בקשה למתן החלטה בעניין פסיקת הוצאות משפט

תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, העוסקת בנושא חיוב בהוצאות משפט, קובעת כדלקמן: (א) בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר, אם לאו. (ב)החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512. שיעור ההוצאות שיש לפסוק אפוא בכפוף לחובת הקטנת הנזק הנו הוצאות ריאליות, כלומר הוצאות שהוצאו בפועל על ידי בעל הדין שזכה בדין. כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוצאו בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הניתן לבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל, הן אפוא נתון רלוונטי במסגרת פסיקת ההוצאות , אולם לא נתון בלעדי. הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד שזוכה, אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך. לפיכך, אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל, אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר, של בעל הדין. ##להלן החלטה בנושא פסיקת הוצאות משפט:## החלטה ההליך בפניי בקשה למתן החלטה בעניין פסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בעתירה שהגיש המבקש להורות על מתן צו ביניים האוסר על המשיבה 1 לפרסם מכרז חדש, לביצוע עבודות שיפוצים בבית ספר ערערה, אשר הינו בתחום המועצה המקומית ערערה בנגב, ולקבל הצעות מקבלנים לשיפוץ בית הספר, וכן לבטל את ביטול מכרז 04/07. ביום 17.6.07 נפתח מכרז 04/07, שעניינו שיפוץ מבנה לאחר שריפה (בית הספר היסודי אבו עראר המצוי בתחומי המועצה המקומית ערערה בנגב, ממנו נגנב רכוש ואף הוצת), אשר פורסם ע"י המשיבה 1, ובו נמצא כי הצעתו של העותר הינה ההצעה הזולה ביותר. ביום 24.7.07 קיבל העותר הודעה בפקס כי המכרז 04/07 בוטל, ויחד עם זאת פורסם מכרז חדש. לאור זאת, הגיש העותר בקשה למתן צו ביניים שיורה למשיבה 1 להימנע מלפרסם מכרז חדש, לעצור את ההליכים החדשים לקבלת הצעות מקבלנים לשיפוץ בית הספר, וכן להורות למשיבות 1 ו- 2 להסביר מדוע לא יוכרז המבקש לזוכה במכרז 04/07, בשים לב לכך שהמבקש נתן את הצעה הזולה מבין שתי הצעות נוספות שהוגשו למכרז. בדיון שנערך ביום 1.8.07, הודה ב"כ המשיבות כי דרך ביטול המכרז נעשתה שלא כדין, וכן ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה הוסכם כי ביטול המכרז יבוטל וכן שהעניין יוחזר לוועדת המכרזים, אשר תדון בעניין, לאחר שתינתן לצדדים אפשרות להשמיע טענותיהם בפניה, וכן הוסכם כי בה במידה ולאחר שתתקבל החלטה ע"י ועדת המכרזים וע"י משיבה 1, יחליט המבקש לשוב ולהגיש עתירה באותו עניין, כי אז יוכלו הצדדים להעלות טענותיהם באשר לשאלת ההוצאות נשוא העתירה והליך הביניים. לימים הסכים המבקש למחיקת העתירה, אולם שאלת ההוצאות נותרה שנויה במחלוקת. טענות ב"כ המבקש המבקש, שהינו קבלן העוסק בשיקום נזקים, השתתף במכרז 04/07, שעניינו שיפוץ מבנה לאחר שרפה, אשר פורסם ע"י המשיבה 1, ובו נמצא כי הצעתו של המבקש הינה ההצעה הזולה ביותר. ביום 24.7.07, קיבל המבקש להפתעתו הודעה בפקס כי המכרז בוטל, וכן כי פורסם מכרז חדש תחתיו. לאור זאת, הגיש בקשה למתן צו ביניים האוסר על המשיבה 1 לפרסם מכרז חדש ולבטל את ביטול מכרז 04/07. בדיון שנערך במעמד הצדדים, ביום 1.8.07, הודה ב"כ המשיבות, כי דרך ביטול המכרז נעשתה שלא כדין, לאור זאת, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לכך שביטול המכרז יבוטל וכן כי