נפילת עובד במטבח

התובע טוען כי עת עסק בעבודתו הרגילה, החליק ונפל במטבח בו עבד, כי הסתבר לו כי עובר לאירוע התאונה, בוצעו עבודות ניקיון במטבח על ידי עובדים אחרים, תוך שימוש במסיר שומנים וחומרי ניקוי אחרים, בעת שלא נכח במקום, ולא דווח לו על כך. להלן פסק דין בנושא נפילת עובד במטבח: פסק דין 1. התובע, יליד 1968, נפגע, לטענתו, בתאונת עבודה, ביום 2/10/2000, עת עבד כפועל בשירות הנתבעת 1. התובע טוען כי במועד הנ"ל, עת עסק בעבודתו הרגילה, החליק ונפל במטבח בו עבד, כי הסתבר לו כי עובר לאירוע התאונה, בוצעו עבודות ניקיון במטבח על ידי עובדים אחרים, תוך שימוש במסיר שומנים וחומרי ניקוי אחרים, בעת שלא נכח במקום, ולא דווח לו על כך (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעת 1 היא חברה המפעילה אולם חתונות בבית החייל בבאר-שבע ושימשה כמעבידתו של התובע במועדים הרלוונטים לכתב התביעה, והנתבעת 2 - היא מבטחת הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים. 3. הנתבעות הכחישו טענות התובע בטענה כי התאונה לא אירעה כלל או לא אירעה בנסיבות להן טען התובע, כי הוא מנסה להונות ו/או לרמות הנתבעות ולהוציא מהן כספים שלא כדין, כי הוא מנסה להטיל עליהן אחריות באשר לאירוע שאין להן ולא היה להן שום קשר אליו. עוד הכחישו הנתבעות כל טענות התובע באשר לנזקים שנגרמו לו. 4. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר א. ששון שקבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה בתובע נכות צמיתה בשיעור של 20% (לפי תקנת המל"ל). עוד הוסיף ד"ר ששון כי מאז התאונה נמצא התובע באי כושר מלא, ומוצדק, התייחס גם לנכותו התיפקודית (אף שברי כי עניין זה נתון לשיקול בית המשפט) וקבע כי אין צל של ספק כי התובע לא יוכל לשוב לעבודתו ויידרש לשיקום ולעבודה קלה ונוחה. 5. התובע נבדק על ידי ד"ר בנקוביץ', מומחה מטעם הנתבעות, שקבע כי נכותו הצמיתה עומדת על 10% - אך כי אין היא נובעת או קשורה לאירוע התאונה הנטען. ד"ר בנקוביץ' מציין כי התובע סבל מבעיות גב טרם התאונה. 6. אחר דיונים אחדים, ובמהלך שמיעת הראיות, הסכימו ב"כ בעלי הדין כי חוות דעת המומחים תוגשנה ללא חקירות נגדיות - וכך אכן הוחלט. לציין כי לא מונה מומחה מטעם בית המשפט. 7. מטעם התובע העידו הוא עצמו והעד אלחוג'רה חסן מטעמו, מטעם הנתבעות העיד מר מדר, הבעלים של הנתבעת 1. בעלי הדין הציגו מוצגים שונים מטעמם. 8. בהחלטתי מיום 6/2/07 הוריתי לבעלי הדין ליתן סיכומי טענותיהם בכתב, שכל אחד מהם לא יעלה על 5 עמודים. התובע אכן נקט כפי החלטתי, אך הנתבעות נתנו סיכומיהן, שלא במועד שנקבע, שהיקפם - 15 עמודים - בלא שהוגשה בקשה קודם, ודאי לא לפני שהותר להן לעשות כן, וודאי שלא לפי החלטתי מיום 6/2/07. ב"כ הנתבעות נדרשה להבהיר פשר התנהלותן - הבהרתה הוגשה - אך אין היא מתקבלת על ידי כראויה. לא מצאתי, סופו של שיקול, להיעתר לבקשת הנתבעת החלופית להגיש סיכומים מתוקנים - גם מתוך הצורך ליתן פסק הדין, גם מתוך שעיון, אפילו רופף, בפרוטוקול בית המשפט, היה מעלה כי היקף הסיכומים הוגבל. 