על מנת שבית המשפט יבטל הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, עליו להשתכנע שקמו נסיבות חדשות שיש בהן כדי לבסס ביטול או סטייה מהסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה. ההלכה הפסוקה מורה כי בית המשפט רשאי להתיר לצד לחזור בו מהסכם דיוני באם קיים טעם המצדיק זאת. אם כי רשאים בדרך כלל בעלי הדין להסכים על דרך הדיון בעניינים אזרחיים, הרי כל הסכם כזה מטבעו נתון לפיקוחו ולביקורתו של בית המשפט, שבפניו מתבררת התביעה. אותו בית-משפט רשאי להרשות לצד לחזור בו מההסכם, אם קיים טעם לכך. גם אם על הסכם מעין זה חל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הרי תחולת אותו חוק יכולה להיות מבוססת אך ורק על הוראת סעיף 61(ב), שבו נאמר, שהוראות החוק "...יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". אחד "השינויים המחויבים" מטיבו ומטבעו של הסכם על דרכי הדיון הוא, כי ניתן לשחרר צד מהסכם כזה ברשות בית המשפט. להלן החלטה בנושא ביטול הסדר דיוני: החלטה 1. התובעת 1 (להלן: "התובעת"), הינה חברה רשומה בישראל, שהוקמה לשם הפעלה, שיווק והפצה של קרנות גידור, באמצעות קרן השקעות. התובע 2, (להלן: "התובע"), הוא איש עסקים ישראלי הפועל בשוק ההון, נמנה על מנהליה של התובעת ומחזיק בעקיפין, באמצעות חברה אחרת בבעלותו, במניות של התובעת. 2. הנתבעות 1 ו- 2 נמנות על קבוצת החברות המשתייכות לבנק ההשקעות מן הגדולים בעולם הידוע בשםHOLSINGS LEHMAN BROTHERS, שמקום מושבו בניו יורק, לו פעילות פיננסית ברחבי תבל. הנתבעת 1, הינה חברה הרשומה בארצות הברית, המתמחה בהשקעות שונות ומנהלת פעילות שווקית ניכרת בין היתר באמצעות קרנות גידור (להלן: "החברה הזרה"). הנתבעת 2, הינה חברה זרה רשומה בישראל, המרכזת את פעילות בית ההשקעות LEHMAN BROTHERS בישראל (להלן: "החברה המקומית"). הנתבע 3 (להלן: "וינשטיין"), היה בזמנים הרלוונטים לתובענה נושא משרה בכיר בחברה הזרה, וכיהן בה כ CIO, כאשר נטען שהיה איש הקשר בין התובעת לבין הנתבעות בכל הנוגע והכרוך לעניינים נשוא התביעה. 3. 3. התביעה מושתת על מיזם שנרקם בין התובעת מחד גיסא, לבין החברה הזרה מאידך גיסא, בדבר הקמת קרן השקעות שתתמחה בשיווק מוצרי השקעה (להלן: "הקרן"). בין הצדדים נוהל מו"מ שכלל פגישות, התכתבויות, שיחות טלפוניות וכן הוחלפו טיוטות. המגעים נוהלו בין אנשים שונים מקבוצת התובעת ובכללם התובע ולבין אחרים מטעם הנתבעות 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעות"), ובראשם, כך נטען, וינשטיין. אחד הנושאים שנדון בין הצדדים הינו מתן בלעדיות לתובעת לשיווק הקרן בישראל. סופו של דבר, נחתם בין הצדדים ביום 27.6.06 הסכם (להלן: "הסכם"), המסדיר את תנאי ההתקשרות בין הצדדים ופעילות הקרן. 4. 