תוקף חוזה בעל פה

האם חוזה בעל פה מחייב ? גם סיכום דברים בעל פה, ואפילו בעניינים מסובכים, רציניים ויקרים, יכול שייחשב כחוזה מחייב, ובלבד שמתקיימות דרישות פרק א לחוק החוזים (שהן, בעיקר, גמירת דעתם של הצדדים ומסוימות ההצעה). ישנן צורות אחרות בהן נכרת חוזה, "'צורה אחרת' לעשיית חוזה יכולה להיות התנהגות. סעיף 6(א) לחוק החוזים הכללי מאפשר קיבול "במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת". חוזה שנכרת ע"י מעשה או ע"י התנהגות בתגובה להצעה, הוא חוזה שנעשה בצורה אחרת. גם חוזה מורכב, המשלב כמה מסמכים או משלב מסמך עם דברים בעל פה שקדמו לו או סיכומים בעל פה שבאו בעקבותיו, הוא חוזה שנעשה בצורה אחרת. להלן פסק דין בנושא תוקף חוזה בעל פה: פסק דין בפני תביעה כספית בסך 47,303.36, נכון ליום הגשתה 8.5.00. טענות התובעת התובעת ונתבע 1 (להלן: "הנתבע") הם הבעלים בחלקים שווים של חנות מספר 10 בביתן ג' בשוק הסיטונאי בתל אביב (להלן: "החנות"). הנתבעים הקימו שותפות לא רשומה לשיווק פירות וירקות בשם "קירור דורית-אמנון זאדה" (להלן: "השותפות"), אשר בהתאם להסכם בעל פה, שכרה מהתובעת את חלקה בחנות החל מיום 1.4.93 ועד ליום 31.7.94, בדמי שכירות בסך 2,500 ₪. ביום 31.7.94 פורקה השותפות ופינתה את החנות, ונותרה חייבת לתובעת דמי שכירות בסך 27,500 ₪. כל אחד מהנתבעים טען בפני התובעת, כי הנתבע האחר הוא שחייב את דמי השכירות ונתבע 1 ביקש ממנה להמתין את לסיום הבוררות, אותה הוא מנהל עם נתבעת 2, (להלן: "הנתבעת"). בפועל לא קיבלה התובעת כל תשלום על חשבון החוב. טענות הנתבע הנתבעת, היא לבדה שכרה את החנות מהתובעת והנתבע עבד אצלה כשכיר, בהתאם לטופס 106 של הנתבעת. לטענתו, הנתבעת בלבד חייבת את סכום התביעה, לתובעת. טענות הנתבעת הנתבעת לא התקשרה עם התובעת בכל הסכם שכירות, לא בכתב ולא בעל פה, אלא שהתובעת מסרה לנתבע את החזקה הבלעדית במושכר כנגד תשלום דמי שכירות. לכן, הנתבע הוא החייב העיקרי בדמי השכירות. הנתבעת אכן הפסיקה את הפעילות הכלכלית המשותפת עם הנתבע ביום 31.7.94. דיון הצדדים חלוקים בשאלה מי מבין הנתבעים, חייב לתובעת את דמי השכירות נשוא תביעה זו. טענת הנתבעת בסיכומיה, להעדר הוכחת בעלות התובעת, מהווה הרחבת חזית. טענה זו, הועלתה לראשונה בסיכומיה, זאת לאחר, שהנתבעת הינה צד למחלוקת זו, כבר משנת 1997, עת צורפה לתיק, על ידי הנתבע (הנתבע בתיק אזרחי 26181/95), כצד ג'. הנתבע הצהיר לפרוטוקול כי לתובעת מגיעים מהנתבעת דמי שכירות, בסך 2,500 ₪ עבור 16 חודשי שכירות. זאת, לאור העובדה שלטענתו, התקיימה שותפות לא רשומה בינו לבין הנתבעת, אשר החזיקה בחנות וניהלה בה עסק לממכר ירקות. לגרסתו, הוא זה שהתקשר בעל פה בשם השותפות, בהסכם שכירות עם התובעת לגבי חלקה בחנות. בפועל, התובעת קיבלה 5 שיקים משוכים על ידי הנתבעת לפקודתה, בסך 2,500 ₪ כל שיק. השקים אשר נמשכו על ידי הנתבעת, והועברו לתובעת ו/או הופקדו בחשבונה, באמצעות הנתבע. לגרסת התובעת, לאחר שהנתבעת מסרה לה את 5 השיקים ואלה נפרעו, היא דרשה ממנה, לפתוח תיק במס הכנסה, שאם לא כן לא תמשיך לשלם לה את דמי השכירות. (עמוד 7 שורה 3-6 לפרוטוקול). לגרסתה, סכום כתב התביעה הוא, לאחר שקוזז התשלום בפועל בהתאם לאותה 5 שיקים. לגרסתה, הנתבע, הפקיד בחשבון הבנק שלה את השקים שנמשכו לפקודתה על ידי הנתבעת, מבלי שנדרשה לתת קבלות. התובעת השיבה בחקירתה, כי לא נפגשה עם מי מטעם הנתבעת, אך דיברה עמם טלפונית. (עמוד 8 שורה 19-20 לפרוטוקול). איני מקבלת את גרסת הנתבעת בסיכומיה, לפיה, לתובעת 3 