סעיף 3 לחוק ההתיישנות קובע כי "אין נזקקים לטענת ההתיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". הוראה זו מטילה על הנתבע חובה להעלות את טענת ההתיישנות באופן מפורש וברור בהזדמנות הראשונה, שאם לא כן רואים אותו כמי שויתר על הטענה. התכלית העומדת מאחורי הדרישה הקבועה בסעיף 3 לחוק ההתיישנות היא לתחום את התקופה במסגרתה ניתן לפתוח בהליכים משפטיים לשם מימוש זכות תביעה, תוך שמירה על האינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים. כך למשל ניתן ביטוי להיבט של הנזק הראייתי שעשוי להיגרם לנתבע בשל חלוף הזמן מהיום בו נולדה העילה: אינטרס מרכזי הוא צפיות הנתבע, הכרוך בשאלת הנזק הראייתי המתחולל בשל חלוף הזמן. מניחים כי אם רצונו לסמוך על הטענה הוא יעלה אותה מיד עם שיתופו בהליך. העלאת הטענה בכל זמן אחר נתפסת כתרגיל טקטי, להבדיל מטענה מריטורית שמקורה בנזק הראייתי. ההזדמנות הראשונה הוגדרה בהלכה הפסוקה כשלב הדיוני בו פונה הנתבע לראשונה לבית המשפט, בין אם בעל פה ובין אם בכתב, לאחר הגשת כתב התביעה. בתי המשפט שרטטו מספר אמות מידה לבחינת המועד בו עמדה לנתבע "ההזדמנות הראשונה" להעלאת טענת התיישנות ובין השאר נבדק מהות הדיון הראשון שהתקיים אשר במהלכו לא העלה עדיין הנתבע את טענת ההתיישנות, מה היה העניין של הנתבע בנושא שהועלה אז, האם נקט בעמדה כלשהי ביחס לאותו דיון והאם היה נוכח בו אם לאו. להלן החלטה בנושא מועד העלאת טענת התיישנות - טענת התיישנות ''בהזדמנות הראשונה'' בבית המשפט: החלטה לפני בקשה לסילוק על הסף של התובענה אשר הוגשה על-ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ו/או מינהל מקרקעי ישראל). מבחינה פורמאלית, פורטה בקשה זו במסגרת תגובת המינהל לבקשתו של עיזבון המנוח ניסים גזר ז"ל (להלן: עיזבון המנוח) לתיקון המרצת הפתיחה אשר הוגשה בתיק זה. א. רקע עובדתי 1. המרצת הפתיחה נשוא תיק זה הוגשה על-ידי עיזבון המנוח ביום 12.10.08 כנגד מינהל מקרקעי ישראל וכנגד "הסוכנות היהודית לקק"ל". במסגרת המרצת הפתיחה עתר עיזבון המנוח ליתן פסק-דין הצהרתי אשר יורה למינהל מקרקעי ישראל לרשום את זכות החכירה - לדורות במקרקעין הידועים כגוש 6443 חלקה 149 המצויים בהוד-השרון (להלן: המקרקעין) על שם עיזבון המנוח. 2. על-פי הנטען בהמרצת הפתיחה, אשר באיחור מה נתמכה בתצהירו של מר דוד גזר, אחיינו של המנוח, הרי שהמנוח, מר ניסים גזר ז"ל (להלן: המנוח) התגורר בבית הבנוי על המקרקעין עד למותו בתאריך 24.2.02, אך זכויותיו במקרקעין לא נרשמו על שמו בלשכת רישום המקרקעין. לאחר פטירתו של המנוח ביקשו יורשיו (אשר שמותיהם יפורטו להלן בסעיף 4) (להלן: היורשים) לרשום את זכויותיו של המנוח במקרקעין על שמותיהם בהסתמך על צו ירושה שניתן לגבי עיזבון המנוח ביום 3.11.02. אך לטענתם, הם נתקלו בחוסר היענות ו"סחבת" מצד הרשויות, לרבות מצד המינהל, בקשר לכך (סעיפים 2 ו-4 לתצהירו של דוד גזר). לטענת יורשי המנוח, אי השלמת הרישום של זכויות המנוח