובע המועצה אחראית לתאונה בהיותה במועד התאונה הבעלים ו/או המחזיקה באתר הבניה של אולם הספורט, בהיותה מזמינת העבודה לבניית אולם הספורט ומוטלת עליה החובה לפקח על עבודת הבנייה ולדאוג לקיום תנאי הבטיחות בשטח הבניה ע"י הקבלן שהוזמן על ידה לביצוע העבודות, ובכלל זה להבטיח גידור לבטח של פתח המזגן ו/או הצבת שלטי אזהרה ליד הפתח על מנת להתריע על קיומו. 9. כנגד הקבלן טוען התובע כי מחובתו היתה לגדר את פתח המזגן בהיותו קבלן השלד באתר הבניה והוא זה שבנה את פתח המיזוג, השאירו ללא גידור. 10. לדידו של התובע אין להשית עליו רשלנות תורמת כי הוא לא תרם במאומה להתרחשות התאונה. אמנם הוא ביקר באתר כ-4 פעמים לפני התאונה אולם ביום ההתרחשות היתה זו הפעם הראשונה בה עלה על הגג, שם נמצא פתח המיזוג, שהיה מוסתר בחגורת הבטון, כפי שעולה ברורות מהתמונות (ת/3). 11. לטענת המועצה אין היא אחראית במעשה או מחדל כלשהו כלפי התובע ופעולותיה היו ללא דופי. לפי החוזה שנעשה בין המועצה לקבלן התחייב הוא לספק על חשבונו שמירה, גידור ושאר אמצעי זהירות, ככל שיהיה צורך בכך. כשהתעורר הסכסוך בינה לבין הקבלן וניתנה הוראה לסגירה בטיחותית של המבנה, דאגה המועצה להתקשר עם מפקח שדאג למילוי כל דרישות הבטיחות הנחוצות. המועצה לא ידעה על ביקורו הצפוי של התובע באתר הבניה משום שאיש לא הודיע לה על כך. התובע גם לא תאם איתה את עובדת ביקורו. הקבלן, הוא יוצר המפגע, הפתחים לתוכם נפל התובע נוצרו על ידו והיה עליו לגדרם על מנת לנטרל את הסכנה הנשקפת מהם למבקרים באתר. לטענת המועצה האחריות מוטלת, רובה ככולה, על התובע שנכנס לאתר כקבלן עצמאי כשהוא מודע לכך שהוא נמצא באתר בניה; האתר מסוכן מעצם טיבו; יש בו קשיי גישה ומפגעים. למרות כך ביצע התובע את עבודתו בצורה רשלנית, כאשר הלך אחורה מבלי שבחן את שטח הגג, כפי שהוא עצמו אישר. 12. לטענת הקבלן אין להטיל עליו אחריות כלשהי לאירוע תאונתי שארע חודשים רבים אחרי שעזב את אתר הבניה לאור ההוראה להפסקת העבודה וסילוק ידו מהאתר. במועד יציאתו מהאתר הוא דאג לסגירת הפתחים של המבנה, לרבות פתחי פיר המזגן. עם עזיבתו את המקום נמצא אתר הבניה תקופה ארוכה ללא שבוצעה בו עבודה כלשהי. המועצה אישרה שהיו ביקורים של קבלנים שעשו סיורים באתר מחוץ למבנה ומבפנים. בעזיבתו את האתר, על פי הוראת הממונה, חודשים רבים לפני האירוע, משסילק את ידו מהמקום, אין הוא אחראי למה שהתרחש באותו אתר אותו עזב. 13. הקבלן אינו אחראי לתאונה והתביעה נגדו צריכה להידחות. אמנם יש לדחות את הגירסה שהועלתה ע"י הקבלן לראשונה במהלך עדותו וחקירתו הנגדית, כי גידר את הפתחים באמצעות לוחות עץ עליהם הונחו בלוקים. עיון בתצהיר עדותו הראשית מלמד שהקבלן כלל לא טען שהפתחים נסגרו על ידו ו/או גודרו בצורה כלשהי. הקבלן לא נתן תשובה לשאלה מדוע לא סיפר על כך בעדותו הראשית (עמ' 34-35 לפרוט'). המפקח מטעם המועצה ג'אודת שלאביה, אישר בחקירתו שהקבלן אטם את הפתחים של המבנה, את הכניסות, את הדלתות, את החלונות וזו גם היתה דרישתו מהקבלן. תשובתו של המפקח שאינו זוכר את מצב גידור פתחי פיר המזגן עם דיקט ובלוקים אינה יכולה לתמוך בגירסת הקבלן שהוא גידר את אותם פתחים (עמ' 27 לפרוט'). 