להלן פסק דין בנושא בניה לא חוקית של אורווה לסוסים: פסק דין רקע 1. לפניי ערעור על פסק-דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל-אביב (כבוד השופטת א' גזית) בתיק ב 10049/04, בו הורשע המערער בביצוע עבודות בניה ללא היתר בניגוד לסעיפים 145 ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה" או "החוק") והתקנות על-פיו. הבניה הבלתי חוקית בגינה הורשע המערער הינה מבנה מברזל ופח בשטח 158 מ"ר ובגובה 3.5 ברחוב הרבי מפשיסחא 12, תל-אביב (חלקה 36 בגוש 7047) (להלן: "המבנה"). על-פי עדותו של המערער המבנה משמש כאורווה לסוסים (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 28). בגזר הדין של בית המשפט קמא נצטווה המערער להרוס את המבנה, וכן הוטל עליו קנס בסך 7,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו ותשלום אגרה בסך 2,246 ₪. הערעור מופנה נגד ההרשעה וחילופין נגד העונש. טענות המערער 2. בכל הנוגע לערעור על הרשעה, בפיו של המערער - שלוש טענות עיקריות (ראה סעיף 9 להודעת הערעור): (א) שגה בית המשפט קמא בדחותו את טענת ההתיישנות שהעלה המערער. (ב) שגה בית המשפט קמא בקובעו כי קיימות נגד המערער ראיות מספיקות להוכחת אשמת המערער מעבר לספק סביר. (ג) שגה בית המשפט קמא בהעדיפו את גרסת עדי התביעה על פני עדותו של המערער, על אף הפגמים הנטענים בעדויות עדי התביעה. דיון טענת ההתיישנות 3. אין חולק כי היות ומדובר בעבירה מסוג עוון תקופת התיישנות העבירה הינה, ככלל, חמש שנים (סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: "חסד"פ "). על כתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא ביום 10/08/2004 ביצע המערער את עבודות ללא היתר בין החודשים יוני 1999 - ספטמבר 2003. דהיינו, כתב האישום הוגש כעבור פחות משנה לאחר תום התקופה בה בוצעה העבירה. די בכך כדי לקבוע כי אין שחר לטענת ההתיישנות שהעלה המערער. אלא שבית המשפט קמא עשה חסד עם המערער ומוכן היה להניח כי מרוץ ההתיישנות החל בחודש יוני 1999. אולם גם לפי גישה זו המקלה עם המערער, אין מקום לקבל את טענת ההתיישנות, שהרי ביום 19/01/2004, בעקבות תלונתו של מר דלק סלים, ביקר במבנה עד מטעם התביעה המהנדס מר לב פוטשניקוב יחד עם המהנדס מר חיים זילברמן. במהלך ביקור זה נפגש במקום עם המערער, ערך תרשים וצילם תמונות, וכן ערך דו"ח ביקורת והודעה על הגשת תביעה משפטית בגין בניה ללא היתר (עמ' 3 להכרעת הדין שורות 19 - 24 ). בצדק קבע בית המשפט קמא כי ביקור זה של שני המהנדסים היווה, בנסיבות העניין, "פעולת חקירה", המפסיקה את מרוץ ההתיישנות כאמור בסעיף 9(ג) לחסד"פ. המלומד יעקב קדמי מציין בספרו "על סדר הדין בפלילים" (מהדורת 2003) כי "חקירה על פי חיקוק" לצורך סעיף 9(ג) לחסד"פ "יכול ותהיה חקירה על-ידי המשטרה, ויכול ותהיה על ידי כל אדם או גוף המוסמכים על-פי חיקוק לערוך באותה עבירה, ובלבד שהמדובר בחקירה המיועדת להכין את התביעה הפלילית בקשר לאותה עבירה… הליך של חקירה חייב להיות "הליך רשמי" מהותי וענייני, להבדיל מ-"בירורים מוקדמים" או מ-"איסוף מידע גרידא, שאין בהם משום עשיית פעולות חקירה ממשית. ויודגש: אין המדובר כאן בחקירה של חשוד או נאשם … דווקא, ודי בהקשר זה אם הפרשה עצמה החלה להיחקר בטרם פגה תקופת ההתיישנות" (חלק שני, עמ' 964). בעניינינו מדובר בהליך רשמי לפי חוק התכנון והבניה, אשר תועד כיאות ונועד לאסוף ראיות לקראת הגשת כתב-אישום פלילי בגין בניה בלתי חוקית של מבנה קונקרטי. לא זו אף זו: המערער ידע היטב על פעולת חקירה דנן ונכח במהלכה. המהנדס מר פוטשניקוב, במהלך הביקור ביום 19/01/2004 נפגש עם המערער בשטח, והמערער מסר למהנדס שזה המבנה שלו והוא משתמש בו (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 7). המערער עצמו נשאל, בחקירתו הנגדית: "המהנדס לב - הוא טוען בת/1 בדו"ח הביקורת שהוא פגש