מה זה "מוצר פגום" ? מה היקף האחריות על מוצרים פגומים ? מה הדין בסוגיית התיישנות אחריות למוצרים פגומים ? ## (1) אחריות על מוצרים פגומים - הקדמה:## מוצרים פגומים מסוגים שונים עלולים לגרום לפגיעות ומחלות כגון: מכונה פגומה, תרופה פגומה, מכשיר פגום, מזון מקולקל, אביזר פגום, חומר ניקוי או הדברה פגומים, מכשיר חשמלי שעלול לגרום לקצר ולשריפה, צעצועים לילדים אשר מסוכנים לשימוש או מורכב מחומרים רעילים העלולים לגרום לפגיעה וכדומה. תביעות בגין אחריות למוצרים פגומים בדרך כלל מוגשות כנגד היצרן אך לא תמיד, בחלק מהמקרים עילת התביעה היא תרמית הלקוחות. ## (2) אחריות על מוצרים פגומים - מהו פגם במוצר ?## החוק כיום מגדיר מוצר כמוצר פגום כאשר: מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף או גם אם בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר. חוק האחריות למוצרים פגומים מכליל בהגדרה של "מוצר" רכיב ואריזה של מוצר, מוצר המחובר למקרקעין, ובנין. על פי החוק חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין. יש לציין כי החוק לא חל על בהמות, עופות ודגים חיים, תוצרת חקלאית אחרת שאינה מעובדת, (לעניין זה, ניקוי, בירור, הבחלה, אריזה, החסנה וקירור לא ייחשבו כעיבוד). כמו כן החוק לא יחול על נזק שנגרם בחו"ל. ## (3) אחריות על מוצרים פגומים - אחריות חמורה:## חוק האחריות למוצרים פגומים, בוחר במודל של הטלת אחריות חמורה ללא אשם על יצרן ומהווה בכך מודל ביניים בין אחריות מוחלטת לבין אחריות המחייבת הוכחת יסוד האשם. הניזוק פטור למעשה מהוכחת התרשלות בייצור המוצר וכל אימת שיוכח שהמוצר היה פגום שעה שיצא מרשות היצרן, ושהנזק נגרם בגין פגם זה, ימצא היצרן חייב בתשלום נזקו של התובע (בכפוף להגנות הקבועות בחוק) . מכאן, על ניזוק המבקש לתבוע פיצויים מהיצרן לפי חוק האחריות למוצרים פגומים להוכיח שני יסודות מצטברים: קיומו של פגם במוצר וקשר סיבתי בין הפגם ובין הנזק. ## (4) מוצר ללא הוראות שימוש:## בע"א 288/79 " דרוקר זכריה" חברה קבלנית לעבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' פרילוצקי ציוד לבנין בע"מ, פ"ד לה(2) 342 נקבע "מוצר, שאינו מלווה בהוראות שימוש מתאימות ובמקום בולט, שיהא בהן לשמש אזהרה לתודעת המשתמשים בו בפני הסיכונים הכרוכים בו, כמוצר פגום ייחשב. אכן נכון, כי כאשר המדובר בסיכון גלוי וברור, שכל הדיוט יכול לעמוד עליו בלי אזהרה מיוחדת, אפשר יהא לוותר עליה..." במקרנו לא מדובר בסיכון ברור וגלוי שכל אדם מודע לסיכונים אלו . מדובר במכשיר רפואי , מכשיר הבנוי משתי יחידות עם חיבור העשוי פלסטיק, לא בידיעת בני האדם, הסכנות של נפילה מגובה ומתי המוצר יש ביכולתו לעמוד בפני נפילה זו ומה המרחק המרבי שבו ניתן, להעמיד מכשיר זה לשימוש, וכי עם נפילה בעומס מסוים, יכולה להוביל להתפרקות וגרימת כוויות. העדר כל אזהרה בנדון והוראות שימוש מתאימות, הופך את המוצר למוצר לא מתאים. ##(5) אחריות על מוצרים פגומים - הגנה על הצרכן:## חוק האחריות למוצרים פגומים נחקק כדי להרחיב את אחריותם של