בקשה לעיון חוזר בהחלטה

בית המשפט העביר ביקורת על בקשות לעיון חוזר המוגשות לעיתים תכופות בבתי המשפט בבש"א 5012/01, אורי יעקובוביץ נ' בועז לרנר ואח', תק-על 2001 (2), 176, שם ניפסק כי הוספות יצירתיות של הליכים, הודעות, עיון חוזר, וכיוצ"ב הן מסימניה של שיטה דיונית רופפת ופרומה (ע"א 502/00,רשות שדות התעופה נ' אפקון). אין מקום ליצור כילאיים דיוני הפוגע בסופיות ההחלטות של בית המשפט, ואשר יגרור את ההליכים השיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. עוד נפסק כי תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד" (כבוד השופט שלמה לוין ברע"א 83/01, וייס נ' מרדכי פדי נה 3 730, בע' 732. להלן החלטה בנושא בקשה לעיון חוזר בהחלטה: החלטה 1. בפני בקשה לביטול פסק דין שהוגשה על ידי המבקש לוי מנחם - הנתבע מספר 2 בתביעה העיקרית. פסק דין זה ניתן כנגד המבקש ביום 18.8.2003, בהסתמך על אישור מסירת התביעה למבקש ביום 11.6.2003 לידי נועה לוי - ביתו. האזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה למבקש ביום 28.1.2004 הבקשה לביטול פסק דין הוגשה רק ביום 7.3.2004.- למעשה באיחור של 4 ימים ביחס למועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי - תקנה 201(- 30 ימים מיום מסירת פסק הדין למבקש). בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין לא הוגשה!. המבקש גם אינו מתיימר בגדר בקשתו להצביע על טעם מיוחד להארכת מועד להגשת בקשתו לביטול פסק דין. סכום התביעה בסך של 74,300 ₪ היווה יתרת חובו של הנתבע 1 נכון ליום 10.3.2003 - זאת על פי ניספח ג לכתב התביעה. התביעה לתשלום הסך של 74,300 ₪ הוגשה כנגד המבקש בגין ערבותו על פי כתב ערבות למסגרת אשראי - ניספח ב לכתב התביעה לפיו ערב למסגרת אשראי שקיבל הנתבע מספר אחד מאת המשיב בסך של 55000ש"ח . כתב ערבות זה נחתם ביום 20.12.96. על פי סעיף 1 לניספח ב - "תוקף מסגרת האשראי " הייתה עד 31.12.99. 2. עיקר טענות המבקש: א. לעניין הימנעות המבקש מהתגוננות במועד: המבקש ידע אך כי מתקיימים מגעים בין החייב העיקרי ובין ב"כ המשיב להסדרת החובות נשוא כתב התביעה, באופן שימנע כל פגיעה שהיא במבקש. לטענת המבקש ,לא זלזל בביהמ"ש ולא התעלם, אלא סמך באופן נאיבי על דברי ב"כ המשיב כי אמור להיחתם הסכם בין החייב העיקרי ובין המשיב, באופן שימנע כל פגיעה בו. המבקש אף פנה ביום 17.06.03 וגם לאחר מועד זה, לב"כ המשיב על מנת לברר היכן עומדים הדברים. למרות קיום מגעים אלה, ובמקביל אליהם, פנה המשיב, מבלי ליידע את המבקש, וביקש פסק דין בהעדר הגנה. לטענת המבקש- פסק הדין לא הומצא לו מעולם. טענת המשיב לעניין זלזול והתעלמות מצד המבקש מן התביעה שקיבל אינה נתמכת בתצהיר . מאחר ועסקינן בדברים שבלבו של אדם דין הטענה הסתמית שאינה נתמכת בתצהיר - להידחות. המבקש מצביע בטיעוניו על ראיה נוספת לפעילותו הלא תקינה של המשיב - לטענת המבקש ,הפעיל המשיב ,לחץ ואיומים על החייב העיקרי במטרה שיפעל להשפיע על המבקש למשוך בקשתו לביטול פ"ד - נספח 1 מיום 01.03.04 - מצורף לתגובת המבקש לתגובת המשיב. ב. לעניין סיכויי הגנתו: 1) בניגוד להוראות סעיף 17 ג לחוק הערבות (תיקון) התשנ"ב1992, הגיש המשיב בו זמנית תביעה נגד החייב ונגד המבקש, הנטען להיות ערב לחובו של החייב. 