במקרקעין נבע מקשיים כלכליים של המנוח בתקופה בה נעשתה פנייה אל המנוח מטעם הרשויות לצורך זה במסגרת הסדרת רישום הזכויות ב"כפר הניצחון" בו מצויים המקרקעין על שם תושבי הכפר (סעיף 7 לתצהירו של דוד גזר ובהתאמה סעיף 6 של המרצת הפתיחה). לאחר פטירת המנוח ביקשו יורשיו להשלים את תהליך רישום הזכויות במקרקעין על שמותיהם ולפיכך פנה ב"כ היורשים לחבר מועצת עיריית הוד השרון, מר יחיאל דמארי (להלן: מר דמארי). מר דמארי התגורר בסמוך למנוח ב"כפר הניצחון" ופעל בשנות ה- 70 בשם ועבור תושבים נוספים בישוב לרישום חלקות המקרקעין הסמוכות לחלקת המנוח על שמותיהם. לדברי יורשי המנוח, מר דמארי עצמו נרשם כבעל זכות חכירה בחלק מהמקרקעין עוד בשנת 1972 (סעיפים 6-8 לתצהירו של דוד גזר ובהתאמה סעיפים 5-7 של המרצת הפתיחה). כפי שעולה מהמרצת הפתיחה, מר דמארי הסביר לב"כ היורשים כי הסוכנות היהודית העניקה בראשית ימי המדינה, או בסמוך לכך, את הקרקעות באזור "כפר הניצחון" למתיישבים היהודים אשר התיישבו במקום בסיוען של הסוכנות היהודית ושל הקרן הקיימת לישראל. בין התושבים האלה נכלל גם המנוח. בתחילת שנות השבעים החלו תושבים אלה לפעול לשם הסדרת רישום זכויותיהם במקרקעין בסיוע של "ועד גני צבי" (סעיף 6 של המרצת הפתיחה). יחד עם זאת, טוענים היורשים, ובעניין זה הם מסתמכים גם על שכנו דאז של המנוח, מר דמארי, כי בשל העדר יכולת כלכלית לא עלה בידי המנוח לשלם את העלויות שנדרשו לצורך השלמת הרישום. לשם ביסוס טענתם צירפו היורשים להמרצת הפתיחה מכתב אשר נשלח ביום 10.1.60 על ידי הסוכנות היהודית אל הקרן הקיימת לישראל, אליו צורפה "רשימת דיירי כפר הניצחון" וביניהם נזכר אף המנוח (ליד מס' 17 ברשימה) כששמו של המנוח מסומן בריבוע אשר שורטט מסביב לשמו. לטענת היורשים ייתכן וסימון זה נובע מאי רישומו של המנוח כבעל זכויות חכירה בלשכת רישום המקרקעין. עוד מציינים היורשים לענין זה כי המכתב האמור מיום 10.1.60 נמצא בארכיון הממוחשב של מינהל מקרקעי ישראל (סעיף 9 לתצהירו של דוד גזר ובהתאמה בסעיף 8 של המרצת הפתיחה). 3. בנוסף לכך טוענים היורשים כי מאז פטירתו של המנוח ועד למועד הגשת התובענה נערכו על ידם בירורים ונאספו ראיות הנדרשות לשם הוכחת זכויותיו של המנוח במקרקעין ולשם ביצוע תהליך רישומן של זכויות אלה על שם יורשיו (סעיף 5 לתצהירו של דוד גזר). לגירסתם, יש בידיהם ראיות המספיקות כדי לבסס את זכותו של המנוח במקרקעין, ובין היתר, מכתב מיום 9.3.94 שנשלח על-ידי מינהל מקרקעי ישראל למנוח לצורך הסדרת רישום זכויותיו במקרקעין, תוך ציון מספר הגוש שניתן למקרקעין ומספר הבית ההיסטורי בטרם הרישום (בית מס' 44). מסמך נוסף אשר צורף להמרצת הפתיחה ונכלל בין נספחיה הוא חשבון ארנונה לחודשים ספטמבר עד אוקטובר 2001, הנושא את פרטי הנכס הנמצא על המקרקעין ואשר נטען כי שולם על-ידי המנוח. 