9. כאמור לעיל - המחלוקות בין בעלי הדין הן גם באשר לאירוע התאונה עצמו, גם באשר למצבו הרפואי של התובע, וגם באשר לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מאירוע התאונה, ובפסק הדין אדון בכל אחת מן המחלוקות. שלב ראשון יקבע אם אכן אירעה התאונה כפי טענות התובע, שאם כן - תוכרע שאלת אחריותה של הנתבעת 1, שאם יקבע שאכן היא אחראית - יקבעו נכותו הרפואית, וגם התיפקודית, של התובע, וגם הפיצוי הראוי להיפסק לו. אירוע התאונה וחבות הנתבעות 10. לציין, ראשית, כי הנתבעות באו כנגד התובע בטענתן כי לא אירעה לו כלל תאונה כפי טענתו, אלא כי נפגע במקום אחר ובזמן אחר, דהיינו - כי גבו נתפס שעה שעבד בביתו בכפר חורה, עת הרים לבנים כבדות, והן טוענות כי עדות התובע בבית המשפט הותירה רושם בלתי אמין בעליל, וכך גם הפנו לסתירות, כביכול, שבין טענותיו בכתב התביעה, בעדותו הראשית ובחקירתו הנגדית. הנתבעות טענו עוד כי העבודה אותה ביצע התובע בעת קרות התאונה הנטענת על ידו הינה עבודה פשוטה ושגרתית, כי התובע, שהיה עובד ותיק ומנוסה, הכירה וידעה היטב ואף ביצע אותה פעמים רבות, ובה לא היה שום סיכון, כי היא סיפקה לעובדיה, לרבות התובע, הדרכות ונוהלי בטיחות, והנהיגה שיטת עבודה בטוחה, לרבות האזהרה באשר לסיכונים הכרוכים בעבודה בכלל ובעבודה הספציפית בפרט. טוענות עוד הנתבעות כי לא הייתה במעשיהן כל רשלנות שגרמה לקרות התאונה, כי אם יקבע כי אכן הן אחראיות - הרי אירעה התאונה רק בשל מעשיו של התובע, במיוחד לאור העובדה כי במקום קרות התאונה - לא היה שום מפגע או מכשול לרבות חומר שמנוני - וכי אם החליק התובע ונפל - הרי היה זה בשל חוסר תשומת ליבו ו/או חוסר זהירותו. לחילופין טענו הנתבעות כי לתובע רשלנות תורמת בשיעור גבוה ביותר לקרות התאונה. 11. מטעם התובע העידו, כאמור לעיל, הוא ופועל אחר, וכבר ייאמר, כי גם אם נתגלו סתירות, כאלה או אחרות - הרי אין הן סתירות היורדות לשורש ולמהות, ודאי אין בהן משום נימוק לדחיית גירסת התובע. יכול והייתי נדרשת יותר לטענת הנתבעות כאן, במיוחד לטענה כי למעשה לא היו דברים מעולם, כי התובע נפגע במקום אחר - אלא שהנה הוברר כי הבעלים של הנתבעת 1, הוא מר מדר, נתן בידי התובע, כמעט בזמן אמת, אישור כי אכן התאונה אירעה כפי גירסתו, דהיינו - כי החליק במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1 - וזאת לצורך הצגה במוסד לביטוח הלאומי, על מנת שהתובע יקבל זכויותיו שם. כאשר עומת מר מדר עם התנהלותו ופעולותיו בעבר - העיד, בהמשך לתצהיר עדותו הראשית, כי הוא סבור כי תביעת התובע היא שקרית, בגין אירוע שלא אירע כלל, גם לא בנסיבות להן טוען התובע, כי התובע הוא שמסר לו כי נתפס לו הגב שעה שעבד בביתו בכפר חורה והרים לבנים כבדות, כי התובע ביקש ממנו כי יגיש בשמו טופס הודעה למוסד לביטוח לאומי וכן לביטוח החיים בו היה התובע מבוטח - והוא הסכים לעשות כן בשל היחסים הטובים ששררו ביניהם. באת כוח הנתבעות מבקשת ליתן משנה תוקף לטענת העד