הלכה היא כי כאשר ניתן פסק דין במעמד צד אחד על סמך הליך פגום, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. אין נפקא מינה אם מדובר בפסק דין שניתן ע"ס המצאה שלא כדין של כתב התביעה או פסק דין שניתן בהתעלם מהחלטה אחרת המאריכה המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. הנתבע רשאי לדרוש את ביטולו של פסק דין שניתן שלא כהלכה, מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה. להלן החלטה בנושא ביטול פסק דין בהעדר הגנה בגלל פגם: החלטה ההליכים : בפתח דבריי אציין כי בתיק זה מנהלים הצדדים מזה כשנה הליכים רבים בנוגע לביטול פסק דין והחלטות, הארכות מועד וערעור שהעסיקו מס' מותבים בעוד לא נוהל כל הליך לגופא של מחלוקת. חלק ניכר מהסרבול אליו נקלע תיק זה נובע מאופן התנהלות המבקשים ואתייחס לכך בהמשך החלטתי. על כן, אני מוצא לנכון לפרט בקיצור האפשרי את ההליכים שנוהלו בו ואשר רלבנטיים לבקשות שבפני. בפני שתי בקשות לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 21.1.07 בה חויבו המבקשים לשלם למשיב סך של 117,166 דולר ארה"ב ו- 3,321 ₪ והוצאות, וזאת בגין חוב נטען של המבקשת 1 (להלן : "המבקשת") למשיב ובגין ערבות המבקש 2 (להלן:"המבקש") לחוב. פסק הדין ניתן לאחר שנדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן בהחלטה מנומקת שניתנה ע"י כב' הרשם יגאל נמרודי ביום 21.1.07 (להלן : "החלטת הרשם נמרודי"). במקביל לכך, באותו יום 21.1.07 ניתנה ע"י כב' הרשמת עפרון החלטה בה נענתה לבקשה שהגיש עו"ד אביב טסה, שמונה כמנהל מיוחד למבקשת וככונס הנכסים זמני למניות המבקש במבקשת והאריכה את המועד להגשת בר"ל מטעם המבקשת ב- 20 יום (להלן : "החלטת הרשמת עפרון"). בהתאם לכך, ביום 18.2.07 הגישה המבקשת באמצעות עו"ד טסה בקשת רשות להתגונן (בש"א 155005/07). נוכח החלטת הרשם נמרודי, עתר ב"כ המשיב למחיקת הבר"ל. 5. לבקשות הנוכחיות לביטול פסק דין קדמה בקשה קודמת שהוגשה מטעם המבקש (בש"א 154765/07) ונקבעה לדיון בפי כב' הרשם עודד מאור שדחה את הבקשה בהחלטה מיום 17.4.07 מפאת היעדר התייצבות המבקש תוך שבית המשפט אפשר למבקש להגיש בקשה חדשה בכפוף לתשלום הוצאות שקבע (ואשר שולמו בפועל בטרם הוגשה הבקשה דנן). 6. למען השלמת התמונה יוער כי על החלטת כב' הרשם מאור הנ"ל הוגש ערעור מטעם המבקשת (בש"א 161753/07) ובפסק הדין שניתן ע"י כב' השופט סובל ביום 27.6.07 בוטל חלק מהחלטת הרשם מאור המתייחס להחלטת הרשמת עפרון, כך שהחלטה זו נותרה על כנה. 7. המבקשים הגישו שתי בקשות לביטול פסק הדין בשם כל אחד מהמבקשים בנפרד (בש"א 162646/07 ובש"א 162069/07) ואף הגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין (בש"א 162636/07). 8. ביום 8.7.07 התקיים בפני דיון בו נחקר המבקש והוסכם כי במטרה לייעל ההליכים, בית המשפט ידון בבקשה לביטול פסק דין גם כבקשת רשות להתגונן (ככל שיבוטל פסק הדין). משסיכמו הצדדים את טענותיהם בע"פ, ניתנת החלטתי זו. הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין (בש"א 162636/07) : 9. בקשה זו מתייחסת למבקשת בלבד, שכן בעניינו של המבקש הוגשה בקשה לביטול פסק דין ביום 8.5.07 (בש"א 162069/07) וזאת לאחר שהבקשה הקודמת לביטול פסק דין (בש"א 154765/07) נדחתה ע"י כב' הרשם מאור בהחלטה מיום 17.4.07 והוקצבו למבקש 20 ימים להגיש בקשה מחודשת בכפוף לתשלום ההוצאות שנקבע. סכום ההוצאות שולם. 10. באשר למבקשת, הבקשה לביטול פסק דין מיום 21.1.07 הוגשה רק ביום 15.5.07 (בש"א 162646/07) ונטען בה כי הבקשה להארכת מועד הוגשה מטעמי זהירות בלבד, וצוין כי לאור החלטת הרשמת עפרון, הוגשה בקשת רשות להתגונן ביום 18.2.07, היינו במועד שנקצב (ביחס למועד מסירת ההחלטה). 