2) עפ"י הסכם הערבות משנת 96 - הוגבלה ערבות המבקש בזמן והיא מתייחסת ל"הקצאת אשראי חוזר במטבע ישראלי עד לסך של 55,000 ₪" לתקופה מוגבלת של שלוש שנים - עד ליום 31.12.99 - מפנה לסעיף 1(א) להסכם. סעיף 4 (ג) לחוק הערבות קובע: " היה היקף הערבות מוגבל, אין הערב חב אלא בתחום ערבותו". לטענת המבקש , עת פקעה מסגרת האשראי בהתאם לאמור פקעה גם ערבותו של המבקש והוא הופטר מכל חיוביו. עוד טוען המבקש כי החוב נשוא כתב התביעה נוצר לאחר יום ה 31.12.99 ולפיכך אין המבקש ערב לחוב זה. 3) הערבות הוגבלה בסכום של עד 55,000 ₪ - סכום התביעה מבוסס על יתרת חובה בחשבון החייב נכון ליום 10.03.03 - בסך של 74,310 ₪, למעלה משלוש שנים לאחר פקיעת הערבות כאמור. הסכמת המשיב לאפשר לחייב העיקרי לחרוג ממסגרת האשראי לה ערב המבקש, מבלי לידע את הערב, הגבירה את סיכוניו ביחס לאפשרות פירעון החוב ע"י החייב העיקרי. לטענת המבקש ,לא הסכים להיות אחראי לסיכונים מוגברים אלה שהאחריות המלאה להם ולתוצאותיהם מוטלת על המשיב בלבד, באופן שבנסיבות אלה מופטר הערב לחלוטין מערבותו. 4) החוב נשוא הערבות נפרע והחוב נשוא התביעה מהווה חוב אחר מאוחר לחוב המקורי הנערב: מדברי המשיב עולה כי נכון ליום 31.12.99 עמדה יתרת החוב בחשבון החייב העיקרי ע"ס של 64,059 ₪ - עפ"י כתב ההתחייבות אמור היה החייב לפרוע החוב עוד ביום 31.12.99 - תחת זאת הגיע הבנק להסדר אשראי חדש עם החייב, שפרטיו אינם ידועים למבקש, אשר אפשרו את דחיית פירעון החוב. לטענת המבקש מדובר בחוב בגין אשראי חדש ויש לקבוע כי החוב נשוא הערבות נפרע ע"י החייב באמצעות הפקדות שביצע החל מיום 31.12.99 ואילך וכי יתרת החוב הנתבעת הנה חוב חדש וכתב הערבות לא חל עליו. מוסיף וטוען המבקש כי מאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל על ידי המשיב, הפקיד החייב העיקרי סכומים בשיעור של 40,000 ₪ בקירוב. כאמור מעריך המבקש את קרן הערבות כנמוכה מ-40,000 ₪ כך שלמעשה נפרעה זה מכבר. 5) המבקש מעולם לא הסכים להאריך תקופת ערבותו מעבר לתקופה של שלוש השנים שנקבעה בהסכם. למקרה והמשיב והחייב הסכימו ביניהם על הארכת תוקף האשראי הרי שזה בבחינת "שינוי יסודי בחיוב המבקש הנטען להיות ערב, עפ"י סעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות - המאפשר למבקש לבטל ערבותו. 6) פגם מהותי בחוקיות הייצוג - ייפוי הכוח המייפה כוחה של ב"כ המשיב לא כלל את פרטיו של המבקש - לפיכך קליטת התביעה נגד המבקש נעשתה שלא כדין, בחריגה מסמכות ולא ניתן לבסס עליה הליכים משפטיים - פתיחת הליך בהיעדר ייפוי כוח פוסלת את ההזמנה לדין - לפיכך טוען המבקש כי יש לבטל את פ"ד מחובת הצדק וללא תלות במשקל הטענות וסיכויי ההצלחה. 7) לטענת המבקש , מהווים מספר סעיפים בהסכם הערבות תנאים מקפחים בחוזה אחיד. 8) על פניו נראה שהמשיב הפר את חובות הנאמנות והגילוי שהוא חב כלפי המבקש עפ"י כל הנקודות המצוינות לעיל. 9) המשיב ויתר על חקירת המבקש על תצהיריו - התוצאה היא כי בפני בית המשפט מונחים תצהיריו של המבקש כאשר מולם אין כל ראיה לסתור ואף לא פרט אחד מהם הופרך. 10 ) המבקש פנה מספר פעמים למשיב בדרישה לגילוי מסמכים אך לא נענה - התעלמות זו מעלה חשש שיש דברים שהבנק מעוניין להסתיר מהמבקש ומבית המשפט . 