בין הצדדים מחלוקת באם בניית מרפסת על הגג מחייבת הסכמת כל הדיירים, כאמור בסעיף 62(א) לחוק המקרקעין, או שמא הסכמת בעליהם של 75 אחוז מהדירות ושני שליש מהרכוש המשותף הצמוד לדירותיהם. להלן החלטה בנושא בניית מרפסת על הגג: החלטה 1. בפניי בקשה למתן צו זמני לפיו יימנע המשיב מביצוע עבודות בנייה להקמת מרפסת פתוחה (להלן: ''המרפסת'') על חלק משטח גג בית משותף ברח' כלניות 3, חיפה, הידועה כגוש 10908 חלקה 106 (להלן: "הבניין"). 2. הבניין מורכב משתי קומות, המבקשת היא הבעלים של אחת הדירות בקומה העליונה (להלן: ''דירת המבקשת'') והמשיב הוא הבעלים של דירה סמוכה באותה קומה (להלן: ''דירת המשיב''). מר אבישי כפיר (להלן: ''המצהיר מטעם המשיב'') יזם, בהסכמת המשיב, עבודות בנייה על פי היתר כדין להקמת דירה נוספת מעל לדירת המשיב והוא מעוניין בהקמת המרפסת (שאף לגביה ניתן היתר בניה). יודגש כי הבקשה היא רק לעניין הקמת המרפסת. 3. לטענת המבקשת, המרפסת משקיפה לחלון חדר המגורים בדירתה ועל כן היא תפגע בפרטיות שלה. כמו כן, המרפסת אמורה להבנות על רכוש משותף, חלק משטח הגג, וזאת מבלי שהוצמד, בהסכמת כל הדיירים, לדירת המשיב כמתחייב מהוראות הדין. 4. לטענת המשיב, הבקשה מוגשת בשיהוי ניכר מאחר ולמבקשת ידוע על כוונת המשיב או מי מטעמו לבצע עבודות הבנייה מחודש ינואר 2003, מועד בו הסתיים הליך ההתנגדויות אשר הגישה המבקשת על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה ו-ועדת הערר, הבקשה נגועה בחוסר ניקיון כפיים הואיל והמבקשת הסתירה מביהמ"ש מידע רלוונטי, בין היתר, לעניין ההליכים שהיו בפני ועדות התכנון והבנייה, העובדה כי המבקשת מתגוררת בבית אבות, כי דירתה נטושה מזה שנה וחצי וכי בעבר התנהל מו"מ בין דיירי הבניין במסגרתו הם הגיעו להסכם בדבר הצמדת הרכוש המשותף ,אולם, סירוב המבקשת, ללא הנמקה, לחתום על ההסכם מנע הוצאתו לפועל וחתימת יתר הדיירים. המשיב מפנה לכך כי כל הדיירים, למעט המבקשת, מסכימים לבנייתה והם חתמו על תוכנית הבנייה אשר הוגשה לוועדות התכנון ובהסתמך עליה ניתן היתר הבנייה. 5. הבקשה נתמכת בתצהיר בנה של המבקשת, מר יגאל זוהר (להלן: "המצהיר מטעם המבקשת") והתגובה נתמכת בתצהיר המצהיר מטעם המשיב. שני המצהירים נחקרו בפניי והצדדים הגישו סיכומיהם בבקשה. 6. סעד של צו מניעה זמני הוא סעד שביושר ולביהמ"ש שיקול דעת באם לתת אותו, אם לאו. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי מקבצת את ההלכה הפסוקה לעניין מתן סעד זמני ובס''ק 362(ב)(2) לתקנה נקבע כי על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. העלמת עובדות רלוונטיות בבקשה שולל ניקיון כפיו של המבקש ואינו מתיישב עם דרישת תום הלב. 7. במקרה דנן המבקשת הסתירה את העובדה כי דירתה נטושה מזה שנה וחצי, כי היא מתגוררת מזה מספר שנים בבית אבות וכן את ההליכים שהתנהלו בפני ועדות התכנון והבניה בטרם ניתן למשיב היתר בנייה. הסתרת מידע זה שוללת תום הלב בהגשת הבקשה, ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה. 8. יתרה מכך, העובדה כי המבקשת מתגוררת בבית אבות ומזה שנה וחצי הדירה נטושה, מטה באופן ברור את מאזן הנוחות שעל בית המשפט לבחון בהתאם לתקנה 362(ב)(1) לתקנות, לטובת המשיב. בהתאם למבחן הנ"ל יש לבדוק מה הנזק שייגרם למבקשת באם הסעד הזמני המבוקש לא יינתן, לעומת הנזק שייגרם למשיב ממתן הסעד האמור. בנסיבות מקרה דנן, כאשר המבקשת אינה מתגוררת בדירתה, אלא בבית אבות, והדירה נטושה מזה שנה וחצי, אין לומר כי יגרם לה נזק מדחיית הבקשה והטענה בדבר פגיעה בפרטיותה הינה טענה בעלמא, מה גם ומדובר במרפסת פתוחה אשר קל יחסית להרוס את המעקה התוחם אותה ולמנוע את השימוש בה במידה והתביעה תתקבל. מנגד, המצהיר מטעם המשיב השקיע בקבלת היתר לבניית המרפסת, רכש חומרי בניין לצורך הקמתה והתקשר עם קבלן לביצוע העובדה (מוצג נש/2). כמו כן, משנשאל הנ''ל לעניין המשקל שיש לייחס למרפסת במכלול הבנייה, הוא השיב באומרו ''יש פה נוף, ים ועצים וכל המוטיבציה לבנות על הגג מבוססת על האפשרות לבנות את המרפסת'' (שם, עמ' 8 לפרוטוקול הדיון). יצויין כי דבריו אלה של העד לא נסתרו. 