ערובה להוצאות חברה בערבון מוגבל

סעיף 353א לחוק החברות, קובע כי בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה אלא אם כן סבר שהנסיבות אינן מצדיקות זו, או שהוכח שהחברה תוכל לשלם את ההוצאות. הנטל להוכיח כי החברה תוכל לשאת בהוצאות המשפט מוטל על שכמה, שהרי המידע בעניין זה מצוי בראש ובראשונה ברשותה, ומדובר בחברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, והם יכולים להביאה על פי רצונם למצב של חדלות פרעון. בית המשפט העליון, ובעקבותיו הערכאות האחרות, חזרו והבהירו כי יש להתייחס אל חברה בצורה שונה מאשר אל תובע בשר ודם, בכל הנוגע להפקדת ערובה בתשלום הוצאות המשפט להלן החלטה בנושא ערובה להוצאות חברה בערבון מוגבל: החלטה 1. המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") הגישה בקשה על דרך המרצת פתיחה, להצהיר על בטלות הסכם חכירה שנכרת בין המבקשת (המשיבה 1 בהמרצת הפתיחה) לבין המשיב 3, ולהורות למשיבה 1 לקיים מכרז חדש כדין. המבקשת הגישה בקשה לחייב את המשיבה להפקיד ערבות בנקאית אוטונומית וצמודה לטובת המבקשת, והבטחת הוצאות המבקשת בתובענה, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום שלא יפחת מסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. 2. המבקשת טוענת בבקשה כי המשיבה היא "חברת בית", קרי: חברה שכל תכליתה היא לשכן כבאים מתל-אביב בבנין שחכרה מקק"ל ברחוב אנטיגונוס 3 בתל-אביב; אין מדובר בחברה המקיימת פעילות עסקית שוטפת, אין לה נכסים וקופתה דלילה. הנכס היחיד של החברה הוא הבנין המוחכר לדיירים בבנין. החשש הוא כי אם תידחה התובענה, לא תוכל המבקשת לגבות את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד מהחברה המשיבה. המבקשת מדגישה בטיעוניה כי על פי הפסיקה, ועל פי סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999, הכלל הוא שיש לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה, אלא אם כן עמדה החברה התובעת בנטל להוכיח כי תוכל לשלם הוצאות משפט אם תידחה התביעה, או שהוכחו נסיבות מיוחדות. 3. המשיבה טוענת בתגובתה כי המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית לטענתה בדבר העדר יכולת כלכלית של המשיבה, ועל כן אין מקום לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות. לטענת המשיבה, הכלל הוא שאין לנקוט הליך זה, אלא במקרים חריגים בלבד, כמו למשל העדר כתובת, או היותו של התובע תושב חוץ. כמו כן טוענת המשיבה בענין סיכויי התביעה, מה שאיננו רלבנטי בשלב זה. לבסוף, המשיבה מדגישה כי בעלי המניות בה, שהם דיירי הבניין, עומדים מאחורי ההליך, שהוגש לאחר שכונסה אסיפת דיירים, ולראיה צורף תצהיר של דיירי הבניין שהוגש בהתנגדות הנדונה בפני הועדה המחוזית בעניין שימוש חורג שנעשה על פי הנטען בידי המשיב 3 במרתף הבניין. על תצהיר זה חתמו 10 דיירים בבניין. 4. המשיבה מסתמכת בתגובתה על פסיקה הנוגעת לתובע שהוא אדם בשר ודם. אכן, במקרה זה נוטה הכלל לטובת התובע. הלכות בעניין זה סוכמו בהחלטתי שניתנה בה.