סעיף 64 לפקודת הנזקין [נוסח חדש] קובע את דרישת הקשר הסיבתי לא רק בקשר לעוולת הרשלנות, אלא גם בקשר לעוולת הפרת החובה החקוקה. בעניינה של התובעת גם אילו היה קשר סיבתי עובדתי בין הנזק שנגרם על ידי הוצאת המטלטלין מביתה לעוולות הנטענות בכתב התביעה, הרי, כאמור בסעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין הנ"ל ינותק הקשר הסיבתי (המשפטי), כי "אשמו של אדם אחר (כאן התובעת עצמה) הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". הרי, אין ניתן לצפות באופן סביר, שאדם, אשר פנה לראש ההוצאה להחזרת מטלטליו, שעוקלו והוצאו מביתו, יזכה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל למשך 14 יום לשם פנייתו לקבלת פסק-דין הצהרתי ולהמשך עיכוב ביצוע ההליכים על-ידי בית המשפט, יזנח את עניינו ולא יפנה לבית המשפט, כפי שהופנה על-ידי ראש ההוצאה לפועל. להלן פסק דין בנושא עיכוב הליכי הוצאה לפועל ללא הגשת תביעה: פסק דין פתח דבר: העובדות הצריכות לענין 1. זאת תביעתה של הגב' מרים אמר (להלן, "התובעת" או "מרים") נגד מר איתן מיכה (להלן, "הנתבע" או "איתן"), שאחז בשיק, אשר משכה בתה של התובעת, מוריה, אשר חולל. משלא שעתה מוריה להתרעותיו של מיכה פנה הנ"ל להליכי הוצאה לפועל, במסגרתם הומצאה האזהרה לכתובתה הקודמת של מוריה בתל-אביב, שם נמסרה האזהרה לשותפתה לשעבר לדירה בשם דפנה ביום 17.02.04. דפנה מסרה, שמוריה כבר שבה לדימונה, שם היא מתגוררת עם הוריה (עמ' 6 שורות 1-2 וגם שורה 4 ועמ' 8 שורות 1-2 לפרטיכל). דבר מגוריה של מוריה בבית הוריה בדימונה נודע לנתבע עצמו (עמ' 6 שורה 4 לפרטיכל). למחרת מסירת האזהרה לכתובתה של דפנה הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בקשת עדכון פרטים, בה הודעה כתובתה של מוריה ברחבת נתיב הל"ה בדימונה. זהו ביתה של התובעת. כעבור כחודשיים ביום 23.04.04 הגיע קבלן ההוצאה לפועל עם פקידת בית המשפט לבית הנ"ל, כדי לבצע עיקול מטלטלין ברישום. הם לא מצאו איש בבית והשאירו הודעה, שאם מוריה לא תסדיר את חובה לנתבע תוך שלושה ימים, הם ישובו ויפרצו לבית, כדי לבצע את העיקול. יצוין, כי בימים ההם, למרבה הצער, ישבה התובעת ליד בעלה במהלך אישפוזו בבית החולים עד אשר נפטר ביום 28.04.04 (סעיפים 7 ו - 8 לתצהירה של התובעת בעדות ראשית). כעבור עוד כחודש וחצי ביום 10.06.04 קבלן ההוצאה לפועל, אשר התלווה אליו שוטר בשכר, פרץ לבית התובעת והוציא את המטלטלין, אשר נרשמו בנספח ד' לתצהירו של הנתבע בעדות ראשית. לפי הרישום הנ"ל, הוצאו מבית התובעת מקלט טלויזיה אחד, מכשיר פקסימיליה אחד, מגהץ אחד ועשר חבילות לילדים, כולל קלטות ובובות. ביום 29.06.04 הגישה התובעת בקשה לראש ההוצאה לפועל להחזרת המטלטלין, שהוצאו מביתה. עוד באותו היום הורה ראש ההוצאה לפועל על עיכוב ההליכים למשך 14 יום "על מנת לאפשר למבקש (כך!) להגיש את הבקשה המתאימה בפני בית המשפט המוסמך". זאת לאחר שראש ההוצאה לפועל ציין, כי "המבקש (כך!) רשאי להגיש בקשה למתן פסק-דין הצהרתי לענין הבעלות על המיטלטלין". התובעת שקטה על שמריה ולא תבעה פסק-דין הצהרתי לענין בעלותה במטלטלין, שעוקלו. ביום 03.08.04 עתר הנתבע לראש ההוצאה לפועל על-מנת להמשיך בהליכי מכירת המטלטלין. המטלטלין נמכרו כדי