9. יתרה מכך, על המבקש לתת צו מניעה זמני בשלב כה מוקדם של ניהול המשפט לשכנע את ביהמ"ש בדוחק הנסיבות והצורך בהתערבותו ללא דיחוי. העובדה כי המבקשת אינה מתגוררת בדירתה והדירה נטושה מזה שנה וחצי שוללת כל צידוק להתערבות ביהמ"ש בשלב כה מוקדם ומתן הסעד המבוקש. 10. באשר להליכים שהתנהלו בפני ועדות התכנון והבניה, אומנם נכון, אותן ועדות לא דנות במחלוקת קניינית שבין הצדדים אלא בשיקולים תכנוניים גרידא ,אולם, ועל אף זאת, תוכן פניותיה של המבקשת לאותן וועדות יכולה להשליך על בקשה דנן. במכתבה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה מיום 1/9/02, נספח ה' לתגובה, לא העלתה המבקשת התנגדות עקרונית להקמת המרפסת אלא טענה לפגיעה בפרטיות שלה ודרשה ".....להגביל את 'כץ-כפיר' בשימוש בגג, שהוא רכוש משותף, ע"י הקמת קיר בגובה 2.5 מ', ללא פתח... הקיר ישאיר יתרת הגג מעבר למתוכנן לבנייה שטח משותף פנוי". יתרה מכך, בפנייתה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מיום 6/11/02, נספח ז' לתגובה, הודיעה המבקשת מפורשות "ראשית ברצוני לקבוע שאין לי כל כוונה להצר צעדי שכני. כל בקשתי שהבנייה לא תפגע באיכות החיים בדירה ובשווי הנכס". מהמצוטט עולה כי המבקשת, לכאורה, השלימה, עם הקמת המרפסת. 11. אומנם נכון, עסקינן בזכות קניינית נטענת ובתביעה אשר מטרתה להגן עליה, ועל-כן, לביהמ"ש שיקול דעת מצומצם יותר מאשר בתביעה פוססורית ,אולם, הדברים נכונים כאשר מדובר בתביעה למתן צו מניעה או צו עשה קבועים ולא בבקשה למתן צו מניעה זמני אשר עניינו זכות קניינית, כבמקרה דנן. בבקשה למתן סעד זמני, גם בעניין קנייני, על המבקש לקיים אחר התנאים המקדמיים, כגון הגשת הבקשה בניקיון כפיים, על-מנת לזכות בסעד הזמני המבוקש, ובאלה, כאמור, נכשלה המבקשת (ר' רע"א 5240/92, חלמיש נ' אשרז ואח', פד"י מז(1) בעמוד 45, 50). 12. בין הצדדים מחלוקת באם הקמת מרפסת מחייבת הסכמת כל הדיירים, כאמור בסעיף 62(א) לחוק המקרקעין, או שמא הסכמת בעליהם של 75 אחוז מהדירות ושני שליש מהרכוש המשותף הצמוד לדירותיהם, כאמור בסעיף 71ב (א) לחוק הנ"ל. לאחר ששקלתי בעניין, נראה לי כי אין זה ראוי לדון במחלוקת זו במסגרת בקשה דנן אלא במסגרת התביעה העיקרית. מכל מקום, המשיב צירף לבקשתו הסכמת הדיירים בכתב, למעט המבקשת, להקמת המרפסת (נספח ג' לתגובה) ובשלב זה די בכך על-מנת לבסס סיכוייו לכאורה לזכות בתביעה. 13. לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, מתייתר הצורך לדון בטענת המשיב כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. על אף זאת יצויין כי לא שוכנעתי בטענת השיהוי, שכן, לו הוגשה הבקשה סמוך לאחר תום הליכי ההתנגדות אשר הגישה המבקשת בועדות התכנון והבניה, סביר להניח כי הייתה נתקלת בטענה כי הבקשה תיאורטית. 14. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי ליתן למבקשת את הסעד המבוקש ובהתאם לכך הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 26/10/05 מבוטל בזאת. המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 15. בשולי הדברים אעיר כי ב''כ המשיב הגיש 4 בקשות למתן החלטה בבקשה וזאת ביום 22.12.05, 28.12.05 ו- 1.1.06 ו- 9.1.06. בהתחשב בעובדה כי סיכומי המשיב הוגשו ביום 6.12.05 ורק ביום 28.12.05 הוא הגיש אחרון טענותיו בבקשה, בקשות אלה היו מיותרות ושלא במקומן.בניהמרפסתגג