להלן החלטה בנושא מוות עד שחתם על תצהיר עדות ראשית: החלטה 1. לפני בקשה לקבל לתיק בית המשפט כראייה תצהיר עדות ראשית של עדה שנפטרה קודם לחקירתה (להלן - "המנוחה"). כן מתבקש בית המשפט לקבל לתיק את תצהיר עדותה הראשית של המנוחה וחקירתה הנגדית כפי שהוגשו ונערכו בתיק שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה (עב' 1134/02). להבהרת הבקשה, יוקדמו מספר מלים בענין ההליכים. ההליכים שלפני 2. התובעת, המשווקת מוצרי ביגוד ואופנה, סיפקה מוצרים לנתבעת ("הרבוע הכחול"). התובעת טוענת בכתב התביעה כי נותרה יתרת חוב של הנתבעת, בגין מוצרים אשר הוזמנו וסופקו. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו העלתה כנגד התביעה טענות שונות, ובכלל זה טענות בדבר קונסיגנציה, אספקת סחורה פגומה ובניגוד למוסכם וכן כי שולמו לתובעת כל הסכומים המגיעים לה וכי החישוב מעלה שלמעשה התובעת חייבת לנתבעת כספים בגין סכומים ששולמו ביתר. 4. בנוסף לכתב הגנה הגישה הנתבעת הודעה לצד שלישי. צד ג' ("רצון") עבד במועדים הרלוונטיים אצל הנתבעת כקניין בתחום הטקסטיל באגף הסחר. בהודעה, טוענת הנתבעת כי אם וככל שיש ממש בטענות התובעת, כי אז צד ג' אישר לתובעת עסקאות בחריגה מהוראות ההסכם ובניגוד לנוהלי הנתבעת, תוך חריגה מסמכות, הפרת משמעת חמורה ושלא בידיעת ממוניו. בהודעה נטען בין השאר כי צד ג' התרשל, גרם להפרת חוזה בין התובעת לנתבעת, פעל במרמה ובהפרת אמונים ועוד, וכי הוא חב לנתבעת כל סכום בו תחוייב כלפי התובעת. 5. התיק נמצא בשלב שמיעת ההוכחות. עד כה נשמעו עדי התביעה וכן החלה שמיעת עדי הנתבעת. טרם הסתיימה שמיעת עדי הנתבעת וטרם נשמעו ראיות צד ג'. 6. יצוין כי מטעם הנתבעת נשמעת עדותה של גב' מיכל רייס ללא תצהיר (באישור) וכן הוגש תצהירה של המנוחה אשר שימשה כמרכזת הביקורת הפנימית של הנתבעת. עוד יצויין כי בעבר, עוד בחייה של המנוחה, הוגשה בקשה למחיקת תצהירה, בטענה כי התצהיר מורכב כולו מעדות שמיעה ועדויות בלתי קבילות (בש"א 173040/05). הבקשה האמורה לא הוכרעה. יצויין כי הנתבעת ביקשה שלא ליתן החלטה בבקשה, עד אשר תגיש תשובה לתגובה (ובענין זה ניתנה החלטה לגבי הגשת תשובה). ככל שעלה בידי לראות, תשובה לא הוגשה. 7. ביום 12.9.06 הוגשה הבקשה הנוכחית, מטעם הנתבעת. מסתבר כי ביום 26.7.06 נפטרה גב' זילברפרב ז"ל לאחר מחלה קשה. הליכים משפטיים נוספים בין הנתבעת לצד ג' 8. ההודעה לצד שלישי שלפני, אינה ההליך המשפטי היחיד שבין הנתבעת לבין צד ג'. מהבקשה שהוגשה יש ללמוד כי בין צדדים אלו התנהלו או מתנהלים שני הליכים משפטיים נוספים. 9. הליך אחד הוא תביעה הוגשה על ידי צד ג' כנגד הנתבעת בבית הדין האזורי לעבודה - עב' 1134/02. תביעה זו הסתיימה בפסק דין מיום 19.1.06. 10. הליך שני בין הצדדים מתנהל במסגרת ת.