להלן פסק דין בנושא זכות עכבון ברכב: פסק דין פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת בקשת המבקשת ליתן פסק דין הצהרתי לפיו "לנתבעת אין זכות עכבון ברכב אשר נתפס על ידי הנתבעת ולחילופין כי זכות העכבון הנ"ל מוגבלת לעלות התיקון השני שבוצע ברכב על ידי הנתבעת בחודש פברואר 2004 בעלות של 21,527 ₪ בלבד". בהמרצת הפתיחה נטען כי המבקשת, אשר עוסקת כחברת ליסינג לכלי רכב הינה הבעלים של רכב מסוג מיצובישי מגנום GLS שנת ייצור 2003 מ.ר. 90-478-36 (להלן - "הרכב") כאשר הרכב הושכר לחברת ד.מ.ב.א.ש. מסחר בע"מ (להלן חב' "דמבאש"). בנוסף לכך נטען כי חב' דמבאש נקלעה לקשיים, הפרה התחייבויותיה לשלם עבור הרכב ועל כן בהעדר החזרת הרכב נאלצה המבקשת לתפוס את הרכב בפועל מידי חב' דמבאש. ביום 27/1/04 נפגע הרכב בתאונה והועבר לתיקון אצל הנתבעת. הרכב נבדק על ידי שמאי מטעם חברת הביטוח אשר העמיד את גובה הנזק בסך של 39,209 ₪ ויחד עם המע"מ חויב מר אילן שטרית מטעם חב' דמבאש לשלם למשיבה סך של 40,045 ₪ בגין התיקון הראשון. הרכב הוחזר למי מטעם חברת דמבאש מבלי שהחוב בגין התיקון הראשון נפרע ומבלי שהמשיבה ניסתה לממש את זכות העיכבון. במהלך חודש פברואר 2004 או בסמוך לכך נפגע הרכב בתאונה נוספת ונמסר לתיקון אצל המשיבה. המשיבה לא טרחה להודיע למבקשת על קרות שתי התאונות או על גובה החיוב עבור תיקון הנזק שנגרם לרכב. במסגרת התיקון השני להבדיל מהתיקון הראשון, לא טרחה המשיבה לקרוא לשמאי על מנת להעריך את הנזק אשר נגרם לרכב במסגרת התאונה השניה כאשר מדובר בעלות בסך של 21,527 ₪. המבקשת טענה בנוסף בהמרצת הפתיחה כי המשיבה התנהלה שלא כדין ופעלה בחוסר תום לב כאשר לא נערך בירור האם יש כיסוי לרכב בגין הנזק וכאשר "נתקבל אישור טלפוני לביצוע התיקון ללא חב' ביטוח". המבקשת מפנה בתובענה לסעיף 11(ד) לחוק המיטלטלין לפיו "הוציא הנושה מרצונו את המיטלטלין המעוכבים בשליטתו , יפקע העיכבון" וכן לפס"ד ע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ' דר י. גרוס, פד"י מד (3), 185 והדגישה כי זכות העיכבון הינה יחידה במידה וקיימת רק בגין התיקון האחרון אשר נעשה בנכס. המבקשת מפנה בנוסף לע"א 6492/00 שלדות מפעלי מתכת נ' מאן אמין שחיבר, פ"ד נו (5), עמ' 925 לקבוע בעמ' 933 שבו: "…משהוציא קבלן את הנכס מחזקתו, ואח"כ קיבלו שוב לחזקתו לשם ביצוע מלאכה או שירות נוספים, עומדת לו זכות העיכבון רק להבטחת הכספים המגיעים לו בעד המלאכה או השירות האחרונים ולא לאבטחת כספים המגיעים לו בעד המלאכה או שירות שביצע לפני הוצאת הנכס מידיו." ב"כ המשיבה הגיש הודעה לתיק לפיה יש לראות את תשובת המשיבה לבקשה לצו מניעה הזמני ככתב התשובה בתיק. מר יגאל לביא מנהל ובעל המניות של חברת סמי קאר בע"מ שהינה הבעלים של מוסך טורינו בבקשה הגיש תצהיר מטעם המשיבה ולהלן טענותיו: המבקשת באה לבית המשפט תוך שהיא מעלימה מבית המשפט כי היא קבלה את דמי הביטוח בגין התאונה הראשונה. על פי ההסכם אשר נכרת בין המבקשת ובין חב' דמבאש, המבקשת היתה רשאית לתפוס את הרכב כבר ביום 20/11/03 ועל כן לו המבקשת רצתה לתפוס את הרכב יכלה לעשות כן ועל כן השתהתה בהפעלת זכויותיה. לגופו של עניין לא היתה למשיבה סיבה להאמין או לדעת כי המבקשת תקבל לידיה את תגמולי הביטוח ולא תשלם למשיבה