העניין יוחזר לוועדת המכרזים. בעקבות אותה הסכמה הוזמן המבקש לשימוע בפני וועדת המכרזים, שהתקיים ביום 6.8.07. לטענת ב"כ המבקש, הליך השימוע לא התנהל כדין ותוצאות השימוע לא הועברו על ידי וועדת המכרזים לידיעת העותר. תחת זאת, המשיבה 1 פרסמה מכרז חדש, בעקבותיו הגיש המבקש בקשה דחופה למתן צו ביניים - בש"א 998/07, על מנת לעמוד על זכויותיו. בדיון בבקשה לצו ביניים, שהתקיים ביום 29.8.07 בפני השופט א. וואגו, טען ב"כ המשיבות, כי אכן פורסם מכרז חדש ובו 3 בעלי עניין שנגשו למכרז, אולם לאור ההסתבכות שנוצרה, נדרש המבקש להפקיד ערבות של עשרות אלפי שקלים, כתנאי למתן הצו המבוקש. לטענת ב"כ המבקש, משלא השיגה ידו של המבקש לעמוד בדרישת הערבות, נאלץ המבקש למשוך ידו מההליך, זאת על אף שהמשיבות פעלו שלא בתום לב וקיבלו החלטותיהם בניגוד לכללי מינהל תקין ובדרך של רמיסת כללי הצדק הטבעי, תוך הפרת החובה המוגברת החלה על רשות ציבורית לנהוג בתום לב ובהגינות. כמו כן, המשיבים 1 ו- 2 המשיכו להכביד על המבקש, ולא העבירו לב"כ המבקש את פרוטוקול השימוע וכן את החלטת וועדת המכרזים, כפי שהתחייבו בבית המשפט ביום הדיון, ורק ביום 5.9.07, לאחר פניית ב"כ המבקש באשר לאמור, העבירו המשיבות את פרוטוקול השימוע מיום 7.8.07 וכן את פרוטוקול וועדת המכרזים מיום 13.8.07 לידי ב"כ המבקש, ממנו למד, כי הוועדה החליטה לבטל את המכרז ולבדוק אפשרות לבצע את העבודה באמצעות החברה למשק וכלכלה מאחר והיא פטורה ממכרז, כך שיצא אפוא, כי רק לאחר כחודש ימים הועברו הדברים לראשונה לעיונו של המבקש. עוד ציין ב"כ המבקש, כי לא אחת נקבע שעיקרון היסוד צריך להיות כי משנקבע שבעל דין זכה בהליך ובסעד לו עתר, חובה על הצד שכנגד לשפותו בגין ההוצאות בהן נשא לשם קבלת הסעד. לטענת ב"כ המבקש, יש לפסוק על דרך הכלל כעניין שבעקרון וכנקודת מוצא הוצאות ריאליות, שאינן בבחינת פרס או בונוס לצד הזוכה, אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך. הלכה היא כי בעל דין שזכה במשפט לא ייצא בחסרון כיס מן ההתדיינות עם יריבו, ומכאן שיש חובת שיפוי על מלוא שכר הטרחה ששולם והוצאות משפט. בעניין זה, נפסק בבג"צ 891/05 -תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (עותרת בבג"ץ 891/05) נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר (משיבים בבג"ץ 891/05), תק-על 2005(2), 4087, 4095 (2005): "נדמה כי פסיקת בית משפט זה לאורך השנים תומכת להלכה בכלל זה. בע"א 541/63 הנ"ל ציין השופט ברנזון כי "בהיעדר סיבה מיוחדת שתצדיק אי פסיקת הוצאות או פסיקת הוצאות מופחתות לבעל דין שזכה במשפט, מן הראוי לפסוק לו הוצאות מלאות שלא יגרמו לו חסרון כיס". 11. לטענת ב"כ המבקש, לבית המשפט שיקול דעת רחב לעניין שיעור פסיקת הוצאות, וכי יש בהתנהגותו של צד להליך כדי להשפיע על שיעור פסיקת ההוצאות. בהקשר זה, הפנה ב"כ המבקש לאסופת פסיקה (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", תק-על 2005(2), 3166 (2005), ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", תק-על 2005(2), 3166 (2005), בג"ץ 4247/97 סיעת מרצ במועצת עיריית ירושלים נ' השר לענייני דתות, תק-על 98(4), 234 (1998)), בהם נפסקו הוצאות לחובת הצד שכנגד באופן שישקף את מורת הרוח מהתנהגות בעלי הדין לאורך ההליך. 