א. (ת"א) 179029/02 שהיא תביעה אשר גם במסגרתה הגישה הנתבעת כנגד צד ג', הודעה לצד שלישי. הבקשה ועמדות הצדדים 11. הנתבעת, היא המבקשת, טוענת כי תצהיר המנוחה בהליכים כאן ותצהיר וחקירת המנוחה במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה, עסקו באותם נושאים, שכולם קשורים בממצאי ביקורת שערכה המנוחה בענינו של צד ג'. כן נטען כי תצהיר המנוחה בבית הדין וחקירתה בבית הדין, עסקו בכל המסכת העובדתית בענין צד ג', לרבות לגבי התביעה כאן. הנתבעת טוענת כי הכלל הוא שמקום בו נותרה עדות ללא חקירה שכנגד (והדבר אינו ב"אשמו" של בעל הדין), מחיקת עדות זו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. לשיטת הנתבעת, מדובר ב"עדות חסרת כל פניות, בין אם אישיים [כך במקור - ת.א.] ובין אם לטובת המבקשת" שכן תפקידה של המנוחה כמבקשת פנים חייב מעצם טיבו וטבעו את המנוחה לבצע עבודתה "באופן ניטרלי לחלוטין, מבלי להתחשב ברצון ו/או אינטרס המבקשת." מוסיפה הנתבעת וטוענת כי תצהיר המנוחה "קרוב יותר לחוות דעת מומחה מאשר לתצהיר של עד "רגיל"" ומפנה לפסיקה לגבי חוות דעת של מומחה שנפטר. עוד מפנה הנתבעת להעברת מרכז הכובד מקבילותן של ראיות, למשקלן. הנתבעת טוענת כי במצב בו עדה אחת אינה משתפת פעולה (והיה צורך לזמנה בצו) ועדה שנייה נפטרה, אם לא תעתר בקשתה, יפגע הדבר באפשרותה להוכיח טענותיה בענין התביעה וההודעה לצד שלישי. 12. עמדת התובעת היא כי עם כל הצער על פטירתה של המנוחה, אין להטיל את הדבר לפתחה. עמדת התובעת היא כי ממילא תצהיר המנוחה אינו קביל שכן אין הוא כולל דברים שבידיעה אישית אלא ממצאים שעולים לכאורה מביקורת שנערכה והם בגדר עדות שמיעה ו/או סברה. התובעת טוענת כי עולה מתצהיר המנוחה שזו לא היתה נוכחת בכל שלב של העסקה בין התובעת והנתבעת וביצועה, וכל עדותה אינה קבילה, לרבות בענין סכום התביעה והרכבו, עמידת התובעת בהתחייבויותיה כלפי הנתבעת, הפרתן הנטענת, ועוד. מוסיפה התובעת וטוענת כי התצהיר והחקירה הנגדית בבית הדין לעבודה הוגשו והתקיימו בהליך שהתובעת לא היתה צד לו ואין לקבלם בתביעה (אלא לכל היותר ביחסים שבין הנתבעת לצד ג'). התובעת מציינת כי אין לה ענין בשאלת מעמד התצהיר ביחסים שבין הנתבעת לבין צד ג' והיא משאירה את הדבר לשיקול דעתו של בית המשפט. 13. צד ג' מצידו מתנגד נחרצות לבקשה. צד ג' טוען כי אין בסיס לנסיון להציג את התצהירים של המנוחה כ"חוות דעת". לשיטתו, בהעדר הסכמה, אין לקבל תצהיר ללא חקירת העד. צד ג' טוען כי תצהיר שמצהירו לא נחקר בשל מותו, יהיה קביל רק אם הוא נוגד את אינטרס המצהיר. הערת ביניים 14. הנתבעת כרכה יחדיו בבקשתה את התצהיר בהליך הנוכחי ואת התצהיר והחקירה בבית הדין לעבודה. כמו כן, לא ביצעה הנתבעת אבחנה בין ההליך העיקרי לבין ההודעה לצד שלישי. לטעמי, בבחינת הסוגיה, יש מקום לאבחנות האמורות, וכך אדרש אליהן להלן. מעמד תצהיר המנוחה שנמסר במסגרת התיק הנוכחי 15. כידוע, מסירת תצהיר לפי הוראת בית המשפט עדיין אינה הופכת אותו לחלק מן הראיות, אלא היא תנאי מוקדם "להגשתו" בשלב הבאת הראיות (רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639, 643 (1994); רע"א 7953/99 פילבר נ' המרכז הרפואי שערי הצדק, פ"ד נד(2) 529, 533 (2000)). 