יצרנים למוצרים, ובכך להגדיל את היקף הזכאות לפיצוי של הנפגעים משימוש במוצרים (ראו ישראל גלעד "אחריות חמורה למוצרים – חוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם-1980" מחקרי משפט ח' (תש"ן) עמ' 179). זאת – מתוך הבנת חוסר השוויון הבסיסי בין הצדדים, היוצר חוסר איזון כלכלי ומשפטי, והצורך בין היתר, להגן על הצרכן עקב מעמדו הנחות כלפי היצרן (ד"ר איילת בן-עזר אחריות למוצרים פגומים: ברירת הדין עמ' (2003) עמ' 59-57). בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי האחריות החמורה – דרך ביניים בין אחריות מוחלטת לאחריות הדורשת הוכחת רשלנות – מושתת נוכח ההבנה, כי "גם אם עול ההוכחה הוא על היצרן תהיה ידו של זה על העליונה, ולא רק בגלל בעיות הראיה והפרוצדורה שעליהן חייב הנפגע להתגבר. לרשות הנפגע עומדים, בדרך כלל פחות ידע, פחות אמצעים ופחות מומחים המוכנים להעיד לטובתו בעת שהוויכוח נטוש על אמצעי הזהירות שנקט היצרן" (הצעת חוק האחריות למוצרים פגומים, התשל"ט-1978, הצעות חוק תשל"ט, 29). ##(6) אחריות על מוצרים פגומים - מה אומר החוק ?## סעיף 2 לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980 (להלן: "החוק"),"אחריות יצרן", קובע: "(א) יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן - הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן. (ב) נגרם הנזק על ידי רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב. (ג) מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו יהיה הספק שלו פטור מאחריות לפי חוק זה אם מסר לנפגע, תוך זמן סביר לאחר דרישתו, פרטים שלפיהם ניתן לאתר את שם היצרן, היבואן או ספק שממנו קנה את המוצר, ואת המען המלא של מקום עסקם.". סעיף 3 לחוק, המגדיר מהו "מוצר פגום", קובע:. "(א) מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה: (1) מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף; (2) בנסיבות הענין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר. (ב) חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין.". סעיף 4(ב) לחוק אחריות למוצרים פגומים קובע כי - " לא תהיה זו הגנה ליצרן שהתרשלות הנפגע תרמה לגרימת הנזק, אולם אם נהג הנפגע בהתרשלות חמורה רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידת התרשלותו". משמע, כי אין די בהוכחת התרשלות מינורית וזניחה מטעם הנפגע, אלא שיש להוכיח התרשלות חמורה. ##(7) מכון התקנים וחוק התקנים:## מכון התקנים הינו תאגיד כשר לכל זכות וחובה ופעולה משפטית ועומד לביקורתו של מבקר המדינה, מטרתו של מכון התקנים הינה הבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים ולו בלבד, הזכות לקבוע כתקן ישראלי, מפרט או כללים טכניים של תהליך עבודה. ##(8) אחריות על מוצרים פגומים - עמידה בתקן כהגנה:## בסעיף 4(א)(1) נכתב כי "קיום אמצעי ייצור תקינים, עמידה בתקן או התאמה למפרט, אין בהם בלבד ראיה שהמוצר לא היה פגום". אמנם, נוסח סעיף 4(א)(1) לחוק כפי שהתקבל בשנת 1980, שונה, ואינו כולל