ביטול פסק דין במעמד צד אחד

המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בנויה על שני אדנים: האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל הדין - אם הומצאה הזמנה כדין, עדיין יכול בעל הדין המבקש ביטול לבוא ולהסביר את מחדלו ועשוי להיות כי הסבר זה יניח את דעת בית המשפט כי נמצא הצדק לאי ההופעה חרף הזמנתו כדין של בעל הדין. השני - סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר. להלן החלטה בנושא ביטול פסק דין במעמד צד אחד: החלטה 1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקשת ביום 26.4.07. זאת לציין, כי כתב התביעה נמסר למבקשת ביום 20.12.06. ביום 4.3.07 הוגשה בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת כתב הגנה, ב-40 ימים נוספים. הטעם להארכת המועד המבוקשת עולה מסעיף 3 לבקשה "איסוף המידע אורך זמן וטרם התקבל בפרקליטות מלוא החומר הדרוש לצורך הכנת כתב הגנה". הבקשה הוגשה בחתימת עו"ד אפרת איצקוביץ מטעם המבקשת מדינת ישראל - הנהלת בתי משפט. על ידי באת כוחה - עו"ד מפרקליטות מחוז ת"א. הבקשה להארכת מועד נענתה בהחלטת כב' הרשם מ.כהן מ-11.3.07. בפועל הוארך המועד להגשת כתב הגנה עד 21.4.07. עם חלוף יומיים ביום 23.4.07 עתר המשיב, למתן פסק דין כנגד המבקשת בהעדר הגנה. פסק הדין נחתם כאמור כעבור 3 ימים ביום 26.4.07. הבקשה לביטול פסק דין הוגשה רק ביום 31.5.07 . קרי; כ-40 ימים לאחר שהוארך המועד להגשת כתב הגנה. וכחודש ימים לאחר שנתקבלה הודעה אצל המבקשת כי ניתן פסק דין בהעדר הגנה - סעיף 9 לתצהיר מטעם המבקשת. טענות המבקשת: 2. המבקשת הגישה בקשתה לביטול פסק דין כבקשה מפורטת שנימוקיה מתפרסים על 17 עמודים - 85 סעיפים. ברם; הבקשה הוגשה כשהיא נתמכת בתצהירו של עו"ד חגי לרון שגם התייצב היום כבא כוח המבקשת בפני, לענין נסיבות ההימנעות מהתגוננות במועד בלבד. נימוקי הבקשה: לענין המנעות מהתגוננות במועד - טען המצהיר מטעם המבקשת כי מחדלה לא נבע מתוך זלזול בבית המשפט או בתובע, אלא בשל צירוף נסיבות מצערות. על פי סעיף 5 לתצהירו של המצהיר - לאחר שקיבלה הפרקליטה המטפלת בתיק את כתב התביעה , פנתה להנהלת בתי המשפט לקבלת עמדתה, הגישה ביום 4.3.07 בקשה בהסכמה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ב-40 יום (בקשה שנענתה כאמור) אלא שיצאה לחופשה.( בתאריך לא ידוע). על פי סעיף 7 לתצהיר התומך בבקשה, הועבר הטיפול בתיק אל עו"ד לרון ביום 15.3.07 . כפי שהצהיר בסעיף 8 לתצהירו "מחמת טעות בתום לב לא הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד להגשת כתב הגנה או כתב הגנה מטעם הנתבעת". המצהיר מטעם המבקשת לא נחקר על תצהירו!!! יובהר, כי מהות "הטעות" לא הובהרה על ידי המצהיר ונותרה בגדר תעלומה גם למועד מתן החלטה זו. כלומר, לא למדתי, האם טעה ב"כ המבקשת לעניין המועד להגשת כתב הגנה, או שמא טעה טעות אחרת באשר היא. ועוד יודגש, לבקשה צורפה תעודת עובד ציבור מטעם סמדר לוי מזכירת ועדת האישורים של הנהלת בתי המשפט, אשר נחתמה על ידה ב-29.5.07 - יומיים טרם הגשת הבקשה. 3. סיכויי הצלחת המבקשת בהגנתה: ההלכה הפסוקה מורה כי די בכך שהנתבע - המבקש יראה כי תצמח לו תועלת והיה ויבוטל פסק הדין וזאת מבלי שנדרש להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה - די לו אם יראה כי ההגנה אפשרית. טענתה העיקרית של המבקשת לענין עילות ההגנה שלה, היא טענת התיישנות. כאמור; ארע הארוע נשוא התביעה ב30.3.98 ואילו כתב התביעה הוגש ב-11.12.06 לאחר שחלפו למעלה מ-7 השנים לענין התיישנות. ויודגש; מעיון בכתב התביעה לא עולה כל עילה או טענה להפסקת מירוץ ההתיישנות אם לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות התשי"ח 1958 ואם מחמת סיבה אחרת. המבקשת מצאה לנכון אמנם להעלות טענות נוספות שמקורן "חוקי" לטענתה. ולדוגמא, לענין מעמדו של בעל תפקיד הפועל כקבלן מורשה על פי חוק ההוצאה לפועל . לטענת ב"כ המבקשת אין הנהלת בתי המשפט אחראית למעשיו שבוצעו תוך חריגה מתפקיד. מוצאת לנכון בשלב זה של הדיון ,שלא להכריע לענין זה, אלא שאין להתעלם באותו הקשר גם הוראות סעיף 25 לפקודת הנזיקין לאמור "לא יהיה שולח או מעביד אחראי לתקיפה שתקף שלוחו או עובדו אלא אם במפורש התיר את התקיפה או אישרר אותה". אני סבורה, כי יש בהחלט מקום לדון למקרה ותדחה טענת ההתיישנות של המבקשת בחבות המדינה לנזקים להם גרם באם גרם , קבלן מורשה על פי חוק ההוצל"פ במסגרת ביצוע עיקול . 4. המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בנויה על שני אדנים: האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל הדין;... אם הומצאה הזמנה כדין, עדיין יכול בעל הדין המבקש ביטול לבוא ולהסביר את מחדלו ועשוי להיות כי הסבר זה יניח את דעת בית המשפט כי נמצא הצדק לאי ההופעה חרף הזמנתו כדין של בעל הדין. השני - סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פד"י מז(4) 133, 139). לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר (דברי בית המשפט שם, עמ' 139). ברע"א 8292/00 (גבריאל יוספי נגד שמואל לוינסון דינים עליון נ"ח ע' 990 כבוד השופטת א' פרוקצ'יה) זכות הגישה לערכאות- ההליך שבפני הוא הליך בפני "הערכאה הראשונה". טרם היה להם לצדדים יומם בפני בית המשפט. ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו. וכפי שנפסק "יש לכלול את הזכות לביטולו של פסק דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק" (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204. 5. האינטרס של התובע דכאן לסופיות הדיון בצד העיקרון דלעיל, על מבקש הביטול הנטל להראות כי יש לו אינטרס לבטל את הפסק, וכי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה. עליו לשכנע עוד כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלם במכוון מקיומו. ובקליפת אגוז: בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות. ובתמצית - יש לבחון, ראשית, את סיבת אי התייצבותו של המבקש; לאחריו את סיכויי ההצלחה של התביעה על רקע הגנתו של המבקש, ואחרון - האם ישנם שיקולים נוספים, אובייקטיביים או סובייקטיביים, המצדיקים את ביטול הפסק. רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נגד שמואל לוינסון דינים עליון נ"ח ע' 990 כבוד השופטת א' פרוקצ'יה 6. המבקשת שבפני, פטרה עצמה מלפרט את סיכויי ההגנה העומדים לה לטענתה במסגרת התצהיר התומך בבקשה. לטענת ב"כ המבקשת, יש לראות בתעודת עובד הציבור שצורפה לבקשה לביטול פסק דין בבחינת אסמכתא המצביעה על סיכויי ההגנה העומדים למבקשת כפי שיפורט להלן.וזאת בעיקר במענה לטענה שהועלתה כנגדה בעצם מתן הרישוי לנתבע מס' 2 , לתמיכה בעמדתה כי הליך רישוי הנתבע 2 הוכרע למעשה על ידי הערכאה המוסמכת. עוד טען לעניין התיישנות , וזאת בהסתמך על המועדים הנקובים בכתב התביעה. לשיטתו של בא כח המבקשת יש בהם די על מנת להצביע על טענת התיישנות העומדת לה למבקשת. כתב התביעה ועילת התביעה 7. על מנת לבחון גישה זו של המבקשת אתייחס בתמצית לכתב התביעה נשוא הבקשה שבפני. כתב התביעה הוגש כנגד המבקשת וכנגד הנתבע מס' 2 בן שמואל שלמה שפעל כקבלן מורשה מטעם לשכת ההוצל"פ- ולמעשה מטעם המבקשת. 8. כפי העולה מסעיף 3 לכתב התביעה - סומכת פרשת התביעה על ארוע המתואר בהכרעת דין בתיק פלילי, בגידרו הורשע הנתבע מס' 2 בשבירת אצבעות רגלו של המשיב דכאן. כפי העולה, מציטוט כתב האישום בגוף כתב התביעה , ארע הארוע הרלוונטי ב30.3.98 עת הגיע במסגרת תפקידו, כקבלן הוצאה לפועל , הנתבע מס' 2 ביחד עם אדם נוסף לדירת המשיב ברח' אבא הילל 106 ברמת גן,מצוייד בצו עיקול על רכושה של אם המשיב אוסי חנה. כפי המתואר בציטוט בסעיף 3 לכתב התביעה, התנגד המשיב לעיקול חפציו בדירה בטענה שאמו שהיתה החייבת הצד הנכון להליכי הוצאה לפועל אינה מתגוררת במקום. השתלשלות העובדות התגלגלה לכדי פגיעה על ידי הנתבע מס' 2 בתובע, פגיעה פיזית , תקיפה שכתוצאה ממנה נגרמו לתובע המשיב כאן חבלות של ממש, שברים בעצמות כף רגל ימין, הנתבע מס' 2 תפס בכוח בגב מעילו וקרע אותו ובהמשך אף דחף אותו נתבע מס' 2 לקיר ואיים לפגוע בו. כאמור, הארוע כולו ארע ב-30.3.98, ואילו התביעה הוגשה ביום 11.12.2006 - כ8 שנים ו-9 חודשים לאחר קרות הארוע.. עוד ניתן ללמוד מכתב התביעה כי ביום 9.4.02 הוגש כתב אישום כנגד הנתבע מס' 2. הכרעת הדין ניתנה בעניינו ב-6.1.05 וב-27.1.05 ניתן גזר דין על פיו הורשע בעבירות של איומים תקיפה הגורמת חבלה, והיזק בזדון. 