16. מקרה בו הונח תצהיר בפני בית המשפט ועושה התצהיר נפטר, נדונה בע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל העולמית הועד הפועל, עמותה רשומה נ' חברת חזקיהו בע"מ, פ"ד מד(1) 686 (1990). בית המשפט הבחין בין מקרה בו עד נפטר לאחר שנשמעה בפני בית המשפט חקירה ראשית וקודם לחקירתו הנגדית לבין מקרה בו מותו של מצהיר מונע חקירתו על תצהירו. וצוין - "הגיונה של הבחנה זו בכך, שבעוד שבמקרה הראשון הייתה לבית המשפט אפשרות להתרשם מן העדות בחקירה ראשית של העד, לא קיימת אפשרות זו במקרה השני, שכן המצהיר מעולם לא התייצב לפני בית המשפט, ואין בידי בית המשפט אלא הכתוב בתצהיר." ע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל העולמית הועד הפועל, עמותה רשומה נ' חברת חזקיהו בע"מ, פ"ד מד(1) 686 (1990), בעמ' 691. 17. לגבי המקרה הראשון, בו שמע בית המשפט את עדותו הראשית של עד ויכול היה להתרשם ממנה, (וכל זמן שהחקירה הנגדית לא נמנעה בשל "אשם" של בעל הדין המבקש לקיים את החקירה הנגדית) העקרון הוא שרשאי בית-המשפט על-פי שיקול-דעתו לקבל את העדות או לפסלה (ע"א 642/87 הנ"ל, בעמ' 691-692 וכן 694, בעקבות ע"פ 102/62 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טז 1205, 1207 (1962)). 18. לגבי המקרה השני, בו עושה תצהיר נפטר קודם שנחקר (חקירה כלשהיא), קובע ע"א 642/87 הנ"ל (ענין חברת חזקיהו) כי התצהיר יהיה קביל כאשר התמלאו לגביו התנאים המלמדים כי הוא נוגד את אינטרס המצהיר (עמ' 693-694) (ור' י' קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, מה' 2003, עמ' 500-502 ועמ' 797- 798). למעשה, התצהיר יכול להיות קביל אם הוא עונה על אחד החריגים המוכרים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, כאשר החריג בענין הצהרה הנוגדת אינטרס, הוא החריג שהוזכר יותר בהקשר זה (ע"א 601/68 ביידר נ' לוי, פ"ד כג(1) 594 (1969); רע"א 1540/91 שלייפר נ' גבאי, תק-על 91(3) 2497; י' קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, מה' 2003, עמ' 500-511). 19. ענין חברת חזקיהו (ע"א 642/87) הולך בעקבות ע"א 601/68 (ענין ביידר), שם הובהר - "...אין עדות שמיעה קבילה כראיה משום שאינה ניתנת לחקירה נגדית. לכלל אי-קבילותה של עדות שמיעה כראיה ישנם חריגים מספר, כפי שהתפתחו בקומון לאו. אחד החריגים לכלל האמור הוא, כי הודעות מסויימות של נפטר, כאשר קיימת מידה גבוהה של הסתברות בדבר נכונות העובדות הנכללות בהן, תהיינה קבילות לשמש כראיה. הפסיקה האנגלית קבעה כללים לאותן הודעות אשר תהיינה קבילות; כללים וסייגים המבוססים על נסיון חיים רב, ואשר מבטיחים את מירב הבטחון כי קיימת אותה מידה גבוהה של הסתברות בדבר אמיתות העובדות