עיכוב פינוי מחזיק במקרקעין

בית המשפט ציין כי תנאי יסודי ועיקרי שעל מבקש הסעד הזמני לקיים, הוא הצבעה על מקור זכותו במקרקעין. זכות זו צריך שתהא עצמאית, היינו: זכות שאינה נסמכת על זכותו של מי שניתן כלפיו פסק פינוי. להלן החלטה בנושא עיכוב פינוי מחזיק במקרקעין: החלטה 1. המבקש עותר למתן צו לעיכוב ביצועם של הליכי פינוי המבקש מן המקרקעין בהם הוא מחזיק (סמוך לבאר מים ברחוב פנחס לבון 2 תל-אביב, חלקה 120 בגוש 6969. להלן - החלקה). 2. על פי הנטען בתצהיר התומך בבקשה, מחזיק המבקש במחצית מן החלקה. חלקה זו הייתה מוחזקת בשלמותה ע"י "אדם שהחזיק בה ברצף במשך שנים" (סעיף 3 לתצהיר) בידיעת הבעלים ובעיקר בידיעת המשיבה. המחזיק האמור העביר ומכר את זכויות החזקה בחלקה למוסא אבו-גאלי. בשנת 1999 העביר מר אבו-גאלי לחזקת המבקש מחצית מן החלקה, תמורת תשלום. המבקש הקים במקום עסק לשטיפת מכוניות. לשיטת המבקש, המשיבה אינה בעלת זכויות בחלקה ואין לה כל מעמד לפעול לפינוי המבקש. המשיבה אכן הגישה תובענת פינוי נגד מר אבו-גאלי, אלא שהגיעה עימו להסדר פשרה שקיבל תוקף של פס"ד (ת"א (ת"א) 23860/04). מר אבו גאלי פינה את מחצית החלקה שבהחזקתו. על אף זאת, נוקטת המשיבה הליכי פינוי בלשכת ההוצל"פ נגד אותו מר אבו-גאלי שפינה את הקרקע, וזאת - מתוך מטרה לפנות את המבקש מן החלקה, בלא שיהא למשיבה פסק דין כלפי המבקש. יש אפוא מקום, לטענת המבקש, לעכב הליכי הפינוי, על-מנת לאפשר למבקש להוכיח את זכותו בחלקה. המבקש פנה בעניין זה אל ראש ההוצל"פ. לאחר קבלת עמדת המשיבה, הורתה ראש ההוצל"פ, ביום 27.4.06, כי מקומן של טענות המבקש הן בבית המשפט וכי הליך הפינוי שנועד ליום 30.4.06 מבוטל על מנת לאפשר למבקש להמציא החלטה מתאימה מבית המשפט. עוד הורתה ראש ההוצל"פ כי בהעדר החלטה מתאימה יבוצע הפינוי ביום 30.5.06. 3. המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית היא טוענת לזכותה להירשם כבעלים של החלקה, מכוח הפקעה, עפ"י סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. מכאן, שזכאית היא (מכוח סעיף 8 לפקודה) לפנות פולשים המחזיקים בחלקה. שנית, טוענת המשיבה כי בתחילת שנת 1999 פלש מוסא אבו-גאלי לחלק מהחלקה. המשיבה הגישה נגדו תובענת פינוי. במסגרת ההליכים הושג הסדר פשרה ובגדריו התחייב מר אבו-גאלי להרוס בין השאר את מכון השטיפה. ברם, הלה לא קיים את התחייבותו. על כן, ננקטו כלפיו הליכי פינוי באמצעות לשכת ההוצל"פ. המשיבה כופרת בזכות כלשהי של המבקש בחלקה. לשיטתה - עניין לנו בפולש חסר כל זכויות בחלקה, אשר לא הביא ולו בדל ראיה לקיום זכותו. כך, למשל, לא צורף כל מסמך המעיד על הזכות ולא הובאה ראיה לכך שהעסקה בין המבקש לבין מר אבו-גאלי דווחה לשלטונות מס שבח מקרקעין. מכאן שיש לדחות הבקשה. 4. השאלה התובעת הכרעה בגדרי בקשה זו היא אם אכן הראה המבקש כי לכאורה יש לו זכות כלשהי בחלקה דנן. לטעמי, אם אכן קיימא לן ראייה כאמור, כי אז נוטה מאזן הנוחות מניה וביה לטובת המבקש, ולו מן הטעם שהמשך הליכי הפינוי יסכל את אפשרות המבקש להוכיח כי אכן בעל זכות הוא במקרקעין. ביצוע הפינוי יהא בו משום מעשה בלתי הפיך וכזאת לא יהא מקום להתיר אם אכן יש בפי המבקש טענות המצביעות על עילת תובענה רצינית לכאורה. לאחר העיון בבקשה על נספחיה וכן בתגובת המשיבה ובסיכומי הטענות של הצדדים (המבקש לא השיב לסיכומי המשיבה חרף הרשות שניתנה לו), באתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את הבקשה ואין לעכב הליכי ההוצאה לפועל, שכן המבקש לא הראה, ולו לכאורה, כי יש לו זכות כלשהי בחלקה דנן. אכן, המבקש מחזיק בחלקה (או בחלק הימנה), אלא שבכך