להלן פסק דין בנושא תביעת פיצויים בגין עיקול חשבון בנק ללא הצדקה: פסק דין 1. התובע הגיש כנגד הנתבעת תובענה כספית, לתשלום פיצויים בסך של 25,000 ₪, בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל הליכים משפטיים שננקטו ע"י הנתבעת, בזק בינלאומי בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר במסגרתם עוקל חשבון הבנק שלו, ללא הצדקה כדין, ובשל חוב של אדם אחר. 2. בשנת 2002, פנתה הנתבעת לתובע באמצעות בא כוחה, בדרישה לתשלום חוב, בגין שימוש בקו בזק, שהיה לכאורה בשימוש התובע. התובע טען בפני עורך הדין, כי לא ביצע את השיחות הנטענות וכי אין ברשותו קו טלפון של הנתבעת באזור המרכז. 3. במהלך חודש מרץ 2007 גילה התובע קיומו של עיקול על חשבון הבנק המשמש אותו. התובע פנה לנתבעת על מנת לברר את פשר העיקול, במעמד זה נודע לתובע שהנתבעת הגישה נגדו תביעה, זכתה בפסק דין במעמד צד אחד, פתחה תיק בלשכת ההוצאה לפועל ובמסגרתו הטילה את העיקול. 4. לאחר שנודע לתובע על העיקול, פנה התובע אל הנתבעת וכתוצאה נערכה אצל הנתבעת בדיקה, אשר העלתה שהתובע אינו קשור לחוב נשוא ההליכים בתיק ההוצאה לפועל. לאחר בירור הטעות שלחה הנתבעת לתובע הודעה על ביטול כל ההליכים כנגדו. 5. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה, שכן הייתה לנתבעת אפשרות למנוע את נקיטת ההליכים נגדו מכיוון שמסר את גרסתו לנתבעת קודם לכן והיה עליה לבדוק את הנתונים טרם הגשת התביעה. עוד טוען התובע כי יש לפצותו בגין פגיעה בפרטיות, בזכות הקניין ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לו וכן בגין הפרת חובה חקוקה על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מכאן מעמיד התובע את תביעתו בסכום של 25,000 ₪. 6. מנגד טוענת הנתבעת כי, במערכת הניהול שלה נצבר חוב בגין שימוש בשירותי טלפון שהיה רשום (בטעות) על שם התובע. כיוון שחוב זה לא שולם ע"י התובע, הועבר העניין לטיפול משפטי אצל הנתבעת כמקובל במקרים מסוג זה. עוד טוענת הנתבעת כי, שלחה לתובע מכתב התראה, טרם נקיטת הליכים, משלא נענה התובע למכתב הוגשה התביעה בעקבותיה ניתן פסק דין בהעדר הגנה והוטל עיקול על חשבון התובע, כאשר כל כתבי בי-דין הומצאו כראוי לכתובתו של התובע. הנתבעת מציינת כי לא קיבלה מהתובע כל הודעה או פניה בקשר לחוב האמור, טרם הגשת התביעה, ומשכך לא יכלה לדעת שקו הטלפון לא היה בשימוש התובע. עוד נטען, כי בו ביום שנתקבלה פניית התובע, אכן התברר שמדובר בטעות, עקב הונאת צד שלישי, וכי הנתבעת ביטלה את כל חובות התובע הנ"ל ואת העיקול על חשבונו. מכאן טוענת הנתבעת שלא נגרם כל נזק לתובע כפי שהוא טוען בכתב תביעתו, שכן הטיפול על ידה נעשה במהירות ועוד באותו היום שנתקבלה הפנייה אצלה. 7. בדיון שהתקיים ביום 8.12.08, הודיע ב"כ התובע, כי הוא מסכים לדיון על דרך הפשרה ואילו הנתבעת הודיעה שאינה מסכימה לכך. כתוצאה, הוסכם בין הצדדים כי יינתן פסק דין, לגופו של עניין, על סמך התצהירים וללא חקירות נגדיות. 