להלן החלטה בנושא הארכת מועד תשלום שנקבע בפסק דין: החלטה זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ג' (דה-ליאו) לוי), לפיה נדחתה בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת נ' דלה-מוסא), אשר דחה את בקשת המבקש להארכת מועד לתשלום שנקבע בפסק דין. 1. תחילתו של הליך זה בתביעת פינוי בגין אי-תשלום דמי שכירות שהגיש המשיב נגד המבקש שהינו שוכר מוגן בנגריה (להלן: הנכס) שבבעלות המשיב מזה שנים רבות. בית משפט השלום קיבל את התביעה וקבע כי על המבקש לפנות את הנכס. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור והעניק למבקש סעד מן הצדק, תוך שהוא מחזיר את הדיון לערכאה הדיונית על מנת שזו תקבע סכום לפיצוי בו יישא המבקש על מנת שיבוטל צו הפינוי. בהתאם להוראה זו, קבע משפט השלום כי על מנת שיבוטל צו הפינוי על המבקש לשלם סך של 30,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, כאשר אם לא יעמוד בתשלום במועד הנקוב ייכנס צו הפינוי לתוקפו. 2. במהלך התקופה הקבועה לתשלום החוב הגיש המבקש בקשה לפריסת התשלום לבית משפט השלום, בטענה כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בתשלום במועדו, וכי דחיית הבקשה פירושה סילוקו מהנכס וחיסול מקור פרנסתו. בקשה זו - כפי שנתברר בחלוף מספר חודשים - לא הגיעה מעולם אל השופטת הדנה בתיק בשל תקלה במזכירות בית המשפט. משנתגלתה התקלה בטיפול בבקשתו של המבקש, ולאחר שהלה הגיש בקשה נוספת בעניין, נעתר בית המשפט לבקשה והורה על פריסת יתרת החוב. בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על החלטה זו התקבלה, בהסכמת הצדדים, על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי הדיון בבקשה לפריסת חוב יתקיים בפני בית המשפט השלום. יצוין, כי במועד בו החל הדיון בבקשה בבית משפט השלום כבר הפקיד המבקש את מלוא הסכום נשוא פסק הדין בקופת בית המשפט. 3. בית משפט השלום דחה את הבקשה וקבע כי אין להאריך את המועד לתשלום החוב, תוך שהוא מבסס קביעה זו על מספר טעמים עיקריים. ראשית, קבע בית המשפט כי שינוי במועד ביצוע פסק דין אינו שינוי טכני גרידא, אלא שינוי מהותי, המחייב את בית המשפט להפעיל את סמכותו הטבועה להארכת מועד לאחר פסק דין. בית המשפט מצא כי אין בנסיבות המקרה כדי להצדיק מתן סעד זה, תוך שהוא בוחן את התנאים להפעלת הסעד כפי שהותוו בפסיקה. כך, קבע בית המשפט כי המבקש לא הצביע על נסיבות חריגות שלא היו בשליטתו ואשר מנעו ממנו את תשלום החוב במועד. המבקש אמנם העלה טענות בדבר מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה, אך לא תמך אותן בראיות כנדרש לאורך ההליך כולו, כאשר בעובדה שהצליח לעמוד בתשלום חלק ניכר מן החוב בתוך תקופה קצרה יחסית, יש כדי להעיד כי מצבו הכלכלי אינו קשה כפי שנטען על-ידו. עוד מצא בית המשפט כי בנסיבות העניין לא מתקיים גם התנאי השני, והעיקרי, לשימוש בסמכות הטבועה - חשש לתוצאות קשות שחוש הצדק מתקומם נגדן. לעניין זה, קבע בית המשפט כי למבקש ניתנו הזדמנויות רבות להימנע מפינוי מן הנכס, בדגש על הסעד מן הצדק אשר ניתן לו, אך הוא לא השכיל לנצלן. עוד הדגיש בית המשפט כי המבקש לא הגיש לבית המשפט סיכומים ותצהירים כנדרש, ומשכך אין הוא יכול להלין על החלטתו של בית משפט השלום לקבוע כי החוב ישולם תוך 30 ימים. בית המשפט הוסיף כי בנסיבות המקרה, ולאור חלוף הזמן הרב מאז מתן פסק הדין לטובת המשיב, נוטים שיקולי הצדק לטובתו של המשיב דווקא, באופן שעיכוב נוסף בפינויו של המבקש מן הנכס יגרום לו לעוול חריף. 4. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע כי העובדה שסכום החוב במלואו שולם על-ידי המבקש טרם הדיון בבקשה הפכה את הבקשה לתיאורטית ועל כן דינה להידחות מטעם זה בלבד. עוד הוסיף בית המשפט כי עקב התמשכות ההליכים בתיק וריבוי ההחלטות שניתנו על-ידי הערכאות השונות, יש לתת דגש לעקרון סופיות הדיון ולא לאפשר דיון נוסף בבקשה. מכאן הבקשה שבפניי. 