מטעמה, באשר ליחסים הטובים ששררו בינו לבין התובע, שגרמו לעד לפעול כפי שפעל, בטענה כי הנה הנתבעת 1 גם המשיכה ודאגה לתשלום שכר התובע, בעת היותו בתקופת אי כושר. מר מדר עוד הוסיף, אף שהובהרה לו חומרת התנהלותו, מתוך שסייע, כפי גירסתו, לתובע, במעשה מרמה והונאה כלפי המוסד לביטוח לאומי, כי:- "לא אני חתום, אלא מנה"ח, אבל כל עובד שלי, גם היום, יגיד לי שהוא צריך מסמך לקופ"ח שהוא נפל אני אתן לו. למה לא. זה לא עולה כסף, אני יכול לעזור לבן אדם שהוא נפל, ולא חשוב איפה..." (עמוד 21 לפרוטוקול). מר מדר עוד החרה והוסיף כי רק כאשר הבין כי תביעת התובע עלולה לפגוע בו - העלה טענתו כי התובע לא נפגע כלל בתאונה במסגרת העבודה, וכדבריו:- "אם אתה אומר לי שאת הגירסה הזו העליתי לראשונה אחרי שהתברר לי שאני צריך לשלם השתתפות עצמית על פוליסת החבות מעבידים שלי, אני אומר שלאחר שהבנתי שהוא תובע אותי זה הרגיז כי זה שקר. בהתחלה הבנתי שזה רק כדי לקבל טיפול אז חתמתי לו, כדי שיקבל את האישור. לא עניין אותי..." (עמוד 21 לפרוטוקול). דהיינו - מנהל הנתבעת 1 מודה בפה מלא ומאשר כי אף שידע, לטענתו, כי אין מדובר בתאונה שאירעה במסגרת עבודתו של התובע אצל הנתבעת 1, הנה על מנת לסייע לו בהתנהלותו מול הביטוח הלאומי - היה מוכן "לשתף פעולה" ולחתום על אישור המופנה למוסד לביטוח לאומי, כמעביד, המאשר את גירסת התובע - אף שידע, לכאורה, כי הדברים אינם נכונים, ובמקום זה ייאמר, מתוך מה שהוברר, כי ראוי היה כי הנתבעות ובאות כוחן, תנקוטנה, משנה זהירות, בלשונן, כאשר הן באות ומנסות לייחס דווקא לתובע מעשה מירמה והונאה - ואינני מוצאת עוד להרחיב כאן, רק אציין - כי גם כאשר "נתגלה" לבעלי הנתבעת 1 - כי התובע הגיש תביעתו בבית המשפט, כאשר הוא טוען כי מדובר בתביעה שהיא שקרית - הנה לא מצא למסור הודעה מתאימה למל"ל, אולי גם למשטרת ישראל - ויש להתנהלות זו גם משמעות. אינני מייחסת כאן חשיבות מיוחדת לטענת ב"כ הנתבעות, גבי התנהלות מר מדר והנתבעת 1, ששילמו לתובע שכרו, גם אחר שנפגע, שבכך ניסו להצביע על אופיו הטוב של מר מדר וניסיונו לעזור לתובע - שהרי הוברר כי הכספים הללו הוחזרו לנתבעת 1 אחר שהתובע קיבל תשלומים מחברת הביטוח בה בוטח, ולמעשה הכספים ששולמו לו ניתנו לו כהלוואת ביניים. 12. כנגד גירסת התובע, שחוזקה בעדותו של מר אלחוג'רה חסין (אף שהאחרון לא היה עד לאירוע הנפילה עצמו, אלא היה נוכח במקום והגיע מיד אחר) - כי החליק באזור תעלת הניקוז אחר שעל הריצפה נשפכו חומרים מסירי שומנים - לא הציגו הנתבעות שום גירסה אחרת, לבד מהטענה כי התובע נפגע במקום אחר ובזמן אחר, ומכאן, ומתוך הודאת הנתבעת 1 באירוע התאונה, כפי גירסת התובע, באישור שנתן מר מדר למוסד לביטוח לאומי - אין לי אלא לקבוע כי התאונה אכן אירעה כפי גירסת התובע, וכאמור לעיל - אינני מתייחסת לסתירות הקלות עליהן ניסו הנתבעות לסמוך טענותיהן, למשל - אם רגלו של התובע התעקמה ובאיזה שלב. התובע העיד כי אכן היה עובד ותיק אצל הנתבעת 1, כי עסק במהלך עבודתו הרגיל, ניגש למקרר