גרסאות שונות. מדובר בתביעה לדמי שכירות, אשר הוגשה לראשונה בשנת 1997 נגד הנתבע בלבד בעילה של תשלום חוב דמי שכירות בסך 32,000 ₪. הנתבעת צורפה אז כצד ג', ועל דעת כל הצדדים, קיבלה הסכמתם להעביר את המחלוקת לבוררות, תוקף של פסק דין. בהתאם לפסק הדין אשר ניתן בתיק הנ"ל, על ידי כב' השופט שמעוני, הועברה המחלוקת לבוררות: "הנני נותן תוקף של החלטה למוסכם בין הצדדים, בהתאם מורה על מחיקת התובענה ועיכוב ההליכים בהודעת צד ג' שהגישה הנתבעת נגד הצד השלישי. מפאת העברת הסכסוך לבוררות תוחזר האגרה". (ת.א 26181/95 זאנט צלח נ דורית קירור ושיווק פרי בע"מ, נספח י' לתצהיר עדות ראשית של התובעת). מכיוון שהליך הבוררות, כלל לא התקיים, וכאמור, על פי פסק הדין, הבוררות הייתה אמורה להתנהל רק בין הנתבעים, נפתח ההליך שבפני, שבו, כדין צורפה הנתבעת לתביעה זו. זאת, לאור התנהלות הנתבעים בתיק הנ"ל. איני מקבלת את טענת הנתבעת, כי גרסת התובעת להסכם שכירות בינה לבין הנתבעים הופרכה. מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני עולה, כי נערכה התקשרות בעל פה, לפיה השותפות בין הנתבעים, שכרה את זכויות התובעת, לצורך ניהול עסק של השותפות בחנות. הנתבע העיד בפני, כי התובעת קיבלה מהנתבעת, 5 שיקים שנמשכו על ידי הנתבעת, על סך 2,500 ₪ כל אחד ורק לאחר מכן, דרשה הנתבעת מהתובעת אישור ממס הכנסה לגבי "ניכוי מס במקור". השקים נמסרו לו על ידי הנתבעת כדי שיעביר אותם לתובעת. (עמוד 10-11 שורה 23-4 לפרוטוקול). בחקירתו השיב הנתבע, כי היית אמורה להתקיים שותפות בינו לבין הנתבעת והוכנו לכך מסמכים, אשר לא נחתמו, ולראייה, המאזן מיום 31.7.94 של הנתבעת נושא גם את שמו. לגרסתו, השותפות לא הוקמה, כיוון שלאחר שהנתבעת קיבלה את החזקה בחנות, החל הבעלים שלה לדרשו ממנו דרישות חדשות שלא היו קודם, ובפועל השותפות לא הוקמה. משכך, הוא עבד כשכיר אצל הנתבעת ומכר בחנות סחורה, כאשר מנהל הנתבעת ניהל את המכירות והכספים בהנהלת החשבונות של הנתבעת. הנתבע השיב בחקירתו, כי לא חתם על שיקים, ולא שילם בשקים לספקים. כל שעשה היה להעביר לתובעת שיקים מהנתבעת וקיבל את משכורתו. (עמוד 11 שורה 10-11, 15, 21-26 לפרוטוקול, עמוד 13 שורה 4-6 לפרוטוקול). הנתבע הסביר כי עד היום הוא מפקיד לחשבון התובעת את חלקה בדמי השכירות של החנות, וכך פעל גם בתקופה שהנתבעת החזיקה בחנות. עזרא רזנאוי, מנהל הנתבעת הצהיר כי, בין הנתבעים הייתה שותפות בעסקאות רכישה של תוצרת חקלאית, כאשר הנתבע החזיק את החנות ומכר בה סחורה במסגרת השותפות. מכוח השותפות, הנתבע היה רשאי למשוך מכספי ההכנסות ולשלם לתובעת. בחקירתו, השיב מנהל הנתבעת, כי אינו מכיר את התובעת, ואם הועבר לה שיק מהנתבעת זה באחריות הנתבע. בהמשך השיב כי יתכן שאחיו, אשר הינו שותף בנתבעת, מסר את השיק לפקודת התובעת. (עמוד 16 שורה 5 לפרוטוקול). מנהל הנתבעת הודה בחקירתו כי בינו לבין הנתבע התקיימה שותפות לא רשומה. (עמוד 8שורה 8-9 לפרוטוקול). הנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך שהנתבע היה מורשה לחתום על שיקים שלה. הנתבע לא היה בעל עניין בנתבעת, לכן אין לקבל את טענתה בסעיף 10 ב' לתצהיר מנהלה. בחקירתו העיד מנהל הנתבעת כי "אם יצא שיק מנתבעת 2 לתובעת, אמנון היה אחראי, אם הוא הביא חשבונית זה נרשם בכרטיס ההוצאות. אני לא יודע ..