8. הצדדים הגישו את התצהירים והמסמכים מטעמם. מטעם התובע הוגש תצהיר אחד של התובע ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר של הגב' יפעת עוזרי, מנהלת תיקי לקוחות במחלקת גביה משפטית אצל הנתבעת. 9. המחלוקות העיקריות העומדות בפנינו הן: האם הנתבעת המציאה כדין את המסמכים לתובע? האם נקיטת הליך משפטי ע"י הנתבעת מהווה הפרה של עוולת הרשלנות המקימה לתובע זכות לפיצוי כספי? אדון במחלוקות לפי סידרן. באשר למחלוקת בגין המצאה - 10. ההליכים שננקטו ע"י הנתבעת, בסדר כרונולוגי: א. א. החוב הכספי נצבר במהלך שנת 2001. ב. ב. ביום 31.12.2002 נשלח לתובע מכתב התראה ע"י עו"ד שחם. ג. ג. לאחר שהתובע פנה לעו"ד שחם והודיע לו שאינו קשר לחוב, שלח עו"ד שחם מכתב נוסף לתובע, ביום 5.1.2002, וביקש ממנו להעלות את טענותיו באמצעות טופס פורמאלי בכתב. ד. ד. בחלוף כחמש שנים מעת שנוצר החוב, במהלך חודש ינואר 2006 העבירה הנתבעת את הטיפול בגביית החוב לעו"ד שפירא. ה. ה. עו"ד שפירא שלח לתובע מכתב התראה נוסף, ביום 2.2.2006. המכתב נשלח לדרך הבשור 25 במיתר (להלן: "הכתובת במיתר"). ו. ו. ביום 11.5.2006 הגישה הנתבעת לביהמ"ש את כתב התביעה כנגד התובע. בכותרת כתב התביעה, מתחת לשמו של התובע, מופיעה הכתובת במיתר. ז. ז. באישור המסירה של כתב התביעה, מתחת לשמו של התובע, מופיעה הכתובת במיתר. מאישור המסירה אנו למדים, שהשליח חנן קויפמן ביקר בכתובת במיתר שלוש פעמים (ביום 30.7.2006, ביום 1.8.2006 וביום 17.8.2006) ומאחר ואיש לא היה בבית, ביום 17.8.2006 - הדביק את כתב התביעה על דלת דירתו של התובע במיתר. ח. ח. ביום 17.8.2006, נחתם תצהיר ע"י השליח חנן קויפמן, ממנו עולה, שביום 17.8.2006 לא נעשתה ההדבקה במיתר, אלא במקום אחר, ברח' גור יהודה 2/21 בבאר שבע (להלן: "הכתובת בבאר שבע"). ט. ט. בפסק הדין שניתן ביום 5.10.2006, מתחת לשמו של התובע מופיעה הכתובת במיתר. י. י. בבקשה לביצוע פסק הדין, בהוצאה לפועל, מתחת לשמו של התובע, מופיעה הכתובת במיתר. יא. יא. באישור המסירה, של האזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל (להלן: "האזהרה"), מתחת לשמו של התובע, מופיעה הכתובת במיתר וכן סומן "הנמען לא ידוע במען שצוין לעיל". יב. יב. בשלב מסוים מבוצע תיקון בכתב יד, באישור המסירה של האזהרה. הכתובת במיתר נמחקת, באמצעות שרטוט קו שחור, ובצד נרשמת הכתובת בבאר שבע. יג. יג. גם במסירת האזהרה בהוצאה לפועל מבוצעת בדרך של הדבקה על דלת, ביום 28.12.2006. יד. יד. ביום 6.3.2007 הגישה הנתבעת בקשות לראש ההוצאה לפועל לעיקול חשבונות הבנק של התובע (במדיה מגנטית) וכן עיקול רכב השייך לתובע. טו. טו. ביום 14.3.2007 גילה התובע שחשבונותיו עוקלו. התובע פונה לב"כ הנתבעת שמאשרת שמדובר בהונאה. נציג מטעם הנתבעת שולח לתובע, באותו יום, טופס ביטול הליכים. 11. הנתבעת צרפה לתיק המוצגים מטעמה תרשומות פנימיות שנערכו על ידה, בתוכנת העו"דכנית, אשר סומנו כנספח ז' לכתב הסיכומים (להלן: "התרשומת הפנימית"). כבר מהתרשומת הפנימית שנערכה ביום 2.2.2006, עלה ספק בדבר הכתובת הנכונה של התובע. לאור הספק שעלה בדבר כתובתו של התובע הוציאה הנתבעת ביום 1.5.2006 אישור ממרשם האוכלוסין, ממנו עולה בבירור שהתובע מתגורר בכתובת בבאר שבע ולא בכתובת במיתר. 