את ההתייחסות לנושא התקן, אך נראה שעמידה בתקן כשלעצמה אינה מהווה הגנה (וראו אף את מאמרו של דניאל מור "הצעת חוק האחריות למוצרים פגומים, תשל"ט-1978", עיוני משפט כרך ז' (תשל"ט- תש"ם), 114 בעמ' 148. בנוסף, ראו את אחד מפסקי הדין המנחים בכל הנוגע ליישום חוק האחריות למוצרים פגומים - ע"א 166/88 פניציה בע"מ נ' ארמונד עמר , פ"ד מה(2) 457 (1991), אשר אף שם נקבעה אחריות מכח החוק לבקבוק שהתפוצץ למרות שייצור הבקבוקים עומד בתקן הישראלי; ואפנה עוד לת"א (שלום י-ם) 10707/96 חיים לוטנר נ' הדר חברה לביטוח (29.04.1998) – שם נקבע כי דלת זכוכית מהווה מוצר פגום בנסיבות דשם, למרות שהיה לה תקן ישראלי. ## (9) אחריות על מוצרים פגומים - פיצוי על נזקי גוף:## אין ספק כי חוק האחריות למוצרים פגומים קובע את אחריות היצרן כלפי מי שניזוק נזק גוף. במהות, מדובר בעוולה נזיקית, ובאחריות נזיקית של היצרן כלפי מי שניזוק ממוצריו הפגומים. כבר נקבע כי ההוראות הכלליות של פקודת הנזיקין חלות גם על עוולות נזקיות שאינן מנויות בפקודה (ר' ע"א 804/80 Sidaar tanker corporation נ' חברת ק.צ.א.א בע"מ, פ"ד לט(1) 393). הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו לאור הוראת סעיף 8 לחוק האחריות הקובע כי "לכל ענין שאין לגביו הוראה מיוחדת בחוק זה יחולו על גרימת נזק על ידי מוצר פגום הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בשינויים המחוייבים". ##(10) מה הההבדל בין פגם בתכנון לבין פגם בייצור ?## במאמרו של ישראל גלעד "אחריות חמורה למוצרים – חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"מ-1980", מחקרי משפט כרך ח' ( תש"ן), 179, בעמ' 249 ואילך – דן המחבר בהבדל בין פגם בתכנון לבין פגם בייצור, כאשר מהדברים עולה כי אפשרי בהחלט כי נפל פגם בייצור הנקודתי של הדיסק שכשל, למרות שלא נפל פגם בתכנון של ייצור הדיסקים מסוגו במפעל הרלבנטי, ובדומה – ראו את הניתוח המופיע במאמר של דניאל מור "אחריות יצרנים בנזיקין למוצרים פגומים" , עיוני משפט כרך ה' (תשל"ו-תשל"ז) 303, בעמ' 322 סעיף אא(2), באותה סוגיה, הגם שהמאמר נכתב לפני חקיקת החוק. ## (11) אחריות על מוצרים פגומים - נטל ההוכחה:## הבדל מרכזי נוסף בין דיני נזיקין רגילים לבין מקרה של מוצר פגום הוא בנושא חובת ההוכחה. בדיני נזיקין נטל ההוכחה כי התקיימה רשלנות רובץ תמיד על התובע. על-פי חוק האחריות רובץ נטל ההוכחה על היצרן, והוא זה שצריך להוכיח כי נהג בצורה זהירה וכי לא נהג ברשלנות. ביחס לתחולת הוראת סעיף 3(ב) לחוק כבר נפסק בבע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל, פ"ד מט(1) 45 כי "הנטל להוכיח קיומו של פגם במוצר רובץ על התובע, גם על פי חוק האחריות. אמנם מקל החוק במידה מסוימת את הרמת אותו נטל בקובעו, בסעיף 3(ב) לחוק האחריות, כי "חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין" (סעיף המקביל למעשה לסעיף 41 הנ"ל לפקודת הנזיקין). אך היא הנותנת שהנטל אכן נשאר על כתפו של הנפגע, אם כי ניתן להרימו בעזרת ראיות נסיבתיות. אם מוכח, שאכן היה