על מנת להוציא בשר, פנה לכיוון הגריל, שם הייתה קיימת תעלת ניקוז מכוסה ברשת, כי כשעבר סמוך לתעלה החליק, רגלו התעקמה והוא נפל. התובע העיד עוד כי אילו ידע כי ריצפת המקום נשטפה, וכי נשפכו נוזלים - לא היה עובר במקום בו עבר, כי הוא לא הוזהר על ידי מי מהעובדים כי נעשתה שטיפה, כי לא היה פיקוח ולא ניתנה אזהרה כי אין לעבור בשעת שטיפה של הריצפה, ואת עדותו חיזק מר אלחוג'רה, שעסק במועד האירוע בשטיפת כלים ובניקיון, שהעיד כי זכור לו כי ביום האירוע נעשה ניקיון במטבח ונשפכו חומרים מסירי שומנים על הריצפה, כי התובע קרא לו מיד אחר שנפל - והוא ניגש אליו וסייע בידו. כאמור לעיל, אישש התובע את גירסתו בחקירה נגדית. כאשר נשאל אם מטבע הדברים קיימים "דברים נוזליים" בתעלת הניקוז ומסביב לה השיב:- "לא. היה שם מסיר שומנים שלא היה צריך להיות שם". (עמוד 10 לפרוטוקול). וכאשר נשאל מדוע עבר במקום אם ידע שבתעלת הניקוז יש נוזלים, השיב כי לא חשב כי מה שנמצא שם הוא מסיר שומנים, ואם היה יודע לא היה הולך משם, וכי לא הייתה בידו דרך אחרת להגיע אל הגריל - לשם יועדו פניו. כאמור לעיל - בידי הנתבעות לא הייתה שום גירסה אחרת, לבד מהכחשה כללית, גם לא הובא שום עד מטעמה, לבד ממר מדר, אפילו לא נדרש להעיד אחיו של התובע, שלפי טענת מר מדר הוא זה שפנה אליו וביקש ממנו לסייע לו בתביעה השקרית שהוגשה למל"ל (עמוד 20 לפרוטוקול). 13. מתוך כל אלה אני קובעת כי התאונה אירעה כפי גירסת התובע, וכי הנתבעת 1 אחראית כלפיו כמעבידתו, והנתבעת 2 - כמבטחת הנתבעת 1. 14. אחריות הנתבעת 1 כמעבידה ברורה היא, לפי נסיבות התאונה, ואין להכביר בה - גם לפי ההלכה. אין חולקין כי הנתבעת 1 חבה כלפי התובע כמעבידתו, ובנסיבות שנקבעו כנסיבות התאונה - אינני מוצאת לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור כלשהו. כאן, כאמור לעיל, לא אכביר, רק אביא מדבריו של כבוד השופט ת. אור (כתוארו אז) בע"א 498/93, פורטונה סבן נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, תק-על­­­­ 93(4) בעמ' 127, דברים שאין מהם יפים לעניינו של התובע: - "6. עצם העובדה שפלוני החליק במקום עבודתו, אין בה לבדה ללמד על אחריות המעבידה להחלקה או לתוצאותיה. תיתכן החלקה ללא שהיה סיכון מיוחד כלשהו במשטח העבודה בו אירעה החלקה. לפיכך, נקבע לא אחת שהחלקה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על כך שהיא אירעה עקב התרשלות של האחראי להחזקת המקום בו היא ארעה (ע"א 683/77 ברוק נ' עירית תל-אביב-יפו, פ"ד לד(2) 157; ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם פ"ד לח(1) 72; ע"א 371/90 חמוד נ' רכבת ישראל (טרם פורסם)). ואולם, כשמדובר בסכנה שאינה נכללת בסיכוני יום יום אלא בסכנה של המצאות נוזל או חומר על משטח אשר יש בו לסכן את ההולכים עליו, על מחזיק המקום לנקוט אמצעים כדי למנוע או לסלק את הסכנה. כך הוא בודאי לגבי מעביד, החייב לספק לעובדיו מקום עבודה בטוח. במסגרת חובתו זו עליו לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות, ולהזהירו בפני סכנות קיימות, במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו היא מתבצעת (ראו ע"א 417/81 הנ"ל והציטוט שם מדבר השופט שמגר בע"א 235/80 ממן נ' בית החולים הפסיכיאטרי טלביה (לא פורסם)). 