14. אני מוכנה לצאת מנקודת הנחה שפתחי פיר המזגן לא כוסו, אם כי ניתן לומר שחגורת הבטון בגובה 30 ס"מ כמוהה כגידור מסוים. לעמדתי, הקבלן אינו אחראי למפגעים במבנה במועד התאונה. לאחר שעזב את האתר לפי הצו לסילוק ידו מהאתר ומילא את הוראות סגירת הפתחים אין להטיל עליו אחריות לאירועים באתר, חודשים אחרי הפסקת עבודתו. טענת הקבלן נתמכה במידה מסויימת גם בסיכומי באי כח הצדדים גבי אחריותו של הקבלן. ההסתמכות על החוזה שנעשה בין המועצה לבין הקבלן ואחריותו שנרשמה בחוזה גבי גידור, התאימה למצב בו הקבלן עבד בשטח, ולא משעה שעזב את האתר והחזקה בו הוחזרה למועצה. 15. הקבלן קיים את הוראות המועצה והממונה בפינוי אתר הבניה ואטימת הפתחים למבנה. אלו ממילא נפתחו ונסגרו לסירוגין ע"י קבלנים אחרים שביצעו סיורים במקום, ובכללם התובע. 16. כדי לברר את אחריות המועצה לאירועים, יש לבחון קודם את שאלת יחסי הקירבה שבין המועצה לבין התובע. אין חולק שהתובע נכנס לאתר הבניה כדי לבצע את תפקידו אותו נתבקש לעשות ע"י הממונה. המועצה גם אינה טוענת שהתובע התרשל בעצם כניסתו למבנה, אלא שהוא כבעל מקצוע חייב היה לבחון מהם הסיכונים הנובעים מהצורך לשהייתו באתר. 17. אודה שעל אף שהטענה לא הועלתה ע"י אף אחד מהצדדים, אני מתקשה עד היום להבין את אופן נפילתו של התובע מפיר המזגן. מידות הפיר 40 X140 מ' והוא היה מוקף, כאמור, בחגורת בטון בגובה של 30 ס"מ. גם אם אקבל את תיאור התובע כי הלך אחורה, באלכסון כדי להצמיד את המוט הטלסקופי לנקודה הרצויה ליד הקיר, וגם אם התרכז, כטענתו, או דאג שהרולטקה תהיה מתוחה, ברור שהיה צריך להיתקל בחגורת הבטון ומשנתקל בה, נפילתו לאחור, עם כל גופו, לתוך הפיר שרוחבו 40 ס"מ, נראית משונה, אם לא בלתי אפשרית. אלא שההכרעה לא תהיה מושתתת על קושיה זו ואתמקד במחלוקת כפי שהוצגה בפני. 18. לאור הסכסוך שבין המועצה לקבלן, ולאחר הסתלקות הקבלן מהמקום, הועברה השליטה באתר הבניה, שהפך בהמשך לאתר עזוב, למועצה והיתה מוטלת עליה החובה להבטיח את שלומם של הבאים לשטח, לרבות אנשים דוגמת התובע, גם אם לא נזדמן למקום באקראי, ולא היה משיג גבול. אני מקבלת את טענת המועצה שנתמכה גם בעדות התובע, שהוא לא תאם את ביקורו במקום עם המועצה. כל שנדרש מהמועצה היה להזהיר על הסכנה הצפויה מפיר המזגן, עליה לוודא שהמבקר במקום יהיה מודע לקיומו של הפיר האמור לפחות בהצבת שלטי אזהרה. 