להלן פסק דין בנושא פיצויים לפי חוק הפקעה לצורכי ציבור: פסק דין 1. התובעים הגישו נגד הנתבעת תביעה: "1.לפיצויים לפי חוק הפקעה לצרכי ציבור ע"ס 2,626,987 ₪. 2. פיצויים בגין פגיעה במקרקעין לפי אומדן מומחה בימ"ש". 2. התובעים הינם תושבי תרשיחא. ביום 27.12.97 נרשמה הערת אזהרה בגין מקרקעין הידועים כחלקה 7 בגוש 18406 בשטח של 10,816 מ"ר (להלן "החלקה"). התובעים טענו כי הערת האזהרה נרשמה לזכותם. 3. הנתבעת הינה הועדה המקומית לתכנון ובניה "מעלה אפרים". 4. לטענת התובעים אישרה הנתבעת תוכניות בנין עיר, אשר בהתאם להן היא הפקיעה מהחלקה שטח של 4,978 מ"ר, המהווים 46% משטח החלקה - דבר שפגע בזכויותיהם וגרם להם נזקים - אותם הם תובעים מאת הנתבעת. 5. הנתבעת כפרה בזכות התובעים בחלקה וכן טענה כי כל פעולותיה נעשו כדין וכי לא נגרם לתובעים ו/או לבעלי הזכויות בחלקה כל נזק. 6. הנתבעת גם טענה להתיישנות תביעת התובעים אך טענה זו נדחתה על ידי בהחלטה מיום 30.5.04. 7. מאחר והנתבעת כפרה בזכות התובעים בחלקה וכפועל יוצא בזכותם לפיצויים - אדון תחילה בשאלה זו . 8. על פי נסח הרישום של החלקה נרשם ביום 28.3.80, במסגרת "תיקון בעלות לאחר הסדר" - מוחמד X X ת.ז. X כבעלים של החלקה, בשלמות. 9. ביום 29.12.97 נרשמה על החלקה הערת אזהרה, לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין, לטובת מחמוד X ת.ז. X וחוסין X ת.ז. X . 10. בתצהירי עדות ראשית שהגיש התובע מאזן X (ת/ 1)אין כל התייחסות לזכויות התובעים בחלקה. התובע הצהיר כי "בתאריך 27.12.97 נרשמה הערת אזהרה לטובתנו על חלקה 7 גוש 18406 מאדמות תרשיחא". לתצהיר רק צורף נסח הרישום של החלקה. בחקירה נגדית של התובע הוא נשאל : "נכון שאתה לא הבעלים" והוא השיב : "אני הבעלים". 11. רק לאחר שבסיכומים שבה הנתבעת וטענה כי התובעים לא הוכיחו זכויותיהם בחלקה, פרט לעובדה שנרשמה הערת אזהרה, הגישו התובעים תגובה ובה טענו כדלקמן: "יצויין כי הקרקע בה עסקינן הרשומה ע"ש מר מוחמד X ז"ל, אביהם של התובעים, משנת 1980. בתאריך 17.7.86 העביר אביהם ז"ל את כל זכויותיו בחלקת הקרקע לתובעים, על פי יפוי כוח בלתי חוזר". התובעים הוסיפו וטענו כי גם אם לא יציגו את יפוי הכוח - די בהערת האזהרה כדי להקנות להם זכות לפיצויים. עוד טענו התובעים כי הנתבעת הודתה בזכותם במקרקעין, בין היתר בהליכים משפטיים שנקטה נגדם ובחוות דעת המומחה מטעמה. 12. לאור הטענות נחקר בשנית התובע מאזן X והוא הסביר כי הבעלים הרשום של החלקה, מוחמד X X הינו הסבא שלו. הסבא נתן את החלקה לאביו - X מחמוד מוחמד ולדודו (אחי אביו) - חוסין X (התובע מס' 2). מי שרשום כבעל הזכויות על פי הערת האזהרה הם אביו המנוח ודודו. הוא עצמו אינו מופיע כמוטב בהערת האזהרה אך לדבריו יש לו זכויות "מזה שאביו נפטר". 13. בשלב שלאחר הגשת הסיכומים הגישו התובעים בקשה (בש"א 18815/07) לצירוף תובעים לאור צו ירושה שנתקבל בעניינו של המנוח מחמוד X ז"ל ביום 18.7.01, ואשר לפיו יורשי המנוח הינם התובע מס' 1 (שחלקו בעזבון 7/72 חלקים) ו- 6 יורשים נוספים - אימו ואחיו. הנתבעת התנגדה לבקשת צירוף התובעים הנוספים, בין היתר לאור העובדה שכלפיהם עשויה לעמוד לה טענת התיישנות.בהחלטה מיום 16.1.08 קבעתי כי צו הירושה יתקבל כראיה לענין זכויות התובע מס' 1 בלבד. לא התרתי הוספת תובעים נוספים. 