12. כאמור, למרות שהנתבעת מודעת, לפחות מיום 1.5.2006, לכתובתו של התובע בבאר שבע, עדיין כל המסמכים נשלחים לכתובת הלא נכונה, דהיינו במיתר. במסגרת התרשומת הפנימית שנערכה ביום 1.12.2006 מגלה הנתבעת שהמסירות שנתבצעו על ידה, הגיעו לכתובת שאינה נכונה: "התקשרתי ל- ....ענתה לי אישה שמוסרת כי קיבלה את המכתבים שלנו ומדובר כאן בטעות, לפי מס' הת.ז. אכן חלה כאן טעות, האישה נתנה לי מס' נוסף על שם החייב...אין מענה. סטלה". למרות גילוי זה, המשיכה הנתבעת בהליכים כנגד התובע וביום 6.3.2007 פעלה לעיקול הרכב של התובע וחשבון הבנק שלו. גם מהתרשומת הפנימית הנוספת שנערכה ע"י נציג ממשרד ב"כ הנתבעת, ביום 14.3.2007, אפשר ללמוד שהנתבעת שלחה את דברי הדואר לכתובת שאינה נכונה, לבית מס' 9 במקום לבית מס' 2 וראה הדברים בשם אומרם: "החייב גר בכת' הנתונה אבל במס' 2 ולא 9 נשלח לבדיקה...". 13. מכל האמור לעיל נחה דעתי, כי הנתבעת חדלה במשלוח דברי הדואר למקום מגוריו של התובע ולכן אין להתפלא על כך שהתובע הופתע לגלות שחשבונו עוקל, מבלי שנשלחו אליו מכתבי אזהרה וכתבי בי-דין, כפי שמתחייב בהוראות הדין. נקיטת הליך - רשלנות 14. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בכך שנקטה בהליכים משפטיים כנגדו מבלי שיש לה זכות לכך, שכן לא בדקה כראוי את הנתונים שהיו בידיה ובחרה בהליך משפטי פוגעני. 15. יסודות עוולת הרשלנות הם שלושה: קיומה של חובת זהירות של הנתבעת כלפי התובע, הפרת החובה וגרימת נזק כתוצאה מהפרת החובה. 16. חובת הזהירות - היא דרישה הקבועה בחוק אשר נועדה למנוע התנהגות מזיקה. בספרו של עמוס הרמן "מבוא לדיני הנזיקין" תשס"ו, בעמוד 42 צויין, כי:- "...הרשלנות לא מוגבלת לסוג התנהגות מסוים או לסוג נזק מסוים. הרשלנות לא מבחינה בין מעשה למחדל ולא בין נזק גוף לנזק רכוש, או לנזק כללי... התפיסה של החבות מתפתחת תוך התאמה לתנאי החיים המשתנים. הקטגוריות של רשלנות לעולם אינן סגורות. מאידך, לא כל חוסר זהירות הגורם לנזק מטיל אחריות". 17. בנספח ב' לתצהיר התובע ניתן לראות כי התקיימה שיחת טלפון בין עו"ד שחם מטעם הנתבעת לבין התובע, ולאחריה שלח עו"ד שחם לתובע הודעה שכותרתה היא: חוב כספי לחב' בזק בינלאומי בגין קו טלפון, כאשר הוא פונה לתובע: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית בנושא שבנדון אבקשך למלא את הטופס המצ"ב ולהחזירו חתום למשרדינו לשם בירור טענתך מול חב' בזק בע"מ". הודעה זו נשלחה אל התובע בפקס ביום 5.1.02. לפיכך עו"ד שחם, מטעם הנתבעת, ידע עוד במהלך שנת 2002, על טענותיו של התובע, לפיו קו הטלפון נשוא התובענה, לא היה בשימוש התובע. 18. אין ספק שהתובע השמיע את טענותיו בפני עו"ד שחם. אין מחלוקת שעו"ד שחם לא נקט בכל הליך משפטי כנגד התובע. מסיבה שאיננה ברורה, הנתבעת העבירה את הטיפול בגביית החוב, לעו"ד אחר (עו"ד שפירא) בחלוף כחמש שנים מעת שנוצר החוב. חוסר הסדר הפנימי אצל הנתבעת הביא לכך שהמידע שהתובע מסר לעו"ד שחם (במהלך שנת 2002), לא הגיע לעו"ד שפירא, אשר המשיך את ייצוג הנתבעת. עו"ד שפירא לא טרח לבדוק האם הגיע הטופס חתום מהתובע ואף לא טרח לברר את טענותיו של התובע, בהמשך לשיחת הטלפון שבין התובע לעו"ד שחם. 19. הגב' יפעת עוזרי - מנהלת תיקי לקוחות אצל הנתבעת מצהירה בסעיף 6 לתצהירה: "...