4. לעמדת התובעים, התובעת שקדה במרץ רב לקדם את הקמת הקרן, גיוס משקיעים ובכלל זה נדרשה להשקיע משאבים ניכרים. במסגרת זו, יזמו התובעים, בשיתוף עם הנתבעות ווינשטיין, כנס גדול בישראל שנקבע ליום 6.11.06 ואשר מטרתו גיוס משקיעים, אליו הוזמן וינשטיין להשתתף כנואם מרכזי. סמוך לפני מועד הכנס, נודע לתובעים לתדהמתם, כך נטען, שהנתבעות או מי מהן, מארגנות כנס מקביל, האמור להיערך יומיים לאחר מכן, באותם נושאים, לפי אותה מצגת כאשר גם שם אמור וינשטיין ליתן את ההרצאה העיקרית. מוסיפים התובעים וטוענים, כי בכנס המתחרה יוצעו למשקיעים הישראליים מוצרי השקעה הזהים לאלה של הקרן, ובתנאים המועדפים למשקיעים מאלה המוצעים על ידי הקרן. התנהגות זו, כך נטען, גרמה לביטול הכנס, ובהמשך לכישלון הקרן, להתמוטטות התובעת, שנותרה ככלי ריק שאין לה כל שימוש, תוך פגיעה במוניטין של התובע ועוד. התובעים טוענים כי הנתבעים פעלו בניגוד למוסכם, תוך הפרת הבטחות חוזרות ונשנות שניתנו על ידם, בשיווק מקביל בישראל של מוצרי הקרן, תוך עשיית שימוש במידע סודי שנמסר ע"י התובעת, הפרת הבלעדיות ועוד. התובעים העמידו את תביעתם על סך של כ- 13 מיליון ₪. התביעה מושתת על עילות מתחום דיני חוזים ובגדר זאת, נטען להפרת הסכם, כמו גם הפרת חובת תום לב בניהול מו"מ. בנוסף נטען לעוולות בנזיקין ובכללן מצג שווא, גזל, גרם הפרת חוזה, כמו גם על עשיית עושר ולא במשפט, חוק עוולות מסחריות ועוד. התובעים מייחסים לוינשטיין חבות בפעילותו כאורגן מטעם הנתבעות ובנוסף חבות אישית מכוח מצגי שווא שהציג לפניהם, הבטחות שפיזר עליהן נסמכו ובכללן מתן בלעדיות, הסתרת מידע חשוב כגון ארגון הכנס המתחרה, תוך זריית חול בעיני התובעים ועוד. 5. הנתבעות הגישו כתב הגנה אשר בו נטען בין היתר כי אין בסיס לתביעה מחמת שלא הייתה הפרה של ההסכם בין הצדדים. לטעמן של אלה, התובעים קוראים בהסכם התחייבויות שאינן כלולות בו, תוך התעלמות מהוראותיו. לדידן של הנתבעות, הן קיימו את ההסכם אלא שהתובעים מציגים בתביעתם מצגי שווא, מעלימים עובדות ועוד. מן הראוי לציין כי לעמדת הנתבעות טענתם של התובעים עליה מבוססת התובענה בדבר בלעדיות, אינה דרה בכפיפה עם הוראות ההסכם, שכן לא הייתה כל התחייבות לבלעדיות ובניגוד לנטען בתביעה. לעמדת הנתבעות, תנאי לפעילות הקרן הוא גיוס סך של 50 מיליון דולר, שלא הושג ולכן ההסכם לא יצא אל הפועל. עוד נטען שיש להחיל על הסכסוך את חוקי מדינת ניו-יורק כמתחייב לפי סעיף 26.1 להסכם. 6. הואיל ווינשטיין הינו תושב חוץ, הגישו התובעים בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום שנתמכה בתצהירו של התובע (בש"א 20878/07). בית המשפט נעתר לבקשה במעמד צד אחד. ווינשטיין הגיש בקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום, (בש"א 7016/08), אשר לא נתמכה בתצהיר. 