3. טענות המשיב מנגד: 1) אין המבקש טוען בבקשתו כל טענה כנגד המצאת כתב התביעה לידו ביום 11.06.03 , וכנגד מסירת האזהרה מההוצאה לפועל ביום 28.01.04. המבקש מודה כי היה ידוע לו על קיום החוב והתביעה, אך בחר לסמוך על החייב העיקרי כי יסדיר החוב לו ערב, ונמנע מלהגיש בקשת רשות להתגונן . לטענת המשיב יש לראות במבקש כמי שהפגין זלזול והתעלמות מדעת עת עשה כן - שכן ידע לאורך כל הדרך כי מתנהלים נגדו הליכים משפטיים ומשיקוליו הוא בחר להתעלם מהם. עיקר ועיקרים- הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור ביחס למועד הנקוב בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי ומשום כך דינה להידחות. -המבקש מנסה כיום להיתלות בנימוקים לא ענייניים על מנת להסביר מדוע לא התגונן בזמן: כל שטוען המבקש בתצהירו כי המשיב לא היה רשאי להגיש כתב תביעה נגדו.ולראיה, בסמוך לאחר מתן פסק הדין פנה החייב העיקרי למשיב וביקש להסדיר החוב. ההסכם נחתם ביום 11.09.03, ונשלח בדואר רשום אל המבקש . לשון הסכם זה ברורה ועולה הימנה כי ניתן פסק דין נגד הנתבעים 1 ונגד ו-2 (המבקש). ופורס את אפשרויות הפעולה שיש בידי המבקש לנקוט. המבקש לא פנה ולו פעם אחת למשיב ולא שטח כל טענות כלפיו. ב"כ המשיב מבקשת להבהיר כי מעולם לא הודיעה למבקש כי ההליכים נגדו מעוכבים. נהפוכו!. המבקש ידע כי כל עוד לא מסולק החוב נשוא התובענה נמשכים ההליכים הננקטים נגד החייב העיקרי ונגד המבקש. 2) בהתאם לחוק הערבות ובהתאם לכתב ההתחייבות עליו חתם המבקש פעל המשיב עפ"י כל דין: ביום חתימת המבקש על הסכם הערבות, 20.12.96, לא נכללה ערבותו תחת הגדרות "ערב יחיד" כפי שבאות לידי ביטוי בחוק הערבות, שכן סכום הערבות עלה על סך 40,000 ₪ .משכך, מוגדר הוא כערב רגיל, הגנת ערב יחיד לא תעמוד לו ולא נדרש אישור ראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי עובר לנקיטת הליכים נגדו. עוד מפנה באת כח המשיב לסעיף 32 לכתב הערבות, על פיו התחייב המבקש לשלם למשיב את סכום הערבות מבלי שהמשיב ייאלץ לנקוט תחילה בצעדים כל שהם לגביית הסכום מאת הלווה. 3) לעניין טענת המבקש כי ערבותו הוגבלה בסכום : סכום החוב הנערב, בהתאם לכתב ההתחייבות והערבות בחתימת המבקש, כולל בין היתר, הפרשי הצמדה, ריבית וריבית בשיעור מרבי וכן הוצאות, עמלות ותשלומים אחרים, בהתאם למפורט בתנאי ההסכם בחתימת המבקש. לאור זאת לא יכול המבקש לטעון כי סכום ערבותו מוגבל לסך של 55,000 ₪ - סכום קרן הערבות נכון ליום החתימה על ההתחייבות, 12/1996. המשיב מצרף תדפיס חישוב מחמיר של קרן מסגרת האשראי בצירוף ריבית . לאמור, גם אם טענת המבקש, לעניין הגבלת סכום ערבותו, הייתה מתקבלת, סכום ערבותו המקסימאלי בצירוף הריבית ושיעור הריבית המקסימאלי, היה עומד ע"ס 84,642 ₪. 4) לעניין הטענה כי ערבות המבקש הוגבלה בזמן: בניגוד לנטען ע"י המבקש - ערבותו לסילוק מלוא סכום האשראי לא פקעה מעולם וכל שהסתיים הנו תוקף מסגרת האשראי אשר נפרע לחשבון העו"ש עם סיומה בשנת 1999. לטענת המשיב במועד זה נוצלה מסגרת האשראי עד תום ויתרת החוב במועד סיומה עמד ע"ס 64,059 ₪ - מצורף תדפיס תנועות נכון לחודש 12/1999. כפי שמפורט בכתב ההתחייבות , תשמש ערבות המבקש לבנק בטוחה מתמדת ותישאר בתוקף למרות הסדרים עם החייב העיקרי,- זה הלווה, ותחייב את הערב ( ואת חליפיו) עד אשר יסולק לבנק מלוא סכום האשראי שהוקצה עפ"י ההסכם לחייב העיקרי. 