4. ביום 5.2.09 נעתר בית משפט זה לבקשתו של המבקש לתיקון המרצת הפתיחה באופן שהוחלף שמה של המשיבה 2 ל"קרן הקיימת לישראל" במקום "הסוכנות היהודית לקק"ל". בעקבות הבקשה לסילוק על הסף של התובענה אשר הוגשה על-ידי המינהל הגיש המבקש בקשה נוספת לתיקון המרצת הפתיחה ובמסגרתה התבקש בית המשפט להתיר את החלפת המבקש המקורי, דהיינו - עיזבון המנוח ניסים גזר ז"ל, במבקשים הנכונים, דהיינו - עשרת יורשיו של המנוח: אחותו סניורה חיים, שני אחיינים בשם דוד גזר, אחיין נוסף ברוך מזרחי וכן האחייניות רחל חכים, רינה קרסו, שמחה הלוי, שושנה כהן, רחל ניסימוב ומלכה ג'ורג'. שמותיהם של כל אלה מפורטים בצו הירושה מיום 3.11.02 אשר ניתן לגבי עזבונו של המנוח מר ניסים גזר ז"ל על-ידי הרשם לענייני ירושה בתל-אביב בתיק מס' 41320 אשר צורף כנספח א' להמרצת הפתיחה. ב. טענות הצדדים 5. על-פי טענת המינהל, עילת התביעה של המנוח התגבשה בסמוך לקום המדינה, בסוף שנות הארבעים, או לכל המאוחר בשנות החמישים, ומשכך דינה להידחות מחמת התיישנות. יורשי המנוח דוחים טענה זו של המינהל. לגישתם, טענת ההתיישנות לא נטענה על ידי המינהל בהזדמנות הראשונה, כדרישת סעיף 3 לחוק חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), ולפיכך אל לו לבית המשפט להיזקק לטענה. על-פי טענה זו, המינהל העלה לראשונה את טענת ההתיישנות במסגרת תגובתו לבקשת העיזבון לתיקון המרצת הפתיחה אשר הוגשה על ידו ביום 20.1.09, בעוד שהיה על המנהל להעלותה עוד במסגרת בקשתו לסילוק התובענה על הסף, אשר הוגשה על ידו קודם לכן, ביום 23.11.08. כמו כן טוענים היורשים כי עילת תביעתו של המנוח טרם התיישנה מאחר ומרוץ ההתיישנות החל במועד בו כפר המינהל לראשונה בזכותו הנטענת של המנוח, דהיינו - רק לאחר הגשת התובענה נשוא תיק זה. טענה זו של היורשים נסמכת על החלטתו של מותב זה של בית משפט זה בתיק ה"פ 3814-04-08 דליה שני נ' יעקב ירון כץ ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 31.12.08) ממנה מסיקים היורשים כי ניתן לראות במינהל כ"נאמן" של המנוח לצורך רישום זכויותיו במקרקעין. לטענת היורשים, המסמכים שצורפו להמרצת הפתיחה מלמדים בבירור על כך שמוסדות המדינה, לרבות המינהל, מכירים בזכותו של המנוח במקרקעין, ובין היתר מפנים היורשים למכתב של המינהל מיום 9.3.94 אשר נשלח אל המנוח (סומן כנספח ה' של המרצת הפתיחה). היורשים סבורים כי מכתב זה מהווה אסמכתא מפורשת לכך שהמינהל הכיר בזכויותיו של המנוח במקרקעין, ופנייתו אליו נעשתה לצורך הסדרת הרישום הפורמאלי של הזכויות האלה, כאשר לא היה כלל מחלוקת בדבר היותן שייכות למנוח. טענה נוספת שהועלתה מצד היורשים בהקשר זה מבוססת על מהותה של התובענה. לגישתם, במסגרת המרצת פתיחה התבקש סעד הצהרתי אשר יכריז על "מצב קיים" ולכן התובענה אינה יכולה להיות כפופה למחסום ההתיישנות. כמו כן סבורים היורשים כי גם אם תאומץ גישתו של המינהל הרי שעילת התביעה התגבשה לכל המוקדם במועד פטירתו של המנוח ביום 24.2.02, שעה שהיורשים ביקשו להסדיר את רישום הזכויות המתייחסות למקרקעין ונתקלו בהתנגדות לכך מצדו של המינהל. 