7. בעניינו הוכח גם הוכח שעקב אי שמירה על נקיונו של משטח העבודה נוצרה סכנת החלקה ומי מעובדי המעבידה אשר חובתו היתה לנקות את השומן שעל הריצפה - אשר עצם הימצאותו במקום צפויה היתה, כמבואר לעיל - לא דאג לכך. כפי שהוכח, הוטלה חובה על כל עובד המעביר בשר ממקום למקום להקפיד שאם נופל ליכלוך או מטפטף שומן ארצה עליו מיד לנקות את המקום. לפי עדותו של שגיא, הסכנה של המצאות שומן על הריצפה היתה ידועה, והיתה קשורה לסיכוני העבודה המבוצעת במפעל המעבידה. בין אם המשמעת בדבר חובת הניקוי לא היתה יעילה והאשמה להמצאות כתם השומן הייתה על אחד מעובדי המעבידה, ובין אם ההשגחה והפיקוח לא היו יעילים ולא מנעו את סילוק כתם השומן שהיווה סיכון לעובדי המעבידה, בכל אחד מאלה רובצת על המעבידה אחריות לסיכון שנוצר באולם הייצור, עקב המצאות כתם השומן במסלול הליכתה של המערערת. 8. המסקנה המתבקשת היא, שבין אם המעבידה עצמה התרשלה ובין אם התרשל מי מעובדיה, המעבידה חבה בנזיקין כלפי המערערת לפצותה על נזקיה כתוצאה מן התאונה. לאור מסקנה זו, אין צורך להכריע בשאלה אם הוכיחה המערערת גם את העילה של הפרת חובה חקוקה על ידי המעבידה, אשר נטענה על ידה. אזכיר, על כן, בתכלית הקיצור שנראה לכאורה שגם עילה זו עומדת לה (ראו סעיף 54 לפקודת הבטיחות בעבודה, על פיו "כל ריצפה, דרגה, מדרגות, מסדרון ומדרכת מעבר יהיו ממבנה טוב ויקוימו כראוי", והגדרת הדיבור "לקיים" בסעיף 1 לפקודה על פיו "במקום המיועד למדרך אדם - במצב המונע החלקה"). וכאמור בפסק הדין הנ"ל גבי הטענה לרשלנות תורמת, הנה גם כאן לא הוברר, ודאי לא הוכח, כי בהליכה רגילה של התובע יכול היה להבחין בכתם השומן, כי לא די בעובדה שיכול היה לצפות אפשרות שיהיו כתמי שמן מחומר נוזלי על הריצפה, כדי לקבוע שבזהירות סבירה היה יכול להבחין בו עובר להחלקתו עליו. כמו שם, גם בעניינו של התובע, הנה ניתן לקבוע כי הלך הליכה רגילה במסלול בו היה עליו לעבור במסגרת עבודתו, ולא הובאה שום ראיה על פיה ניתן לקבוע כי התובע נהג בחוסר זהירות כלשהי - ומכל אלה אין לייחס לו התנהגות רשלנית. נכות רפואית ותפקודית 15. כאמור לעיל - הונחו בפני בית המשפט שתי חוות דעת, האחת של ד"ר ששון שקבע נכות בשיעור 20% לצמיתות כתוצאה מהתאונה, שקבע עוד כי הפגימה הרפואית הנה ברורה לחלוטין, דהיינו - פריצת דיסק 5-4L מימין, שתחילתה בתאונה. לציין כי ד"ר ששון תיאר את מימצאי ה - CT שעשה התובע ב 12/01, כמדגימים בבירור "פריצה אדירה של דיסק..." - דהיינו התובע עבר אירוע טראומתי. לעומתו - מצא ד"ר בנקוביץ' כי התובע אכן סובל מנכות רפואית בעמוד שידרה מותני בשיעור 10% - אך כי נכות זו אינה נובעת או קשורה בתאונה. ד"ר בנקוביץ' מצא להעיר, ולסמוך מימצאיו בעובדה כי פנייתו הראשונה של התובע לעזרה רפואית