המצויות בהודעת הנפטר. אכן, בתי-המשפט היו ערים לכך שאי-אפשר לחקור את הנפטר בבית-המשפט על הדברים שנאמרו או נרשמו על-ידו, אך מאידך, ישנם מצבים בהם מבקש אדם להוכיח קיומה או נכונותה של עובדה אשר היתה בידיעתו הישירה של המנוח ואי-מתן רשות להוכחתה על-ידי הודעתו של זה, כשיש מקום לסברה שהינה נכונה, תמנע ממנו כל אפשרות אחרת להוכחתה." ע"א 601/68 ביידר נ' לוי, פ"ד כג(1) 594 (1969), בעמ' 597. כן ר'- "הודעתו של אדם נפטר הנוגדת את ענינו כשרה לשמש ראיה, כאחד היוצאים מהכלל הפוסל עדות על-פי השמועה, וטעמו של דבר הוא, כי אין זה מתקבל על הדעת, שאדם לא ידבר את האמת, כשהדברים שהוא אומר - לרעתו הם." ע"א 6/51 קירשבאום נ' קרויניק, פ"ד ח 562, בעמ' 565 (1954). 20. התנאים המלמדים כי הודעה נוגדת את אינטרס המצהיר המנוח, הם אלו: א. ההצהרה, על-פני הדברים, נגדה את האינטרס הממוני או הרכושי של המנוח בעת הינתנה; ב. בשעת מתן ההצהרה, ידע המנוח כי ההצהרה עלולה לפגוע באינטרס שלו כאמור; ג. למנוח היתה ידיעה אישית על העובדות הנכללות בהצהרה. ר' ע"א 642/87 (ענין חברת חזקיהו), בעמ' 693-694; ע"א 601/68 (ענין ביידר), בעמ' 597- 598 (לתנאי נוסף, ולפיו נסיבות האמירה אינן מקימות חשש לאמיתות תוכנה ר' י' קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, מה' 2003, עמ' 501-502). 21. במקרה שלפנינו, לא נחקרה המנוחה בתובענה זו. התצהיר נמסר לבית המשפט אך טרם הוגש. משכך, לפי הכלל הנוהג, מדובר בעדות שמיעה שאינה קבילה אלא אם מתקיים אחד החריגים לכלל זה. 22. בכל הנוגע לתצהיר שנמסר בתביעה שלפני, לא מצאתי כי הנתבעת הצביעה וביססה התקיימותו של חריג כאמור. לא מצאתי כי מתקיימים התנאים המלמדים על תצהיר הנוגד את אינטרס המצהיר (למעשה גם לא נטען כך): אין לומר כי התצהיר, על-פני הדברים, נוגד את האינטרס הממוני או הרכושי של המנוחה בעת הינתנה (וממילא כי בשעת החתימה על התצהיר, ידעה המנוחה שהוא עלול לפגוע באינטרס שלה כאמור). בנוסף, למנוח לא היתה ידיעה אישית על רב העובדות הנכללות בתצהיר. לא נטען ולא נמצא כי מתקיים חריג אחר לכלל הפוסל עדות שמיעה. 23. הנתבעת טוענת כי תצהיר המנוחה הוא "עדות חסרת כל פניות" וכי הוא "קרוב יותר לחוות דעת מומחה מאשר לתצהיר של עד "רגיל"". ברם, בכך מניחה הנתבעת את המבוקש על ידה. יתכן כי לאחר חקירה נגדית אכן היה בית משפט זה מתרשם ממקצועיותה ויושרה של העדה ובהתאם - מממצאיה. אולם, נקודת הפתיחה הינה כי מדובר בעדה שהיא עובדת של בעל הדין וראייה שהוגשה מטעמו. משכך, גם אם אמורה היתה העדה לעשות את בדיקתה באופן "ניטראלי", לא ניתן להניח מראש מהי איכות העבודה שנעשתה, מבלי להעביר את הדבר במבחן חקירה נגדית. במאמר מוסגר יצויין כי לא מצאתי את פסק הדין אליו הפנתה הנתבעת בענין זה, ת.א.(ב"ש) 7188/99 (אם כי אותר פסק הדין בערעור עליו, ע"א 4223/04, שאינו מתייחס לנושא). 