פינוי מדירה בשכירות מוגנת

הנתבעות מחזיקות בדירה וטוענות לזכויות בה, מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח - 1988. התובעת עותרת לפינוי הנתבעות מהדירה. לשיטת התובעת, הנתבעות מחזיקות בדירה שלא כדין וללא זכות חוקית ובלא הסכמתה. להלן פסק דין בנושא פינוי מדירה בשכירות מוגנת: פסק דין זוהי עתירה לפינוי הנתבעות מדירת מגורים בת 3 חדרים המצוייה ברח' אלחריזי 12, חולון (להלן: "הדירה") אשר הושכרה בשכירות סוציאלית, למנוח ז"ל (להלן: "המנוח"). העתירה וטענות הצדדים 1. בתאריך 8.3.84 נחתם חוזה שכירות בין התובעת, עמידר חברה לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן: "עמידר") לבין המנוח, לפיו שכר האחרון את הדירה בשכירות סוציאלית (להלן: "החוזה"). המנוח הלך לבית עולמו ביום 26.4.04. 2. הנתבעות - אם ובתה - מחזיקות כיום בדירה וטוענות לזכויות בה, מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח - 1988 (להלן: "חוק הדיור הציבורי" או "החוק"). 3. בתביעה שבכאן, עותרת התובעת לפינוי הנתבעות מהדירה. לשיטת התובעת, הנתבעות מחזיקות בדירה שלא כדין וללא זכות חוקית ובלא הסכמתה. הנתבעות - כך לתובעת - פלשו לדירה לאחר פטירת המנוח, לא התגוררו עִמו עובר לפטירתו ובשל כך אינן חוסות בצילו של החוק. התובעת עותרת, כאמור, לפינוי הנתבעות מהדירה, כמו גם לחייבן בדמי שימוש ראויים ממועד פטירת המנוח ועד להגשת התביעה. 4. מנגד, טענו הנתבעות כי קמה להן הזכות להמשיך ולהתגורר בדירה בהיות הנתבעת 2 "דייר ממשיך", כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק הדיור הציבורי. לשיטת הנתבעת 2, נוכח היותה אחותו של המנוח ולאור העובדה כי היא התגוררה יחד עִמו - עובר לפטירתו - משך כ-10 שנים, יש להכיר בה כדיירת ממשיכה. כפועל יוצא מהאמור - כך לנתבעות - זכאית הנתבעת 1 להתגורר בדירה מכוח הרשאת אִמה. הנתבעות כפרו בזכותה של התובעת לקבלת דמי שימוש ראויים ואף הכחישו גובהם של אלה. 5. יצויין, כי חרף החלטתי מיום 6.6.05 בה הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית, הנתבעות לא הגישו תצהירי עדות מטעמן - בלא ליתן כל הסבר למחדלם זה. גלל כן, נשמעו הראיות בהעדר תצהירים מטעם מי מהנתבעות. דיון ומסקנות 6. אחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע חומר הראיות שבפני, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעת 2 (שתיקרא להלן: "הנתבעת") לא באה בגדר הגדרת "דייר ממשיך" כמשמעותו בחוק הדיור הציבורי, כך שחזקתה בדירה נעשית שלא כדין ובלא כל זכות חוקית. 7. סעיף 1 לחוק הדיור הציבורי, קובע ומגדיר, בין היתר, מי הוא "דייר ממשיך" "בין זוג של זכאי שנפטר ... לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהתגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך ממועד פטירת הזכאי". מכאן, שעל מנת שהנתבעת תוכר כ"דיירת ממשיכה" עליה להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים - א. היותה "קרוב" של המנוח מאלו המנויים בהגדרת "דייר