אותך במקום ואתה הזדהית לפניו בשם מוסא מוסא?" והשיב: "נכון" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 03/12/2006, שורות 6 - 8). טענות נגד ראיות 4. לאחר שעיינתי בתיק, לרבות חומר הראיות, ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי לא נפלה כל שגגה בממצאי בית המשפט קמא, בהיבט הראייתי. המערער הודה בקיום המבנה, זיהה אותו ואישר כי משתמש במבנה כאורווה לסוסים. טענתו היחידה, היתה כי המבנה הוקם לפני כ- 28 שנים. את העדרו של המבנה בתצלומי אוויר מיום 12/04/98 (ת/7) ומיום 05/06/99 (ת/8) הוא הסביר בכך שעץ (או עצים) הסתירו את המבנה. בית המשפט קמא קיבל את עדותה של מפענחת תצלומי אוויר שעולה בקנה אחד עם הפרטים הנראים בצילומי אוויר. לעומת זאת, גרסת הנאשם נדחתה כבלתי הגיונית - הן נוכח גודל המבנה והן נוכח עדותה של המפענחת (עמ' 6 להכרעת הדין). לא מצאתי כל פגם במסקנה זו של הערכאה הדיונית: עץ, אפילו גדול ביותר, במיקום שהצביע המערער, לא יכול היה לכסות את המבנה כולו, שהוא מבנה גדול בצורת האות "כ". מימדיו של המבנה הם 14 מטר על 14.3 מטר, רוחבו של האגף הצפוני - 6 מטר, ושל האגף הדרומי - 3.8 מטר. לא הוצגה בפני בית המשט קמא כל ראיה בעלת משקל לקיומו של עץ גדול מאוד במקום. מעבר לכך שגרסת המערער לא היתה מהימנה על בית המשפט קמא, גם לגופו של עניין טענת המערער אינה יכולה להתקבל על הדעת: עדה מטעם התביעה, מפענחת תצלומי אוויר גב' מירה ירקוני, העידה, בחקירה נגדית: "לא יכול להיות שהמבנה הזה הוסתר מתחת לעץ. לא יכול להיות שהעץ שנראה ב- 5/6/99 ובת/7, לא יכול להיות שאותו עץ מסתיר את המבנה" (עמ' 5 לפרוטוקול). מיקומו של העץ שהיה במקום בעבר סומן על ידי המומחית על גבי תצלום ת/9. המומחית ציינה בעדותה כי העץ היה בגובה של קומה אחת "אולי קצת יותר" (עמ' 3), וכי היא יכולה לדעת את השטח שמכסה העץ. מסימון שסימנה המומחית בתצלום ת/9 רואים בבירור כי העץ שהיה קיים בשנת 1999 נמצא במקום בו מוצב כיום האגף הצפוני של המבנה. די בכך כדי לדחות את טענת המערער כי מדובר במבנה הקיים שנות דור. הדעה נותנת כי צילו של העץ הינו פחות או יותר סימטרי, ומכל מקום לא יעלה על הדעת כי ענפי העץ מכסי מרחק של כ- 10 מטר בכיוון אחד ורק מטרים בודדים בכיוון אחר, והתבוננות בת/9, בתוספת הסברים של מפענחת תצלומי אוויר, ממחישה זאת היטב ומעבר לכל ספק סביר. במצב דברים זה צדק בית המשפט קמא בקובעו כי התביעה עמדה בנטל הבאת ראיות. המערער, מצידו, לא הביא כל ראיה בעלת משקל לעניין המצאות הבניה (כגון: צילומים ישנים) או לעניין מיקום וגודל העץ (או העצים) לקיומם הוא טען, ולא הביא חוות-דעת כלשהי על מנת לסתור את חוות-דעתה של המומחית לפענוח תצלומי אוויר מטעם התביעה. 5. במצב דברים זה הוכחה אשמת הנאשם מעבר לספק סביר ואין מקום להתערבות בממצאים ומסקנות של בית המשפט קמא. הערעור על עונש 6. המערער עותר לביטול צו בדבר הריסת המבנה שניתן במסגרת גזר הדין, ובפיו שלושה טעמים: השיהוי בהגשת כתב-אישום, אי-התייצבות בעלי המקרקעין למשפט והעובדה שהמבנה משמש את המערער לעיסוקו ופרנסתו. לא מצאתי כל ממש בטעמים אלה. ראשית, לא היה שיהוי בהגשת כתב האישום, המצדיק הקלה בעונש, ולא מן הנמנע כי המבנה נבנה בסמוך לפני תאריך תצלום האוויר בו הוא מופיע לראשונה (ת/9 מיום 26/09/2003), ואילו כתב האישום הוגש ב-18/08/2004 - כעבור פחות משנה. שנית, בנסיבות העניין אין כל נחיצות או חשיבות, לצורך ההליך הפלילי שלפנינו, להתייצבות או אי-ההתייצבות של בעל הקרקע הנטען. בעל הקרקע אינו צד להליך שלפנינו והדיון הוא בעניינו של המערער בלבד. שלישית, המערער לא הציג כל רישיון לפתיחת אורוות סוסים במבנה והדעה נותנת שעסק זה פועל בניגוד לדין. לכן אין לו גם מקום להלין על עוול לכאורה שנגרם לו, שהרי עשה דין לעצמו. במצב דברים זה גם הערעור על עונש נדחה. בניהבניה לא חוקית