19. התובע אחראי באופן מהותי ומשמעותי לאירוע התאונה דווקא ובגלל סוג העבודה בה עסק באופן כללי, כמודד מוסמך, ובאופן ספציפי ביום התאונה. התובע שהוזמן לביצוע המדידה ע"י הועדה המקומית לתכנון ובניה, ידע שמדובר בתנאי שטח קשים, הן מבחינת גישה והן מבחינת צורת המבנה, במיוחד בגלל שדובר במבנה שבנייתו הופסקה באמצע, ולכן יש בו ועלולים להימצא בו מפגעים של ממש. התארגנותו לקראת ביקוריו במקום היתה רשלנית. הוא לא עשה את הדבר הכי בסיסי, ואפילו לא טרח להודיע למועצה על כוונתו לבקר באתר. וכפי שתואר: "ש. אתה מסכים אתי, ולא ראיתי משהו אחר בתצהירך, שגם בביקור הזה באתר וגם בביקורים האחרים אחרי שסיכמת תנאי עבודתך, לא הודעת למועצה שאתה בא לבקר באתר. ת. לא. ש. גם לא הודעת למועצה שבאת לבקר ולמדוד. ת. נכון. ש. אפילו לא ניסית לתאם עם מישהו מהמועצה? ת. חשבתי שהכל מתואם. ש. האם זה נכון שלא ניסיתם להתקשר עם המועצה. ת. נכון". 20. ולמעלה מכך, כשהגיע לאתר ובמשך 4-3 ימים, כאשר ביצע מדידות מחוץ לאולם הספורט לא בדק את פנים הבניין. במיוחד לפני עלייתו לגג המבנה לא סקר את הגג אם יש בו מפגעים כלשהם, אלא מיד התחיל בהנחת הרולטקה כפי שתואר לעיל, ואז הלך אחורה, וברור שבדרך הליכה כזו הוא אינו יכול לראות את מה שנמצא מאחוריו. מאחר והוא בא עם אחיו למקום, ראוי היה שיבחון את הגג בטרם עלייתו, בין באמצעותו ובין בעזרתו של אחיו. היפגעותו ביום הרביעי לעבודתו באתר, כשהוא נמצא באתר בניה אשר שלבי בנייתו לא הסתיימו והבנין נזנח ונעזב חודשים קודם לכן, מעידה על התנהגות רשלנית בדרגה גבוהה. התובע לא היה עובד המועצה ולא נבחר על ידה לצורך משימה כלשהי, לא יידע אותה על כוונתו להגיע. התובע היה מודד עצמאי. בבואי לקבוע את מידת האשם התורם של התובע, אל מול אחריות המועצה, נראה שמעשיו ומחדליו הרשלניים של התובע גוברים בהיבט "האשמה המוסרית" על רשלנות המועצה. התנהגותו של התובע הוותה גורם מכריע לאירוע התאונה. אדם סביר היה נזהר הרבה יותר. 21. רשלנותו התורמת מגיעה כדי 70%. ד. הנכות הרפואית 22. בשל התאונה נחבל התובע בעיקר ברגל ימין. בפני בית המשפט הוגשו שלוש חוות דעת רפואיות - מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר משה רופמן, מנהל המחלקה האורטופדית- בית החולים כרמל, שהעריך את נכותו האורטופדית בשיעור של 44% לצמיתות. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של פרופ' חיים שטיין, מי שהיה מנהל המחלקה האורטופדית- בית החולים רמב"ם, שהעריך את נכותו של התובע בשיעור של 28% לצמיתות, הכוללת 20% בגין פגיעה בירך, לגביה מציע בחוות דעתו מהלך ניתוחי למזעור הנזק ומניעת הפיכתו למגבלה צמיתה ו-10% בגין פגיעה בכף הרגל. 23. פרופ' ניסקה מאיר מונה כמומחה רפואי. לדעתו על פי ממצאי הבדיקה הקלינית ותוצאות צילומי הרנטגן והטומוגרפיה ממוחשבת, יש לתובע הגבלה ניכרת בתנועות פרק הירך וכן הגבלה בתנועות סוב טולריות עם כאב. פרופ' ניסקה שולל אפשרות הטיפול הניתוחי שהוצע ע"י פרופ' שטיין כי הוא לא יביא לשחזור מבנה ראש העצם. נכותו נקבעה בשיעור 30% לפי סעיף 48(1)(ז) בשל הגבלת התנועה הניכרת במפרק הירך הימני ועוד 20% לפי סעיף 49(2)(ו) בשל הגבלה כואבת בתנועות סוב טולריות. נכותו הרפואית המשוקללת 44%. 