7. בדיון ביום 26.6.08 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה, לאור הצהרת ב"כ הנתבעים כי גם אם תקבע, בניגוד לדעתם הנתבעים, חבות כלשהי בעקבות המעשים או המחדלים המיוחסים לוינשטיין, אזי חברות כאמור, ככל שתקבע, תחול רק על הנתבעות שלא יטענו כי האחריות למעשים אלה רובצת לפתחו של וינשטיין. בנסיבות אלה, ולאור הסרת החשש שאם וינשטיין יחוייב כלפי התובעים, יהיה כיסוי לתשלום באמצעות הנתבעות, הסכימו התובעים על מחיקתו של וינשטיין (להלן: "ההסדר הדיוני"). בא כוח התובעים הודיע שאין באמור למנוע הגשת תביעה אישית נגד וינשטיין ככל שהתובעים ימצאו לנכון לעשות כן. 8. בין לבין, פרץ המשבר הכלכלי העולמי, אשר גרם לפשיטות רגל של עסקים חובקי עולם ובכללם בנקים ובתי השקעות, ובכלל זה נכנס גם בנק ההשקעות כהגדרתו לעיל, להליך של הבראה לפי צ'פטר 11, בבית המשפט הדרומי של ניו-יורק. 9. בנסיבות אלה, הגישו התובעים בקשה לצרף את וינשטיין כנתבע נוסף, משמע לבטל את ההסדר הדיוני, (בש"א 19208/08). לעמדת התובעים, נוכח המצוקה בה נמצאת חברת האחזקות ובשים לב לכך שהנתבעות אינן בעלות איתנות פיננסית, קיים חשש כי התובעים לא יוכלו להיפרע אם התביעה תתקבל נגד וינשטיין, דהיינו נשמט הבסיס להסדר הדיוני לכן יש לחדש את צירופו של וינשטיין כנתבע בהליך. הבקשה נתמכה בתצהירו של התובע. הנתבעות התנגדו לבקשה. לטעמן, לא קמו התנאים לביטול ההסדר הדיוני, כמו גם אין בסיס לצרף את וינשטיין כנתבע נוסף. התגובה כמו גם הבקשה לביטול היתר המצאה, לא נתמכו בתצהיר. 10. זימנתי דיון במעמד הצדדים. ב"כ הנתבעות עמדה על התנגדותה לביטול ההסדר הדיוני, תוך שהוסיפה כי גם אם יבוטל ההסדר הדיוני, יש לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום בהתאם לבקשה שהוגשה ולא הוכרעה לאור ההסדר הדיוני. לא הייתה דרישה לחקור את התובע על תצהיריו. 11. שתי פלוגתאות דרושות להכרעה לצורך החלטתי דנא. האחת, האם קמו נסיבות לפיהן יורה בית המשפט על ביטול הסדר דיוני, וצירוף וינשטיין כנתבע נוסף. השנייה ובכפוף להכרעה הראשונה, האם יש מקום להורות על ביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום לוינשטיין. ביטול ההסדר הדיוני 12. 12. על מנת שבית המשפט יבטל הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, עליו להשתכנע שקמו נסיבות חדשות שיש בהן כדי לבסס ביטול או סטייה מהסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה. ההלכה הפסוקה מורה כי בית המשפט רשאי להתיר לצד לחזור בו מהסכם דיוני באם קיים טעם המצדיק זאת (ע"א 595/78 בלדרמן נ' אורנשטיין, פ"ד לה(1) 467, 469: "ואם כי רשאים בדרך כלל בעלי הדין להסכים על דרך הדיון בעניינים אזרחיים, הרי כל הסכם כזה מטבעו נתון לפיקוחו ולביקורתו של בית המשפט, שבפניו מתבררת התביעה. אותו בית-משפט רשאי להרשות לצד לחזור בו מההסכם, אם קיים טעם לכך. גם אם על הסכם מעין זה חל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הרי תחולת אותו חוק יכולה להיות מבוססת אך ורק על הוראת סעיף 61(ב), שבו נאמר, שהוראות החוק "...יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". אחד "השינויים המחויבים" מטיבו ומטבעו של הסכם על דרכי הדיון הוא, כי ניתן לשחרר צד מהסכם כזה ברשות בית המשפט." (ההדגשה אינה במקור - א.