להלן פסק דין בנושא פיצוי על גניבה במלון: פסק דין בפניי תביעת פיצויים בסך 10,738 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעים בשל גניבה שהתרחשה בחדרם במלון, בעת שישנו בחדר. התביעה וטענות הצדדים 1. התובעים ובני משפחתם התארחו בבית המלון קלאב הוטל אילת (להלן "המלון") אשר בבעלות הנתבעת 1. הנתבעת 2 היא המבטחת. 2. לפי הטענה, בלילה של ה- 11.08.06, בשעה 00:15 או בסמוך לכך, לאחר שחזרו מהופעה במלון, פרץ מאן דהוא לחדרם, בעודם ישנים, וגנב את תיקה של התובעת 1, אשר היה מונח ליד המיטה, על תכולתו. התובעת הבחינה בכך בשעה 7:00 בוקר, כשחיפשה את תיקה. בתיק היה גם כסף מזומן, תעודת זהות ומפתחות של הבית ושל הרכב. 3. מיד לאחר שגילו את דבר הגניבה, פנו התובעים לקב"ט המלון ודיווחו לו על האירוע. כמו כן, הציגו בפניו את סימני השפשוף במשקוף הדלת והפריצה, אשר ככל הנראה, מקורם בשימוש במברג. האירוע דווח באותו יום גם למשטרה. 4. לטענת התובעים, לאור סוג הרכב, לא ניתן היה לפרוץ לרכב ולשחזר את המפתחות ללא החלפת האימובילייזר. באותה עת לא היה באילת איש מקצוע שיכול היה לטפל בבעיה (הוא גויס למלחמת לבנון השנייה). לכן נאלצו להזמין גרר מבית המלון שיגרור הרכב למוסך מורשה בבאר- שבע. כמו כן, משנגנבו מפתחות ביתם, נאלצו התובעים להחליף את מנעול הבית. האירוע התרחש בלילה הראשון בחופשה, דבר אשר לטענתם, הרס את יתרת החופשה. הם נשארו ללא כסף או אפשרות למשיכה, ונאלצו ללוות כסף מבני משפחה נוספים ששהו במלון. 5. לטענת התובעים, הנתבעת 1 היא בגדר "שומר שכר" בהתאם לס' 12(ב) לחוק השומרים, התשכ"ז- 1967 (להלן "חוק השומרים") ונהגה ברשלנות כשלא שמרה על שלומם וביטחונם. 6. הסכומים הנתבעים בסך 10,738 ₪ הם כדלקמן: 500 ₪ בגין הוצאות גרר; 3,903 ₪ בגין עבודות מוסך ברכב להחלפת האימובילייזר; 340 ₪ בגין החלפת בריח; 195 ₪ בגין הוצאות נסיעה באוטובוס למוסך; 800 ₪ מזומן שהיו בארנק, וסך של 5,000 ₪ עוגמת נפש. 7. הנתבעות מכחישות את הנסיבות הנטענות ואת הנזק הנטען. מבדיקה שערך קב"ט המלון לא נמצאו כל סימני פריצה. דלת הכניסה והמרפסת היו תקינות ללא סימני פריצה ודו"ח המנעול האלקטרוני לא הראה כניסה בלתי מורשית. השפשוף הקל שנמצא על הדלת לא יכול היה להיגרם תוך ניסיון פריצה. לטענת הנתבעות, סביר שהתובעים הם שהתרשלו, כשהשאירו את דלת הכניסה או את דלת המרפסת פתוחות במהלך הלילה. עוד טוענות הנתבעות כי מדובר בחפצי ערך שהיה על התובעים להשימם בכספת בחדר או במלון ולפיכך, פטורות הנתבעות מאחריות מכוח סעיף 12(ג) לחוק השומרים. האורחים מונחים לעשות שימוש בכספות, הן באמצעות שילוט בקבלה ובחדר והן בטופס הרישום, שימוש אשר אינו מותנה בתשלום. דיון והכרעה 8. לעניין אחריותו של בעל מלון, קובע סעיף 12 לחוק השומרים, תשכ"ז- 1967 (להלן "חוק השומרים") כדלקמן: "12(א) בסעיף זה - "מלון" - לרבות פנסיון ובית אירוח אחר; "בעל מלון" - לרבות