5) המשיב מתנגד לכל טענות המבקש המייחסות לו התנהגות שלא כדין, לרבות הטענה כי המשיב ממשיך לקיים הסדר חוב עם החייב העיקרי. עצם הפקדת כספים ע"י החייב בקופת ההוצאה לפועל אינה מייתרת את ערבותו של המבקש, ודינה אך כדין הקטנת חוב. 4. בקשה לביטול פסק דין ועקרון סופיות הדיון במקרה דכאן מאחר והבקשה הוגשה באיחור ביחס למועד הנקוב בתקנה201 לתקנות סדר הדין האזרחי,יש להידרש תחילה לשאלת הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, שכן כאמור זו הוגשה באיחור.משכך, ולמקרה ויסתבר כי המבקש לא צלח את המסוכה שמקימה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי על פיה על בית המשפט להיווכח בטעם מיוחד להארכת מועד הנקוב בדין, ממילא יתייתר הצורך לדון בטענות לגופו של עניין. תקנות סדר הדין האזרחי מסמיכות כאמור את בית המשפט להאריך את המועד הקבוע להגשת בקשה לביטול פסק דין, אם נתגלו "טעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 528). טעם מיוחד נבחן מלכתחילה בשאלה - האם הנסיבות שבגינן אירע האיחור הן חיצוניות או שהן בשליטתו של בעל הדין (ב"ש 230/86 עוזי עצמון נ' מ"י, פד"י מ (2) 353, 358-359). בעניין זה ניפסק כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה כוונה להגיש ערעור עקב אירועים המצויים מחוץ לשליטת בעל הדין (ע"א 4824/00 משה ידידיה נ' סול קאסט ואח') כן נקבע, שיש חשיבות למידת האיחור (י. זוסמן, שם, עמוד 897). חשיבות עליונה יש ליתן גם לעיקרון סופיות הדיון ולאינטרס המשיב התובע, שסבר שנסתם הגולל על הסכסוך נשוא התביעה, עם מתן פסק דין. ראו לדוגמא בש"א 5012/01, אורי יעקובוביץ נ' בועז לרנר ואח', תק-על 2001 (2), 176, שם ניפסק כי: "הוספות יצירתיות של הליכים, הודעות, עיון חוזר, וכיוצ"ב הן מסימניה של שיטה דיונית רופפת ופרומה (ע"א 502/00,רשות שדות התעופה נ' אפקון). אין מקום ליצור כילאיים דיוני הפוגע בסופיות ההחלטות של בית המשפט, ואשר יגרור את ההליכים השיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. "תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד" ( כבוד המשנה לנשיא , כבוד השופט שלמה לוין ברע"א 83/01, וייס נ' מרדכי פדי נה 3 730, בע' 732 כאמור, במקרה זה ניתן ללמוד מטיוטת הסכם בין המשיב לחייב הנערב על פיה ניהל המשיב משא ומתן עם החייב הנערב בדבר אופן סילוק החוב . כל זאת בידיעה ובהתבסס על העובדה שניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד שני הנתבעים כאחד . במובן שערבותו של הערב תלוייה עומדת ומרחפת על החוב נשוא פסק הדין כל עוד זה לא נפרע. 5. בקשה לביטול פסק דין המצב הנורמטיבי מאחר וסוגיה זו נדונה ונדושה רבות על ידי הערכאות השונות למן הערכאה הראשונה ועד לבית המשפט העליון , מוצאת לנכון להביא דברים בשם אומרם: "ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו. אכן, "יש לכלול את הזכות לביטולו של פסק דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק" (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204). עם זאת, בצד עקרון זה, על מבקש הביטול הנטל להראות כי יש לו אינטרס לבטל את הפסק, וכי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה. עליו לשכנע עוד כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלם במכוון מקיומו." בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות. רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נגד שמואל לוינסון דינים עליון נ"ח ע' 990 כבוד השופטת