11. מצב דברים זה נובע מכך כי ביום 29.11.06 הוגשה ע"י עו"ד תורג'מן בקשה להארכת מועד להגשת בר"ל מטעם המבקשים בטענה כי עו"ד תורג'מן נמצא בחו"ל, בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשם נמרודי שנתן פסק דין. ביום 16.1.07 הוגשה בקשה להארכת מועד מטעם עו"ד טסה שמונה כמנהל מיוחד במבקשת ובעניינה ניתנה החלטת הרשמת עפרון שהאריכה המועד. 12. מאחר והוגש ערעור על החלטת הרשם מאור המבטלת את החלטת הרשמת עפרון וזה התקבל בנוגע לכך, יש לראות עתה את החלטת הרשמת עפרון כעומדת בעינה בנוגע למועד שנקצב למבקשת לצורך הגשת הבר"ל. על כן, עסקינן בהחלטות סותרות בעניינה של המבקשת. 13. ב"כ המשיב הפנה לכך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה בחלוף מניין הימים הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"). עיון במחשב מעלה כי ביום 24.1.07 הומצאה החלטת הרשם נמרודי לעו"ד תורג'מן ועל כן, על פניו אכן מדובר באיחור בהגשת הבקשה. 14. אולם, עיון מדוקדק בבקשה הראשונה לביטול פסק דין (בש"א 154765/07) שהוגשה ביום 14.2.07 ואשר נושאת כותרת המבקש בלבד, מעלה כי בגוף הבקשה (ראה המבוא) התבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקש ואף כנגד המבקשת וב"כ המבקש אף מתייחס בבקשה להחלטות הסותרות שניתנו בנוגע למבקשת. יצוין כי הבלבול הרב שנוצר בהליכים ואשר בעטיו ניתנה החלטת הרשם מאור בהתייחס למבקש בלבד (ולא לגבי המבקשת) נובע מאופן התנהלות המבקשים, שלא דייקו בכותרת הבקשות שהגישו, ושפעלו באמצעות שני עורכי דין באותן נקודות זמן ולא בחנו החלטות שניתנו בתיק בטרם עתרו. אך למרות האמור לעיל, ניתן לייחס את מועד הגשת הבקשה לביטול פס"ד לגבי המבקשת כיום 14.2.07 בו הוגשה הבקשה הראשונה לביטול פס"ד בשם המבקש. 15. וגם אם הייתי מגיע למסקנה אחרת, מעיון בתיק עולה כי ביום 30.1.07 הוגשה ע"י ב"כ המשיב בקשה לביטול החלטת הרשמת עפרון תוך הפנייה להחלטת הרשם נמרודי ופסק הדין שנחתם בעקבותיה. הבקשה הועברה לתגובת עו"ד טסה ועו"ד תורג'מן. הבקשה נדונה בפני כב' הרשם מאור אולם החלטתו בנדון בוטלה במסגרת פסק הדין שניתן ע"י כב' השופט סובל בערעור. 16. בנוסף, אין להתעלם מכך שהתנהלו הליכי כינוס בעניינה של המבקשת שבעקבותם מונה לה מנהל מיוחד ואף כונס נכסים זמני על מניות המבקש במבקשת ובעקבות זאת אף הוחלף הייצוג בעניינה (תחילה עו"ד תורג'מן, לאחר מכן עו"ד טסה כמנהל מיוחד ולבסוף עו"ד כהן, ב"כ הנוכחי של המבקשים). 17. נוכח האמור לעיל בדבר הבקשה המקורית לביטול פסק דין ובכך שהתנהל הליך בנוגע להחלטות הסותרות של הרשמים נמרודי ועפרון (שאמנם ניזום ע"י ב"כ המשיב ולא ע"י ב"כ המבקשים), ובהתחשב בהליכים המשפטיים אליהם נקלעה המבקשת, בכל מקרה הייתי סבור שיש מקום להאריך את המועד ולראות בנסיבות יוצאות דופן אלה כטעם מיוחד לאפשר הארכת מועד הנדרש לפי תקנה 528, אם כי לאופן ההתנהלות האמור, ינתן ביטוי בפסיקת הוצאות כנגד המבקשת. הבקשות לביטול פסק דין (בש"א 162646/07 ובש"א 162069/07) : 18. משהוסר המכשול בדבר המועד להגשת הבקשה לביטול, אדון בבקשות לביטול פסק דין שהוגשו בתיק בשם כל אחד מהמבקשים בנפרד. 19. ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות : ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה כשהתובענה לא הומצאה כדין לידי המבקש, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; במקרה כזה בית המשפט אינו שוקל אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין. לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, יבדוק בית המשפט האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה, והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש עילה הגנה בפני התובענה (ראה ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836). ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לערכאות המשפט, זכות המשקפת הכרה בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה לעניין זה גם רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, תק - על 2001(1) 1121). ביטול מחובת הצדק (בש"א 162646/07) 20. כאמור, הלכה היא כי כאשר ניתן פסק דין במעמד צד אחד ע"ס הליך פגום, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. אין נפקא מינה אם מדובר בפסק דין שניתן ע"ס המצאה שלא כדין של כתב התביעה או פסק דין שניתן בהתעלם מהחלטה אחרת המאריכה המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. הנתבע רשאי לדרוש את ביטולו של פסק דין שניתן שלא כהלכה, מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה (ראה לעניין זה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003) עמ' 282; ובר"ע (ת"א ) 2411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מיכאלי, תק-מח 2003(2) 14605, 14606). 21. במקרה שבפניי, יש להבחין בין עניינו של המבקש לעניינה של המבקשת. באשר למבקשת יש מקום להסתמך על החלטת הרשמת עפרון. כאמור, החלטת כב' השופט סובל ביטלה כל התייחסות שהיתה בהחלטת הרשם מאור בנוגע לאמור לעיל. על כן, בקשת הרשות להתגונן מטעם המבקשת הוגשה במועד שנקצב ע"י כב' הרשמת עפרון. מטעם זה יש לבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשת מחובת הצדק, ללא כל תנאי או בחינה של טענות ההגנה. ב"כ המשיב הקשה ותהה מדוע יש להעדיף את החלטת הרשמת עפרון על פני החלטת הרשם נמרודי, באשר לא ניתן לדעת מה קדם למה. אכן קושייה, אולם, נוכח ההחלטות הסותרות, יש לשיטתי להעדיף ההחלטה המאפשרת מיצוי זכות הגישה לערכאות על פני החלטה השוללת אותה (ראה בנוגע לכך רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4) 61, עמ' 64). 22. על כן, פסק הדין בעניינה של המבקשת שבו נפל פגם בהליך שבעטיו ניתן, יבוטל. ביטול בשיקול דעת בית המשפט (בש"א 162069/07) 23. באשר למבקש, בעניינו נותרה החלטת הרשם נמרודי שדחה בקשה להארכת מועד. 24. על מנת שיבוטל פסק הדין בשיקול דעת בית המשפט על המבקש להראות מהי הסיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק הדין ומה הם סיכויי הצלחתו אם יבוטל פסק הדין, כאשר עפ"י ההלכה הפסוקה יש לייחס משקל רב יותר לסיכויי ההצלחה של הנתבע. באשר לסיבת המחדל, נקבע בע"א 32/83, בר"ע 301/81 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 439-440 כי אם מדובר בצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יטה בית המשפט לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת. לעומת זאת, אם יתברר שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט. 25. לא נעלמה מעיני טענת ב"כ המשיב כי על החלטת הרשם נמרודי לא הוגש ערעור וקיים ספק האם אכן ניתן לראות בהחלטה ככזו או בפסק