6. המינהל חולק על טענותיהם אלה של היורשים. לטענת המינהל, טענת ההתיישנות נטענה על ידו בהזדמנות הראשונה הואיל וטענה זו הועלתה מיד במסגרת תגובתו לבקשת העיזבון לתיקון המרצת הפתיחה. תגובה זו הוגשה על ידי המנהל רק לאחר שהוסר הפגם המהותי בו לקתה המרצת הפתיחה המקורית, מחמת העדר כשרותו המשפטית של עיזבון המנוח לשמש כצד להתדיינות - דהיינו: כמבקש במסגרת המרצת הפתיחה. המינהל סבור כי רק לאחר שתוקן כתב התובענה והמבקש המקורי הוחלף בבעלי הדין הנכונים, היה מקום להעלות טענות מקדמיות מצדו הואיל ורק אז היתה תלויה ועומדת כנגד המינהל תובענה שהוגשה לכאורה כדין. בנוסף לכך טוען המינהל כי במסמכים שצורפו להמרצת הפתיחה אין אסמכתא כלשהי התומכת בטענת המבקשים לפיה המינהל הכיר בזכויות החכירה הנטענות על ידי המנוח ויורשיו. לגירסת המינהל, עיון בנספח ה' של המרצת הפתיחה מעלה כי המנוח נדרש להציג ראיות ומסמכים לפני מינהל מקרקעי ישראל לצורך הוכחת זכויותיו במקרקעין, ומכאן, על-פי היקש הדברים, שאין מדובר כדרישה לשם ביצוע הרישום בלבד. אשר להחלטתו של בית משפט זה בענין שני נ' יעקב ואח' טוען המינהל כי החלטה זו עוסקת ביחסים חוזיים בין שני צדדים פרטיים אשר התקשרו ביניהם בהסכם מכר ועל יסוד ההתחייבות שנטל על עצמו המוכר קמה הנאמנות הקונסטרוקטיבית בין המוכר לרוכש. זאת, על-פי טענתם, להבדיל מהיחסים הנוצרים בין מינהל מקרקעי ישראל לבין אדם המתגורר בנכס הנמצא על המקרקעין. לענין זה מפנה המינהל להחלטתו של בית משפט זה (מפי כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר) בתיק ת"א 1961-08-07 רות גולדשטיין נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 26.5.09). בפסק דין זה נקבע, אליבא דמינהל, כי אין לראות את המינהל כ"נאמן" של הטוענים לזכות (אשר מתנגדים לטענת ההתיישנות) לצורך טענת ההתיישנות, ואין להשוות את מעמדו של המנהל למעמד של זה שמוכר מקרקעין כלפי הרוכש, לנוכח היותו של המנהל נאמן גם מטעם הציבור. המינהל מתנגד גם לטענתם של היורשים בנוגע לאי תחולת טענת ההתיישנות בשל הסעד המבוקש במסגרת התובענה. לגירסת המינהל, בנסיבות המקרה הנוכחי אין מדובר במצב קיים ועצם העובדה שעל-פי הנטען החזיק המנוח במקרקעין בימי חייו איננה מהווה הוכחה ברמה הנדרשת לביסוס זכותו במקרקעין. זאת ועוד: לטענת המנהל זכות התביעה של המנוח לגבי המקרקעין התיישנה עוד בימי חייו, ובנסיבות האלה - ממילא אין יורשיו יכולים לרשת יותר רכוש שטרם הוקנה למוריש עצמו. 7. לכל אלה מוסיף המינהל כי התובענה אינה מתאימה לבירור בדרך של המרצת פתיחה היות והיא מעלה שאלות עובדתיות קשות ומסובכות המחייבות הבאת ראיות והשמעת עדים לפני בית המשפט. לפיכך, לגישתו, יש להורות על העברת ההליך לפסים של תביעה רגילה בהתאם לתקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). ג. דיון והכרעה טענת ההתיישנות - ההזדמנות הראשונה 8. סעיף 3 לחוק ההתיישנות קובע כי "אין נזקקים לטענת ההתיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה" (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). הוראה זו מטילה על הנתבע חובה להעלות את טענת ההתיישנות באופן מפורש וברור בהזדמנות הראשונה, שאם לא כן רואים אותו כמי שויתר על הטענה (ראו: ע"א 630/90 רוז'נסקי שרה נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5), 365, עמ' 370 (1991)). התכלית העומדת מאחורי הדרישה הקבועה בסעיף 3 לחוק ההתיישנות היא לתחום את התקופה במסגרתה ניתן לפתוח בהליכים משפטיים לשם מימוש זכות תביעה, תוך שמירה על האינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים. כך למשל ניתן ביטוי להיבט של הנזק הראייתי שעשוי להיגרם לנתבע בשל חלוף הזמן מהיום בו נולדה העילה: "אינטרס מרכזי הוא צפיות הנתבע, הכרוך בשאלת הנזק הראייתי המתחולל בשל חלוף הזמן. מניחים כי אם רצונו לסמוך על הטענה הוא יעלה אותה מיד עם שיתופו בהליך. העלאת הטענה בכל זמן אחר נתפסת כתרגיל טקטי, להבדיל מטענה מריטורית שמקורה בנזק הראייתי" (ת"א (ירושלים) 1630/99 עקל מחמד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 28.11.02)). ההזדמנות הראשונה הוגדרה בהלכה הפסוקה כשלב הדיוני בו פונה הנתבע לראשונה לבית המשפט, בין אם בעל פה ובין אם בכתב, לאחר הגשת כתב התביעה. בתי המשפט שרטטו מספר אמות מידה לבחינת המועד בו עמדה לנתבע "ההזדמנות הראשונה" להעלאת טענת התיישנות ובין השאר נבדק "מהות הדיון הראשון שהתקיים אשר במהלכו לא העלה עדיין הנתבע את טענת ההתיישנות, מה היה העניין של הנתבע בנושא שהועלה אז, האם נקט בעמדה כלשהי ביחס לאותו דיון והאם היה נוכח בו אם לאו" (ראו רוז'נסקי שרה, שם, עמ' 370) (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). ראו גם: רע"א 4049/97 אסורנס ג'נרל דה פרנס ואח' נ' הכונס הרשמי, פ"ד נא(4), 716 (1997). 9. על-פי טענתו של המינהל, הבקשה לסילוק על הסף של התובענה לא היוותה "הזדמנות ראשונה" מבחינתו לטעון את טענת ההתיישנות, וזאת משום שבשלב זה לא היה למעשה גוף בעל כשרות משפטית שכנגדו ניתן להעלות טענות מסוג זה. בחינת מהות הבקשה לסילוק התובענה על הסף שהוגשה על-ידי המינהל מעלה כי לא נטענו במסגרתה טענות לגופה של התובענה או בתשובה לטענות המועלות כנגד המינהל בתובענה, אלא עסקינן בטענה פרוצדוראלית מקדמית לענין העדר כשרותו המשפטית של העיזבון לשמש כמבקש בתובענה. בנסיבות אלה, אני סבור כי המנהל לא החמיץ את ההזדמנות הראשונה לטעון את טענת ההתיישנות, והוא אף עשה כן מיד כאשר ניתן היה לטעון זאת כנגד בעל דינו הראוי והנכון. יצוין כי המינהל אף עמד על טענתו זו גם בתחילת ישיבת קדם המשפט הראשונה אשר התקיימה ביום 12.3.09. טענת ההתיישנות - הכרעה הטעונה הבאת ראיות ושמיעת עדים 10. לאחר שעיינתי בכתבי טענותיהם של הצדדים ובנספחים שצורפו אליהם אני סבור כי לא ניתן בשלב מקדמי זה להכריע בבקשתו של המינהל לסילוק על הסף של התובענה מחמת ההתיישנות וראוי כי ההכרעה בשאלת ההתיישנות