בלבד לא סגי. יש צורך להצביע על מקור הזכות. כזאת לא נעשה. 5. כאן המקום להדגיש שניים אלה. ראשית, בישיבה שקויימה בפניי ביום 29.5.06, המבקש לא נחקר על תצהירו. לטעמי, בדין לא נחקר המבקש. כפי שנראה להלן, תצהירו מעורפל וכוללני בסוגיות המכריעות. אילו נחקר הוא בידי המשיבה - הייתה היא מספקת לו הזדמנות להשלים את שהחסיר. בכך לא חפצה המשיבה ואין לבוא אליה בטרונייה. אכן, החקירה הנגדית היא אמנות בפני עצמה וכמוה - אף ההימנעות מן החקירה. הפרקליט החוקר אמור לדעת מה לשאול ומה לא לשאול ואימתי לוותר על החקירה מדעיקרא; שנית, אין ממש בכפירה בזכות המשיבה במקרקעין דנן (ראו נספח ב' לתגובת המשיבה וכן החלטת כב' השופט טובי בבקשת המחיקה על הסף - החלטה מיום 21.12.04 שצורפה כנספח האחרון לבקשה). אין חולק כי השטח הופקע לטובת המשיבה ומכאן שאף בטרם נרשמה כבעליו, זכאית היא לנקוט הליכים כלפי המחזיקים בחלקה. יתר על כן. אם סבר המבקש כי המשיבה אינה בעלת הזכות במקרקעין, תמהני מדוע הגיש תובענה אך כלפיה, מבלי שעתר לסעד כלשהו אף כלפי בעליהם הנכון של המקרקעין. 6. ניתן לכאורה לסבור כי בקשתו של המבקש מיוסדת על סעיף 65 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, אשר קובע: "היה צד שלישי מחזיק במקרקעין האמורים בסעיף 64 או בחלק מהם והוכיח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל כי הוא זכאי להחזיק באותם מקרקעין או באותו חלק, רשאי ראש ההוצאה לפועל להשהות את הפינוי כל עוד לא הושלם לתקופה שיקבע, כדי לאפשר לצד השלישי לפנות לבית המשפט ולקבל צו עיכוב. ראש ההוצל"פ רשאי להתנות את ההשהייה במתן ערובה להנחת דעתו על ידי הצד השלישי". ראש ההוצל"פ השהתה את הפינוי למשך חודש ימים. היא לא הכריעה בשאלה אם זכאי המבקש להחזיק במקרקעין נשוא הבקשה אם לאו. לכן, לכאורה, נחזה כי אין לביהמ"ש סמכות ליתן צו עיכוב כמשמעו בסעיף 65 לחוק. אולם, הבקשה דנן יכול שתידון ותוכרע על פי משטר הסעדים הזמניים שבתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. בשני המקרים, יהיו השיקולים דומים זה לזה: תחילה יש לבחון את קיומה של עילת תביעה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה ולאחר מכן - יש לבחון את מאזן הנוחות. לצורך הרכיב הראשון מבין השניים, ניתן ללמוד (ולו מכוח היקש) מן ההלכות שעניינן תנאי החלתו של סעיף 65 לחוק ההוצאה לפועל. ההלכה הפסוקה אשר פירשה את סעיף 65 לחוק ההוצאה לפועל, קובעת כי תנאי יסודי ועיקרי שעל מבקש הסעד הזמני לקיים, הוא הצבעה על מקור זכותו במקרקעין. זכות זו צריך שתהא עצמאית, היינו: זכות שאינה נסמכת על זכותו של מי שניתן כלפיו פסק פינוי. ראו: ע"א 14/76 זלוטוגורה נ' רוטנברג, פ"ד ל (3) 722; בש"א (ת"א) 5383/03 הג'ונגל של אלי נ' מינהל מקרקעי ישראל, דינים מחוזי כרך לג (8) 515; בר"ע (ת"א) 2728/03 הג'ונגל של אלי (1988) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעין ישראל, דינים מחוזי כרך לד (8) 594; ה"פ (ת"א) 176118/01 מנשה נ' מינהל מקרקעי ישראל; ת"א (י-ם) 16078/00 חטיב נ' חוסיין; ד' בר אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה ששית 2005) 705-706. 