12. בענייננו, טען ב"כ המבקש, כי התנהגות המשיבים פגעה במבקש קשות, היות ולמרות פניות חוזרות ונשנות למשיבים, נאלץ לפנות לבית המשפט על מנת להגן על זכותו להתמודד באופן שוויוני במכרז של רשות ציבורית, אשר זו פעלה שלא כדין, ובניגוד מוחלט להוראות סעיף 23(א) לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות תשי"א 1950, וגרמה למבקש טרחה רבה והוצאות מיותרות. 13. עוד הוסיף ב"כ המבקש, כי התנהלות המשיבים הייתה נגועה בשיקולים זרים, נתקבלה בניגוד לכללי המנהל התקין ובדרך של רמיסת כללי הצדק הטבעי, תוך הפרת החובה המוגברת החלה על רשות ציבורית לנהוג בתום לב ובהגינות, בין היתר בכך שביטול המכרז נעשה בהחלטה חד צדדית וללא עריכת שימוע למציעים, מה גם שהמשיבים פרסמו מכרז חדש תחתיו, בעקבותיו נוספו צדדים נוספים להליך, כל זאת מבלי ליתן הסבר או נימוק העולה בקנה אחד עם עילות הביטול העולות מהחוק ומהפסיקה, ותוך פגיעה בזכותו של המבקש לשיווין הזדמנויות. 14. המבקש הגיע לפתחו של בית המשפט, על מנת לעמוד על זכויותיו, בשעה שרצונו היה להשתתף במכרז ולבצע עבודה כדין, כשבסופו של יום מצא עצמו עומד חסר אונים וחסר כוח אל מול מערכת של הרשות הציבורית שהתנהלה באופן קלוקל, דבר שגרם למבקש להוצאות רבות, בזבוז זמן וטרחה מיותרת. 15. לאור האמור, סבור ב"כ המבקש כי יש לפסוק למבקש את מלוא ההוצאות שהוציא בפועל, "הוצאות ראליות" בסך של 38,216 ₪ {אגרות בית משפט בסך 2,449 + ערבות בנקאית בסך 540 ₪ +הוצאות שכר טרחה בסך 35,227 ₪}, שהינם הוצאות ממשיות וסבירות בנסיבות התביעה, ובאופן שלא יגרום למבקש לחסרון כיס. 16. כמו כן, טען ב"כ המבקש כי יש לפסוק לטובת המבקש "הוצאות לדוגמא" בסכום נכבד, זאת על פי שיקול דעתו של בית המשפט, לאור התנהגות המשיבות, כפי שתוארו ושיהא בהם כדי להרתיע את המשיבים מלהתנהל באופן האמור לעיל, במכרזים האמורים להיות פתוחים לציבור ושיוויונים לכל נפש, ולהביאם לפעול בתום לב, ניקיון כפיים ועל פי כללי המנהל התקין בכלל, וחובת המכרזים בפרט. טענות המשיבות לטענת ב"כ המשיבות, יש לדחות את הבקשה, ומנגד, לחייב את המבקש בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לדוגמא, הן לנוכח ההליכים שנוהלו נשוא בקשה זו והן בשל הטרחת בית המשפט והצדדים בהגשת תגובות לבקשות סרק טרדניות, אשר הוגשו בחוסר תום לב, תוך הסתרת עובדות מהותיות הנוגעות להשתתפותו הפסולה של המבקש במכרז, בו ידע מראש, עובר להגשת הצעתו, את אומדן המועצה, שהרי עוד קודם לפרסום המכרז ע"י המועצה, פנה שמאי חברת הביטוח שטיפל בנושא מטעם המשיבות אל המבקש, על מנת שיתן הצעת מחיר לביצוע עבודתו, ואף הודיעו על זכייתו. נוכח שווי העבודות, שאומדנם הוערך באותה עת בסך של 193,000 ₪, המועצה עמדה איתנה על חובתה לפרסם מכרז, כמתחייב על פי צו המועצות המקומיות, התשי"א- 1950 והוראות חוזר מנכ"ל 1/2006. לימים הסתבר כי המבקש הוא שערך את המפרט הטכני, המהווה את עיקר מסמכי המכרז עבור חברת הביטוח באמצעות השמאי י.קולדקלנד בע"מ, במסגרת הסכם ההתקשרות ביניהם, עובדה שלא מנעה מהמבקש להגיש הצעתו למכרז, על אף ניגוד העניינים וחוסר השיוויון שנוצר ביחס למציעים האחרים. לטענת ב"כ המשיבות, עתירתו הראשונה של המבקש כוונה תחילה כנגד פרסום המכרז, שלטענתו קיבל את העבודות שנמסרו לו ע"י חברת הביטוח כדין, אולם בהמשך זנח המבקש טענה זו, הסכים לכך שעבודות מסוג זה מחוייבות מכרז, ואחר העלה טענות מטענות שונות בעניין הליכי המכרז עצמם. בדיון שהתקיים ביום 27.7.07 בפני כב' השופטת אבידע, הגיש המבקש עתירה מתוקנת, בין השאר בעקבות אי צירוף המציעים הנוספים, דבר אשר הסב הוצאות ובזבוז זמן