המוצר פגום, ושכתוצאה מכך נגרם נזק לתובע, רק אז מוטלת האחריות על היצרן, בכפוף להגנות המנויות בסעיף 4 לחוק האחריות" ## (12) התיישנות תביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים:## תקופת התיישנות על עבירות על חוק האחריות למוצרים פגומים הינה שלוש שנים, בנוסף לכך מוגדר בחוק כי לא ניתן להגיש תביעת פיצויים בגין מוצר פגום מתום עשר שנים מעת יציאת המוצר משליטת היצרן. ##(13) אחריות על מוצרים פגומים - סיכום:## ייחודה של האחריות החמורה למוצרים, בהשוואה לרשלנות, הוא בכך שסבירותה של ההתנהגות אינה מהווה עוד תנאי הכרחי להטלת אחריות על היצרן...מוצר ייחשב לפגום כאשר הוא יוצר סיכון בלתי סביר. בסוג זה של אחריות חמורה נותרת אמנם דרישת הסבירות על מכונה אך מושאה משתנה – לא התנהגות היצרן אלא הסיכון שיצר. ביטויו של שוני זה הוא בכך שהמידע המשמש את הערכת סבירות הסיכון אינו מוגבל עוד למידע שיצרן סביר יכול היה לרכוש בעת יצירת הסיכון. באשר לסבירותה של ההתנהגות – זו אינה שוללת אמנם את האחריות אך עדין ניתן לראות בה שיקול לגיטימי בהערכת סבירותו של הסיכון (ישראל גלעד "אחריות חמורה למוצרים" מחקרי משפט ח 179 (1990)). ##(14) להלן החלטה בנושא התיישנות אחריות למוצרים פגומים:## המבקשים טענו כי דין עילת התביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים להידחות מחמת התיישנות, נוכח תקופת ההתיישנות הקצרה הקבועה בחוק זה. המבקשים הפנו לסעיף 6 לחוק אחריות למוצרים פגומים המורה: (א) תקופת ההתיישנות של תביעה לפי חוק זה תהא שלוש שנים. (ב) לא תוגש תובענה לפי חוק זה אלא תוך 10 שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן. בית המשפט פסק כי יש להחיל את החריג של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, גם על חוק למוצרים פגומים, שכן אותו רציונל ביסוד החריג האמור של העדר ידיעה של הניזוק שמנעה הימנו את העובדות הדרושות להגשת תביעה על פי חוק ההתיישנות, המאריך את תקופת ההתיישנות, צריך לחול גם על חוק אחריות למוצרים פגומים. החלטה 1. כללי: לפני שתי בקשות: האחת, בש"א 10668/06, להורות למשיבים לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מהם המסמכים המצויים בידיהם וכן להורות למשיבים להשיב בתצהיר לשאלון שהופנה אליהם. השניה, בש"א 10669/06, ענייננה סילוק על הסף של תביעת המשיבים 2-5, להורות על מחיקת סעיפים 18 ו-24(א) לכתב התביעה, ולהורות על מחיקת העילה לפי החוק אחריות למוצרים פגומים, תשי"ם - 1980 (להלן: "חוק האחריות למוצרים פגומים"). 2. העובדות הדרושות לעניין 2.1 המשיבים הגישו כנגד המבקשת 2 וכנגד Sony Electronics Inc. תביעה שעילתה נזקי גוף, ביום 22.12.2003. 2.2 משיבים 2- 3 הינם הוריה של משיבה 1, קטינה ילידת 1990, (להלן: "הקטינה"), והמשיבים 4-5 הינם סבה וסבתה. 2.3 אירוע התאונה מתואר בסעיפים 5-6 לכתב התביעה המתוקן כדלקמן: "5. בתאריך 25/12/1995 בהיותה (המשיבה 1 - א.א.), כבת 5.5 שנים, שהתה התובעת מספר 1, בזמן חופשת החנוכה בדירת סבה וסבתה ברח' קפלן 35 בפתח תקוה. בסלון הדירה ניצבה על גבי שידה טלביזיה בגודל 29 אינץ' מתוצרתה של הנתבעת 1.... 