א.) עוד ראה, ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה אינק, פ"ד נג (3) 49, 64). שוכנעתי כי מאז 26.6.08, מועד ההסדר הדיוני, התרחשו נסיבות חריגות וקיצוניות, אשר שומטות את הקרקע תחת מטרת ההסדר, המניעים שעמדו מאחורי ההסכמה שניתנה לו על ידי התובעים, ולכן אין מנוס אלא לבטלו. ההסדר הדיוני הושתת על קבלת התובעים את הצעת הנתבעות לשאת בכל חיוב שיושת על וינשטיין. הדבר עולה במפורש מדברי בא כוח הנתבעים בפרוטוקול הדיון מיום 26.6.08, עמוד 3 שורות 6-9, שבעקבותיו התקבל ההסדר הדיוני. הדבר אף עולה מפורשות מתצהירו של התובע התומך בבקשה. כל אלה, לא נסתרו על ידי וינשטיין או מי מהנתבעות, אשר גם נמנעו מלהגיש תצהיר מטעמם. שעה שנטען ולא הוכחש כי קיים חשש מבוסס לפיו הנתבעות לא יוכלו לגבות חיוב כספי ככל שיושת עליהן בגין המיוחס לוינשטיין, יש הכרח לצרפו כצד להליך. עוד אוסיף, החשש של התובעים כי לא יוכלו להיפרע אף מתעצם לאור החלטת בית משפט המחוזי בתל אביב יפו, מיום 8.1.09 בתיק פש"ר 1029/09, לפיה מינה בית המשפט מפרק לחברה המקומית, נוכח מצבה הכלכלי הקשה. החלטה זו, כמו גם הידיעה שאין חולק עליה, לפיה חברת האחזקות העולמית, נמצאת בהליך הבראה בארצות הברית, מאוששות את טענות התובעים בדבר הקשיים בהם נתונות הנתבעות והמשפיע על יכולתן לפרוע חיובים, נשוא פסק הדין, ככל שיושתו כאלה על וינשטיין. לא התעלמתי מטענת ב"כ הנתבעות כי הבסיס להסדר הדיוני היה שתישמר לתובעים הזכות לתבוע את וינשטיין בחו"ל, וכאמור בדברי בא כוח התובעים בפרוטוקול הדיון הנזכר לעיל, ולא על התחייבויות הנתבעות לשפות את התובעים בגין המיוחס לוינשטיין, אך אין אני רואה עין בעין עם בא כוח הנתבעות. לא זו בלבד שהטענה אינה מתיישבת עם האמור בדיון שכן נאמר בה שהיא ניתנת לאור הצהרת בא כוח הנתבעות בדבר הגיבוי שיינתן על ידי הנתבעות, לכל חיוב שיושת על וינשטיין, אלא שהדבר אף עומד בניגוד מפורש לנטען בסעיף 7 ואילך לתצהירו של התובע התומך בבקשה, תצהיר שכאמור לא נסתר ובהעדר תצהיר אחר מטעם הנתבעות. לפיכך, אני נעתר לבקשה ומורה על ביטול ההסדר הדיוני. לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני נדרש לשאלה עליה הרבו הצדדים את הדיבור לעניין צירוף וינשטיין כנתבע נוסף בהיותו צד דרוש, כקבוע בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, (להלן: "התקנות"). עם זאת, אבחן את טענות הצדדים בפרק בהחלטתי המתייחס לבקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום. ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום 13. ככלל בית המשפט נוקט משנה זהירות שעה שמתיר המצאה מחוץ לתחום של כתבי בי דין ובאופן שאם קיים ספק הוא פועל לטובת המתדיין הזר (ראה ספרו של השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית עמ' 658). בנוסף, ההמצאה אינה בגדר הליך דיוני אלא מהותי וכקבוע בע"א 837/87 סרג'יו הוידה נ. דן הינדי, פ"ד מ"ד (4) 545 : "הפסיקה והספרות אצלנו, כמו באנגליה, הדגישו חזור והדגש את הזהירות שעל בית המשפט לנקוט בדונו בבקשה להיתר המצאה לחו"ל. הסוגיה מוסדרת אמנם בתקנות סדר הדין, אך אין זו שאלה פרוצדורלית גרידא, כי אם מהותית." תקנה 500 לתקנות, קובעת מספר חלופות אשר בהתקיים אחת מהן, יורה בית המשפט על המצאת כתב תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט. ההלכה הפסוקה מורה כי על מבקש היתר המצאה להוכיח כי קיימת עילת תביעה ראויה, וכן שאלה רצינית שיש לדון בה וכאמור בין היתר בע"א 9725/04 אשבורן נ' סי.