נעשתה רק יומיים אחר התאונה הנטענת, אז התלונן על כאבים בפרק ירך ימין, נבדק ושוחרר באבחנה של מתיחת שרירים בירך ימין, כי תעודה ראשונה של נפגע בעבודה ניתנה לו רק ביום 10/1/00, וגם שם נרשם כי נחבל בברך ימין, כי עיון בתיקו הרפואי מעלה כי התובע סבל מבעיות גב גם טרם התאונה הנטענת, כאשר כבר ב 8/99 נרשמה אבחנה של כאבי גב חוזרים עם טיפול, בירור וחופשות מחלה, כך גם ב 8/00. ד"ר בנקוביץ' קובע עוד כי בהמשך בירור הדמייתי שבוצע אחר התאונה (כולל CT וMRI), הודגמו מימצאים ניווניים על רקע תהליך כרוני, כאשר אין ספק, לפי חוות דעתו, כי מדובר בתהליך כרוני ולא כתוצאה מתאונה חריפה. ד"ר בנקוביץ' מציין כי בתובע נעשו לפחות 2 צילומי רנטגן קודם אירוע התאונה - אך לא ציין מה נמצא בהם, והוא מציין עוד כי בצילומים שנעשו בתובע ב 9/00, כחודש לפני ארוע התאונה, אובחנו בו שינויים ניווניים בעמוד שידרה מותני. 16. כאמור במבוא לפסק הדין - הסכימו ב"כ בעלי הדין כי חוות הדעת תוגשנה בלא חקירות נגדיות. ב"כ התובע מבקש כי אאמץ את חוות דעתו של ד"ר ששון, ולחילופין - כי מימצאי המוסד לביטוח לאומי והנכות שנקבעה שם הם שיהוו בסיס להכרעה. במאמר מוסגר אומר כי טענות ב"כ התובע מקום זה מעניינות - אך אין להן בסיס משפטי מעוגן, לפחות לא כיום, כאשר ברי כי מימצאים הנקבעים במל"ל אין בהם להוות ראיה, כך גם לא ניתן היה להגיש את פרוטוקולי המל"ל, וברי כי אין מדובר בחוות דעת ערוכה כדין, גם לא ניתן לחקור את רופאי המל"ל אודות קביעתם. אחר עיון ושיקול חוות הדעת וטענות ב"כ בעלי הדין, גם מתוך שיקול המיסמוך שהוצג, ובמיוחד מתוך אישור הנתבעת 1 כי אכן התובע עבר אירוע תאונתי במסגרת שירותו אצלה, אני מוצאת לקבוע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע היא בשיעור 10%, כפי חוות דעת ד"ר בנקוביץ', ולקבוע כי היא כולה קשורה ונובעת מהתאונה נשוא התביעה. לציין עוד, ובהתייחס לאמור בחוות דעתו של ד"ר בנקוביץ' כי התובע התלונן בחדר המיון רק לפגיעה באזור הירך, כי גם ממכתב השחרור שניתן לו (4.10.00), עולה כי התובע אכן התלונן על כאבים בירך ימין, אך בבדיקה נמצאו בו גם רגישויות באזור הישבן מימין - כך שבהחלט ניתן למצוא רמז לפגיעה באזור עמוד השידרה התחתון, ולציין כי במסמך הנ"ל נאמר גם כי התובע חש בכאבים מספר ימים אחר הנפילה. המימצאים שנמצאו בתובע, גם בהדמיות, וגם אם בעברו הרפואי תלונות על כאבי גב, בגינם גם קיבל טיפול - מצביעים על אירוע טראומתי בעקבותיו לא יכול היה יותר התובע (ולטענתו זו עוד אחזור) לחזור ולהמשיך בעבודתו, מאז ועד היום - ולציין כאן כי המל"ל גם הכיר בפגיעה, גם בתקופות אי כושר, גם פסק נכויות זמניות. על אף "עברו הרפואי" של התובע, לא נעדר התובע מעבודתו (למעט מחופשות מחלה) ותמיד חזר לבצעה עד מועד פגיעתו בתאונה נשוא התביעה - מאז נעדר מעבודתו, שלפי טענתו לא יכול היה לשוב ולבצעה - וגם בכך יש אינדיקציה כי התובע עבר אירוע טראומתי שגרם לו לנכות. ועוד כאמור לעיל - הנתבעת 1 הכירה בתאונה וכי זו אירעה בנסיבות להן טען התובע - ובהודעה זו יש לחזק טענתו. 