6. בסמוך לשעה 09:00 לערך, נגשה התובעת מספר 1 להוציא ממגירת השידה קלטת וידאו לצפייה, תוך כדי פתיחה המגירה, התהפך לפתע מכשיר הטלביזיה ונפל על התובעת מספר 1 ופגע בראשה. כתוצאה מכך, התובעת מספר 1 איבדה את הכרתה והובהלה לחדר המיון של בית חולים ע"ש "רבין" בפתח תקוה." 2.4 המשיבים טענו בכתב התביעה כי כתוצאה מהתהפכות מכשיר הטלביזיה נחבלה הקטינה, נגרמו לה נזקים חמורים וכי החבות לפציעה רובצת על כתפי המבקשות. 2.5 המבקשת 1 הינה יצרן הטלביזיות והמבקשת 2 הינה היבואן ונותן השירות בישראל. המשיבה הפורמאלית הינה חברת האם של המבקשת 1. 2.6 הקטינה, הוריה וסביה עתרו לחייב את המבקשות בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו בעקבות הפציעה. 2.7 ביום 29.12.2005 הגישו המשיבים כתב תביעה מתוקן כנגד המבקשות, בעקבות הסדר דיוני לפיו מבקשת 1 צורפה לתביעה כנתבעת 1 ואילו Sony Electronics Inc., סומנה כנתבעת 3. 3. טענות המבקשות 3.1 המבקשות טוענות כי התובענה המקורית הוגשה כשמונה שנים לאחר קרות האירוע וכי כתב התביעה המתוקן הוגש כעשר שנים לאחריו, מכאן שבהתאם ללשון סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), התיישנה תביעתם של משיבים 2-5. עוד נטען כי סעיף 6 לחוק ההתיישנות מורה שמירוץ ההתיישנות מתחיל ביום בו נולדה עילת התביעה, ולאור ההלכה הפסוקה, תקופת ההתיישנות בגין אירוע תאונתי מתחילה ביום בו נגלה הנזק. לדידן, הנזק אירע והתגלה ביום הפציעה, 25.12.1995 ולכן, התובענה התיישנה. 3.2 המבקשות טוענות כי צירופם של משיבים 2-5 וסיבות צירופם לכתב התביעה מעורפלות, ונוגעות להפסד השתכרות של אלה, שאינם רלוונטיים. 3.3 לגבי חוק האחריות למוצרים פגומים, טוענות המבקשות כי בהתאם ללשון סעיף 6 לחוק מוצרים פגומים, מוגבלת תקופת ההתיישנות, ולפיכך דין התביעה ביחס לעילה על פי חוק זה להידחות, הן כי עבר המועד הקבוע בחיקוק והן בהסתמך על חוות דעת מומחה בתחום הבטיחות שצורפה לכתב התביעה, לפיה נטען כי מכשיר הטליביזיה נרכש כ 12 שניה לפני כן. 4. טענות המשיבים 4.1 המשיבים טוענים כטענה מקדמית כי דין הבקשה להידחות מפאת אי צירוף תצהיר תמיכה לבקשה. 4.2 עוד נטען כי את הטענות העובדתיות הנטענות בקשר להתיישנות יש להוכיח באמצעות ראיות, ואין מקום, בשלב זה, להיזקק להליך של סילוק על הסף, כאשר מקומן של שאלות אלה הוא במסגרת הוכחת התביעה. מכתבי הטענות עולה גם שקיימת מחלוקת בדבר אחריות המבקשות לנזק כמו גם מחלוקת בשאלות עובדתיות אחרות, ובית המשפט ידרש להכריע בהן במסגרת הבאת הראיות. 4.3 טוענים המשיבים כי די שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את התובענה יזכה במקש לסעד המבוקש, כדי שלא תסולק התובענה על הסף. 4.4 לגופו של עניין, נטען כי התובענה אינה מתבססת רק על חוק האחריות למוצרים פגומים, אלא על עילות נוספות מפקודת הנזיקין, חוקי החוזים, חוק הגנת הצרכן וחוק המכר, שעילתן לא התיישנה, ויש לדון במכלול העילות כמקשה אחת ולכן יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף. יתרה מכך, טוענים המשיבים כי המבקשות מסתירות את זהותו האמיתית של יצרן מכשיר הטלביזיה ולא הצליחו לחשוף את זהות היצרן מעבר לעובדה שמדובר בתאגיד Sony . 