24. למרות כל האמור ולאור ההלכות המעבירות משקל מקבילות ראיות למשקלן, שקלתי האם בשל תוכנו של התצהיר, נסיבות הענין ושיקולי צדק, יש מקום לקבלו באופן עקרוני ולאפשר לצדדים לטעון בענין משקלו. לאחר עיון אני סבורה כי אין זה המקרה המתאים לכך (השווה: רע"א 2983/06 עזבון המנוחה שאומן נ' מלכה, מיום 2.8.06). רב הטעונים הכלולים בתצהירה של המנוחה אינם בידיעתה האישית של המצהירה אלא עוסקים בסוגיות עליהן למדה המנוחה מכח ביצוע בדיקה וביקורת במסגרת עבודתה אצל הנתבעת, מעסיקתה. לאור האמור עולות (ועלו) שאלות בענין קבילות ומשקל תצהיר זה מלכתחילה, ללא קשר לפטירת המנוחה, וגם אם היה מקום לקבל את התצהיר כראייה, מדובר במקרה בו חקירת שתי וערב יכולה לשפוך אור על מצב הדברים העובדתי באופן ניכר. 25. לאור האמור, אין מקום לקבל את תצהיר המנוחה כראייה בהליכים שלפני (התביעה וההודעה לצד ג') והבקשה בענין זה נדחית. מעמדם של תצהיר המנוחה וחקירתה הנגדית בבית הדין לעבודה 26. הבקשה מתייחסת גם לתצהירה של המנוחה כפי שהוגש בבית הדין לעבודה וחקירתה הנגדית שם. למען הנוחות יכונו אלו יחדיו להלן: "מסמכי בית הדין לעבודה". 27. הנתבעת לא ציינה לגבי מסמכי בית הדין לעבודה נימוקים נוספים על אלו אשר צוינו בענין התצהיר שהונח בתובענה שלפני. התובעת לא היתה צד להליך בבית הדין לעבודה ומשכך לא בוצעה בבית הדין התייחסות ממשית לתביעה של התובעת ובפרט, לא התאפשר לתובעת לחקור את העדה. משכך ולאור הדיון שנערך לעיל, אין לאפשר את קבלת מסמכי בית הדין לעבודה כראייה לצורך התביעה. 28. בכל הנוגע להודעה לצד ג', קיימים שיקולים נוספים. צד ג' היה צד להליכים בבית הדין לעבודה. תצהיר של המנוחה הוגש בבית הדין והתאפשר לצד ג' לבצע חקירה נגדית (שהיא החקירה אשר הגשתה מתבקשת). משכך, בהקשר זה אין מדובר לטעמי במקרה "קלאסי" של אימרת נפטר שטרם נחקר עליה. הנפטר נחקר עליה, ובידי צד ג' עצמו. אמנם, יתכן כי אם היתה החקירה מתבצעת במסגרת הדיון הנוכחי, דגשים בחקירה היו שונים במידה מסוימת והיו נשאלות שאלות נוספות. אולם, אלו הם לטעמי שיקולים למשקלה של הראייה ולא לעצם קבילותה. בענין פרוטוקול דיון כתעודה ציבורית, ר' סע' 29-34 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, ע"פ 135/50 היועץ המשפטי לממשלה נ' פרידמן, פ"ד ה' 567; ע"א 197/67 רוזנר נ' שטרוינגולד, פ"ד כא(2) 273, 275; בד"מ 2461/05 שרת המשפטים נ' השופטת הילה כהן, מאגר נבו (2005); י' קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, מה' 2003, עמ' 569). 29. משכך, אני מוצאת כי מסמכי בית הדין לעבודה קבילים כראייה לצורך ההודעה לצד שלישי והצדדים יוכלו להעלות טעוניהם בסיכומים לענין הדברים אותם מוכיחות ראיות אלו ומשקל הראיות. סוף דבר 30. הבקשה בענין תצהיר המנוחה, נדחית. הבקשה בענין מסמכי הבית הדין (לעבודה) מתקבלת חלקית, לענין ההודעה לצד שלישי בלבד ולפי האמור בהחלטה לעיל.עדותמקרי מוותדיוןמסמכיםתצהיר עדות