פ. 352/07 (בש"א 7125/07) תל-דר נכסים והשקעות (1992) בע"מ נ' שמשון בניה והשקעות (1993) בע"מ, טרם פורסם, כדלקמן: "הכלל הוא שהפקדת ערבון להבטחת הוצאות הנתבע נקבעת לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד כאשר מדובר בהליך המתנהל בערכאה הראשונה, מתוך שאיפה שלא להגביל את זכות הפניה לבית המשפט (ראה: רע"א 2442/98 מיוחס נ' רוזן, פ"ד נג(3) 148, בעמ' 149, רע"א 2808/00 הנ"ל בעניין שופרסל, בעמ' 848, וספרו של א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שמינית, בעמ' 673). הטלת ערובה להוצאות מהווה פגיעה בזכות הקניין של התובע, שהיא זכות יסוד חוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו, ועל בית המשפט ליתן משקל לכך (ראה: ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, תשנ"ט-1999, בעמ' 35). על בית המשפט להיזהר מלהטיל ערובה באופן שימנע מחסרי אמצעים גישה לבתי המשפט, תוך פגיעה בזכות היסוד שלהם לפנות לערכאות (רע"א 544/89 הנ"ל בעניין אויקל, בעמ' 650). בכל מקרה, על בית המשפט לשקול האם התובענה הוגשה בתום לב, מה סיכוייה להצליח, האם הבקשה להפקדת ערובה הוגשה כדי להכשיל את התביעה, ועוד שיקולים כגון אלו (ספרו הנ"ל של י' זוסמן, סעיף 690)". 5. אלו אכן ההלכות העולות מפסקי הדין של בית המשפט העליון שניתנו ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, בעמ' 650, ורע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד(2) 845, בעמ' 847-848. אולם כאשר מדובר בחברה, ועל אחת כמה וכמה חברה שאיננה חברה מסחרית רגילה (כגון המשיבה), כללי המשחק משתנים, לאור הוראת סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999, הקובע כדלקמן: "הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". 6. לפני חקיקתו של חוק החברות, חל בעניין זה סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, אשר התפרש בפסיקה כיוצר חזקה המטילה על החברה התובעת את נטל השכנוע להראות כי אין מקום להטיל עליה חיוב במתן ערובה (רע"א סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מז(2) 2, רע"א 544/89 הנ"ל בעניין אויקל, פסקה 8 ורע"א 5088/96 STOOMHAMER נ' שגב, פ"ד נ(3) 471). סעיף 232 בוטל בחוק החברות, ואז התגלעה מחלוקת פוסקים בעניין קיומה של אותה חזקה. אך לבסוף תוקן חוק החברות בהתאם להצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, שבו נאמר בדברי ההסבר כי לא היתה כוונה לבטל את סעיף 232 ולשנות מן הכללים שנקבעו לגביו בפסיקה. לפיכך חוקק סעיף 353א' לחוק החברות (לגבי ההתפתחות החקיקתית והפסיקה, ראה פסק דינה של כב' הנשיאה ב' גילאור בבש"א (חי') 6191/04 POLSKA ZEGLUGA MORSKA נ' החברה לנאמנות של בנק איגוד בע"מ, וכן דברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל שפורסמו בה"ח 3132 תשס"ב בעמ' 653). 7. מלשון סעיף 353א לחוק החברות, הקובע כי בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה אלא אם כן סבר שהנסיבות אינן מצדיקות זו, או שהוכח שהחברה תוכל לשלם את ההוצאות, כמו גם מדברי ההסבר להצעת החוק המבהירים כי הכוונה היתה לשמור על פרשנות הפסיקה שהתייחסה לסעיף 232 לפקודת החברות - עולה כי נותרה על כנה החזקה העובדתית המטילה על החברה התובעת את נטל השכנוע להראות כי אין מקום להטיל עליה חיוב במתן ערובה. הנטל להוכיח כי החברה תוכל לשאת בהוצאות המשפט מוטל על שכמה, שהרי המידע בעניין זה מצוי בראש ובראשונה ברשותה, ומדובר בחברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, והם יכולים להביאה על פי רצונם למצב של חדלות פרעון (ראה החלטת כב' הנשיאה ב' גילאור בעניין POLSKA הנ"ל בפסקה 12; בר"ע (ת"א) 1885/06 GRUNDFOS נ' טורבו חברה להנדסה ושיווק בע"מ, תק-מח 2006(4) 7482, מפי כב' השופטת ש' דותן; ולגבי הדין שנהג לאור סעיף 232 לפקודת החברות ראה: בש"א (י-ם) מוזס נ' לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ (כב' השופט צ' זילברטל) (10.5.2001). 