בית המשפט ציין כי המשיבים לא קיימו התחייבותם על פי הסכם הפשרה להסיר את השיעבודים/ העיקולים המונעים העברת הזכויות למבקשת. בכך, לכאורה, הם מפרים את הפרת הסכם החלפת הקרקעות. מדובר בהפרה מהותית המסכלת מימושו של ההסכם. להלן החלטה בנושא הפרת הסכם החלפת קרקעות: החלטה 1. בין רשות הפיתוח וקק"ל, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל, ובין המשיבים 1-5, נערך ביום 5.12.90 הסכם חליפין (להלן: "הסכם החליפין"). במסגרת הסכם החליפין, התחייבו המשיבים 1-5 להעביר למבקשת 67991/157785 חלקים מתוך חלקה 4 בגוש 16918. (להלן: "חלקה 4"), בתמורה לזכויות המבקשת ב - 6 חלקות אחרות, שפרטיהן הובאו בהסכם. 2. לאחר שנערך הסכם החליפין וזכויות הצדדים נרשמו על פיו בלשכת רישום המקרקעין, הוגשה תביעה (ה"פ 324/97) ע"י משיבים 7,6 כנגד המשיבים 1-5 והמבקשת, בטענה כי הם היו זכאים להיות צד להסכם החליפין, משמע, שותפים להתחייבויות המשיבים 1-5 על פי ההסכם, ושותפים לזכויותיהם. 3. בעקבות פסק הדין שניתן בה"פ 324/97 (מחוזי נצרת) ביום 13.10.97, ואשר קיבל את התביעה, התעורר צורך בתיקון הרישום בלשכת רישום המקרקעין, ולפיכך הגישו המשיבים 1-5 כתב תביעה בת.א. 1178/01, להתאמת הרישום. במסגרת הליך זה הושג הסכם פשרה בין כל הצדדים להליך הנוכחי, אשר קיבל תוקף של פסק דין. (להלן: "הסכם הפשרה"). 4. סעיף 3 להסכם הפשרה החלקי שקיבל תוקף של החלטה, ומאוחר יותר תוקף של פסק דין, דן בתיקון הרישום, וקובע הלכה למעשה, כי למשיבים 1-5 יושבו מחצית הזכויות שהעבירו למבקשת בחלקה 4, והמבקשת תקבל אותם חלקים חזרה מתוך זכויותיהם של משיבים 7,6. במקביל, מן הזכויות שקיבלו המשיבים 1-5 על פי הסכם החליפין, ירשמו 39/2282 חלקים בכל חלקה חזרה על שם המבקשת, אשר תחלק אותם בין המשיבים 6,7. 5. ב"כ המבקשת צודקת, לפיכך, בטענתה כי המבקשת אמורה היתה לשמש צינור בלבד לשם חלוקה אחרת של השטחים בין המשיבים לבין עצמם. סך זכויותיה של המבקשת במקרקעין לא אמורים היו להשתנות כתוצאה מביצוע ההסכם. 6. ביום 16.3.06 הגישה המבקשת תביעה שעניינה ביטול הסכם הפשרה או לחילופין תיקונו. עילת התביעה נעוצה במחדלם של המשיבים 7-6 לסלק את העיקולים ו/או השיעבודים הרובצים על חלקיהם בחלקות נשוא הסכם החליפין, בהתאם להתחייבותם בסעיף 2(ב) להסכם הפשרה. לפי הנטען בכתב התביעה, בשל טעות לא הותנתה העברת הזכויוית למשיבים בהעברת הזכויות אשר אמורות להתקבל בתמורה, ובהסרת השיעבודים. 7. למבקשת התברר כי ביום 6.11.05 ביקש ב"כ המשיבים 7-6 להעביר ולרשום על שמם את הזכויות שקיבלו על פי הסכם החליפין. במקביל הוברר כי לא ניתן יהא לבצע העברת הזכויות לטובת המבקשת בשל כך שלא הוסרו שעבודים/עיקולים, מעל המקרקעין הרשומים על שם משיבים 7,6. 8. המשיבים 7-6 אינם חולקים על כך שלא פעלו להסרת השעבודים ו/או העיקולים הרובצים על זכויותיהם. הם מפנים טענות קשות כנגד המבקשת אשר לא פעלה במשך שנים למימוש הסכם החליפין. אף אם צודקים המשיבים בטענה זו, אין היא רלבנטית, שכן לא מדובר בעיקולים שנוספו במהלך השנים בזמן שהמבקשת ישנה על זכויותיה, אלא באותם עיקולים שרבצו על החלקה בעת שנערך הסכם הפשרה, ואותם התחייבו המשיבים להסיר. ממילא, היתה המבקשת מנועה מלממש את ההסכם, מבלי שהמשיבים קיימו את התחייבותם. 9. לכאורה, אין ממש גם בטענת המשיבים כי המבקשת לא בחנה האם ניתן להסיר את העיקולים. מדובר בעיקולים לטובת מס הרכוש על זכויותיו של משיב מס' 7 ובעיקול לטובת מס שבח על זכויות המשיבה מס' 6. אם אין עילה להשארת העיקולים על כנם, על המשיבים היתה חובה לסלקם, ויש להניח כי היו פועלים לעשות כן. 10. המשיבים טוענים כי פעלו על סמך הסכם הפשרה כאשר התחייבו למכור חלקיהם לטובת צדדי ג', להוכחת הטענה צורפו חוזי מכר, על פיהם התחייבו המשיבים 1,2 למכור חלקים בחלקה 4 לצדדים שלישיים, על סמך הסכם הפשרה. הסכמים אלו הוגשו, כביכול כדי לתמוך בטענת המשיבים 7-6 בכתב התשובה, לפיה העבירו את חלקיהם על פי הסכם הפשרה לצדדי ג', אך כפי שניתן לראות מדובר בהסכמים שנחתמו ע"י המשיבים 1,2 לגבי זכויותיהם בחלקה , אותם אמורים היו לקבל חזרה, בעקבות הסכם הפשרה. עוד טוענים המשיבים כי על פי סעיף 5 להסכם הפשרה וכמפורט בסעיף 3 א. לפסיקתא, הוסכם כי כל צד יהא רשאי לרשום את החלקים המגיעים לו על פי הסכם הפשרה בלשכת רישום המקרקעין בנפרד. 