24. התאונה של התובע הוכרה ע"י המל"ל. נכותו הרפואית נקבעה ל-37%. רופאי המוסד היו בדעה כי בגין ההגבלה בתנועות הסוב טולריות יש לתובע 10%. הופעלה תקנה 15 ונכותו הועמדה על 56%, בגינה הוא גם מקבל קיצבת נכות מעבודה. נכותו הרפואית תהיה לפי האמור בחוות דעתו של פרופ' ניסקה. ה. הנכות התפקודית 25. התובע הנו מודד מוסמך וזו הכשרתו המקצועית. עבודתו של מודד מוסמך דורשת מאמץ פיזי וחלק ניכר ממנה מהווה "עבודת שטח", כגון העבודה שביצע עת קרות התאונה. ברי כי לאור התאונה יתקשה לבצע את העבודה שביצע עובר לה. 26. תלונותיו של התובע על כאבים במפרק ירך ימין המתגברים בכל מאמץ של עמידה או הליכה. בישיבה זקוק ליישור הרגל ולא מסוגל לישיבה ממושכת. מתהלך בצליעה ולא מסוגל להפעלת לחץ של הרגל. התלונות מתאימות לנכות שנקבעה ע"י כל הרופאים. 27. הנתבעים טוענים כי אין סיבה שלא יעבוד בעבודה משרדית, או במקום בו תנאי השטח קלים. ואמנם מאז שהתובע חזר לעבודה התחיל לעבוד בתור עובד שכיר במשרד מדידות בשפרעם. יש טעם בעמדת המועצה כי תלושי השכר שצורפו לתצהירו והשכר הרשום בהם, אינם משקפים את שכרו האמיתי והדוגמא הבולטת היא שבכל התלושים נרשם אותו מספר ימי עבודה בפועל, כך גם חישוב השכר של 18 ₪ לשעת עבודה פחות משכר המינימום הקבוע בחוק. אני מטילה ספק בהסבר שנתן התובע גבי השכר הנמוך בכך שבעל המשרד הוא חבר שלו, ושבקביעת שכרו התחשבו בגימלה שהוא מקבל מהמל"ל. 28. יחד עם זה, מגבלותיו על פי נכותו הרפואית יש בהם להשפיע באופן ניכר על תפקודו, ההגבלה הניכרת בתנועת מפרק הירך הימני, קיצור ברגל ימין והגבלה בתנועות עקב ימין, מהווה ליקוי תפקודי שיש בו להגביל אותו בעבודתו, שמרביתה בשטח ובחוץ. 29. אשר על כן תועמד הנכות התפקודית על 60%. 30. התובע שוחרר לביתו ב-10/3/00 עם המלצה לטיפול פזיוטרפי, מעקב רופא, והוא נעזר בהליכון במשך כחודש ימים, אח"כ השתמש בקביים ובהמשך בקב אחד. הוא הוכר ע"י המל"ל באי כושר מוחלט למשך 6 חודשים. מיום 5/9/00 ועד יום 30/4/01 (משך 8 חודשים) - 50%. מיום 1/5/01 ועד יום 31/12/01 (משך 8 חודשים) - 35%. מיום 1/1/02 ועד יום 30/6/02 (משך 6 חודשים) - 50%. החל מיום 1/7/02 - נקבעה לתובע נכות משוקללת בת 56% לצמיתות (37% נכות רפואית אשר הועלתה במחצית ל-56% מכח החלת תקנה 15 במלואה). ו. הפסד השתכרות לעבר 31. מעיון בשומות המס של התובע עובר לתאונה, עולה כי שכרו המשוערך היה 8,000 ₪ במעוגל. את חישוב הפיצוי בגין העבר יש לחלק לשתי תקופות: א. מיום התאונה ולמשך 8 חודשים, בגין אי כושר מלא: 100% נכות תפקודית X 8,000 ₪ X 8 חד'= 64,000 ₪. ב. בחלוף 8 חודשים מיום התאונה ועד היום, בגין נכות