הדין שניתן בעקבותה כהחלטה שניתנה במעמד צד אחד. אולם בסופו של יום, אני סבור שניתן לבחון החלטה זו מחדש במסגרת ההליך שבפניי מאחר וברור לי כי החלטת הרשם נמרודי ניתנה מבלי שהיתה בפניו החלטת הרשמת עפרון (או להיפך) ואף החלטה זו ניתנה תוך הנחה כי המבקשים לא השיבו לתגובת המשיב (כאמור בסעיף 6 להחלטה) וזאת חרף העובדה שהתשובה הוגשה לפני מתן ההחלטה, אולם לא הובאה בפני כב' הרשם נמרודי. בנסיבות האמורות לעיל, די בכך לשיטתי כדי להכיר בתקלות אלו כטעם המצדיק שקילה מחדש של ההחלטה בקשר למבקש וזאת מכח הסמכות הנתונה לתקן כל פגם או טעות בהליך כפי הקבוע בתקנה 524 לתקנות. יובהר כי אין מדובר בביטול ההחלטה וקבלת הבקשה להארכת מועד, אלא שקילתה מחדש במסגרת השיקולים הבוחנים את הסיבות לאיחור בהגשת הבר"ל. 26. בתשובת המבקשים לתגובת המשיב נשוא החלטת הרשם נמרודי, הם מפנים לעובדה שהמבקשת היתה מצויה בהליך של כינוס נכסים ועל כן השליטה במסמכים אינה בידי המבקש, ואף במסגרת הבקשה עתרו המבקשים להמצאת מסמכים (בדמות דפי החשבון ושיעורי חיוב הריבית). באשר לעיון המבוקש במסמכים (שאף התבקש בבש"א 154765/07 שנדונה בפני כב' הרשם מאור), לא התרשמתי מטיעוני המבקשים בענין זה, אני סבור שחלק ניכר מהמסמכים כבר נגלה במסגרת ההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים וכמצורף לתגובות המשיב ולמרות זאת המבקשים לא יכולים היו להצביע בדיון על פגמים שנפלו בתחשיב החוב. אין להתחמק מהרושם שכל מטרתם של המבקשים בגילוי המסמכים שנתבקש היה להשהות את ההליך ו"להרויח זמן" ועל כן אינני מוצא להרחיב לצורך ההליך שבפני בטענות המשכנעות שהעלה ב"כ המשיב בענין זה. ככל שיבוטל פסק הדין והצדדים ידרשו למסמכים נוספים, הנושא יתברר במסגרת הליכי הביניים. 27. גם לא נעלמו מעיני טענות ב"כ המשיב בדבר העובדה שמיום שהסתיים הליך הכינוס, חלפה תקופה ארוכה והמסמכים הרלבנטים הושבו לידי המבקש (ראה עמ' 1 לחקירת המבקש, ש: 16-17) ולמרות הליך הכינוס עדיין נתמכה בקשת המנהל המיוחד של המבקשת בתצהיר מטעם המבקש עצמו כך שלא היה מנותק מענייני המבקשת (ראה עמ' 2 לפרוטוקול, ש: 13). למרות האמור לעיל, אני סבור שאין מדובר בזלזול מכוון בבית המשפט אלא ברשלנות מצד המבקש וככל שלא נעשה שימוש במסמכים שהוצגו לצורך גיבוש ההגנה, ינתן לכך ביטוי בבחינת ההגנה עצמה. 28. ועוד, יש לזכור כי מדובר בתובענה המתבררת בגין יתרת חוב לאחר ששולמו למשיב סכומי כסף גבוהים במיוחד (מליוני דולרים) במסגרת יחסים מסחריים שארכו מס' שנים ובהתחשב בהליכים המשפטיים שהיו קשורים במבקשת והחלפת הייצוג בעניינה ובעניינו של המבקש, יש לאפשר למבקש ליהנות מהספק הקשור בענין זה וגם אם הארכת המועד הנדרשת לגיבוש הגנותיהם של המבקשים כרוכה ברשלנות כלשהי מצידם, יש מקום לכפר עליה בהוצאות ובלבד שיומם בבית המשפט לא ישלל מטעם זה בלבד (ראה בענין זה : רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, תק-על 2001(2) 217, 219 ). 29. הדברים מקבלים משנה תוקף כשברור מהנסיבות שבכוונת המבקשים היה להתגונן בפני התובענה (ראה בענין זה הדברים שנאמרו בע"א 519/82 פקיד השומה ת"א נ' נחושתן, פ"ד לט(3) 240 , 242-243). בסופו של יום, אני סבור שזו גם התוצאה הצודקת במשמעות הרחבה של המונח (ראה בענין זה את פסק דינו של כב' השופט מנחם קליין בת.א. (שלום-ת"א) 51592/04 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אברהם (לא פורסם -3.4.05)). 