מי שבידו ניהול של מלון; "אורח" - מי שניתן לו מקום לינה במלון. (ב) לענין נכסים של אורח הנמצאים במלון, דין בעל המלון כדין שומר שכר. (ג) היו הנכסים כספים, ניירות ערך או חפצי ערך אחרים, לא יחול סעיף קטן (ב) אלא אם הודיע עליהם האורח לבעל המלון ומסרם, לפי דרישתו, להחזקתו. (ד) בעל מלון פטור מאחריותו לפי סעיף זה, אם לא ניתנה לו הודעה על אבדן הנכס או על נזקו תוך זמן סביר לאחר שנודע על כך לאורח או שהיה עליו לדעת על כך.... 9. לפי ס' 2 (ב) לחוק השומרים: "2(ב). שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". 10. המחוקק בחר שלא להסתפק בהסדרים הכלליים של חוק השומרים, קבע מפורשות כי בעל מלון הוא "שומר שכר" וקבע הסדר מיוחד לגבי אחריותו. בסעיפים 12(ב) ו- 12(ג), מבחין החוק בין "חפצי ערך" לבין חפצים אחרים וקובע כי כשמדובר בחפצי ערך, תנאי לאחריות המלון הוא שהאורח הודיע לבעל המלון ומסר את החפצים לפי דרישת המלון, להחזקתו. 11. השאלה המתעוררת כאן היא האם מפתחות הבית ומפתחות הרכב הם חפצים יקרי ערך לצורך העניין. כשנשאלו התובעים מדוע לא השתמשו בכספת ענתה התובעת: "לא חשבנו שדברים שיש בתיק שלי צריך לשים בכספת, מדובר במפתח של אוטו, כרטיסי אשראי, אין לי תכשיטים. היה לנו קצת מזומן, לא דבר שניראה שנו צריכים לשים בכספת (ראה פרוטוקול, עמוד 1, שורות 18- 20). 12. אינני סבורה כי עסקינן בחפצים יקרי ערך, כמשמעם בסעיף 12(ג) לחוק השומרים ולגישתי, אין הם מחייבים אחסון בכספת בחדר או במלון. אמנם מדובר בחפצים חשובים, אך אין זה גורר בהכרח את סיווגם כחפצים יקרי ערך כמשמעם בסעיף זה. המבחן איננו מבחן כלכלי בלבד, אלא יש לאמץ גם מבחנים של סבירות ומעשיות לפי נסיבות העניין. אך טבעי הוא כי משפחה המגיעה לנופש, מביאה עמה, פרט לביגוד, חפצים אישיים נוספים, ובכלל זה גם תיק אישי, הכולל, ארנק, תעודות שונות ומפתחות לרכב. המדובר הוא, בחפצים אשר משמשים האורחים על בסיס יום יומי, גם כאשר נמצאים הם בנופש. זאת, גם אם ערכם של החפצים לשימוש יום-יומי עשוי להגיע למאות שקלים. אין זה סביר לדרוש לטעמי, שצרור המפתחות יישמר בכספת, במיוחד במקרה שבו האורח משתמש ברכבו במהלך החופשה. יש להדגיש כי התיק על החפצים הללו, לא הושאר לבד בחדר. מדובר בגניבה בעוד שהתובעים ישנים בחדרם, וחפציהם עמם. 13. אשר לכספים - החוק אמנם מציין מפורשות כי כספים הינם בגדר "חפצי ערך" לצורך הוראת סעיף קטן (ג). אולם, גם כאן, לדעתי, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו לפי הנסיבות, לרבות גובה הסכום שהוחזק במזומן. לעניין זה, אין דין פרוטה כדין מאה. דומני כי הסכום שנתבע ואשר נגנב מהתיק בסך 800 ₪ במזומן, הוא בגדר סכום סביר לשימוש שוטף, שאין להפקידו בכספת, בלילה בעת השינה. 14. בענייננו, אפוא, לא חל החריג לפי סעיף 12 (ג) לחוק ועל כן, יש לדון באחריות הנתבעת לפי סעיף 12(ב). 