4.5 המשיבים טוענים כי ההתיישנות הקבועה בסעיף 6 לחוק האחריות למוצרים פגומים הינה התיישנות דיונית. המבקשים לא העלו את טענת ההתיישנות במסגרת ההסדר הדיוני, קרי בהזדמנות הראשונה ולכן דין הבקשה להידחות. עוד נטען כי הוראות חוק ההתיישנות גוברות על הוראות ספציפיות בשאלת ההתיישנות המופיעות בחוק האחריות למוצרים פגומים, ולפי חוק ההתיישנות התביעה לא התיישנה. יש לבחון את התובענה גם במשקפי החריגים הקבועים בחוק ההתיישנות, ובעיקר לאור סעיף 8, יש לפרש את הוראות החוק על דרך הצמצום כאשר העיכוב בהגשת התובענה נבע, כך לטענת המשיבים, ממשך הזמן שנדרש לגילוי מידע חיוני באשר לזהות היצרן. 4.6 עוד נטען כי את תקופת ההתיישנות יש למנות ממועד התגבשות הנזק, דבר שנעשה כעבור שנים מאירוע התאונה, ולפיכך לא התיישנה התובענה. 5. דיון 5.1 לבית המשפט הסמכות להורות על סילוק התובענה על הסף, מקום שאם תתברר התובענה עד תומה, לא יקבל התובע בסופו של יום את הסעד אותו הוא מבקש. הדין החל על דחיית תובענה על הסף קבוע בתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 שזו לשונה: "101. דחיה על הסף (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע..." 5.2 הלכה פסוקה היא כי בית המשפט ינקוט במשנה זהירות בטרם תידחה תביעה על הסף, ומקום שקיימת אפשרות כי לאחר שמיעת הראיות, תתקבל התביעה, והתובע יזכה בסעד המבוקש, לא יורה בית המשפט על דחיית התובענה. 5.3 בהיות זכות הגישה לערכאות זכות חוקתית, רווחת בפסיקה הדיעה כי יש להיעתר לבקשות לסילוק על הסף במשורה, וליתן לתובע יומו בבית המשפט. ההלכה מכירה בכך שתפקידם של בתי המשפט הוא להכריע בסכסוכים, והכלל הוא כי אין נועלים את שעריו של בית המשפט בפני תובע המבקש לו סעד, אלא מטעמים כבדי משקל. יפים לעניין זה דברי כב' השופט ריבלין בע"א 2452/01 דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נח(1) 577: "סילוק תובענה על סף - בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייחתה - הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך, ובדרך כלל יעדיף בית המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה...מכל מקום, אין בדברים עוצמה מספקת על מנת להביא לשלילת זכות הפנייה לערכאות של המערער. אכן, ההלכה הפסוקה הכירה בזכות לגישה חופשית ויעילה אל בתי המשפט כזכות יסוד, אשר בית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות...תפקידם של בתי המשפט הוא להכריע בסכסוכים, והכלל הוא כי אין לנעול את שערי בית המשפט בפני תובע המבקש סעד, אלא מטעמים כבדי משקל." (עוד ראה לעניין זה ע"א 733/95, ארפל אלומיניום נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577 וכן ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, תשס"ה, עמ' 138). 