9. בעקבות האלימות שתוארה לעיל, טען התובע בסעיף 9 לתביעתו כי רותק למיטתו למשך תקופה ארוכה, במשך למעלה מחודשיים סבל בכאבים עזים, כאשר אלה מנעו ממנו לעבוד בעבודתו ואף כאשר חזר לעבוד עבד חלקית. עוד טען, כי התנהגות ה"נתבעים".... והשחרת פני התובע ברבים גרמו לפגיעה קשה בשמו הטוב. 10. בסעיף 16 מפרט התובע את נזקיו : אובדן כושר עבודה - 20,000 ₪. פגיעה בשמו הטוב של התובע - 100,000 ₪. טיפולים רפואיים - 20000 ₪, כאב וסבל ועוגמת נפש - 50,000 ₪. שכ"ט ב"כ הקודם והוצאות 10,000 ₪ ובסה"כ הוגשה התביעה לתשלום הסך של 182,000 ₪ בצרוף מע"מ. תביעת כספית זו בסכום נכבד נתמכה לעניין שיעור הסכומים, בכתב האישום בהכרעת הדין ובגזר הדין בעניינו של הנתבע 2 ובתעודת חדר מיון מ-30.3.98 המתארת אמנם שברים בכף רגל, אלא שאינה מעניקה לתובע ימי מחלה או ימי מנוחה ואינה מתארת מגבלה עתידית מוגדרת. חוות דעת רפואית לענין נזקים באשר הם לא צורפה! כמו כן צורפו מכתבי עורכי הדין בא כוח התובע בעבר ותמונה . 11. מצאתי לנכון לפרט כל אלה מאחר ולסברתי, הוגשה התביעה בסכום נכבד, מבלי שהתובע טרח לבסס הסכומים נשוא תביעתו. גם לא כמתחייב מתקנה 127 לתקנות סד"א. לאמור; רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה. כאמור ; המבקש טען לאובדן כושר השתכרות טענה סתמית, לא פירט פרק הזמן במהלכו הושבת או הוגבל בעבודתו ולא צרף לענין זה, חוות דעת רפואית . 12. לאחר ששקלתי טענות הצדדים מכאן ומכאן, אני בהחלט סבורה כי אין להתעלם כליל מהמישור הדיוני. יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך, וקיום טעמים מיוחדים למתן אורכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעיתים אף להסב נזק לציבור הרחב)- אלא שעדיין ניתן לפצות הנפגע , שנפגע פגיעה דוגמאת המקרה דכאן למקרה ותתקבל הבקשה ותידונה טענות המבקשת לגופן - בפיצוי כספי. רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נגד שמואל לוינסון דינים עליון נ"ח ע' 990 כבוד השופטת א' פרוקצ'יה 13. הבקשה לביטול פסק דין שבפני הוגשה בדין עם חלוף 30 ימים מיום שנודע למבקשת על פסק הדין שניתן נגדה בהעדר הגנה, ולמעשה במועד הנקוב בתקנות סד"א. למועד הגשת הבקשה טרם נפתח תיק הוצאה לפועל וטרם ננקטו הליכים אחרים לגביית סכום פסק הדין נשוא ההליך דכאן. לא נוכחתי מטיעוני בא כח המשיב או מתצהירו או בכל דרך אחרת כי המבקש הסתמך , הסתמכות שאינה ברת פיצוי כספי על פסק הדין נשוא הבקשה שבפני. 14. בשיקול כולל, כאשר נערך איזון בין החשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים מול הנזק הדיוני הקל, יחסית, שנגרם להליך השיפוטי עקב איחור בהגשת נימוקי ההגנה - גם אם על דרך הגשת הבקשה לביטול פסק דין, אין להחמיר לדעתי עם המבקשת - כשיטתו של בא כח המשיב ולדחות הבקשה לביטול פסק דין. 15. מעבר לכל אלה, יש לזכור כי הזכות לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד - נחשבת כיום כזכות בעלת מימד חוקתי, הנגזרת מזכות הגישה לבית המשפט. מכח זכות זו, עשוי בית המשפט לבטל פסק שניתן במעמד צד אחד, בין מנימוקים אובייקטיביים ובין מנימוקים סובייקטיביים, העשויים, בראייה כוללת, להצדיק את ביטול הפסק כאן (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204). 