אולי נתן אחי נתן" (עמוד 14 שורות 12-14 לפרוטוקול). אין לקבל את הטענה, כי הנתבע שילם לתובעת דמי שכירות מכספי ההכנסות של מכירת הסחורה. התובעת והנתבע העידו כי הנתבעת משכה 5 שיקים לפקודת התובעת לתשלום חלקה בדמי השכירות. עדותו של מנהל הנתבעת, הייתה מתחמקת ולא אמינה. הוא ענה לרוב השאלות "אני לא יודע" או "אני לא זוכר" "אין לי משקפיים ואני לא יכול לראות מה כתוב". לאחר שנשאל שוב ושוב, השיב, כי מה שכתוב במאזן אשר הוכן על ידי רואה החשבון של השותפות, הוא נכון. באותו מאזן רשום מפורשות כי יש לשלם שכר דירה לתובעת בסך 32,000 ₪. אין חולק כי הנתבעת משכה 5 שיקים לפקודת התובעת ואלה נפרעו עבור דמי השכירות של החנות. אין חולק כי עבור 5 שיקים אלה לא הנפיקה התובעת כל קבלה שהיא. הנתבעת לא המציאה כל הסבר לעובדה, שהחליטה לדרשו קבלה רק לאחר 5 תשלומים. הנתבעת לא העידה מטעמה את אחיו של מנהלה, אשר לטענתו, הוא זה שחתם על השקים "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין אשר נמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "...אכן ככלל אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ראה ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד"י מו' (1) עמ' 239, 245). מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני עולה, כי הנתבעת ביחד ו/או באמצעות הנתבע החזיקה בחנות כשוכרת על פי הסכם שכירות בעל פה, אשר נכרת בינה לבין הבעלים החוקיים של החנות, באמצעות הנתבע, בהסכמתה של התובעת. התובעת והנתבע הסכימו ביניהם בעל פה, להשכיר את החנות לשותפות שהייתה אמורה לקום, בין הנתבעים. משלא הוקמה השותפות, החזיקו הנתבעים ביחד בחנות וניהלו בה עסק של מכירת פירות וירקות. בהתנהגותם, הסכימו הנתבעים לשכור את החנות מהתובעת, ובפועל החזיקו בחנות בכל התקופה הרלוונטית. לכן, הנתבעת שילמה לתובעת את חלקה בדמי השכירות עבור 5 החודשים הראשונים. קיום חוזה בין שני צדדים מותנה בשני תנאים והם: גמירת הדעת והמסוימות. "גם סיכום דברים בע"פ, ואפילו בעניינים מסובכים, רציניים ויקרים, יכול שייחשב כחוזה מחייב, ובלבד שמתקיימות דרישות פרק א לחוק החוזים (שהן, בעיקר, גמירת דעתם של הצדדים ומסוימות ההצעה)." (דיני חוזים, גבריאלה שלו, הוצ' האוניברסיטה הפתוחה, כרך א', ע' 328). ובענייננו, ברור שהחוזה הפורמלי שבכתב הוא בין בנימין ואסתר חיות ובין חברת "יחדיו". ישנן צורות אחרות בהן נכרת חוזה: "'צורה אחרת' לעשיית חוזה יכולה להיות התנהגות. סעיף 6(א) לחוק החוזים הכללי מאפשר קיבול "במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת". חוזה שנכרת ע"י מעשה או ע"י התנהגות בתגובה להצעה, הוא חוזה שנעשה בצורה אחרת...גם חוזה מורכב, המשלב כמה מסמכים או משלב מסמך עם דברים בע"פ שקדמו לו או סיכומים בע"פ שבאו בעקבותיו, הוא חוזה שנעשה בצורה אחרת" (שם, עמ' 329-330). מכיוון שהנתבעים מודים כי הייתה ביניהם שותפות לא רשומה, אשר ניהלה את עסקיה בחנות, הרי שהשותפות נותרה חייבת לתובעת את דמי השכירות. יתרה מכך המאזן שהוכן על ידי רואה החשבון של הנתבעת, ועליו מופיעים שמות שני הנתבעים, מצביע על כך שהשותפות חייבת לתובעת דמי שכירות בסך 32,000 ₪. מנהל הנתבעת השיב בחקירתו, כי מה שכתוב במאזן שנערך על ידי רואה החשבון של הנתבעת- אמת. (עמוד 14 שורה 19 עד עמוד 15 שורה 16). מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני, עולה כי הנתבעים ביחד ולחוד, כשותפים, שכרו את חלקה של התובעת בחנות, לצורך ניהול עסקי השותפות. משכך על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 47,303 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום 8.5.00 ועד ליום התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. חוזהחוזה בעל פהבעל פה