סכום החוב. יתרת המטלטלין נשוא דו"ח העיקול (נספח ד' לתצהיר הנתבע בעדות ראשית) הוחזרו לתובעת (עמ' 4 שורות 17-18 לפרטיכל). מהות התביעה ותוצאתה 2. מרים תובעת בעילה נזקית בגין נזקיה, אשר נגרמו בשל הוצאת המטלטלין מביתה, שפרטה בסעיף 12 לתצהירה בעדות ראשית. אלו הם פריטים, אשר מלבד 10 הקלטות והבובות, אשר "ייתכן ומוזכרות" בדו"ח העיקול (כלשון התובעת) , כלל לא נרשמו בדו"ח הוצאת המעוקלים (נספח ד' לתצהירו של הנתבע בעדות ראשית). לטענת התובעת, השווי של פריטים אלו, שהוצאו מביתה ולא נרשמו (לרבות שווי הטבעת), הוא 24,300 ₪. כמו כן, תובעת מרים עוד 1,000 ₪ בגין "נזקי הפריצה" (כלשונה בסעיף 13 לתצהיר התובעת בעדות ראשית). הנטל להוכחת הוצאת מיטלטלין על-ידי המעקלים, אשר לא נרשמו בדו"ח העיקול, רובץ לפתחה של התובעת. לא שמענו כל עדות של אדם, אשר נכח בעת הוצאת המעוקלים. המעוקלים הוצאו מן הבית בליווי שוטר בשכר, לפי הכתוב בדו"ח העיקול (נספח ד' לתצהירו של הנתבע בעדות ראשית). לפי הכתוב בדו"ח הנ"ל, הבית נפתח ונסגר בצורה מקצועית. בנסיבות הענין לא הוכח להנחת דעתי, שקבלן ההוצאה לפועל הוציא מן הבית מטלטלין מעבר לטלויזיה, לפקסימליה, למגהץ ולעשר ערכות הקלטות והבובות לצורך גביית החוב, שהגיע לכדי 2,283 ₪, לפי הכתוב בראשית דו"ח העיקול (נספח ד' לתצהיר הנתבע בעדות ראשית). במהלך ההוכחות גם לא נסתר הכתוב בדו"ח העיקול הנ"ל, שהבית נפתח ונסגר בצורה מקצועית. טענות הצדדים 3. א. די היה בקביעת העובדות לעיל, כדי לדחות את התביעה בגין שווי המטלטלין, שהוצאו מהבית ולא נרשמו בדו"ח העיקול, לפי הטענה, בסך 24,300 ₪. ובאשר לנזקי הפריצה הנטענים, אשר העריכה התובעת (בסעיף 13 לתצהירה בעדות ראשית) בסך 1,000 ₪, הרי נזקים מעין אלו, יש להוכיחם באמצעות שמאות ו/או קבלות. בהעדרן יכולנו לדחות כבר עתה את יתרת תביעתה של מרים. ב. ואולם, פטור בלא כלום אי-אפשר, ולכן, נתייחס לשאר טענות בעלי הדין. ראשית, נסכם את טענות התובעת, כפי שקיבלו ביטוי בסיכומיה. עיקרי טענות התובעת הם, שהנתבע נקט בהליכי הוצאה לפועל שלא כדין. זאת, לטענתה, מכמה וכמה סיבות. ראשית, נטען, שהאזהרה, שמלכתחילה הומצאה לכתובת, בה לא התגוררה עוד בתה של התובעת, הומצאה שלא כדין. בהיות האזהרה הליך מהותי, בלעדי המצאת האזהרה כדין כל ההליכים שננקטו בהמשך היו בטלים, לפי הטענה [סעיפים 3 (א), 3(ג) ו - 4 לסיכומי התובעת]. שנית, לטענת התובעת, על-פי סעיף 21 (א) (2) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, בטרם בוצע העיקול בחצרה של התובעת, שאינה חייבת בהוצאה לפועל, היה צורך להודיע זאת לתובעת מראש תוך פירוט רכושה של החייבת המצוי בחצרה [סעיף 6 (ג) לסיכומי התובעת]. שלישית, נטען, שביודע הנתבע, שהחייבת, מוריה, מתגוררת בבית הוריה, נוכח ספק הבעלות במטלטלין, על-פי סעיף 23 לחוק ההוצאה לפועל אסור היה להוציא את המטלטלין מחצרה של התובעת בלא להודיע את דבר ספק הבעלות לראש ההוצאה לפועל [סעיף ב (ג) לסיכומי התובעת]. נטען, שבהפרתו את חובותיו אלו הנתבע הפר חובה חקוקה, התרשל ופגע בקניינה של התובעת (סעיפים 9, 10 ו -11 לסיכומי התובעת). מנגד טען הנתבע בסיכומיו בעיקר את הטענות שלהלן: ראשית, לפי הנתבע, אין רלוונטיות לשאלת המצאת האזהרה כדין או