ממשיך". ב. מגורים, בצוותא חדא, עם המנוח בדירה, למצער משך 3 שנים עובר לפטירתו. מחומר הראיות עולה כי הנתבעת לא השכילה להוכיח אף לא אחד מהתנאים דלעיל. בהגדרת "דייר ממשיך" קיימת רשימת "הקרובים" היכולים לבוא בגִדרה ואלו הם - בן זוגו של הדייר שנפטר לרבות הידוע בציבור כבן זוג, ילדו, נכדו, הורהו, או מי שהיה הזכאי אפוטרופסו. אחֵי דייר שנפטר, אינם מנויים בין אלה היכולים לרכוש מעמד של דיירים ממשיכים. ברי, איפוא, כי הנתבעת שהינה אחותו של המנוח אינה יכולה לבוא בגִדרה של הגדרת "דייר ממשיך". הפועל היוצא הוא כי הנתבעת מחזיקה בדירה בלא כל זכות חוקית והינה מסיגת גבול בה. 8. למעשה, יכול הייתי להסתפק באמור לעיל ולסיים פסק דין זה בכאן. ברם, למעלה מן הצורך, אוסיף ואומר כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה אף את התנאי השני הנדרש, קרי: מגורים עם המנוח משך 3 שנים לפחות, טרם פטירתו. לבד מטענה סתמית ובלתי מבוססת בכתב הגנתה לפיה היא התגוררה בדירה עם המנוח 10 שנים טרם פטירתו, לא השכילה הנתבעת להביא שמץ של ראייה לביסוסה. ניתן היה לצפות מהנתבעת כי תביא לעדות מי מקרוביה או מי מהשכנים שבבניין ו/או את ילדי המנוח, על מנת להוכיח מגורים עם המנוח עובר לפטירתו. לו זו בלבד שהנתבעת לא עשתה כזאת, אלא שהיא נמנעה במפגיע מלהגיש תצהיר עדות מטעמה. לו כנה הייתה טענת הנתבעת כי התגוררה בדירה משך 10 שנים עובר לפטירת המנוח, נפלא ממני הכיצד זה לא יכולה הייתה הנתבעת להמציא מסמכים מגורמים רשמיים - מהם ניתן ללמוד על מגורים בדירה. כך או כך, משלא הניחה הנתבעת תשתית ראייתית כלשהי - אף לא לכאורית - בדבר מגוריה בדירה עובר לפטירת המנוח, אין מנוס מלדחות טענתה למגורים כאמור. 9. זאת ועוד, לא זו בלבד שהנתבעת לא הוכיחה מגורים עם המנוח - למצער 3 שנים טרם פטירתו - אלא שמחומר הראיות עולה היפוכם של דברים. להפרכת טענת המגורים שבפי הנתבעת 4, הגישה התובעת את תצהירו של מר רחמים כהן, המשמש כרכז שטח אצל עמידר (מוצג ת/1). מתברר מתצהירו של מר כהן - למרבה הפליאה - כי הנתבעת דרשה וקיבלה בשנת 2002 סיוע בדמי שכירות בגין מגורים בדירה ברח' קמינסקי 4, בתל אביב, כמו גם ברח' התפוח 4, בתל-אביב (נספח ג' לת/1). עוד נתברר, כי אף הנתבעת 1 קיבלה סיוע בשכר דירה, בגין מגוריה בדירה ברח' קמינסקי לתקופה שמיום 1.4.02 ועד ליום 30.11.03 (נספח ה' לת/8). נמצא, כי טענת הנתבעות למגוריהן בדירה יחד עם המנוח 10 שנים עובר לפטירתו - אינה נכונה בלשון המעטה. אם אומנם התגוררו הנתבעות בדירת המנוח 10 שנים עובר לפטירתו, כנטען - הכיצד זה ההִינו לבקש סיוע מהמדינה בדירה האחרת, תוך העלמת מגוריה עם המנוח? הכיצד זה לא דיווחו הנתבעות - בזמן אמת - על כי אינם מתגוררים בדירה בתל-אביב? בחקירתה הנגדית, הודתה הנתבעת כי קיבלה סיוע בשכר דירה בגין מגוריה בדירה בת"א (ברח' התפוח ובקמינסקי) וכדבריה "בשנת 2002 קיבלתי סיוע בשכר דירה, שנה אחת. את הסיוע קיבלתי לדירה ברח' התפוח, לא ברחוב קמינסקי" (עמ' 4 לפרוטוקול). הוכח, איפוא, בעליל כי הנתבעת דרשה וקיבלה סיוע בשכר דירה במקום מגורים אחר (רח' התפוח בת"א) משך כל שנת 2002, כך שטענתה למגורים עם המנוח משך 3 שנים עובר לפטירתו (26.4.04) אין בה ממש. אוסיף ואומר, כי הדעת אינה סובלת מצב בו יטען מאן דהו למגורים עם "זכאי" לתקופה נתונה, ובאותה נשימה ידרוש ויקבל סיוע בשכר דירה בגין דירה אחרת, תוך הסתרת העובדות לאשורן. 