11. כידוע, הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין מאגד בתוכו תכונות הסכמיות ותכונות של פסק דין. הפן ההסכמי מקנה אפשרות לכל אחד מן הצדדים להסכם לבטלו, בהסתמך על עילות הביטול הקבועות בדיני החוזים (ראה ע"א 151 ,219/87 - אורי רחמני ו-3 אח' נ' שמש הדר ו-3 אח', פ"ד מג(3), 489 ). "הלכה היא, כי פסק-דין המאשר הסכם פשרה, משולבות בו הן תכונותיו של הסכם והן תכונותיו של פסק-דין (ראו ע"א 219/87, 151/87 אורי רחמני ו-3 אח' נ' שמש הדר ו-3 אח', פ"ד מג(3), 489, עמ' 498-499). שני הנדבכים הללו, המרכיבים את פסק הדין שבהסכמה, הם המכתיבים לבעל הדין, את דרכי הפעולה לשינוי הפסק: הפן ההסכמי הוא המקנה אפשרות לביטול פסק הדין מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם לרבות שינוי מהותי בנסיבות; והפן השיפוטי שבפסק, שפותח את הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים, כגון מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין. המשמעות של הלכה זו הינה, כי בעל דין הרוצה לבטל פסק-דין שניתן בהסכמה, מחמת פגם בהסכם שהוא בשורשו של פסק הדין, עליו להגיש תובענה חדשה בגין זאת (ראו ע"א 108/83 דוד גולדשטיין ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד לט(1), 780, עמ' 784-785). העולה מן האמור עד כה, שכל עוד לא בוטל פסק הדין בהסכמה, הרי הוא שריר וקיים. באם אכן המשיבים לא עמדו בתנאיו של פסק-הדין בהסכמה, שומה היה על המבקש להגיש תביעה חדשה בעניין זה לבית-המשפט המוסמך לכך" (רע"א 5821/05 - בנק הפועלים בע"מ נ' דניאל גרינברג ואח' . תק-על 2005(4), 2869 ,עמ' 2871). 12. אין חולק כי המשיבים לא קיימו התחייבותם על פי הסכם הפשרה להסיר את השיעבודים/ העיקולים המונעים העברת הזכויות למבקשת. בכך, לכאורה, הם מפרים את הסכם החליפין. מדובר בהפרה מהותית המסכלת מימושו של ההסכם. המבקשת טוענת כי הסכם הפשרה נגוע בטעות היורדת לשורשו של העניין, בכך שלא נרשם כי חיובם של המשיבים להסיר את השעבודים הינו תנאי לקיום ההסכם, וטעות זו מרוקנת מכל תוכן את ביצוע עסקת החליפין. הסכם חליפין מעצם טיבו ומהותו כורך בין החיובים ההדדיים, גם אם בתניות ההסכם לא פרשו הצדדים את הדדיות הנדרשת, אין ספק כי זהו אומד דעתם של הצדדים. על אחת כמה וכמה, במסגרת הסכם הנלווה להסכם החליפין, ואשר כל מטרתו היתה לערוך שינוי במאזן הזכויות בין המשיבים, בינם לבין עצמם, ללא כל פגיעה בזכויות שנרשמו על שם המבקשת. בהליך העיקרי ידרש בית המשפט לבחון את פרשנותו של ההסכם, לרבות הסעיף הקובע כי כל צד רשאי לפעול לרישום זכויותיו על פי ההסכם בנפרד, ולקבוע האם בהסכמה זו הביעו הצדדים רצונם להפריד בין החיובים ההדדיים ולא להתנותם זה בזה. מכל מקום, באי הסרת העיקולים /השיעבודים יש לכאורה כדי לסכל את מימוש זכויות המבקשת על פי ההסכם, עילה המקנה לה כשלעצמה זכות לכאורה לבטל את ההסכם. 13. המבקשת הצביעה על סיכויים טובים להצלחת התביעה, הנסמכת על ראיות מהימנות, מה גם שאין המשיבים חולקים על כך שהם עצמם מפרים לכאורה הפרה מהותית את הסכם הפשרה. 14. מאזן הנוחיות נוטה בבירור לטובת המבקשת. המשיבים טוענים כי כבר התחייבו להעביר זכיותיהם לאחרים, ואם לא ינתן צו המניעה כמבוקש, יפעלו להעברת הזכויות לצדדי ג', בכך תסוכל או תועמד בספק האפשרות להחזיר את המצב לקדמותו, באם תתקבל התובענה. 15. לאור האמור, אני מורה כי צו המניעה הזמני שניתן ביום 16.3.06 יעמוד על כנו, עד מתן פסק הדין או עד למתן החלטה אחרת. המשיבים ישלמו למבקשת, יחד ולחוד, הוצאות הליך זה בסך 5,000 ₪ + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הפרת חוזהחוזהקרקעותמקרקעין