את המגיע לה. בתום התיקון השני פנה המצהיר למר שיטרית אשר הודיע לו כי הרכב בחכירה וכי חוזה החכירה תם וחברת הליסינג תשלם לו עבור התיקונים ותקבל את הרכב. זמן מה לאחר ביצוע התיקון השני ובטרם נלקחה הרכב התקשר אליו משהו אשר הציג את עצמו כנציג המבקשת ובאותה שיחה הבין כי המבקשת איננה מתכוונת לשלם דבר על חשבון התיקונים ועל כן מאחר ולא שולם דבר על חשבון התשלום הראשון הופעלה זכות העכבון עבור שני התשלומים גם יחד. מר רוני מירון נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד, בין השאר, כי מי שהכניס את הרכב לתיקון במוסך צריך לשלם עבורו כאשר המבקשת לא הביאה את הרכב לתיקון במוסך. עוד עלה כי הבנק אשר מימן את העיסקה קיבל את השיק בגין התיקון הראשון מחברת הביטוח. מר יגאל לביא מטעם המשיבה נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד כי אכן שוחרר הרכב לאחר התיקון הראשון מבלי שקיבל כספים בגין התיקון. מר לביא הוסיף והעיד כי הרכב שוחרר מאחר וכאשר מדובר בתיקון בסכום מאוד גבוה בדרך כלל מימון ביצוע התיקונים מגיע מחברת הביטוח כאשר טרם הגיע המועד לתשלום דמי הביטוח בין 30 - 60 יום. עוד עלה מהחקירה כי המשיבה לא ידעה כי הרכב שייך לחברת ליסינג. בעקבות הדיון הוגשו סיכומי הצדדים בכתב. הצדדים חזרו בסיכומיהם הנ"ל על טענותיהם אשר פורטו לעיל. בסיכומי ב"כ המשיבה נטען בנוסף כי אין להעניק למבקשת את הסעד המבוקש מאחר והיא פעלה בחוסר תום לב, לא הזכירה בתובענה כי היא קבלה כספים מחברת הביטוח בגין התיקון הראשון וכן נטען כי היה על המבקשת לצרף את חב' דמבאש לתובענה יחד עם ומערכת ההסכמים והשתלשלות העיסקה בין דמבאש ובין המבקשת על מנת להוכיח בין היתר כי אכן היתה זכאית לקבל את דמי הביטוח מחברת הביטוח וכל זאת כאשר המבקשת חפצה לקבל במסגרת התובענה קביעה שיפוטית לפיה היא פעלה כדין במערכת היחסים שבינה לבין דמבאש. לעניין פסק הדין רשות שדות התעופה נ' גרוס נטען כי לא ניתן להחיל את ההלכה אשר נקבעה בפסק הדין הנ"ל במקרה דנן לאור הנסיבות אשר תוארו לעיל. עוד נטען בסיכומי המשיבה כי היות ודמי הביטוח התקבלו אצל המבקשת מדובר במצב של עשיית עושר ולא במשפט. דיון בפני בקשת המבקשת כאמור לעיל, ליתן פסק דין הצהרתי לפיו לנתבעת נעדרת זכות עכבון ברכב אשר נתפס על ידי הנתבעת ולחילופין כי זכות העכבון הנ"ל מוגבלת לעלות התיקון השני שבוצע ברכב על ידי הנתבעת בחודש פברואר 2004 בעלות של 21,527 ₪ בלבד. בנסיבות העניין היה על המבקשת לצרף את דמבאש כמשיבה נוספת לתובענה, והיה על המבקשת לצרף את מכלול המסמכים אשר מעידים כי היא היתה זכאית לקבל כספים מחברת הביטוח עבור ביצוע התיקונים אשר נעשו על ידי המשיבה ברכב במסגרת התיקון הראשון. מדובר בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, בקשה לקבלת סעד מן הצדק ומן היושר כאשר המבקשת לא טרחה להציג בפני בית משפט זה מערכת עובדתית מלאה ולא מצאה לנכון לצרף את דמבאש כמשיבה לתובענה כאשר דמבאש צד חיוני לתובענה. ממכלול הראיות ולאור הטענות המשפטיות אשר הועלו על ידי ב"כ הצדדים בסיכומיהם, הנני קובע כי אכן עומדת לטובת המשיבה זכות עכבון ככל שמדובר בחוב עבור התיקון השני. בית משפט זה אינו בוחן בשלב זה את החיובים השונים בגין התיקונים מאחר והסעד החילופי המבוקש הינו כי