16. במקרה אחר ניפסק כי כאשר ניתן פסק-דין בהעדר צד, ואותו צד הגיש בקשה לבטל את פסק הדין על-פי תקנה227 לתקנות סדר הדין. והסתבר, כי אי הופעה לדיון אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן. "במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (ע"א 32/83 אפל נ' קפח פ"ד לז(3) 431). לעניין זה ראו גם ע"א 717/72 זמיר קבלנות כללית בע"מ נ' פטשק ואח' פ"ד כ"ז(2) 796; ע"א 84/81 (בר"ע 25/81) גולדפרב נ' גולדפרב פ"ד ל"ו(3) 253; רע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ מז(4) 133; רע"א 5357/99 נדיב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל-על בע"מ (טרם פורסם); רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון שצוטט לעיל); רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על (משיבה פורמאלית) דינים עליון ס' ע' 775 עוד ניפסק שם כי - "בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר-הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות-יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף מבלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי, להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין, ולהביא לאכיפת שלטון החוק." עיקרון המידתיות 17. יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון, משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמליים לדחיית התובענה, אי ןבכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון האם קיימים אמצעים חלופיים, העשויים אף הם לרפאאת הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית-המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט. ראו שם, ברע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על (משיבה פורמאלית) דינים עליון ס' ע' 775 18. במקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי נתקיימו התנאים לדחיית התובענה. טענותיה של המבקשת לעניין התיישנות ביחס למועד הארוע - במרץ 1998 אל מול מועד הגשת התביעה, על-פניהן, ולכאורה בלבד , מגלות עילת הגנה, ממשית ונכבדה. ועל-כן דחיית הבקשה בטרם נשקלה לגופה הגנת המבקשת עלולה לגרום לה לעיוות-דין. יתרה מזאת, אף השתכנעתי כי הימנעות מהתגוננות במועד מטעם המבקשת מעידה על זלזול או זלזול חמור ומופגן כלפי בית-המשפט. מקבלת לענין זה את טיעוני בא-כח המבקשת שהצהיר בתצהירו אודות טעות בתום לב אגב חילופי פרקליטים. וגם אם אניח כתב התביעה "נשתכח הדבר מלב",וגם אם אקבל עמדת בא כח המשיב בדבר הנמקה בלתי מספקת לעניין "טעות" ויתכן כי התנהגות בא-כח המבקשת מגיעה אף לכדי רשלנות, עם זאת, הדברים אינם מגיעים כדי זלזול מופגן בבית-המשפט, ואין בהם, כשלעצמם, כדי להוביל אל המסקנה שדין הבקשה להידחות. מעבר לנדרש אצטט ואאמץ פסיקת בית המשפט בפסק הדין בעניין ברע"א 1958/00 שם, לאמור "כי אף לו נתקיימו שני התנאים הנדרשים לגיבוש הסמכות לדחיית התובענה (-כאן הבקשה - הערה שלי כ.ל.), הרי שבנסיבות העניין הפעלתה של סמכות זו איננה מתיישבת עם עקרון המידתיות. הפגם הדיוני שהתחולל עקב אי-התייצבות המבקשת לדיון יחיד בבית-המשפט ...(ובמקרה דכאן עקב אי הגשת כתב הגנה במועד- הערה שלי כ.ל.), אכן ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות, ובנסיבות אלה אין זה מן הראוי להיזקק לסנקציה דראסטית "כדחיית הבקשה(-פסק דינה של כבוד השופטת דורנר שם רע"א 1958/00. בע' 48 פיסקה אחרונה). 19. התוצאה היא, כי ביישום ההלכות דלעיל ונוכח עקרון המידתיות כאשר מחד אני מוצאת לנכון לאפשר למבקשת להתגונן ומאידך אני סבורה, שיש לפצות את המשיב בגין הוצאותיו שנגרמו לו בעקבות המנעות המבקשת מהתגוננות במועד . מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כנגד הנתבעת מס' 1 - המבקשת דכאן ביום 26.4.07.מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב ללא קשר לתוצאות בהליך העיקרי בסך של 6000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק . במעמד צד אחדביטול פסק דין