א' פרוקצ'יה 6. הכרעה 1. מאחר והמבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין הרי שמסיבה זו דין הבקשה לביטול פסק דין להידחות. ויתרה מכך, המבקש אינו מצביע בגדר בקשתו לביטול פסק דין על "טעם מיוחד" להגשת בקשתו לביטול פסק דין באיחור , ולו של 7 ימים. 2. למעלה מן הדרוש אתייחס לסיכויי הגנת המבקש: שלא כטענת המבקש , אינו זכאי להגנת ערב יחיד או ערב מוגן על פי הוראות חוק הערבות כתב הערבות נחתם כאמור בשנת 96. על פי סעיף 2 רבתי להוראות תיקון חוק הערבות תשנ"ח "על התחייבות לשיפוי וחוזי ערבות שנכרתו לפני תחילתו של חוק זה(תיקון תשנ"ח - הערה שלי כ.ל.) יוסיף לחול החוק הקודם. "החוק הקודם " לענייננו מהווה חוק הערבות כולל תיקון תשנ"ב. על פי החוק ערב תיקון תשנ"ח תחול הגנת "ערב יחיד " על חיוב שהסכום המרבי של הקרן אינו עולה על 40,000 ₪". מאחר וכאמור ערב המבקש דכאן לחיוב העולה על הסך של 40,000 ₪ - הרי שלא תחול עליו הגנת ערב יחיד.משכך, גם לא תידרש החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי הליכים נגד החייב הנערב על פי סעיף 17ג לחוק הערבות(על פי תיקון תשנ"ב). לעניין טענת המבקש בדבר סכום התביעה- מקובלים עלי טיעוני וחישובי המשיב על פיהם סכום הערבות בצירוף ריבית על פי ובכפוף להוראות סעיף 25 לחוק הערבות עולה על סכום התביעה ומשכך, דין טענה זו להידחות. אשר לטענה כי ערבות המבקש הוגבלה בזמן - טענה זו נטענה סתמית לחלוטין ואינה עולה כלל מלשון כתב הערבות ואין דין הגבלת תקופת האשראי על פי כתב הערבות כדין הגבלת תקופת הערבות. והרי בפירוש לא נוכחתי כי החייב הנערב איפס חשבונו ופרע מלוא תקופת האשראי המוזכר - לשיטת המבקש בכתב הערבות. בנסיבות אלה דין טענה זו להידחות. המבקש טען אומנם גם טענות נוספות ואחרות כפי שניסקר לעיל ולדוגמא סעיף 29 לסיכומי המבקש על פיו מהווה החוב נשוא התביעה "חוב חדש" , על פי "הסדר אשראי חדש" , אלא שהטענות הנוספות לא נתמכו בתצהיר ולא כל שכן בעובדות של ממש שיעידו שיבססו טענות אלה , הגם שטענות עובדתיות הן ולפיכך אין להכריע בהן. הערה זו מתייחס לדוגמא כי האשראי והחוב נשוא התביעה מהווה חוב חדש , מאוחר לחוב הנערב . מה גם שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 32 לכתב הערבות בחתימת המבקש . יוצא איפוא שהמבקש לא השכיל להצביע על סיכויים של ממש להגנתו. סיכויים שיש בהם בתור שכאלה לאיין או לבטל הצורך בטעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין , בנסיבות בהן זו אף לא נתבקשה. בנסיבות בהן לא נוכחתי בסיכויי הגנה של ממש הרי שמתייתר הצורך להכריע בשאלה האם זלזל המבקש בכתב התביעה שהומצא לו או שמא נבע מחדלו מהתגוננות במועד מזלזול בכתב תביעה זה . יחד עם זאת אניח כי "תמימותו" של המבקש אשר סמך לדבריו על דברי החייב הנערב לא הגיעו לכדי זלזול!. אלא שבהעדר סיכויי הגנה של ממש, ובהעדר טעם מיוחד להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין דין הבקשה להידחות. סוף דבר התוצאה היא שדוחה הבקשה לביטול פסק דין. מחייבת המבקש בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך של 2500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל. סכום הוצאות זה יצטרף לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל החל מהיום. הליכי הוצאה לפועל בתיק שבכותרת יימשכו כסדרם.עיון חוזרמסמכים