בתקופה בה היה מטופל העניין בפני עוה"ד טל שחם, לא שולם החוב ולא התקבלה אצל הנתבעת כל פניה מאת התובע בנוגע לחוב זה...". בסעיף 7 היא מוסיפה כי: "...טופס פניית הלקוח בנוגע לחוב נשוא כתב התביעה...מעולם לא התקבל אצל הנתבעת או מי מטעמה ולפיכך הנתבעת כלל לא ידעה על טענותיו של התובע בקשר לחוב". בסעיף 8 לתצהירה נאמר כי : "...בהמשך הועבר הטיפול בעניינו של הלקוח לעו"ד נוסף בשם עו"ד אילת (בשל העובדה שהנתבעת חדלה לעבוד עם עוה"ד שפירא) אשר גם אצלו הסתיים הטיפול מבלי שהחוב נפרע...". מכאן, מדובר בעוה"ד השלישי המטפל בתיק מטעם הנתבעת. 20. לאחר שהתובע הודיע לעו"ד שחם בטלפון (ואולי גם בכתב), כי הקו לא היה בשימושו, היה על הנתבעת לנקוט משנה זהירות בטרם הגישה בקשה לעקל את חשבונותיו. יש לקבוע, כי גם בעניין זה הופרה הנתבעת את חובת הזהירות כלפי התובע. ייתכן שעקב משך הזמן הרב שחלף מאז נערכה השיחה בין התובע לעו"ד שחם והעובדה ששלושה עורכי דין שונים, מטעם הנתבעת, טיפלו בתיק, "נפל" עניינו של התובע "בין הכיסאות". 21. במקרה דנן, היה על עוה"ד מטעם הנתבעת לברר את הפרטים בעניינו של התובע טרם הגשת התביעה וראה בעניין זה הדברים שנקבע ברע"א 1565/95 סחר שירותי ים נ' ויינשטיין, פ"ד נ(5) 638:- "התשובה לשאלה אם קיים התובע את חובתו להביא בפני בית-המשפט את המידע העובדתי הנדרש, תלויה, בין היתר, בעובדות שהיו ידועות לו בפועל ולטיב אמצעי הבירור שבאופן סביר עמדו לרשותו... אין התובע נדרש לצאת מגדרו כדי להיטיב עם הנתבע על חשבון האינטרס הלגיטימי שלו, ואין הוא נדרש להשקיע משאבים יקרים בחקירה ובדרישה לבירור כל הנתונים האפשריים העשויים להיות רלוונטיים למניעת פגיעה יתרה בנתבע. אולם מוטל עליו לנהוג בתום-לב ולהביא בפני בית-המשפט ... מלוא המידע הדרוש להכרעה...ככל שמידע זה מצוי בידו או שיש ביכולתו להשיגו בנקיטת אמצעים סבירים". דברים אלו יפים גם לענייננו, שכן הנתבעת לא טרחה לבצע בירור סביר עם התובע בטרם נקטה בהליכים כנגדו. 22. באשר ליסוד השלישי של עוולת הרשלנות - הנזק - טוען התובע, בסעיף 8 לתצהירו: "...שלפתע פתאום ביום 14.3.07 בהפתעה גמורה ללא התראה מוקדמת, נודע לי כי הוטל עיקול על חשבוני, ואיני יכול להשתמש בו, במיוחד שזה יום לפני 15 לחודש שבו אני חייב לשלם את המע"מ". בסעיף 11 לתצהירו מצהיר התובע: "שוב נאלצתי לעבור את כל ההליך ולהסביר את אשר כבר הודעתי, היינו שלא השתמשתי בקו באיזור חיוג 03, שהקו לא שלי וכו', אלא השתמשתי בשירותי בזק רק בבאר שבע ושם אני משלם את חשבונותי כסדרם". בסעיף 12 מוסיף התובע וטוען "לאחר הסבריי והודעותיי כי אנקוט בהליכים כנגד בזק, נשלחה לי הודעה בפקס על ביטול הליכים, ונאמר לי כי מבחינת הנתבעת הכל בוטל". בסעיף 13 ב' לתצהיר, טוען התובע: "נזקיי בשל נקיטת ההליכים כנגדו עומדים על סך 25,000 ₪, לרבות בשל עוגמת הנפש שנגרמה לי, פגיעה בפרטיות, פגיעה בשמי הטוב, ומניעת שימוש בזכויותיי ובחשבוני, זאת במיוחד כאשר אני חולה ובעל 100% נכות". 