17. באשר לנכותו התיפקודית של התובע, ובהתחשב באופי עבודתו - שהיא פיזית מעיקרה, הכוללת הרמת ונשיאת משאות - אני מוצאת לקבוע כי זו עומדת גם על 10% לצמיתות, וזהו גם שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו - והרי אין לחזור ולהבהיר כי לשלושה מונחים אנו נדרשים, והם הנכות הרפואית, הנכות התיפקודית, והפגיעה בכושר להשתכר, וכך מצאתי לקבוע גם מתוך התנהלותו של התובע אחר התאונה ועד היום, משהעיד כי אין הוא יכול לבצע שום עבודה, בשום מקום, כאשר הוברר כי לא עשה כמעט דבר להקטין נזקיו, במובן זה שלא ניסה למצוא מקום עבודה המותאם לנכותו, ולא רק כך - אלא שאפילו סירב לכל טיפול רפואי שהוצע לו, גם לא ניתוחי, שהיה בו כדי להקל (כך נמצא באחד המסמכים הרפואיים שהוצגו כי סירב אפילו לטיפול פיזיוטרפי), שניתן להניח כי אילו היה ניתן לו טיפול - יכול היה לחזור ולעבוד בעבודה מתאימה, כי הנה ודאי לא ניתן לקבוע כי בשיעור הנכות הרפואית, ומגבלותיו של התובע - התוצאה האחת היא כי אין הוא יכול לחזור לחלוטין, עד סוף תוחלת ימי עבודתו, לעבודה כלשהי, ונראה כי בקביעת נכותו התפקודית ושיעור הפגיעה בכושר השתכרותו כפי שנעשתה לעיל - יש משום איזון ראוי בין טענותיו, לטענות הנתבעות באשר להתנהלותו. 18. לציין כי כאן גם התחשבתי ושקלתי את טענות הנתבעות גבי עדותו של התובע שניסה להחסיר, להמעיט ולצמצם בעברו הרפואי, במגבלות מהן סבל בעבר, כאשר הוברר כי בניגוד לדברים שהעיד (ולא זכר כפי טענתו) - גם קיבל טיפול בעבר, בזריקות, בשל כאבי גב, אלא שבכל אלה, ושוב כאמור לעיל - לא היה כדי להוציאו ממעגל העבודה - מה שנגרם לו כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. הנזק 19. בפסיקת הפיצוי לתובע - יש להתחשב בטענות הנתבעות באשר להתנהלותו מאז התאונה ועד היום, משלא חזר לעבודה כלשהי, אף אם נכותו היא בשיעור שנקבע, סירב לכל טיפול רפואי, בין ניתוחי ובין פשוט יותר, וכאמור לעיל סירב אפילו לטיפולי פיזיוטרפיה, לא פנה לשיקום או להסבת מקצוע, ועשה, למעשה, ממה שנגרם לו בתאונה - קרדום לחפור בו, מבלי שעשה דבר להקטין, כפי חובתו, ולו במעט, את נזקיו. לציין כאן כי התובע, במילים מפורשות, העיד כי לא שוחח עם מעסיקו על האפשרות כי ישוב לעבודה, אפילו לא לעבודה קלה יותר, וכאשר נשאל בבית המשפט אם בנכותו אין הוא יכול לשוב ולעבוד כטבח - השיב כי אכן הוא יכול לעבוד בעבודה קלה, כמנהל מטבח או שף - אף כאמור לעיל - לא נקט בשום מאמץ, אפילו לא קטן, לנסות ולהשתלב בשוק העבודה - גם במגבלותיו. בנכות שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה, גם אם היא מתווספת לחוליים מהם סבל בעבר - אין כדי להוציאו משוק העבודה, וניתן להניח כי במאמץ סביר - יכול היה לשוב ולהשתלב בעבודה כלשהי, במגבלותיו, וודאי אין להטיל על הנתבעות את החובה לפצותו, כטענותיו, משכאמור לעיל - לא נקט דבר על מנת להקטין נזקיו. מתוך כל אלה, ומתוך שיעור הנכות הרפואית, גם התפקודית, גם שיעור הפגיעה בכושרו