15. למרות ההסדר המפורש בחוק לעניין בית מלון, ועל אף שהחוק מבחין בין שומר שכר "עיקרי" ושומר שכר "טפל" - לא נקבע איזה סוג שומר שכר הוא בעל מלון. הדעות בין המלומדים ובין פסקי הדין השונים חלוקות בעניין שלפני, אין צורך לדון במחלוקת פוסקים זו. בין אם הנתבעת 1 היא שומר שכר "עיקרי" ובין אם היא שומר שכר "טפל", התוצאה אליה נגיע היא אותה תוצאה. שומר שכר "עיקרי" יהיה פטור מאחריות אם לא יכול היה לחזות נסיבות האירוע. אירוע של גניבה ניתן לחיזוי מראש, ועל כן אינה פטורה הנתבעת 1 מאחריות. שומר שכר "טפל" יהיה פטור מאחריות אם הנזק נגרם שלא ברשלנותו, כאשר הנטל עליו להוכיח כי לא התרשל. הנתבעת 1 לא הרימה נטל זה. 16. כאמור, לטענת הנתבעות, גם אם נגנב התיק, הרי שנגנב בנסיבות שונות מן הנטען. לטענתן, בהעדר סימני פריצה סביר שהתובעים שהשאירו את דלת הכניסה או את דלת המרפסת פתוחות. אין זאת אלא השערה בעלמא, שלא הוכחה ולא נמצאו לה תימוכין. בעצם העלאתה כאפשרות, אין הנתבעות עומדות בנטל המוטל עליהן להוכיח שהנתבעת 1 לא התרשלה. נתתי אמון בעדות התובעת 1 כי אמנם התרחשה גניבה. כן נתתי אמון בעדותה שלפיה סגרו את דלת המרפסת כשנכנסו לישון במנעול עקב הפעלת המזגן (פרוטוקול, עמ' 4, שורה 12-13). עדות זו לא נסתרה. 17. כפי שעולה מכתב ההגנה וכן מחקירתו של קב"ט המלון, שעלה לבדוק החדר לאחר שהתובעים הודיעו על אירוע הפריצה (פרוטוקול, עמ' 7, שורה 28) - לא נמצאו כל סימני פריצה, הן בדלת הכניסה והן בדלת המרפסת. אחי התובעת ששהה עימם בחופשה, צילם את מנעול דלת הכניסה לחדר ולפי התמונות, נראית סימני פריצה באמצעות מכשיר. אחי התובע הגיש תצהיר ונחקר על תצהירו. לדבריו, צילם את התמונות "בבוקר הארוע הבחנו בשריטות ויכולנו לצלם. נדמה לי אחרי שהקב"ט אמר שאולי שכחנו את הדלת פתוחה" (פרוטוקול, עמ' 6, שורה 20-21). 18. התובעים העידו כי הראו את הסימנים לקב"ט ואילו הקב"ט הכחיש ואף טען שהיה בודק בעצמו (עמ' 10 שורות 8-4). אני מעדיפה את גרסת התובעים. נתתי אמון בדברי העד לגבי מועד הצילום ובעדות התובעים שלפיה הפנו תשומת ליבו של הקב"ט לכך. כמו כן, הודה הקב"ט בחקירתו כי דו"ח המפתח האלקטרוני אינו יכול להצביע אם בוצעה כניסה בלתי מורשית/פריצה, באמצעות מברג (עמוד 8 שורות 28-27). 19. לסיכום, אני מאמינה לגרסת התובעים שלא השאירו את דלת המרפסת או את החדר פתוחה וכי נגנבו החפצים ונגרמו הנזקים הנתבעים, עקב פריצה לחדר ללא כל התרשלות מצדם. הנתבעת מאידך, לא הביאה ראיות להוכיח שלא התרשלה בשמירה על האורחים וחפציהם האישיים. 