שלא כדין, כי עילתה של התובעת מבוססת על טענתה, שקבלן ההוצאה לפועל גנב מטלטלין מביתה (סעיף 31 לסיכומי הנתבע). לא הוכח כל נזק וגם לא הוכח, שנגרם לתובעת נזק בעטיו של הנתבע (סעיפים 43 ו-44 לסיכומי הנתבע). שנית, נטען, שכל, אשר ביצע הנתבע, נעשה באישור ראש ההוצאה לפועל ובליווי שוטר (סעיף 19 לסיכומי הנתבע). שלישית, נטען, שהתובעת מנסה להטיל אשמה על הנתבע, כאילו הוא אחראי לזאת, שלא טרחה לבקש פסק-דין הצהרתי. במחדלה זה התרשלה התובעת, לפי הנטען (סעיפים 23 ו-24 לסיכומי הנתבע). הקשר הסיבתי המשפטי 4. גם אילו מצאנו קשר (סיבתי עובדתי) בין העוולות הנטענות לנזקיה הנטענים של התובעת בכתב תביעתה, לא היינו פטורים מלבחון את הקשר הסיבתי המשפטי. ודוק: סעיף 64 לפקודת הנזקין [נוסח חדש] קובע את דרישת הקשר הסיבתי, לענייננו, לא רק בקשר לעוולת הרשלנות, אלא גם בקשר לעוולת הפרת החובה החקוקה [ראה את דברי כב' השופט ריבלין (כתוארו אז) באוביטר דיקטום בע"א 2222/98 אגודת בית החולים מקאסד ירושלים נ' מרוואני, פ"ד נ"ד (4) 395, 399 (מול האות "א" ו - ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, ואח', פ"ד ל"ז (1) 113, 144 (מול האות "א"]. בעניינה של מרים (התובעת) גם אילו היה קשר סיבתי עובדתי בין הנזק שנגרם על ידי הוצאת המטלטלין מביתה לעוולות הנטענות בכתב התביעה, הרי, כאמור בסעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין הנ"ל ינותק הקשר הסיבתי (המשפטי), כי "אשמו של אדם אחר (כאן התובעת עצמה-ג'ט"ל) הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". הרי, אין ניתן לצפות באופן סביר, שאדם, אשר פנה לראש ההוצאה להחזרת מטלטליו, שעוקלו והוצאו מביתו, יזכה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל למשך 14 יום לשם פנייתו לקבלת פסק-דין הצהרתי ולהמשך עיכוב ביצוע ההליכים על-ידי בית המשפט, יזנח את עניינו ולא יפנה לבית המשפט, כפי שהופנה על-ידי ראש ההוצאה לפועל. אחרי ככלות הכל, מטרת הפונה לראש ההוצאה היא החזרת רכושו, דבר שהיה מונע את נזקיו על-ידי מכירת מטלטליו בהוצאה לפועל בגין חובו של אחר. אולם, במקרה דידן באופן בלתי צפוי לא פנתה התובעת, כפי הפנייתו של ראש ההוצאה לפועל, לבית המשפט על מנת שיימשך עיכוב ההליכים ועל מנת שיינתן פסק-דין הצהרתי, שימנע את מכירת מטלטליה בהוצאה לפועל. בזאת היה אשמה של התובעת אשם מכריע, המנתק את הקשר הסיבתי בין העוולות הנטענות לכל נזק אפשרי. בשולי הדברים 5. בשולי הענין אבקש להעיר, כי גם אם נחזור לנזק הנטען על-ידי התובעת בכתב תביעתה, קרי שווי הגזל שבוצע, לטענתה, על ידי קבלן ההוצאה לפועל [או "בעל התפקיד" בהתאם למינוח בסעיף 5 (ג) לחוק ההוצאה לפועל הנ"ל], הרי לא ברור על מה מבססת התובעת את אחריותו של הנתבע למעשיו של קבלן ההוצאה לפועל. סוף דבר 6. מן המקובץ עולה, כי דין התביעה להידחות. ובאשר להוצאות הן תשקפנה, מחד, את דחיית התביעה, ומאידך, את העובדה, שהתארך ההליך בתיק זה עקב אי-הגשת סיכומי הנתבע במועד, מתן פסק-דין נגדו בהעדר סיכומים, ולבסוף, הצורך בביטול פסק-הדין. על כן, התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בסכום כולל בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עיכוב הליכיםהוצאה לפועל