להשתכר, כפי שנקבעו לעיל, ומתוך התנהלותו של התובע ונסיבותיו, גם מה שהוברר אודותיו, ומצבו הרפואי טרם התאונה - ראוי, לשיטתי, לפסוק לו פיצוי גלובלי, החל מתום תקופת אי הכושר ועד הגיעו לגיל 67 (לציין בפני ב"כ התובע כי גיל הפרישה שונה ל - 67 - ראה סעיף 7 (ד) לסיכומיו). הפיצוי הגלובלי כאן ייפסק גם בהתחשב בשכרו המשוערך של התובע (לפי חישובי בא-כוחו בסיכומי טענותיו) בשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו כפי שנקבע לעיל, בהפסדי השכר לעבר (ומשלא קיבלתי הטענה כי בנכותו היה כדי לגרום להוצאתו כליל ממעגל העבודה, ובמשך 6 שנים אחר קרות התאונה), ובהפסד הראוי להיפסק לו בגין נזקיו כאן לעתיד. 20. התובע ביקש לפסוק לו בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל) כפליים מהסכום שהיה מתקבל אילו נעשה חישוב לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, לפי 20% נכות, ואילו הנתבעות סבורות כי יש לפצותו כאן - רק בשיעור של 5,000 ₪. כפי שנאמר לא אחת - נוסחת החישוב שבחוק הפיצויים הנ"ל - אינה יפה לחישוב הפיצוי הראוי כאן, בתאונה מסוג זו שאירעה לתובע, שייפסק לו - על פי שיעור נכותו, ובהתחשב בגילו, עבודתו קודם התאונה, התנהלותו. 21. באשר לפיצוי המגיע לתובע בגין הוצאות רפואיות ואחרות, לרבות בגין עזרת צד ג', בעבר ובעתיד - ויתר, למעשה, התובע על הפיצוי כאן בסיכומי טענותיו - ומשום כך לא ייפסק לו תחת פריט זה. 22. כאמור לעיל - לא מצאתי לחייב התובע באשם תורם בשיעור כלשהו. 23. מסכום הפיצוי שיתקבל - ינוכו תגמולי המל"ל שקיבל התובע, בגין התאונה, בסכומם המשוערך, כפי הסכום המצויין בסיכומי הנתבעות. הפיצוי 24. מתוך כל האמור והמקובץ, אני פוסקת לתובע, הסכומים הבאים: הפסד שכר לעבר 24.1 בגין 6 חודשי אי כושר, לפי השכר הנומינלי, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית - וכפי חישובי התובע בסיכומי טענותיו, סך של - -.34,760 ₪ הפסד שכר מאז תום תקופת אי הכושר ועד לגיל 67 24.2 כפי האמור בסעיף 19 לעיל, ייפסק כאן סכום גלובלי, בהתחשב בשכרו המשוערך של התובע, בשיעור שנקבע כפגיעה בכושר השתכרותו, וביתר הנתונים הדרושים שיקול, סך של - -.80,000 ₪ פיצוי לא ממוני (כאב וסבל) 24.3 בהמשך לאמור בסעיף 20 לעיל, סך של - -.60,000 ₪ סך הכל -.174,760 ₪ ניכויים 25. מתוך סכום הפיצוי יש לנכות את שיעור תגמולי המל"ל המשוערכים שקיבל התובע בגין התאונה , סך של 107,514 ₪ (כפי סיכומי הנתבעות, בהנחה שחישוביהן הם הנותנים). סוף דבר 26. סך הכל אני מחייבת הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה סך של 67,246 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עוד אני מחייבת הנתבעות בהוצאות לאוצר המדינה, בגין מחדלן בהגשת סיכומי הטענות, וכאמור בסעיף 8 לעיל - סך של 2,500 ₪ שישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן - ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 27. מזכירות בית המשפט תשגר עותק פסק הדין בדואר רשום לב"כ בעלי הדין.נפילה