23. כבר נקבע בפסיקה כי עוולת הרשלנות נועדה להגן גם על הנזק הנפשי שנגרם לנפגע וראה הדברים שנקבעו בע"א 243/83 עיריית ירושליים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113: "עוולת הרשלנות צריכה להגן באופן שווה הן על האינטרס של הניזוק בגופו ובכספו והן על האינטרס של הניזוק בנפשו, בנוחותו ובאושרו. אין לראות בנזק הלא-רכושי כדבר "פאראזיטי", הנסבל רק אם הוא טפל לנזק רכושי. יש להכיר בו כנזק בר-פיצוי, העומד ברשות עצמו. כבודו של אדם, שמו הטוב, נוחותו ושלמות נפשו חשובים לחיי חברה תקינים וצריכים לקבל הגנה ראויה כמו כל אינטרס רכושי. כוסו וכיסו של אדם אינם חשובים יותר מכעסו". 24. הטלת עיקול על חשבונו של אדם בבנק הינו אקט קיצוני העלול לשבש את תפקודו היומיומי ואת מהלך עסקיו של אדם, דבר אשר מהווה פגיעה חמורה בקניינו. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר על צו עיקול שניתן בנסיבות בהן הנתבעת לא ביררה את העובדות לאשורן, כאשר יכלה היתה לעשות כן בנקל. 25. לעניין הפגיעה בשמו הטוב של התובע ופגיעה בפרטיותו ובתדמיתו, סבורני, כי לתובע נגרמה עוגמת נפש. התובע ספג פגיעה בתדמיתו, מול פקידי הבנק, בשל העיקולים שהוטלו על חשבונו. אין ספק שצו עיקול נתקבל אצל פקידי הבנק, אותם פקידים אשר מטפלים בענייניו השוטפים של התובע. רישומו של העיקול במחשב הבנק גרם לכך שכל אדם בבנק, אשר טיפל בחשבונו של התובע, היה חשוף לעובדת הטלת העיקולים. 26. בבואו של ביהמ"ש לאמוד את הנזק, הרי שיש לקחת בחשבון את משך הזמן שהחשבון היה מעוקל. בענייננו הנתבעת ביטלה את העיקול ואף דאגה לבטל את כל ההליכים כנגד התובע, באותו יום ממש. ראה בעניין זה דברי התובע בסעיף 31 לסיכומיו: "העובדה שהנתבעת טיפלה חזק ומהר, לאחר ביצוע העיקול...היא אך פעולה אשר מקטינה את הנזק אך אינה מבטלת את המעשה המזיק...". 27. הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות מקורו בדיני הנזיקין הכללים וכן בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בהתייחס לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט העליון בע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו-2 אח', פ"ד לה (4), 31:- "... אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות. . ., בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר... סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. . .". מכל האמור לעיל, ראיתי לנכון לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בסך של 5,000 ₪. 28. לפיכך ומכל המקובץ, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: א. פיצויים בסך של 5,000 ₪. ב. סכום האגרה, אשר שולם ע"י התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום בגזברות בית המשפט ועד למועד ההשבה בפועל. ג. שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪. חשבון בנקבנקעיקולעיקול חשבון בנק