14. איני סבורה כי די ברישומה של הערת האזהרה על זכויותיו של הבעלים הרשום של החלקה, כדי להקנות לתובעים זכות לפיצויים על פי החוק. 15. טענת התובעים, ובמיוחד זו של התובע מס' 1 בדבר הזכויות בחלקה כלל לא הוכחה. בשלב ראשון הצהיר התובע מס' 1 כי נרשמה לזכותו הערת אזהרה, אך בהמשך התברר כי הזכאי על פי הערת האזהרה הוא אביו המנוח , ביחד עם התובע מס' 2 (שלא הגיש תצהיר מטעמו). בסיכומים גם נטען כי שני התובעים "הינם בעלי הזכויות היחידים" בחלקה בעוד שמבקשת התיקון (בש"א 18815/07) עולה כי לאביו המנוח של התובע מס' 1 יורשים נוספים והוא עצמו זכאי רק ל- 7/72 חלקים מזכויות אביו המנוח בחלקה. 16. על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי צבור), מכוחה תובעים התובעים, מי שזכאי לפיצוי בגין הפקעת קרקע הם " בעליה של אותה קרקע, וכל אדם הזכאי בכל זכות או טובת הנאה באותה קרקע". כאמור, התובעים כלל לא התייחסו למקור זכויותיהם בחלקה בראיותיהם ורק בשלב הסיכומים צירפו לסיכומיהם צילום של יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר מיום 17.7.68 בו נאמר כי המנוח מוחמד X X נתן במתנה לשני בניו מחמוד מוחמד X (אביו של התובע מס' 1) וחוסין מוחמד X (התובע מס' 2) את החלקה במתנה וכי להבטחת זכויותיהם הוא עושה את יפוי הכוח בו הוא מסמיך את מר גומעה חמד X לעשות את כל הפעולות הדרושות לשם העברת הזכויות בחלקה לבניו. 17. יפוי כוח זה - יש בו להעיד, לכאורה , על עיסקת המתנה , אך אין די בו כדי להקנות זכויות "בעלים" לתובעים. ייפוי כוח הוא אך ורק מכשיר לביצוע התחייבות (ע"א 2602/94). על מנת שהתובעים יוכרו כבעלי זכויות בחלקה עליהם להציג פסק דין הצהרתי המכיר בזכויותיהם (כאשר לשם הוצאתו ידרשו, מן הסתם, לצרף את כל יורשי הבעלים הרשום ובעניינו של התובע מס' 1 - גם יורשי אביו המנוח) וכן אישור הרשויות המוסמכות בדבר הדיווח על העיסקה ותשלום כל התשלומים הנדרשים לצורך רישום הזכויות. אין זאת כי בתביעתם לפיצויים מנסים התובעים להתגבר על הצורך בהוכחת זכויתיהם כלפי כולי עלמא, אך הם אינם יכולים לזכות בפיצוי כבעלים או כמי שזכאי לזכות או טובת הנאה בקרקע רק על סמך ראיה לכאורית בדבר זכויותיהם (ראיה שצריכה לשמש בהליך התובענה לפסק דין הצהרתי ולא בתובענה זו). ודוק: תמוה ביותר מדוע התובעים השתהו מאז שנת 1986 ועד שנת 1997 ברישום הערת אזהרה בדבר ייפוי הכוח ומדוע מאז שנת 1986 ועד היום לא נקטו בכל צעדים להעברת החלקה על שמם. 18. על טיבה של הערת אזהרה נאמר עוד בע"א 68/76 כי "אין הערת האזהרה בבחינת זכות במקרקעין, כי כל עיקרה אינו אלא שיטת מחסום בפני רישום עיסקאות במקרקעין למען שמור על כוחו של החיוב החוזי לרשום עיסקה פלונית" - ואין בכוחה ליצור לתובעים זכויות קנייניות ולזכותם בפיצויים על פי החוק. אפילו היה בכוחה של הערת אזהרה להקנות זכויות, הרי שאין חולק כי זו נרשמה רק ביום 27/12/97 בעוד שההפקעה, גם לפי טיעוני הצדדים, נעשתה על פי תוכנית מיום 14/3/94, דהיינו, במועד הקובע ממילא לא היו לתובעים כל זכויות בחלקה. 19. בנסיבות אלה - אני קובעת כי התובעים לא הוכיחו זכאותם לפיצוי על פי החוק ואני מורה על מחיקת תביעתם. לפנים משורת הדין איני מורה על דחיית התביעה ובמידה ויוכרו זכויתיהם כדין, יוכלו לחזור ולהגיש תביעה לפיצויים (בכפוף לכל טענות ההגנה , לרבות ההתיישנות, שיעמדו לנתבעת).קרקעותפיצוייםהפקעה