בית המשפט פסק לתובעת סכום של 117,000 ₪ בגין נשיכת כלב. להלן פסק דין בנושא נשיכת כלב בפנים: כללי 1. התובעת, ילידת 1979, ננשכה בפניה ביום 18.9.01 על ידי כלבו של הנתבע 1, אשר היה מבוטח בעת הרלוונטית בביטוח אחריות כלפי צד שלישי אצל הנתבעת 2. בהתאם לסיכום טענותיהם, הנתבעים אינם חולקים על חבותם לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה. המחלוקת היא לעניין גובה הנזק. הפגיעה והנכות הרפואית 2. הנכות הרפואית שנטענה על ידי התובעת היא נכות בתחום הפלסטי. שני הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר עמוס לויאב מיום 1.12.02, לאחר בדיקה שערך לתובעת מיום 28.11.02. ד"ר לויאב קבע כי לתובעת נותרו שלוש צלקות. האחת, צלקת קשתית במרכז לחי ימין באורך של 3.5 ס"מ וברוחב 0.5 ס"מ, בהירה ושקועה מתחת לפני העור ויוצרת בלט במרכז הקשת. השנייה, צלקת באורך 1 ס"מ אלכסונית במרכז הלחי מימין, בגובה פני העור וצבעה אדמדם. השלישית, צלקת שטוחה בהירה מפני העור באורך 1.5 ס"מ וברוחב 0.3 ס"מ על גבי העפעף העליון מימין. ד"ר אליאב קבע בחוות דעתו כי הצלקות שנותרו לתובעת בפניה גרמו לה 15% נכות צמיתה על פי סעיף 75(2) ב-ג לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הבטוח הלאומי"). 3. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של פרופ' דן מלר מיום 15.2.04, לאחר בדיקה מאותו היום. פרופ' מלר תאר את ממצאיו וכן התייחס לחוות דעתו של ד"ר לויאב. בהתאם לממצאיו של פרופ' מלר לתובעת נותרה צלקת קשתית שאורכה כ- 4 ס"מ בלחי ימין, ימינה לקפל הטבעי שבין הנחיר לזווית הפה, צבע הצלקת כצבע העור ובקטע העליון שלה היא שקועה מעט מפני השטח. העור סביבה שטוח ולא קיימת התבלטות של רקמה בצדי הצלקת, הצלקת אינה רגישה למגע. פרופ' מלר קבע כי מעבר לצלקת זו לא נראות צלקות נוספות. פרופ' מלר ציין כי לאחר שהתובעת הפנתה את תשומת לבו הבחין במקום נוסף בלחי בו קיים פס זעיר, אשר ייתכן ושם הייתה פעם צלקת כפי שתאר ד"ר לויאב. כמו כן ציין כי בעפעף הימני העליון קיים פס אופקי קטנטן אשר בקושי נגלה לעין ואלמלאי הפנתה התובעת את תשומת לבו לכך לא היה מבחין בו. פרופ' מלר הסביר כי ממצאיו של ד"ר אליאב אשר תוארו בחוות דעתו אינם תואמים במלואם את המצב בעת שפרופ' מלר עצמו בדק את התובעת, דבר המוסבר גם בחלוף הזמן בין שתי הבדיקות. פרופ' מלר קבע כי הצלקת שנותרה בלחי התובעת מקנה לה נכות של 5% על פי סעיף 75(2) א-ב לתקנות הבטוח הלאומי. 4. בישיבת קדם המשפט מיום 2.6.04 הסכימו הצדדים להעמיד את הנכות הרפואית על 10% וניתן לכך תוקף של החלטה. למרות הסכמה זו על שיעור הנכות מצאתי לנכון להתעכב מעט על תאור הצלקות כפי שניתן על ידי שני המומחים כיוון שתיאור זה ובחינת הצלקות שנותרו לתובעת חשוב לצורך המשך הדיון בשאלת הפיצוי המגיע לתובעת בראשי הנזק השונים. התובעת צרפה תמונות של פניה שצולמו מקרוב וכן התרשמתי ממראה פניה בעת עדותה בבית המשפט, כאשר הופיעה ללא איפור. אציין כבר עתה כי לאחר התרשמותי הישירה מהתובעת ובחינת התמונות שצורפו אני מסכימה עם תאור הצלקות כפי שניתן בחוות דעתו של פרופ' מלר, לאמור, מדובר בצלקת קשתית באורך של