תפקודית בשיעור של 60% : 60% X 8,000 ₪ X 76 חד'= 364,800 ₪. לסכומים תתווסף ריבית צמודה מאמצע התקופה (מ-26/5/03), המסתכמת בסך של 63,296 ₪. סה"כ הפסד השתכרות לעבר 492,096 ₪ *רצ"ב חישוב המשכרעת לגבי תוספת הריבית. ז. הפסד השתכרות לעתיד- 32. ביום התאונה היה התובע בן 33 שנים, בסיום 6 שנות ותק כמודד מוסמך. התובע טוען כי טרם מיצה את פוטנציאל השתכרותו, ועשוי היה להגיע לכדי שילוש השכר הממוצע במשק אלמלא התאונה. את השכר הקובע לחישוב הפסד השתכרותו מבקש להעמיד על כפל השכר הממוצע למשך 5 השנים הקרובות, ובסיומן ולעתיד- שילוש השכר הממוצע, עד גיל 70. 33. הנתבעים מנגד, מבקשים לחשב את הפסד ההשתכרות לעתיד לפי 7,000 ₪ בחודש ועד גיל 67. 34. אני מוכנה להניח כי התובע ניחן בכישורים מקצועיים טובים ובגילו אמנם היה רק בתחילת דרכו המקצועית כמודד. יחד עם זה, התובע עצמו אישר כי יש תנודות בענף הבניה ותקופות של האטה משמעותית. בסיס השכר יועמד על 12,000 ₪. הפסד ההשתכרות לעתיד יחושב לפי נכות תפקודית בשיעור של 60%, מאחר וסוג עבודה זה דורש פעילות פיזית ומאמץ, יחושב עד גיל 67. לפי משערכת 1,622,877 ₪ * רצ"ב חישוב משערכת. ח. הוצאות נסיעה וניידות מוגברת 35. מפרוטוקול הוועדה הרפואית שליד משרד הבריאות עולה כי נכותו של התובע אינה נכללת ברשימת הליקויים המזכה לעניין גמלת ניידות. התובע התבסס בעריכת תחשיב הנזק מטעמו על חוות דעתו של מר משה קצין לעניין ניידות, לפיה מבקש התובע סך של 777,863 ₪, הכולל עלות רכישת רכב. הנתבעים מציעים לצרכי פשרה, סך של 20,000 ₪ בגין ראש נזק זה. 36. התובע אישר בעדותו כי החזיק ברכב בעל נפח מנוע של 3,000 סמ"ק לפני התאונה, ובמועד עדותו ברכב בעל נפח מנוע של 2,000 סמ"ק. חוות דעתו של משה קצין התייחסה לרכב בעל נפח מנוע של 1,300 סמ"ק. נדמה שאין חולק שחלק ממרכיבי עלות החזקת הרכב המפורטים בחוות דעתו של מר קצין היה התובע מוציא בכל מקרה, כי החזיק ברכב והתוספת הנדרשת לפיצוי היא בגין השימוש המוגבר ברכב וההיזקקות לו גם לנסיעות קצרות. הפיצוי יקבע על פי אמדנה 250,000 ₪ ט. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 37. התובע מבקש לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' בסך 786,515 ₪, בטענה כי הפגיעה ברגלו מגבילה אותו באופן משמעותי בפעולות יומיומיות כגון אכילה, הלבשה, רחצה וכיו"ב. מוסיף התובע כי עובר לתאונה דאג לניהול משק ביתו, דבר שנבצר ממנו בגין פגיעתו. הנתבעות מעריכות את העזרה לה נזקק בסמוך לאחר התאונה, בתקופת אי כושר מלא, בסכום של 10,000 ₪. מתום תקופת אי הכושר טוענות כי הנכות שנותרה לו אינה מצדיקה עזרה כלשהי. 