8. בית המשפט העליון, ובעקבותיו הערכאות האחרות, חזרו והבהירו כי יש להתייחס אל חברה בצורה שונה מאשר אל תובע בשר ודם, בכל הנוגע להפקדת ערובה בתשלום הוצאות המשפט (ראה רע"א 544/89 הנ"ל בעניין אויקל, פסקה 6). עם זאת, גם לנוכח ההתייחסות המיוחדת לחברה, ונטל הראיה המוטל עליה, הרי שגם לגבי חברה עומדים בעינם השיקולים הכלליים החלים בעניין זה, כפי שנפסקו לעניין תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הכוונה לאותם כללים שהובהרו לעיל, בעניין השאיפה שלא להגביל את זכות הפניה לבית המשפט, באופן המהווה פגיעה בזכות יסוד של התובע, והצורך לשקול האם הבקשה להפקדת ערובה הוגשה כדי להכשיל את התביעה (ראה רע"א 544/89 הנ"ל בעניין אויקל, בעמ' 650 ופסק הדין הנ"ל בעניין POLSKA, פסקה 12). 9. בענייננו, לא הרימה המשיבה את נטל הראיה המוטל על שכמה, ולא סתרה את החזקה לפיה יש לחייבה במתן ערובה להוצאות. המשיבה טוענת בתגובתה כי מדובר בחברה "פעילה" שיש לה חשבון בנק. בכך אין כל רבותא: עסקינן בחברת "גוש חלקה", או "חברת בית", שבעלי מניותיה הם הדיירים, וכל תכליתה היא חכירת הבית מקק"ל והחכרתו מהדיירים. המשיבה לא טענה כי יש לה רכוש או כספים כלשהם, וברור למדי כי יהיה קשה לגבות הוצאות משפט מחברה שכזו, אם תדחה התביעה. לנוכח כל האמור לעיל נראה לי כי הבקשה מוצדקת. 10. עם זאת, נראה לי כי אין זה מן הראוי להטיל על המשיבה התובעת מעמסה כספית שעלולה לסכל את עצם הגשת התביעה. יש לאזן את זכות הגישה לערכאות של התובעת, כנגד הצורך להבטיח את הוצאות המשפט שיפסקו לטובת המבקשת אם תדחה התביעה. עסקינן בתובענה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, שעל פני הדברים לא אמורה להיות הליך ארוך ומורכב, ולכן גם לא יקר במיוחד. האיזון הנכון טמון, לדעתי, בסוג הערובה שתינתן. אין צורך להקשות על המשיבה בחיובה להפקיד ערבות בנקאית, ואם אכן עומדים מאחורי התובענה עשרה דיירים, שפרטיהם מופיעים בכותרת לתצהיר שניתן בהתנגדות להיתר לשימוש חורג, שצורף לתגובת המשיבה - יש לחייבם לחתום על ערבות אישית בסך כולל של 50,000 ₪ להבטחת ההוצאות ושכר הטרחה שיפסק כנגד החברה התובעת, אם תידחה תביעתה. לא נראה שצריכה להיות בעיה לגבות סכום של 5,000 ₪ מכל דייר, אם יהיה צורך בכך. 11. לאור האמור לעיל, אני מחייב את התובעת להגיש לבית המשפט בתוך 30 יום ערבות אישית של עשרת הדיירים שחתמו על התצהיר הנ"ל, כאשר כל אחד מהם אחראי עד לסכום של 5,000 ₪, צמוד למדד המחירים לצרכן, וסך כל הערבות תהיה בסך של 50,000 ₪ צמוד למדד. לחלופין, רשאית המשיבה להגיש ערבות של מספר קטן יותר של דיירים התומכים בתובענה, ובלבד שהסך המצטבר של הערבות לא יפחת מ- 50,000 ₪. הערבות תינתן להבטחת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שייפסקו נגד המשיבה, אם תידחה תביעתה, והיא תעמוד בתוקפה עד למתן פסק דין בתיק זה. לא הופקדה הערבות הנ"ל בתוך 30 יום, תימחק התביעה. אין צו להוצאות בבקשה זו.ערובה להבטחת הוצאותערובה