תעשה רק לאחר שמיעת העדויות והצגת הראיות, דהיינו - לאחר תום שלב ההוכחות ובמסגרת פסק הדין שינתן בתובענה. הסיבה לכך נעוצה, בין היתר, בחשיבות המכרעת שיש להשתלשלות האירועים נשוא התובענה, הן לצורך ההכרעה בטענת ההתיישנות שיסודה כידוע במועד היוולדה של עילת התובענה, והן לצורך ההכרעה ביתר המחלוקות העולות מטיעוני בעלי הדין. כל אלה - טעונים בירור עובדתי מקיף. וטול לדוגמא: המכתב שנשלח למר ניסים גזר ז"ל על-ידי המינהל ביום 9.3.94 (נספח ה' של המרצת הפתיחה) מעלה שאלות מהותיות אשר מענה להן נדרש לשם ההכרעה בטענת ההתיישנות שהעלה המינהל. שאלות אלה נותרו ללא התייחסות, וממילא ללא תשובה, בשלב זה של טיעוני הצדדים. כך למשל לצורך הבירור הנדרש לשם מתן מענה לשאלה זו יהיה על בית המשפט לבחון, בין היתר, ועל סמך העדויות והראיות שיובאו בפניו, האם המכתב מיום 9.3.94 נשלח למנוח לצורך הסדרת הרישום של זכותו במקרקעין מבחינה פורמאלית - כך שהמינהל מבקש לדעת אם נמצאים ברשות המנוח מסמכים מסויימים הדרושים למינהל לשם ביצוע הרישום בלבד, תוך הנחה כי זכותו במקרקעין איננה שנויה במחלוקת; או שמא מדובר בבקשה שנשלחה למנוח לפנות אל המינהל לשם הוכחת עצם זכותו במקרקעין, ולשם כך התבקש המנוח להציג לפני המינהל מסמכים מסוימים החיוניים למנהל מבחינה מהותית לצורך הבדיקה האם הוקנתה למנוח או ליורשיו זכות חכירה במקרקעין. בנוסף לכך מתעוררת השאלה האם הסדרת הזכויות ב"כפר הניצחון" נעשתה מכוח הסדר או התחייבות לה כפוף המינהל. שכן, במידה וכך הם פני הדברים, ייתכן ויתעורר הצורך לדון בקונסטרוקציה המשפטית, לה טוענים היורשים, לפיה יש לראות את המינהל כנאמן לצורך ביצוע רישום הזכויות במקרקעין על שם המנוח ועל שם יורשיו. ההכרה במינהל כנאמן בנסיבות המקרה הנוכחי עשויה, מבחינתם, להוביל להחלת ההלכה הפסוקה לפיה מרוץ ההתיישנות מתחיל רק במועד בו כפר הנאמן לראשונה בזכותו של המנוח. יחד עם זאת ראוי לציין כי יישומה של הלכה, כמו גם התאמתה לנסיבותיו של המקרה הנוכחי, מותנים בכך שיעלה בידי היורשים להציג לפני בית המשפט תשתית עובדתית וראייתית מספקת להוכחת הקונסטרוקציה המשפטית ולביסוסה מבחינה ראייתית לצורך יישומה בנסיבות המקרה הנוכחי. שאלות נוספות הטעונות הבאת ראיות עוסקות בסמכויותיו וחובותיו של המינהל במסגרת פעולותיו לשם הסדרת זכויות המתיישבים במקרקעי המדינה בכלל, ולגבי המתיישבים ב"כפר הניצחון" בפרט. בהקשר זה ראוי לבחון האם קיים הסדר ספציפי כלשהו, בין אם הסדר עם הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל או "ועד גני צבי" - המחייב את המינהל לפעול לשם הסדרתן של זכויות המתיישבים ב"כפר הניצחון" ורישומן על שמותיהם בספרים ו/או בספרי לשכת רישום המקרקעין. 