38. לא נעלמת מעיני מוגבלותו של התובע בשל התאונה וגם אם אינו מוגבל בביצוע פעולות יומיומיות, יש לו קשיים בתפקוד היומיומי אני מקבלת את עדותו כי הוא נזקק לעזרתם של אחרים, במיוחד לעזרת אשתו והוא איננו יכול לסייע לה בהחזקת וניהול משק הבית. בחוות דעתו של פרופ' ניסקה עולה כי התובע סובל מכאבים במפרק רגל ימין, הכאב מתגבר במאמץ של עמידה, הליכה וישיבה . הולך בצליעה, לא מסוגל להפעלת לחץ על הרגל. בגין העזרה בעבר ובעתיד יקבע הפיצוי על סך 200,000 ₪ י. הוצאות רפואיות 39. מאחר ומדובר בתאונת עבודה, כל ההוצאות שנגרמו לתובע לצורך קבלת טיפולים רפואיים מכוסות במלואן ע"י המל"ל, ומעבר לכך לפי סל הבריאות. יא. כאב וסבל 40. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בסך 300,000 ₪ בהתחשב במגבלות התובע ואופיין, ובשים לב לגילו הצעיר ביום התאונה. הנתבעות מבקשות להתחשב בתקופות האשפוז וההחלמה הקצרות, ובנכותו שאינה גבוהה, לדידן, ולפסוק סך של 100,000 ₪. 41. בהתחשב בעובדה שנפגע כושר השתכרותו מסוג העבודה בה בחר לעסוק, בגיל צעיר ובהתחשב במוגבלויותיו הפיזית תולדת התאונה, על הכאבים הנלווים לפגיעתו, והצורך שנוצר בקבלת עזרה בפעולות אותן יכול היה לבצע בעצמו עובר לתאונה, אני קובעת את גובה הפיצוי בסך של 200,000 ₪. יב. סיכום 42. לאור האמור לעיל מגיעים פרטי הנזק השונים כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר 492,096 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 1,622,877 ₪ הוצאות נסיעה וניידות 250,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ולעתיד 200,000 ₪ כאב וסבל 200,000 ₪ סה"כ 2,764,973 ₪ 43. ובניכוי 70% רשלנות תורמת- 829,492 ₪ יג. ניכויים- 44. תגמולי מל"ל- כמפורט בחוות דעתו האקטוארית של מר שי ספיר מיום 08/02/2005, סכום קצבת נכות מעבודה, לה זכאי התובע, עמדה על סך של 1,083,541 נכון ליום חוות דעתו. שיערוך הסכומים בתוספת ריבית לתגמולי העבר מאמצע התקופה מגיע, כטענת הנתבעת לסך 1,188,000 ₪. 45. התוצאה המתקבלת אפוא היא, שתביעת התובע נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי. התובע הודיע למוסד לביטוח לאומי על תביעתו במכתבו מ-22/9/05 (ת/1). הנתבעת אינה חולקת על זכותו ל-25% מסך כל הפיצויים שיפסקו לו. לפי סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995, ולאור הודעת התובע למוסד על הגשת תביעתו, הוא זכאי ל-25% מהפיצויים המסתכמים לסך 829,492 X 25% = 207,372 ₪. 46. אשר על כן אני מחייבת את המועצה לשלם לתובע סך 207,372 ₪. בנוסף תישא המועצה בשכר טרחת עו"ד בשיעור 20% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ וכן תשלם את הוצאות המשפט, לרבות אגרת התביעה, ככל שיש יתרה כזו. חיוב המועצה במלוא האגרה, למרות הסכום שנפסק, הוא בגין גובה הנזק, לפני ניכוי רשלנות תורמת. התביעה נגד הקבלן נדחית. המועצה תשלם את הוצאותיו של הקבלן ושכר טרחה בסכום כולל של 15,000 ₪ כי טענותיה נגדו היו מועלות בהליכי צד ג' לו לא היה נתבע בתביעה. תאונות נפילהנפילה בעבודהנפילהנפילה מגובה / מסולם