אי.אי אלקטרוניקס, תק-על 2008(1) 3206 (להלן: "הלכת אשבורן"). על החלופות המנויות בתקנה 500, נכללת גם זו לפיה התביעה נשוא הבקשה היא לאכוף חוזה או לקבל פיצויים בגין הפרתו, כאשר מדובר בחוזה שנעשה בתחום המדינה או אף אם לא נעשה ובלבד שקדמה לה הפרה או נלוותה אליו הפרה אחרת ששללה את האפשרות לקיימו בתוך המדינה. חלופות נוספות הינן, כאשר התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה, או כאשר האדם שמבוקש להמציא לו את התובענה, הוא בעל דין דרוש ונכון בתובענה שהוגשה כנגד נתבע אחר לו הומצאה ההזמנה בתחום המדינה. 14. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ויישמתי את ההלכה הפסוקה, הגעתי למסקנה כי אין מקום לבטל את היתר ההמצאה, שכן ההמצאה של כתב התביעה מחוץ לתחום בענייננו נופלת במסגרת מספר חלופות לפי תקנה 500. 15. 15. אין חולק כי ההסכם נחתם בתחום מדינת ישראל ובכך הוא עונה על דרישת תקנה 500(4)(א). אמנם וינשטיין טען כי הוא לא צד להסכם, אך בעת ועונה אחת גם טען שיש להחיל על הסכסוך עמו את חוקי ניו יורק, וזאת לטענתו לאור הוראת סעיף 26.1 להסכם. התנהגות וינשטיין אינה מקובלת עליי. צד אינו יכול לאחוז במקל משתי קצוותיו, פעם לטעון שההסכם חל על מנת להרחיק אותו מסמכות השיפוט בישראל, ופעם לטעון אחרת, קרי שההסכם לא חל לגביו שכן אינו צד לו. שעה שוינשטיין טען שיש להחיל על הסכסוך את הדין שנקבע בהסכם, יש לראותו כמי שסבור שיש להוראות ההסכם נפקות לגביו, ומכללא החיל בכך את תקנה 500(4)(א), על הסכסוך עימו. חלופה נוספת המתקיימת בענייננו לצורך המצאת כתב התביעה לוינשטיין היא כי ההפרה המיוחסת לנתבעים, לרבות וינשטיין, כך נטען בכתב התביעה, נעשתה בישראל, ובהתאם לתקנה 500(7). לעניין זה אפנה בין היתר, לסעיפים 60-65 לכתב התביעה, בהם נטען שהכנס שערכה החברה הזרה בישראל, שהתחרה בכנס של הקרן, הווה הפרה בוטה של המוסכם, כאשר וינשטיין עצמו, הפר במסגרת זאת התחייבויות שהוא עצמו נתן לתובעים, כמות שנטען, וזאת נעשה בישראל, ובאופן העונה על החלופה האמורה. מעבר לדרוש, מתקיימת במקרה שלפניי גם החלופה לפי תקנה 500(10) לפיה: "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה." הוראה זו דומה לזו לתקנה 24 לפיה: "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". הטעם ביסוד שתי התקנות הינו כי מקום שבו התשתית העובדתית כמו גם חלק מהותי של העילות בסכסוך הנוכחי, הן אותן אלה שבסכסוך עם נתבע אחר, יש להורות על צירופו של זה לתביעה הקיימת, על מנת לייעל את ההליכים, למנוע פסיקות סותרות וטעמים נוספים. ביישום למקרה שלפניי, אזי