כ- 3.5 ס"מ - 4 ס"מ בלחי ימין, בצבע העור, ללא התבלטות של העור לצידה. שתי הצלקות הנוספות אשר תוארו על ידי ד"ר אליאב אינן נראות במבט רגיל ומקובל עלי תאורו של פרופ' מלר כי מדובר בפסים זעירים אשר כמעט ולא נראים. לעניין זה יש לציין כי גם התובעת, בעדותה, התייחסה לנזק שנגרם לה בעיקר כאל צלקת אחת ולא כאל מספר צלקות (וראה למשל עמ' 26 לפרוטוקול שורה 4, עמ' 27 שורה 4, עמ' 28 שורה 23-25) וציינה שיש צלקות נוספות והדבקות "שלא רואים מרחוק אלא רק בעין" (עמ' 29 שורה 13). 5. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא לעניין הנכות התפקודית שנגרמה לתובעת בשל הצלקת. דומה שגם ב"כ התובעת מודעת לכך שצלקות מסוג זה, בדרך כלל, אינן גורמות לנכות תפקודית ואין מקום לפיצוי בראש נזק של אבדן כושר ההשתכרות, אלא שהטענה היא כי בענייננו מקרה מיוחד. נטען כי התובעת הייתה סטודנטית למשחק עובר לאירוע וכי עקב התאונה והצלקת שנגרמה לה נפגם כושר השתכרותה כשחקנית. הנכות האסתטית, כך נטען, מהווה בענייננו נכות תפקודית, לאור מקצועה המיועד של התובעת. הראיות 6. מטעם התובעת העידה היא לעצמה. מטעם הנתבעים לא הובאו ראיות מעבר למסמך נ/1. מעדותה ומחקירתה הנגדית של התובעת ומהמסמכים שהוגשו עלו העובדות אשר תתוארנה להלן. 7. התובעת למדה בתיכון מקיף ראשון לציון במגמת תיאטרון ועשתה, לטענתה, בגרות בתיאטרון (לא הוצגו מסמכים תומכים). התובעת ציינה כי "הציון שלי בתאטרון היה טוב, יתר הציונים לא היו טובים" (עמ' 33 שורות 1-3). לאחר מכן התגייסה לצה"ל אך לא ניסתה להתקבל לתיאטרון צה"ל ושירתה במשמר הגבול: "אותי לא עניין ללכת לתיאטרון צה"ל...זה דבר לא רציני" (עמ' 14 שורה 9). היא השתחררה מצה"ל בנובמבר 1999 לערך. החלה לעבוד באבטחה ולאחר מכן בבית מלון, במחלקת הזמנות. שם עבדה גם במועד האירוע וגם אחריו. במקביל נרשמה לסדנת משחק בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. הוצגה קבלה מיום 6.4.00 בגין שכר לימוד לסדנת המשחק. לא הוצגה תעודה וגם לא הוצג אישור כלשהו על סיום הסדנה - התובעת העידה כי "לא מקבלים תעודות" (עמ' 16 שורה 10). 8. לעניין סדנת המשחק, התברר בחקירה הנגדית של התובעת, כי בבית הספר של יורם לוינשטיין יש שלושה מסלולי לימוד: סדנה, מכינה ומסלול לימודים תלת שנתי. התובעת בחרה ללמוד, כאמור, בסדנה. מדובר בסדנה של ארבעה חודשים, יום בשבוע, כל יום 4-5 שעות (עמ' 16 שורות 11-12). התובעת הסבירה כי בחרה במסלול זה "כדי לחזור לעניינים. שנתיים לא הייתי בתחום" (שם, שורה 18). לא הובאה ראיה לגבי המועד בו סיימה התובעת את הסדנה וגם לא הובאה ראיה על סיום הסדנה. מעדותה של התובעת ומהאמור לעיל ניתן להבין שהלימודים הסתיימו במחצית השניה של שנת 2000. במועד האירוע, אם כן, לא למדה התובעת לימודי משחק כלשהם וגם, כאמור, לא עסקה בעבודה בתחום זה. 9. בשנת 2002 וכשנה לאחר הארוע נרשמה התובעת למכינה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. הוצגה קבלה בגין שכר לימוד למכינת ערב תשס"ג מיום 13.8.02. התובעת אישרה כי "מכינה זה לקראת לימודים שאתה עוד לא מוכן ללימודים לכן עושה מכינה" (עמ' 18 שורות 14-15). התובעת העידה