20. הנתבעת 1 לא הוכיחה כי נקטה אמצעי זהירות סבירים להגנת אורחי המלון וחפציהם. לא הובאו מטעמה ראיות לעניין סידורי האבטחה והשמירה במלון. תצהיר הנתבעות כלל אך ורק צירוף דו"ח הבדיקה של הקב"ט ולפיו, נבדקו דלת הכניסה ודלת המרפסת ונמצאו תקינים, וכי דו"ח המפתח האלקטרוני אינו כולל כניסות בלתי מורשות. בעדותו מסר הקב"ט כי אין מצלמות אבטחה בקומות ואמצעי הזהירות הוא מאבטחים בכניסה, שלא מכניסים מי שלא קשור למלון. לא די בכך על מנת שהנתבעות יצאו ידי חובתן כדי להוכיח שלא התרשלו. אין בהצבת מאבטחים בכניסה כדי להוציא את המלון ידי חובת השמירה, המשתרעת על כל מרחב המלון, על מתקניו וחדריו. גנב יכול להיות גם אורח במלון או עובד המלון, וראוי היה שיינקטו אמצעים נוספים למנוע אירועי גניבה מחדרים, כגון סיורים או מצלמות אבטחה. בכל מקרה, לא הובאו רשימות וסידורי עבודה ללמד שאמנם היו מאבטחים בכניסה וכי אישרו כניסת אורחים על פי רשימות בלבד. 21. מכאן לנזקים שנתבעו. משנגנב תיקה האישי של התובעת על תכולתו, טבעי שיחליפו התובעים את מנעול ביתם, ונזק זה, בסך של 340 ₪ לפי קבלה, נראה לי נזק תוצאתי צפוי, הנובע במישרין מאירוע הגניבה. הקבלה היא מיום 11/8/06 בשעה 13:34, מייד בסמוך לאחר הגניבה. התובעת הסבירה כי ביקשה מהוריה טלפונית לדאוג לכך, בעודה באילת. 22. אשר לגרירת הרכב (500 ₪) והחלפת האימובילייזר ברכב (3903 ₪) - בחקירתו נשאל התובע 2, מדוע היה צורך לגרור הרכב עד באר-שבע, במקום לפנות למוסך באילת. התובע 2 השיב כי פנו למוסך באילת, אולם איש המקצוע היחיד שיכול היה לעזור להם, לא היה, עקב גיוסו לצבא בזמן המלחמה. כמו כן, פנה לאדם שעוסק בשחזור מפתחות, ונאמר לו כי גם אם יפרצו לרכב ע"י שבירת החלון, וישוחזר המפתח עפ"י הסוויץ, לא יסע הרכב, עקב חוסר בשבב אלקטרוני המאפשר הנעת הרכב. גם המוסך המרכזי של דייהטסו מסר לתובע 2, כי הפתרון היחיד הוא החלפת המערכת כולה. לא הובאו ע"י הנתבעת ראיות אחרות, כאילו ניתן היה למצוא לבעיה פתרון אחר, זול יותר. מכאן, שגם טענת הנתבעות שנטענה בכלליות ובסתמיות, כי התובעים לא עשו כל שביכולתם להקטנת נזקיהם, אינה מקובלת עליי. 23. לעניין הוצאות התובעים על הנסיעה בתחבורה ציבורית חזרה לביתם (בסך 195 ₪, לפי קבלה) - משתיקונו של הרכב הצריך גרירתו למוסך בבאר-שבע, אין זה אלא הפתרון היחיד שעמד בפני התובעים על-מנת לחזור לביתם. הנתבעים בחרו באמצעי הזול ביותר - תחבורה ציבורית. 24. האמנתי לתובעים כי היו בארנק גם 800 שקלים במזומן. בנסיבות המתוארות, וכיוון שהגנבה אירעה בתחילת החופשה, אני מעמידה את עוגמת הנפש של התובעים על סך של 1000 ₪. 25. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעים בסך של 6,738 ₪ נכון למועד פסק הדין (שהם צירוף הסכומים שנפסקו בגין כסף מזומן, הוצאות גרר, החלפת אימובילייזר, החלפת בריח דלת הבית, הוצאות נסיעה ועוגמת נפש). כן ישאו הנתבעות בהוצאות מחצית האגרה ובשכ"ט עו"ד בסך 3500 ₪ בתוספת מע"מ. אמנם סכום ההוצאות גבוה ביחס לסכום התביעה, אך למרות סכום התביעה, התביעה התנהלה כתביעה רגילה בסדר דין מהיר (היה דיון מקדמי, דיון הוכחות שהעידו בו התובעים ועד נוסף מטעמם ועד מטעם הנתבעת, וסיכומים בעל-פה). על הנתבעים לשאת בהוצאות ניהול ההתדיינות, לאור התוצאה. בית מלוןפיצוייםבתי מלון (תביעות)