30. אשר לנימוקי ההגנה וזו כאמור השאלה העיקרית, אודה כי לא נחה דעתי. אולם בסופו של יום, אני סבור שהמבקשים הראו שהגנתם דחוקה אולם היא אפשרית. אפרט. 31. לטענת המבקשים במהלך העסקים עם המשיב הופקדה בידי המשיב ערבות בנקאית מאת בנק שוויצרי שנמסרה ע"י צד ג' לשם הבטחת חובות המבקשים למשיב. עובר לסיום העסקים בין הצדדים, הם באו בדין ודברים וסוכם כי עם העברת הסך של 7 מליון דולר יחשבו החובות מסולקים והערבות תוחזר. המבקש פעל בהתאם לסיכום האמור והערבות הושבה למפקידה אך החשבון לא נסגר נוכח השארית הנתבעת בתובענה. המבקשים טענו כי העובדה שהמשיב החזיר להם את הערבות הבנקאית מעידה על ההסכמה בין הצדדים ולפיה החוב נפרע במלואו. אציין כי ב"כ המשיב מבהיר גם כי לא היתה ערבות בנקאית ע"ס של 7 מליון דולר כפי שנטען אלא עסקינן בערבות ע"ס של 6.5 מליון דולר. בנוסף טען ב"כ המשיב כי הערבות לא הושבה ובסופו של דבר חולטה. תגובת המשיב לא נתמכה בתצהיר וב"כ המשיב מסתמך בטענותיו, לרבות בניסיון להפריך את טענות המבקשים על טענות ומסמכים שונים שלא ניתן בשלב זה לקבלם כראיה. על כן, לא ניתן להסתמך בשלב זה על המסמכים שצורפו לתגובה ללא תצהיר כדין הכפוף לזכות החקירה הנגדית, לצורך קביעות עובדתיות ולכן אין לקבוע בשלב זה מסמרות בנוגע לטענות המשיב בנדון. 32. אולם מעבר לטענה הכללית בדבר פרעון החוב כולו, לא פורטו בתצהיר המבקש הסכומים ששולמו ומועדי התשלום וכיצד היה בהם כדי לפרוע את מלוא החוב והריבית. ודוק, מסמכי החשבון המפורטים כבר היו בידי המבקשים והם לא מצאו לנכון לעתור להשלמת הבקשה ו/או הפנייה למסמכי החשבון ו/או הבהרת הטענה הסתומה בגין חיובי ריבית שלא כדין שהועלתה בדיון. גם בנוגע להסכמות ככל שנטענו ע"י המבקשים, לא הובאו פרטים מדוייקים כפי המצופה. לענין זה חשיבות גדולה מאחר וכאמור הוסכם כי בהחלטתי זו אדון בבקשה גם כבקשת רשות להתגונן. על כן, ככל שאכיר בעילת הגנה לכאורה המצדיקה ביטול פסק הדין, ניתן יהיה לראות בה כעילה המצדיקה מתן רשות להתגונן בנסיבות. 33. למרות זאת, יש מקום לשקול בחיוב בנסיבות בהן בוטל פסק הדין כנגד המבקשת, ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקש, שהרי חבותו נובעת מחבות המבקשת בהיותו ערב לה ועל כן עלול להיגרם עיוות דין של ממש, אם תופטר המבקשת מכל חבות בעוד חבותו הפסוקה של המבקש תישאר על כנה. 34. לאור האמור לעיל, אני סבור שיש לבטל את פסק הדין כנגד המבקש, אולם הביטול בעניינו (להבדיל מהמבקשת) כפוף להמצאת ערובה הולמת, כפי שאתייחס בנוגע למתן רשות להתגונן. בקשת רשות להתגונן (בש"א 155005/07) : 35. כאמור הצדדים הסכימו כי בית המשפט ידון בבקשה לביטול פסק דין, גם כבקשה למתן רשות להתגונן. מאחר וקבעתי כי פסק הדין כנגד המבקשת מבוטל מחובת הצדק ופסק הדין כנגד המבקש יבוטל בשיקול דעת בית המשפט ובכפוף להמצאת ערובה כפי שתיקבע בהמשך, אדון בטענות ההגנה לגופן לאור ההלכות בדבר מתן רשות להתגונן. 36. בפני הוצגה בקשת רשות להתגונן שהוגשה מטעם המבקשת באמצעות מנהלה המיוחד (דאז) והמבקשים הסתפקו בטענות המועלות בבקשה לביטול פסק דין ולא ביקשו להרחיבן. ההלכה היא שבבחינת בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה ואין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו (ראה י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 676 וא' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003) 310). דלתות בית המשפט תפתחנה בפני המבקש אם תצהירו, שלא התמוטט בחקירתו הנגדית, מגלה הגנה דחוקה