כי סיימה את המכינה אך, שוב, לא הוצגה תעודה או אסמכתא אחרת לכך. 10. בהתאם לתצהירה, נסעה התובעת לאחר מכן לחו"ל על מנת ללמוד לימודי משחק בניו-יורק. בסופו של דבר לא למדה וחזרה לארץ. עם חזרתה נרשמה למספר בתי ספר למשחק (הוצגו קבלות משנת 2003 על דמי הרשמה לשנת תשס"ד במכללת סמינר הקיבוצים ובסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב). לבית הספר למשחק בית צבי לא התקבלה. בסופו של דבר החלה התובעת בשנת 2003 ללמוד לימודי משחק בבית הספר לאומנויות הבמה של סופי מוסקוביץ. התובעת סיימה שתי שנות לימוד מתוך מסלול תלת שנתי. גם על כך לא הוצגה תעודה או אסמכתא. התובעת לא המשיכה את לימודיה כי, לעדותה, בית הספר נקלע לקשיים כלכליים, למרות שחבריה ללימודים המשיכו ללמוד גם בשנה השלישית. התובעת ציינה כי במסגרת לימודיה השתתפה בהצגות, לרבות בתפקיד ראשי בהצגה ליזיסטרסה (עמ' 25). 11. לאחר שעזבה את בית הספר של סופי מוסקוביץ, ביולי 2005, החלה התובעת ללמוד שיעורים פרטיים אצל מורה למשחק בשם ליאת ביין. התובעת ציינה שמדובר בקורס של שלושה חודשים, פעם בשבוע. התובעת ציינה כי סיימה קורס אחד ונרשמה לקורס נוסף, למתקדמים. 12. התובעת השיבה כי לא פנתה לסוכן על מנת שתימצא לה עבודה בתחום המשחק ולא הייתה רשומה אצל סוכן כלשהו. הסיבה לכך, בין היתר, לדבריה, בשל כללי האתיקה שאינם מאפשרים לה לעשות זאת בתקופת לימודיה (עמ' 25 שורות 14 ואילך). לאחר סיום לימודיה ועד יום עדותה לא פנתה לסוכנים, לטענתה, בגלל הצלקת (עמ' 27 שורה 4). גם "בוק" עדיין לא הכינה לעצמה. לגבי אפשרות פניה ישירה לאודישנים, ללא סוכן, או לתיאטרון - כדי למצוא עבודה - השיבה התובעת כי לא עשתה כן עד ליום עדותה (עמ' 31 שורות 18 ואילך). 13. התובעת ציינה בחקירתה הנגדית כי היא סובלת מ"דיסלקציה של הבנת הנקרא והבנת הנשמע". היא ציינה כי צריך להסביר לה כמה פעמים כל שאלה, כי לפעמים היא אינה מבינה "ואני צריכה שיסבירו לי שוב או שאני קוראת ספר ולא מבינה" (עמ' 12). 14. התובעת ציינה כי מבנה גופה אינו מתאים לכל תפקיד: "אני צריכה להוריד 4-5 קילו וגם היום...זה מפריע לסוגי תפקידים. אם הייתי 4-5 קילו פחות ויש תפקיד שאני מתאימה לו אך יש לי משקל עודף ואם אוריד יש יותר מגוון תפקידים אם אהיה יותר רזה" ( עמ' 28 שורות 10-16) וכן, לגבי התפקיד אותו גלמה בהצגה ליזיסטרטה: "התאמתי בגלל שאני קצת יותר רחבה והיא צריכה להיות יותר מבוגרת ואני יודעת לעשות קול של אישה יותר מבוגרת" (עמ' 26 שורות 9-11). עוד ניתן ללמוד מעדותה של התובעת כי לא התאימה לכל מגוון תחומי אמנויות הבמה: "לא הלכתי גם לבית צבי כי שם הוא מתעסק במחזות זמר וכישורי השירה שלי לא התאימו" (עמ' 17 שורות 13-15). 