התשתית העובדתית כמו גם העילות שבכתב התביעה נגד הנתבעות, הן אותן אלה ביחס לוינשטיין, שכאמור נתבע במקור. מכאן מתבקשת המסקנה לפיה וינשטיין עונה על היותו בעל דין "דרוש ונכון" כלשון התקנות. בחנתי גם את עילות התביעה נגד וינשטיין, כמו גם שאלת היותה של התביעה "ראויה לדיון", כמצוות ההלכה הפסוקה, והגעתי לידי מסקנה כי הכף נוטה לעמדת התובעים. אין אנו מצויים בשלב שמיעת הראיות אלא בהליך מקדמי של בקשה לביטול המצאה מחוץ לתחום של כתב התביעה ובהקשר זה מורה ההלכה הפסוקה שדי אם הוכח כי קיימת עילה, כדי לספק. אפנה לבר"ע 210/81 הולצ נ' זאיד שעין, פ"ד לו (3), 633 שגם בה נדון עניין היתר המצאה והועלתה טענה דומה. בית המשפט קבע בעמוד 638: "אין צורך בכך, שבמסגרת "השכנוע לכאורה" יהיו התצהיר ויתר החומר, שיוגש על-ידי המבקש, משום הוכחה מספקת לביסוס התביעה. סבורני, כי אין גם חובה, שהתצהיר יהווה ראיה קבילה במובן כלליהם של דיני הראיות. יכול התצהיר, למשל, להתבסס על עדות שמיעה כדי להבהיר את נימוקי הבקשה, ובלבד שהוא יכיל משהו, שיש בו כדי לשכנע את השופט, כי יש למצהיר ידיעה אישית כלשהי בנושא המשפט, אשר לאורה נראית התביעה מבוססת למדיי". עוד ראה הלכת אשבורן, הנ"ל. בחינת כתב התביעה, על נספחיו, מלמד כי התובעים עומדים בנטל הדרוש. אפנה למכתבו של וינשטיין המתחייב ליתן לקרן בלעדיות בישראל, כעמדת התובעים, ובניגוד לזו של הנתבעות; עסקינן באחת הפלוגתאות המהותיות בסכסוך, שהוצגה לגביו ראיה התומכת בעמדת התובעים ומבססת איפוא את עילת התביעה, לצורך הנדרש לעת זו. מעבר לדרוש, בניגוד לנטען על ידי וינשטיין, אין התובעים מייחסים לו מעשים ו/או מחדלים רק כאורגן של מי מהנתבעות, אלא בכתב התביעה נטען במפורש כי וינשטיין הפר וחדל כלפי התובעים באופן אישי. כך נטען שהוא ניהל מו"מ בחוסר תום לב, הטעה, הציג מצווי שווא, גרם להפרת חוזה וזאת בין היתר, שעה שנטל חלק פעיל בארגון הכנס, הסתיר את קיומו, הפר התחייבויות אישיות שניתנו על ידו לתובעים ועוד וראה בין היתר סעיפים 65, 66 ו- 89 לכתב התביעה. בכל אלה יש כדי להקים כנגדו חבות, אם תוכח (ראה ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ תק-על 2005(4), 270; ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו פ"ד לז(4), 673). לא התעלמתי מהפניית הנתבעות לפסק הדין בע"א (י-ם) 2048/08 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ליבפלד, תק-מח 2008(2), 6205. אך בשונה, באותו מקרה לאורגן הנתבע, מר ליבפלד, לא יוחסו מצגים אקטיביים, הפרת התחייבויות, ניהול מו"מ שלא בתום לב וגרם הפרת חוזה, בהבדל מהמקרה שלפניי. 16. לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן: ההסדר הדיוני מיום 26.6.08 מבוטל והבקשה לביטול היתר המצאה נדחית. וינשטיין יגיש כתב הגנה תוך 30 יום מהיום. אני מורה על עיכוב ההליכים נגד הנתבעת 2. אני מחייב את הנתבעים בהוצאות הבקשות בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ ללא קשר לתוצאות. הסדר דיוני