5. המבקש מעלה בבקשה שבפניי טענות שונות נגד החלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. לעניין החלטתו של בית משפט השלום, טוען המבקש כי זה שגה כאשר קבע כי בדחיית המועד הקבוע לתשלום הפיצוי יש משום תיקון מהותי של פסק הדין. לטענתו, מדובר בשינוי טכני בלבד. בנוסף, לטענת המבקש מתקיימים בנסיבות העניין התנאים המצדיקים את דחיית המועד. ראשית, לטענתו בית המשפט התעלם מן התקלה שאירעה בטיפול בבקשותיו, ולו הייתה הבקשה נשמעת במועד המתאים יש להניח כי הייתה מתקבלת, ומכל מקום הייתה עומדת למבקש האפשרות להגיש ערעור על החלטת בית משפט השלום בדבר מועד התשלום. משכך, יש לקבוע כי תשלום החוב הפסוק במועד נמנע בשל נסיבות חיצוניות. שנית, לטענת המבקש דחיית מועד התשלום לא תגרום כל נזק למשיב, שכן המבקש הציע להצמיד את התשלום למדד ולריבית. מנגד, הנזק אשר ייגרם למבקש כתוצאה מאי-דחיית המועד ומפינוי מן הנכס הינו נזק כבד, אשר יש בו כדי לחסל את מקור פרנסתו של המבקש אשר הינו אדם המתמודד עם קשיים כלכליים ובריאותיים. במקרה מסוג זה, יש לקבוע כי חוש הצדק לא יוכל להשלים עם הפגיעה שתיגרם למבקש דווקא, בניגוד לקביעת בית המשפט קמא. לעניין החלטתו של בית המשפט המחוזי טוען המבקש כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי ההכרעה בבקשת הערעור הינה תיאורטית בלבד וכאשר הסיק מעובדת תשלום החוב במלואו כי המבקש כלל לא היה זקוק לפריסת התשלום. עוד טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט לוקה באי-בהירות באשר הוא קובע מחד כי התשלום שולם במלואו ומאידך כי בקשת הדחייה נדחית, כך שלא ברור האם יש בתשלום החוב במלואו כדי לסלקו או שמא יראו אותו כחוב שלא שולם משום שלא עמד במועד. 6. עיינתי בבקשה שלפניי ובהחלטות הערכאות הקודמות, ומצאתי כי יש לדחות את הבקשה. כידוע, על מנת שבית משפט זה יתערב בבקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי על המבקש להראות כי בעניינו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית שחשיבותה חורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שבפניי אינה מעלה כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, ודי בכך כדי להביא לדחייתה. 7. לגופו של עניין, על אף התקלה המצערת בטיפול בבקשה שהגיש המבקש לפריסת חובו, הרי שבסופו של דבר נידונה בקשה זו לגופה בפני שתי ערכאות, אשר החליטו על דחייתה. כפי שקבע בית משפט השלום בהחלטתו המפורטת והמנומקת, הארכת מועד לאחר מתן פסק דין מהווה שינוי מהותי, אשר במסגרתו על בית המשפט להפעיל את סמכותו הטבועה, תוך התחשבות בשיקולי צדק מחד, ובעקרון סופיות הדיון מאידך. בית המשפט בחן באופן מפורט את התנאים להענקת סעד זה ומצא שאינם מתקיימים בנסיבות העניין, כאשר לא ניתן להצביע על פגמים שנפלו בהחלטתו ומצדיקים התערבות בשיקול דעתו. זאת ועוד, יש לציין גם כי בית משפט זה נוהג בגישה גמישה פחות כלפי הליכים הנובעים מהפרות בתחום הדיירות המוגנת (ראה למשל: רע"א 3692/07 אביסריס נ' אלברטל, פסקה 7 (טרם פורסמה, 08.08.2007), וההפניות שם), בפרט כאשר מדובר במושכר המשמש כעסק ולא כדירת מגורים (ראו למשל: ע"א 87/83 ארי"צ בע"מ נ' ביירלס, פ"ד לח(2) 159, 162 (1984)). עוד יש לתת דגש לכך כי מדובר בהליך שנפתח בשנת 2000, פסק הדין לזכותו של המשיב ניתן כבר בשנת 2003, ומאז נידון עניינו של המבקש בפני ערכאות רבות. במצב דברים זה יש להביא בחשבון גם את זכותו של המשיב, כבעל הנכס, ליהנות מזכותו על-פי דין ואת החשיבות שבעקרון סופיות הדיון. בסיכומם של דברים, ובשים דגש על העובדה כי מדובר בבקשה לערעור בגלגול שלישי ועל כך שהמבקש לא תמך את טענותיו בדבר מצבו הקשה בראיות כלשהן, ואף לא השכיל להגיש סיכומים ותצהירים כנדרש במסגרת הההליכים השונים, מצאתי כי על אף התוצאה הקשה מבחינתו של המבקש, אין בנסיבות העניין כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה. 8. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. עם זאת, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 17.4.04 נקבע כי במסגרת הסעד מן הצדק יבוטל צו הפינוי כנגד תשלום הפיצוי, ועל כן אין הצדקה לכך שהמבקש יפונה מן הנכס אך התשלום יישאר בידי המשיב. לפיכך, ככל שהסכום ששילם המבקש בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 3075/03 טרם הושב למבקש, יש להשיבו לידיו. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. הארכת מועד