15. לאחר האירוע נעדרה התובעת שבועיים מעבודתה בבית המלון (עמ' 15 שורות 12-15). בהמשך עבדה התובעת במלצרות במספר מסעדות וכמזכירת ארגון שחקני כדורגל, שם גם עבדה כאשת מכירות לעיתון הפנימי של הארגון. טענות הצדדים 16. עיקר טענות התובעת נסמך על כך, כאמור, שנגרמה לה נכות תפקודית וגריעה מכושר השתכרותה כשחקנית עקב הצלקת שבפניה. לעניין העבר - התובעת טענה בתצהירה כי סמוך למועד התאונה נבחרה להשתתף בתפקיד קטן בצילומים לסרט "ג'יימס בארץ הקודש" אך עקב האירוע נבצר ממנה להשתתף בצילומים. התובעת טוענת להפסד שכר של 6500 ₪ בגין כך. לא הובאה כל אסמכתא קבילה לנושא זה. 17. עוד טוענת התובעת, כי מאז האירוע ועד ליום עדותה לא הוזמנה להשתתף בצילומים לסרטים או לפרסומות ובכך נגרם לה הפסד השתכרות. התובעת טוענת כי נאמר לה שהצלקת מקשה על בחירתה להשתתף בצילומים. בתצהירה טענה כי "בשל הצלקת כשלו כל נסיונותי להשתלב כשחקנית קולנוע וטלוויזיה וכן להשתתף בסרטי פרסומת, או כל עבודה בתחום אמנות הבמה התואמת את כישורי ואת מאוויי, דבר העלול לפגוע בצורה משמעותית ביכולתי לעסוק ולהשתלב בתחום אמנות הבמה בעתיד, מקצוע אליו שאפתי וייעדתי את עצמי". יש לציין כי לא הוצגו אסמכתאות קבילות לעניין ניסיונות כלשהם שכשלו ולא הובא כל עד להעיד כתמיכה לטענות אלו למרות שבשלבים שונים של המשפט הוגשו מכתבים והוגש תצהיר. עורכי המכתבים והתצהיר לא הגיעו להיחקר על מכתביהם והתצהיר ובשל כך נמשכו מחומר הראיות. 18. ב"כ התובעת בסיכומיה טוענת כי סיכוייה של התובעת להתמודד על קבלת תפקידים ולזכות בהם קשים שבעתיים לאור הצלקות והפגיעה בפניה ובביטחונה העצמי ובגין כך יש לפסוק לה פיצוי בגין הפסדי שכר על פי נכות תפקודית של 10%, בהתאם לנכותה הרפואית. 19. ב"כ הנתבעים בסיכומיו טוען כי היות עדות התובעת עדות יחידה פועלת לחובתה בענייננו וכי לא הוכחה כלל יכולתה לעבוד כשחקנית או הגבלה כלשהי של אותה יכולת עקב האירוע. נטען כי התובעת לא ניסתה כלל להתקבל לעבוד בתחום התיאטרון, לא למדה לימודים רציניים ולא הצביעה אפילו על מקום עבודה אחד בו נדחתה עקב הצלקת. נטען כי בנסיבות אלו אין התובעת זכאית לפיצוי בראשי נזק נוספים מעבר לזה של כאב וסבל. הנכות התפקודית ופיצוי בשל אבדן כושר ההשתכרות - דיון 20. ההלכה היא, כידוע, כי הנכות הרפואית שנגרמת לאדם עקב פגיעתו פגיעת גוף אינה זהה לנכות התפקודית. הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם למגבלות התפקודיות שנגרמו לנפגע כתוצאה מהנכות הרפואית. בית המשפט נותן דעתו לגילו של הנפגע, השכלתו, ניסיונו, עיסוקו לפני התאונה, לשאלה אם היה לו מקצוע לפני התאונה ולאפשרות שלו להמשיך לעסוק במקצועו לאחר התאונה. יש התייחסות גם למצב התעסוקה בשוק ולנסיבות נוספות. מדובר בקביעה סובייקטיבית לנפגע מסוים. ראה: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792. 21. צלקות, כאשר אין מדובר בצלקות קלואידיות חמורות וכואבות וכאשר אין מדובר בצלקות נרחבות או גסות ומכוערות במיוחד, לא תשפענה בדרך כלל על הנכות התפקודית. עם זאת, כאשר מדובר בנפגע אשר מקצועו הוא מקצוע אשר המראה, היופי והאסתטיקה הם חלק אינטגרלי ממנו וחיוני לו, ודאי שתהא לכיעור הנגרם עקב צלקת נפקות תפקודית. ואכן, בית המשפט העליון בדונו בפיצויים המגיעים לשחקנית מוכרת, לה נגרמו צלקות בפניה עקב נשיכת כלב, צלקות אשר הותירו נכות רפואית של 20%, קבע כך: "המשיבה...היא אמנית מוכשרת, שחקנית, ששמה ידוע בציבור והיא הופיעה כבר לפני האירוע בהצגות רבות בתיאטרון ובסרט עלילתי אחד. הצלקות המכערות בפניה ...