11. לאור כל האמור לעיל אני סבור כי ללא בחינה מעמיקה של התשתית העובדתית והראייתית, ובהעדר בחינה יסודית של כל הנתונים הרלוונטיים - לא ניתן, בשלב זה, לקבוע האם התיישנה תביעתם של המנוח ויורשיו אם לאו. העברת התובענה לפסים של תביעה בסדר דין רגיל 12. מקובלת עלי טענתו של המינהל כי התובענה נשוא תיק זה איננה מתאימה לבירור על דרך של המרצת פתיחה. תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט, בכל שלב של הדיון, להפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה: "בכל שלב של הדיון רשאי בית המשפט, אם נראה לו כי אין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך המרצת פתיחה, לבטל את המרצת הפתיחה ולהפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה או לדון בה כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה, ולשם כך רשאי הוא להורות על הגשת כתבי טענות". השאלה האם תובענה ראויה להתברר על דרך המרצת פתיחה תוכרע על יסוד המורכבות העובדתית והראייתית של ההליך, הצורך לשמוע עדים רבים, והחשש לפגיעה דיונית במשיבים להמרצת הפתיחה. בית המשפט הדן בבקשה להעברת הדיון לפסים רגילים ייתן דעתו לשתי השאלות הבאות: ראשית - האם יתבררו העובדות השנויות במחלוקת די הצורך אף במתכונת של המרצת פתיחה באופן שניתן להסתפק בתצהירי הצדדים; שנית - האם יקופח אחד מבעלי הדין על ידי הגבלת האפשרות להביא עדים ככל העולה על רוחו בהיתר מיוחד. (ראו לענין זה: ע"א 4610/90 פרספוליס בע"מ נ' אורנה מרקל (ארד) ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 7.12.92); רע"א 10227/06 משה בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 5.2.07)). בנסיבות המקרה הנוכחי עומדת בלב המרצת הפתיחה שאלה עובדתית מובהקת והיא האם הוכחה או הוכרה בעבר זכותו של המנוח במקרקעין. לשם הוכחת עובדה זו יהיה על היורשים ועל המינהל לאתר את המסמכים והעדים הרלוונטיים ולהביאם לפני בית המשפט. מקובלת עלי לעניין זה עמדתה של ב"כ המינהל, כפי שבוטאה בקדם המשפט שהתקיים ביום 12.3.09, כי בירור הזכויות בנכס הוא תהליך ממושך הכרוך בהבאת עדים ומסמכים שטרם צורפו אפילו לבקשה עצמה. בנסיבות אלו אני סבור כי לא ניתן לברר ולבחון כראוי בדרך של המרצת פתיחה את המארג העובדתי עליו מושתתת התובענה ולהכריע במתכונת מקוצרת ומהירה במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים. ד. סיכום ומסקנות 13. לאור כל האמור לעיל הנני מורה בזאת כדלקמן: א. הנני מקבל את הבקשה של המבקש, עיזבון המנוח מר ניסים גזר ז"ל, להמיר את זהותו של המבקש בהמרצת הפתיחה ביורשיו של המנוח המפורטים בצו הירושה מיום 3.11.02 שצורף כנספח א' להמרצת הפתיחה. ב. התובענה תתברר במסגרת של תביעה אזרחית רגילה ולא במתכונת של המרצת פתיחה. ג. כתב התביעה יוגש על-ידי יורשיו של המנוח, מר ניסים גזר ז"ל, המפורטים בצו הירושה שניתן לגבי עזבונו - בתוך 30 ימים מהיום. ד. המשיבים יגישו כתבי הגנה מטעמם בתוך 30 ימים אשר ימנו ממועד המצאת כתב התביעה לידיהם. ה. נושא פסיקת ההוצאות יילקח בחשבון במסגרת פסק הדין שינתן בתובענה. ו. הנני קובע ישיבת קדם משפט נוספת ליום 22.9.09 בשעה 08.30. טענות שיש להעלות בהזדמנות הראשונההתיישנות