6. התיישנות התביעה 6.1 סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות קובע כדלקמן: "5. הזמן להתיישנות התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא - (1) שאינו מקרקעין - שבע שנים; " סעיף 6 לחוק ההתישנות קובע כי מירוץ ההתיישנות מתחיל מיום הווצרות העילה: "6. תחילת ההתיישנות תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה." 6.2 בפתח הדיון אציין כי אין ממש בטענת המשיבים לפיה דין הבקשה להידחות מחמת היעדר תצהיר התומך בה. עסקינן בטענה של סילוק על הסף כעולה מכתבי הטענות עצמם, ןלפיכך לא נדרש תצהיר מטעם המבקש. 6.3 האירוע התרחש ביום 25.12.1995, ואילו כתב התביעה המקורי הוגש ביום 22.12.2003. מכאן שחלפו 8 שנים, ממועד האירוע ועד להגשת התביעה ולאור לשון סעיפים 5 ו - 6 לחוק ההתיישנות, דין תביעתם של משיבים 2-5 להידחות לכאורה מחמת התיישנות. יחד עם זאת, יש לבחון את טענות המשיבים בדבר העלמת עובדות מסוימות הקושרות מי מהמבקשות לעילת התובענה, ומשך הזמן שנדרש לגילוי מידע חיוני, בהתאם לחריג בדבר "התיישנות שלא מדעת" הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, לפיו: "8. התיישנות שלא מדעת נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה." 6.4 המשיבים טוענים כי העיכוב בהגשת התובענה נבע מהזמן הרב שנדרש להם לשם גילוי מידע חיוני, שהינו זהות יצרן הטלביזיה. לדידם, ברור עובדתי זה דרוש הוכחה ויש לעשותו רק בשלב הראיות, ואין מקום איפוא להורות בשלב מיקדמי זה על סילוק התובענה על הסף. טענה זו הועלתה בשפה רפה, עמומה ומעורפלת בתגובת המשיבים, וכאמור בסעיף 22 לתגובה. הטענה נטענה ללא כל פירוט ומבלי שהדבר מגובה בתצהיר, ובזאת אין די. שעה, שלכאורה חלפה תקופת ההתיישנות, והתובע טוען כי מחמת נסיבות שלא היו תלויות בו, נעלמו ממנו עובדות, שלא ניתן היה לגלותן, עליו להתכבד ולהבהיר מהן אותן העובדות, ולא ניתן להסתפק בטענה העמומה כי היו נסיבות כאלה. קבלת עמדת המשיבים, משמעה שכל אימת שיהיה קיים חשש לדחיית תביעה מחמת התיישנות, יוכל תובע לטעון בעלמא להחלת סעיף 8 לחוק, ובאופן שיסכל את מטרת חוק ההתיישנות. לטעמי, בנסיבות המקרה, לנוכח הדרך בה נקטו המשיבים בתגובתם, שכאמור לא גובתה בכל תצהיר, להחלת החריג של סעיף 8, המאריך את תקופת ההתיישנות, לא יצאו ידי חובתם. על המשיבים היה לטרוח ולפרט, תוך צירוף תצהיר מטעמם, מהן אותן הנסיבות שמנעו מהם לדעת את העובדות הדרושות להגשת התביעה במועד, ומהן הפעולות שנקטו ב"זהירות סבירה", כלשון הסעיף, לאתר את המידע הדרוש. בנסיבות אלה שומה היה עלי להורות על קבלת הטענה ולהורות על דחיית התביעה של המשיבים 2-5 מחמת התיישנות. עם זאת, ונוכח ההלכה הפסוקה כמפורט לעיל, לפיה על בית המשפט לפעול במשורה בדחיית תובענות על הסף, אאפשר למשיבים להגיש תצהיר מטעמם, שיפרט את האמור ובעיקר מה נעשה על ידם במהלך השנים, מאז האירוע כדי לברר את זהות יצרן הטלויזיה, ומשך התקופה מאז נודעה להם זהותו ועד להגשת התובענה. 