פגעו קשות ביופיה ובבטחונה העצמי, שהם נכס חשוב לשחקנית במה כלשחקנית קולנוע". ע"א 577/88 מירון נ' רזיה ישראלי, פ"ד מו(2) 286). ראה עוד לעניין זה: ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 138. ת.א (ת"א) 1717/94 אוחנונה נ' כלל (מאגר "נבו"); ת.א (י-ם) 298/94 מיכל גל נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (מאגר "נבו"); ד' קציר פיצויים בשל נזקי גוף (מהדורה חמישית, תשס"ג) כרך א', עמ' 221; ת.א (ת"א) 1757/01 כהן רונית נ' לחיאני ,תק-מח 2004(3) 4566; ת.א.(י-ם) 1047/99 עווידה נ' מגדל בע"מ ואח' (מאגר "נבו"). 22. על התובעת, אם כן, להוכיח כי, בנסיבותיה המיוחדות, הצלקת שבפניה גורעת מיכולת ההשתכרות שלה. לצורך כך יש להשתכנע כי אלמלא הצלקת הייתה התובעת עובדת ומשתכרת יותר מהשתכרותה כיום ובעתיד. התובעת טוענת, כאמור, כי מטרתה הייתה להשתלב בתחום המשחק ואומנויות הבמה וכי בשל הצלקת היא לא הצליחה בכך עד היום ונפגמו סיכוייה לעשות זאת בעתיד. נבחן טענה זו. 23. ראשית, יש לציין, כפי שהתובעת עצמה ציינה בעדותה, כי תחום המשחק אינו תחום "מסודר", עם תבנית לימודים והשתכרות מובנית (ראה עמ' 17). מדובר בתחום בו אין כללים ברורים, מובנים וחד משמעיים לגבי יכולת השתכרות ובו רב הנסתר על הנגלה. לא כל מי שלומד משחק אכן מצליח לעבוד כשחקן, רמות ההשתכרות הן שונות, יש שחקנים אשר מצליחים לעבוד ולהשתכר ואף להתפרסם גם ללא לימודים פורמליים ויש כאלו שלמדו בבתי ספר מוכרים וטובים אך לא מצליחים להשתלב בשוק. מדובר בשוק מוצף ותחרותי, כפי שאף התובעת עצמה הודתה (עמ' 20 שורות 2-11). הצלחה בתחום אומנויות הבמה תלויה בפרמטרים רבים ומגוונים והיא אינה מובטחת. בין פרמטרים אלו כלולים לא רק המראה החיצוני, אשר יתכן ואינו מהותי בכל תחום ותחום במשחק, וגם לא ההכשרה המקצועית המסודרת, אלא גם פרמטרים אחרים כמו כשרון משחק, יכולות בימתיות שונות, כריזמה בימתית, פוטוגניות מול מצלמה - אם מדובר בצילומי קולנוע או פרסומות - וגם מזל. כל הערכה, אם כן, לגבי יכולת השתכרות עתידית בתחום המשחק למי שעדיין לא התחיל ולא הצליח לעבוד בתחום היא בעייתית לכשעצמה. זאת ועוד. קשה גם לקבוע חד משמעית כי משכורתו של שחקן תמיד תהא משכורת גבוהה יותר ממשכורת בתחומים אחרים, אשר אין חולק כי צלקת אינה מהווה מגבלה תפקודית עבורם. יש להוסיף ולציין כי לא הובאו כל ראיות לעניין השתכרות שחקנים בתחומים שונים. 24. לבעייתיות זו נוספים, במקרה של התובעת, מספר סימני שאלה נוספים. ראשית, התובעת לא הציגה כל תעודה על סיום לימודים מסודרים כלשהם בתחום. היא עצמה העידה כי עברה מספר מקומות והדבר מראה כי ניסתה לחפש את מזלה במקומות שונים. שנית, לא הובאו ראיות על השתכרות כלשהי בפועל בתחום המשחק אף לפני התאונה. יש לזכור כי התובעת השתחררה מצה"ל בשנת 1999. האירוע היה בספטמבר 2001, כשנתיים לאחר שחרורה. היא עברה סדנת משחק קצרה בשנת 2000. התובעת העידה כי חלומה מאז ומתמיד היה להשתלב בתחום המשחק. מדוע לא ניסתה התובעת מיד לאחר שחרורה מצה"ל, או לחילופין לאחר סיום הסדנה, לממש את החלום ולהשתלב באופן כלשהו בתחום? מדוע לא פנתה לסוכן או סוכנות או לאודישנים כבר אז? ואם כן - מדוע לא הצליחה לקבל תפקידים עוד לפני האירוע? התובעת עבדה בעבודות מזדמנות שונות עד האירוע וגם לאחריו, לא בתחום המשחק ולא בעבודות אשר היופי והאסתטיקה הם חלק אינטגרלי מהם. לאחר האירוע לא חל כל שינוי בהשתכרותה אלא להפך, היא המשיכה לעבוד במלון, אחר כך בתחום המלצרות, שם התקדמה לתפקיד של אחראית משמרת, וכן התקבלה לעבוד כמזכירה. 