למשיבה זכות עיכבון אודות ביצוע התיקון השני ברכב בסך של 21,527 ₪. הרכב היה ברשותה של המשיבה, לאחר שבוצע תיקון בהיקף של 21,527 ₪, התיקון השני, והחוב בגין תיקון הרכב לא תוקן כלל. הרכב שוחרר לידי המבקשת לאחר הפקדת ערבות בנקאית לקופת בית המשפט ע"ס 70,000 ₪ בהמשך להחלטת בית משפט זה במסגרת בקשת המבקשת לצו עשה זמני. הסעד העיקרי המבוקש הינו כי אין למשיבה זכות עכבון כלל כאשר לחילופין קיימת הכרה בזכות עכבון תמורת חוב בסך של 21,527 ₪ כאמור לעיל. ב"כ המבקשת הפנה לפסיקה ממנה עולה כי ברגע והוצא נכס מרשותו של פלוני ובשלב מאוחר יותר אותו נכס הגיע לידיו שנית, אין לאותו פלוני זכות עכבון באשר לאותו נכס ככל שנוגע לחוב הקודם. לעומת זאת טוענת המשיבה לחוסר תום לב מצדה של המבקשת וכן לעשיית עושר ולא במשפט מאחר והמבקשת קבלה לידיה את הכספים עבור התיקון ולא מצאה לנכון לשלם למשיבה את הכספים בגין התיקון הראשון אשר אינם שנויים במחלוקת וכאשר נערכה חוות דעת של שמאי אשר קבע גובה הנזק לרכב במסגרת התאונה הראשונה. מנהל המשיבה הצהיר כי לא ידע כי הרכב היה רכב של חברת ליסינג כאשר הוא סבר כי הרכב היה של אילן שטרית אשר אמור היה לקבל את הכספים מחברת הביטוח. הרכב אכן שוחרר לידי מר שטרית לאחר ביצוע התיקון הראשון בטרם קבלת הכספים בגין התיקון כאשר מר שטרית הביא את הרכב לתיקון נוסף לאחר התאונה השניה עם הרכב. בשלב זה, עלה כי מר שטרית הודיע למשיבה כי המבקשת תשא בהוצאות בגין שני התיקונים. בהעדר צירופה של חב' דמבאש לתובענה ומערכת ההסכמים בין דמבאש ובין המבקשת, המבקשת לא הוכיחה כי היא היתה רשאית לקבל את דמי הביטוח בגין הרכב כאשר לא ברור לבית משפט זה האם קיים סעיף אחר לפיו הכספים ישולמו למוסך בגין התיקון תחילה. על רקע הפסיקה אשר הובאה מטעם המבקשת כאשר המבקשת לא הציגה בפני בית משפט זה תמונה מלאה, לרבות העובדה שקבלה כספים בגין התיקון הראשון אשר בוצע ע"י המשיבה, הנני קובע כי בנסיבות העניין אכן עומדת לזכות המשיבה זכות עיכבון גם בהתייחס לתיקון הראשון. המשיבה אכן שחרר את הרכב לידי מר שטרית, לאחר השלמת ביצוע התיקון הראשון אולם, בהעדר הוכחת שחרור המבקשת מהצורך לשלם למשיבה אודות התיקון הראשון, כאשר הרכב לא שוחרר לידי המבקשת עצמה אלא לידי מר שטרית ועל רקע חוסר תום לבה של המבקשת בכך שלא ציינה בתובענה כי קבלה כספים אודות התיקון, לא צרפה את דמבאש כצד לתובענה ולא צרפה מסמכים לתובענה אודות ההתקשרות בינה ובין דמבאש, כאמור לעיל, הנני קובע כי אכן עומדת לטובת המשיבה זכות עכבון אף מטעם זה בנוגע לתיקון הראשון. נטען על ידי המבקשת כי על המשיבה לדרוש הוצאות בגין התיקונים אצל מר שטרית בלבד אולם טענה זו לא הוכחה כנדרש. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את התובענה, מחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך של 4,000 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום בפועל בגין שכ"ט עו"ד והוצאות לרבות התייחסות ל"יתרת הזכות" אשר נקבעה לטובת המשיבה במסגרת בקשת המבקשת למתן צו עשה זמני, וכן מורה לגזברות לממש את הערבות הבנקאית אשר הופקדה בתיק בית המשפט במסגרת הבקשה לצו עשה הזמני הנ"ל לטובת המשיבה על חשבון ההוצאות בגין ביצוע 2 התיקונים הנ"ל ושכר טרחת עוה"ד הנ"ל. רכבזכות עיכבון