בפני התובענה (ראה למשל ע"א 169/82 כץ נ' מלינה בע"מ, פד"י ל"ט(1) 511, 518). בשלב הדיון בבקשה בית המשפט לא צריך להשתכנע שהטענות בתצהיר נכונות הן, אלא עליו לצאת מן ההנחה שיש אמת בדברי המבקש ואין לו צורך לבחון את מהימנותו (ראה ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321). העובדה שבשלב זה של הדיון בית המשפט מסתמך על תצהירו של המבקש מבלי לבחון את טיב הראיות, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת בתצהיר ושורה ארוכה של הלכות חזרה וקבעה כי המבקש חייב להתכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מתבססת הגנתו, ואינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות (ראה לדוג' ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765 ודברי השופט בר אופיר בספרו סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית, 2006 ) 155). 37. טענות ההגנה של המבקשים לא פורטו כלל ונטענו באופן כללי. המבקשים לא יוכלו להיאחז בטענה שהיעדר הפירוט בבקשתם נובע מחוסר אפשרות להשיג מסמכים מהמשיב, שכן גם לאחר שהוצגו מסמכים רבים ולמרות חלוף הזמן, לא התייחסו המבקשים לריבית בה חויבו, לא הציגו חוו"ד חשבונאית המראה חיובים מופרזים ולא הציגו אסמכתאות לתשלומים ששולמו ולא זוכו בחשבון. למרות טענותיהם של המבקשים בנושא, לא הובאו בפני אסמכתאות ממשיות כי הם דרשו מסמכים חיוניים והמשיב סרב להציגם, שאז היה מקום ליתן רשות להתגונן חרף הצגת העובדות החלקית בשל העדר מסמכים (ראה: ע"א 228/69 שם טוב נ' בנק מרכנתיל בע"מ, פ"ד כג(2) 784, 785). 38. לאור הדברים הנ"ל, כפסע הייתי מדחיית הבקשה לרשות להתגונן, אולם בהתחשב בפלוגתא הקיימת בדבר השבת הערבות (כפי שהנטען ע"י המבקשים) לבין חילוטה (כטענת המשיב) ובנסיבות בהן הגנת המבקשים לא פורטה כדבעי, אני סבור שיש לתת למבקשים רשות להתגונן בכפוף להמצאת ערובה הולמת. ברור לי כי התניית רשות להתגונן בהפקדת ערובה הינה צעד שעלול לפגוע בבעל דין חסר אמצעים, אולם אני סבור שיש בהתנייה זו כדי להוות חלופה טובה יותר על פני דחיית הבקשה מחמת היעדר פירוט ההגנה (ראה ע"א 373/69 חונן נ' "חגור" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד כג(2) 347, 349). בנסיבות האמורות אני קובע כי הערובה לקבלת רשות להתגונן למבקשים תהא זהה לערובה שתיקבע כתנאי לביטול פסק הדין כנגד המבקש ותעמוד על סך של 150,000 ₪. סיכום : 39. פסק הדין יבוטל ותינתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה כספית בסך של 150,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטתי זו. נוכח העיכוב הרב שנבע מההליכים הרבים שננקטו בתיק, ימי הפגרה יובאו במניין הימים. 40. ככל שיופקד הסכום האמור או תומצא ערבות בנקאית בסכום זה, התצהירים התומכים בבר"ל מטעם המבקשת (בש"א 155005/07) ובבש"א 162069/07 ישמשו ככתב הגנה. 41. לא יופקד הסכום האמור במועד, יעמוד פסק הדין שניתן כנגד המבקש על כנו וניתן יהיה לחתום על פסק דין מחודש כנגד המבקשת. 42. בנסיבות הענין, אני מחייב את המבקשים, בהוצאות המשיב, לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ כולל מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. בהחלטתי זו לקחתי בחשבון כי המבקשים כבר חויבו בהוצאות ששולמו כתנאי להגשת הבקשה הנוכחית. 43. סכום ההוצאות הנ"ל יחולט מהערבון אשר הופקד בתיק במסגרת בש"א 162647/07 כתנאי לעיכוב ההליכים ויועבר לב"כ המשיב.פסק דין בהעדר הגנהביטול פסק דין