25. שלישית. לתובעת אכן חזות נאה והיא בעלת בטחון עצמי אך, יחד עם זאת, כפי שהיא עצמה העידה, יש לה מספר מגבלות אשר יכולות להפריע לה להשתלב בתחום המשחק, כאשר אולי לא כל קשת התפקידים והאפשרויות פתוחים בפניה, גם בהתעלם מהצלקת. כך, לתובעת קשיים בהבנת הנקרא והנשמע אשר עשויים להשפיע על יכולותיה כשחקנית - מקצוע אשר דורש לרוב יכולות הבנה, לימוד ושינון טכסטים במגבלות זמן. מבנה גופה אינו מאפשר לה לגלם כל תפקיד וכל דמות. כמו כן, התובעת עצמה העידה כי כישורי השירה שלה אינם מתאימים לתחומי משחק אשר דורשים כשרון כזה. 26. גם הטענה כי התובעת נדחתה בשל הצלקת ואינה מוצאת עבודה בתחום - בעייתית. לא הובא שמץ של ראיה בעניין זה למעט עדות התובעת, המהווה עדות בעל דין יחידה ולא ניתן לתת לה משקל מכריע. הימנעות התובעת מהבאת עדים לעניין זה, כבמיוחד כאשר היה ניסיון להגיש מכתבים ותצהיר בעניין - אשר נמשכו מהתיק - פועלת גם כן לחובתה, על פי ההנחה כי אם היו מובאים העדים לעדות הייתה עדותם תורמת דווקא לערעור גרסתה. מעדות התובעת עולה כי התובעת כלל לא ניסתה להשיג עבודות בתחום - היא לא פנתה לסוכן, לא פנתה באופן עצמאי לגורמים שונים על מנת להשיג תפקיד כלשהו ולא ניגשה לאודישנים. היא עצמה העידה כי ככל שמדובר בהופעה בתיאטרון, הרי שלאחר איפור מקצועי - הצלקת כמעט ואינה נראית (עמ' 29 שורות 15-18). 27. עם זאת, אין להתעלם מכך שלתובעת אכן נותרה צלקת בלחייה, אשר גם אם אינה בולטת למרחק ואינה פוגמת בחזותה החיצונית באופן בולט, הרי שבמבט בוחן מקרוב ניתן לראותה. הצלקת אכן עשויה לגרוע מהאטרקטיביות של התובעת לעניין מלוי תפקידים מסוימים בתחום המשחק או לעניין השתתפות בפרסומות. בשל הבעייתיות שתוארה לעיל ובשל הקושי לקבוע ולכמת את סיכויי התובעת לעבוד ולהשתכר בתחום המשחק גם אלמלא הצלקת, לרבות גובה ההשתכרות האפשרי, איני רואה לנכון לקבוע קביעה חדה לגבי הנכות התפקודית שנותרה לתובעת ואני סבורה כי בענייננו ראוי להעניק לתובעת פיצוי גלובלי בשל הפסדי השתכרות בעתיד. אני מעריכה פיצוי זה בסכום של 60,000 ₪. כאב וסבל 28. אני מעריכה את הפיצוי המגיע לתובעת בגין כאב וסבל, בנסיבות העניין, בסכום של 52,000 ₪. נזק מיוחד והוצאות נוספות 29. התובעת לא הוכיחה הפסדי השתכרות בעבר, שהם נזק מיוחד הטעון הוכחה. כמו כן לא הוכחו הוצאות נסיעה בעבר, גם הן נזק מיוחד הטעון הוכחה. 30. בגין הוצאות איפור בעבר ובעתיד אני רואה לנכון לפסוק לתובעת סכום כולל של 5000 ₪. סיכום 31. בסיכומו של דבר, ישלמו הנתבעים לתובעת סכום של 117,000 ₪. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ. כמו כן ישאו הנתבעים בהוצאות המשפט לרבות שכר מומחים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת כל הוצאה ועד ליום התשלום בפועל.כלבבעלי חייםנשיכת כלב / תקיפת כלב