7. מהו אפוא מקור זכותו של המבקש? על פי הנטען בסעיפים 3-6 לתצהיר המבקש, רכש הוא מאת מוסא אבו-גאלי בשנת 1999, זכויות בחזקה במחצית מן החלקה. המבקש מוסיף וטוען כי מר אבו-גאלי רכש את זכויות החזקה בכל החלקה מאת "אדם שהחזיק בה ברצף במשך שנים רבות" (סעיף 3 לתצהיר). אכן, המבקש לא נחקר על תצהירו. אולם, גרסתו של המבקש באשר למקור זכותו בקרקע (וזו השאלה הקרדינלית בשלב הנוכחי) - לוקה בעירפול רב. כך, למשל, המבקש אינו מביא כל ראיה (או בדל ראיה) לטענה כי רכש את הזכויות מאת מוסא אבו גאלי: אין לדעת מתי (בשנת 1999) נרכשו הזכויות הנטענות; אין לדעת מהי התמורה ששילם המבקש למר אבו-גאלי בגין הזכויות וכיצד שולמה ואין כל קבלה בגין התשלום הנטען; לא מצינו כל דיווחים לשלטונות המס אודות רכישת הזכות הנטענת. המבקש אינו מספר מה עשה במקרקעין משנת 1999 ועד שנת 2005 - שאז הגיש בקשה לקבלת רשיון עסק לשטיפה ידנית של מכוניות. יתרה מזאת, המבקש טוען כי מר אבו גאלי רכש את הזכויות ממאן דהוא, אך אף בעניין זה נמצא טיעונו לוקה בחסר. אין הוא מפרט אימתי נרכשה הזכות הנטענת ע"י מר אבו גאלי; ממי נרכשה הזכות; מהי התמורה ששולמה, ועוד ועוד. עירפול הטיעונים מפי המבקש עומד לו לרועץ. עליו מוטל הנטל להראות כי בידיו זכות לכאורה. אין הוא יכול להרים נטל זה בטיעונים כה קלושים ובלתי מפורטים. היה עליו לטעון בפירוט רב כיצד הגיעה הזכות (הנטענת) לידיו. כזאת לא נעשה. לא זו אף זו. אכן, ההלכה הפסוקה דורשת מן המבקש להראות כי זכותו עצמאית ונפרדת מזו של המחזיק כלפיו ניתן פסק של פינוי. דא עקא, המבקש עצמו טוען כי זכותו שלו זהה לזכותו של מר אבו גאלי (סעיף 4 (ד) לסיכומי המבקש). המבקש טוען שרכש את זכויותיו ממר אבו גאלי. נגד מר אבו גאלי ניתן פסק פינוי בהסכמתו של מר אבו-גאלי. מכאן, שמר אבו גאלי אינו בעל זכויות כלשהן בחלקה ומתבקשת המסקנה שככל שזכויות המבקש "שאובות" ממר אבו-גאלי, אין בידי המבקש כל זכויות עצמאיות. המבקש חפץ להראות כי פינוי מר אבו גאלי, בהסכמתו, לא נעשה סתם כך בחלל. מר אבו גאלי קיבל תמורה כספית בשל הסכמתו לפנות את החלקה (סעיף 13 (ד) וסעיף 13 (ה) לתצהיר המבקש). ברם, אף טיעון זה נטען על דרך העירפול וחוסר הביסוס. לכל הפחות, ניתן היה לצפות כי המבקש יאמר מה מקור ידיעתו באשר להסדר הכספי שבין מר אבו גאלי לבין המשיבה, שהרי ההסכם שהוצג בתגובת המשיבה (הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין, כאמור), אינו כולל ולו ברמז הוראה בדבר תשלום כלשהו מצד המשיבה למר אבו גאלי. 8. משלא הצביע המבקש על זכות לכאורה, הרי שנכשל במבחן הראשון מבין השלושה הנדרשים לשם מתן סעד זמני. אף אם אניח את נקיון כפיו של המבקש בבקשתו דנן, לא יוושע הוא מכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. מאזן הנוחות בלבד, אין בו די. חייבת להתלוות אליו זכות לכאורה, גם אם זו תהא קלושה ודחוקה. אכן, קיימת מעין "מקבילית כוחות" שעניינה יחסי גומלין בין הזכות לכאורה לבין מאזן הנוחות. בעניין זה, נפסק כי: "ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד ומעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו באם הסעד הזמני יסורב ובסופו של ההליך העיקרי טענותיו של המבקש תתקבלנה, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. מובן, כי אין מדובר במצב שבו נראה, על פניו, כי התביעה היא תביעת סרק, שאז אין מקום לסעד זמני גם אם מאזן הנוחות נוטה לעבר המבקש". רע"א 6944/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו (1) 529, 533. ראו גם רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700, 704. כאמור, אין להסתפק בנזק שייגרם למבקש עקב דחיית בקשתו ואין לוותר על קיומה של זכות לכאורה. לשון אחר: באין זכות לכאורה, שוב אין כל רלוונטיות לסוגיית מאזן הנוחות. 9. התוצאה היא כי דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם. הצו הארעי שניתן במעמד הצדדים ביום 29.5.06, בטל בזה. המבקש יישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3000 ₪, להיום.מקרקעיןפינוי מקרקעיןפינוי