10. ואם לא די באמור לעיל, הרי שמדוחות "ביקורי המעגל" (להלן: "הדוחות") - אותם עורכת התובעת כחלק מנוהל ביקורים שהיא מבצעת בדיור הציבורי - עולה ברורות כי הנתבעות לא התגוררו כלל בדירה יחד עם המנוח, למצער עד לחודש ספטמבר 2002 [נספחים ט(1) - ט (3)]. מהדוחות עולה, כי בביקורי רכז השטח בדירה בימים 22.12.99, 22.10.01 ו - 29.9.02, לא נמצאו הנתבעת ו/או בתה הנתבעת 1 - כמי שמתגוררות בדירה. שלא כדעת הנתבעת בסיכומי טענותיה, סבור אני כי דוחות ביקורי המעגל מהווים "רשומה מוסדית" כהגדרת מונח זה בסעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971, (להלן:"הפקודה"), הואיל ודוחות אלה עונים על התנאים הבסיסיים הנדרשים בסעיף 36 לפקודה. אין ספק כי עמידר הינה "מוסד" כהגדרתו בסעיף 35 לפקודה. אין גם חולק כי ביקורי המעגל נערכים, מידי שנה בשנה, במהלך הניהול הרגיל השוטף בדירות הציבוריות וכי קיים נוהג אצל עמידר לערוך דוחות כאמור. נמצא, כי דוחות ביקורי המעגל עונים על שלושת התנאים הנדרשים בסעיף 36 לפקודה להיותם "רשומה מוסדית" - כך שקבילים המה להוכחת אמיתות תוכנם, למצער, כראייה לכאורה. לו ביקשה הנתבעת להזים את העולה מדוחות המעגל, שומה היה עליה לדרוש התייצבות עורכם לחקירה. משלא עשתה כן הנתבעת ומשלא התנגדה להגשתם, יש לקבל את האמור בהם כאמת. התוצאה 11. סוף דבר, מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת אינה באה בגדרו של הגדרת "דייר ממשיך" הן מן הטעם שהיא אינה מנויה בין אלה היכולים לזכות במעמד כזה (בהיותה אחות המנוח) והן מן הטעם שהיא לא השכילה להוכיח כי התגוררה בדירת המנוח, משך 3 שנים עובר לפטירתו. מאליו ברור כי הנתבעת 1 אינה רשאית להתגורר בדירה, בהעדר זכות חוקית לנתבעת להמשיך ולהחזיק בה. התובעת זכאית, איפוא, לסעד הפינוי וסילוק יד כמבוקש על ידה. שונים הם פני הדברים באשר לסעד הכספי המבוקש בעתירה. לבד מטענה סתמית ובלתי מבוססת באשר לדמי השימוש הראויים, לא הניחה הנתבעת תשתית ראייתית כלשהי להוכחת היקפם של אלה. פלט "מצב חשבון" אשר צורף לכתב התביעה, אינו יכול להוות תחליף לחוו"ד מומחה כנדרש על פי הדין. 12. התוצאה, היא, איפוא, כדלקמן: א. הנני מורה לנתבעות לפנות ולסלק ידן מהדירה בת 3 חדרים הממוקמת בקומה ג' בבניין הבנוי ברח' אלחריזי 42, חולון ולהחזירה לתובעת כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ. ב. הנני מחייב הנתבעות - יחד ולחוד - לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובתוספת הצמדה וריבית עליהם, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דייר מוגן (הגנת הדייר)שכירותפינויפינוי דירהשכירות מוגנת