7. העילה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים 7.1 המבקשים טוענים כי דין עילת התביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים להידחות מחמת התיישנות, נוכח תקופת ההתיישנות הקצרה הקבועה בחוק זה. המבקשים מפנים לסעיף 6 לחוק אחריות למוצרים פגומים המורה: (ג) תקופת ההתיישנות של תביעה לפי חוק זה תהא שלוש שנים. (ד) לא תוגש תובענה לפי חוק זה אלא תוך 10 שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן." לעניין זה מפנים למועדי האירוע והגשת התובענה לעומת מועד רכישת הטלויזיה כעולה מכתב התביעה כמו גם האמור בחוות הדעת בתחום הבטיחות שצורפה לכתב התביעה. מכל אלה עולה כי הטלביזיה נרכשה כ- 12 שנה לפני קרות האירוע. מכאן לכאורה שדין עילה זו, בכל הנוגע למשיבים 2-5 להמחק, בהבדל מתביעת הקטינה לגביה לא חלה התיישנות, לרבות בקשר עם עילה זו. עם זאת, לטעמי, יש להחיל את החריג של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, גם על חוק למוצרים פגומים, שכן אותו רציונל ביסוד החריג האמור של העדר ידיעה של הניזוק שמנעה הימנו את העובדות הדרושות להגשת תביעה על פי חוק ההתיישנות, המאריך את תקופת ההתיישנות, צריך לחול גם על חוק אחריות למוצרים פגומים. לא התעלמתי מעמדת המשיבים לפיה דין טענת ההתיישנות להידחות מאחר ולא הועלתה בהזדמנות הראשונה, תוך שמפנים לכך שבמסגרת ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים שבעקבותיו הוגש כתב תביעה מתוקן, אין טענה בעניין. עם זאת, הטענה הועלתה במסגרת כתב ההגנה, המוקדם להסדר הדיוני, ולא ראיתי חובה מצד המבקשות לכלול בהסדר הדיוני הסתייגות לעניין ההתיישנות. 8. התיישנות ביחס לקטינה למותר לציין כי דין טענת המבקשים ביחס להתיישנות עילות התביעה ביחס לקטינה, להידחות, ובכלל זה, גם לפי חוק האחריות למוצרים פגומים. החוק החריג את תקופת ההתיישנות ביחס לתביעת קטין, רק החל מהיותו בגיר, ואין מקום לסטות מהוראות הדין גם שעה שקיימת תקופת התיישנות קצרה בחקיקה ספציפית, כגון החוק למוצרים פגומים. הרציונל ביסוד ההוראה שלגבי קטין תחול התיישנות רק מהפיכתו לבגיר, חלה הן באשר לחוק ההתיישנות והן באשר למגבלות התיישנות קצרות בחוקים מיוחדים, ולא ניתן כל טעם ענייני מדוע יש לקבוע אחרת, שעה שיש תקופות התיישנות מיוחדות, וגם לא הובאה כל אסמכתא לטענה האמורה. 9. בש"א 10668/06 - גילוי מסמכים ומענה לשאלון 9.1 מעיון בשאלון עולה, שחלק ניכר מהשאלות, הופנו כבר למשיבים 2-5, עליהם ניתן מענה, ואינו רואה צורך לחייב את הקטינה במענה עליהם. במיוחד נכון הדבר ביחס לכל השאלות העוסקות בנושא רכישת השידה עליה הונחה הטלביזיה שנפלה, היכן נרכשה וכדומה. 9.2 השאלות הרלבנטיות לגבי הקטינה הן רק באשר למצבה הרפואי ועל אלה עליה להשיב כדלקמן: 9.2.1 שאלות 6-20 ככל שהן מתייחסות למצבה הבריאותי מאז התאונה. 9.2.2 לשאלות 27-28, ככל שהן מתייחסות למצבה הנפשי . 9.2.3 לשאלות הנוגעות לפעילויות הגופניות בהן היא עוסקת. 10. התצהיר המשלים כקבוע בסעיף 6.4 לעיל, והתשובות לשאלון כאמור בסעיף 9.2 לעיל, יומצאו תוך 30 יום מהיום. אין צו להוצאות.אחריות על מוצרים פגומיםמוצר