למשיבות. נוסף לכך, בקשת המבקש ליתן צו ביניים לעכב את ביצוע העבודות בבית הספר, כשהיה ידוע לו כי העיכוב עלול להכשיל את פתיחת שנה"ל, היוותה טקטיקה נלוזה של המבקש שנועדה אך לשמש כאמצעי לחץ על המועצה, זאת לאור הצהרות שהצהיר המבקש מספר פעמים בבית המשפט, כי אין בכוונתו לבצע את העבודות, הגם שהצעתו של המבקש לא הייתה ההצעה הזולה והטובה ביותר, ועל אף המידע המוקדם והפסול שהיה בידו. עוד הוסיף ב"כ המשיבות לטעון, כי המבקש לא פנה אל המועצה לבירור העניין טרם הגשת הבקשה לצו הביניים נגד המועצה, דבר אשר היה עשוי לייתר את הצורך בהגשת העתירה ובצו הביניים. ביום 26.8.07, הגיש המבקש בקשה חדשה למתן צו ביניים ביחס למכרז חדש שפורסם ע"י המשיבות, וזאת עד שימסרו לידיו פרוטוקול השימוע והנימוקים לביטול המכרז הקודם. בקשה זו הוגשה בחוסר תום לב, שכן המבקש ידע על החלטת המועצה בדבר פרסום מכרז חדש, בהתאם להודעה ששוגרה אליו ביום 13.8.07 ובהתאם להודעתו הטלפונית של מהנדס המועצה, אשר הזמין את המבקש להגיש הצעתו למכרז נשוא המחלוקת ולשלושה מכרזים נוספים שפרסמה המועצה באותה עת. עוד טען ב"כ המשיבות, כי לנוכח הקשר שבין המבקש לבין שמאי חברת הביטוח, החליטה המועצה על הכנת מפרט טכני חדש ע"י חברת 'ניב לינזן יועצים בע"מ' המתמחה בכך. כמו כן, המבקש בחר להגיש ביום 8.10.07 בקשה מיותרת למתן צו ביניים, בלי שנערכה כל פניה למועצה לקבלת פרוטוקול השימוע, אשר נערך כדין, מה גם שאין כל חובה עפ"י דין למועצה להמציא למבקש פרוטוקול, הואיל ובא כוחו נכח בעצמו בשימוע. לטענת ב"כ המשיבות, הדבר נעשה על מנת להשיא ולנפח את ההוצאות, אותן תכנן המבקש לבקש בכל מקרה. מעבר לכך, הבקשה לקבלת פרוטוקול השימוע שוגרה למועצה רק ביום 2.9.07, זאת לאחר שהבקשה למתן צו ביניים נמחקה בהחלטתו של כב' השופט ואגו מיום 29.8.07, כשהמבקש אף הכריז באותו דיון כי אינו מעוניין בעבודה נשוא המכרז, ולא עמד על בקשתו להוצאות, ועל כן נחשב הוא כמי שויתר עליה. עוד טען ב"כ המבקש, כי פסיקת הוצאות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט שלפניו נדון העניין, ואופן ניהול הדיון ע"י בעלי הדין מהווה אחד השיקולים שניתן להביא בחשבון בעת הטלת ההוצאות, וכן נפסק כי תובע אשר ניהל את הליכיו בצורה בזבזנית ובחוסר תום לב, לא יהא זכאי להוצאות משפט. ב"כ המשיבות הוסיף, כי תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בה במידה ובעל דין האריך דיון בכל הליך שלא לצורך, ע"י טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי ביהמ"ש להטיל עליו את הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל דין שכנגד, לטובת אוצר המדינה או לטובת שניהם יחד. בקשותיו של המבקש ועתירותיו נדחו, בין אם המבקש מחק או זנח אותן בעצמו ולא הסכים להפקיד ערובה מתאימה, ובין אם המבקש הבין שעתירתו נשענה על אדנים רעועים. היות שכך, לא ברורה דרישתו האסטרונומית של המבקש להוצאות, הכוללות אף תשלום בגין ערבות בנקאית שהוצאה לצורך מכרז, תשלום בעבור הבקשות לצווי ביניים, אשר לא היתה אמורה להשתלם בעדן אגרה מאחר והמבקש צריך היה להגיש תחילה עתירה מנהלית ורק לאחר מכן להגיש בקשות במסגרת העתירה. לטענת ב"כ המשיבות, תשלום שכר הטרחה בו נקב המבקש אינו ברור, שעה שאחיו של המבקש, עו"ד יאיר חזן, הינו עו"ד במשרד בו נחתם הסכם שכר הטרחה. המבקש הוא שהטריד את בית המשפט והצדדים בהגשת בקשות סרק, שנמחקו כולן, באופן הדורש הוצאות לדוגמא על המבקש, מעבר לכך שבמהלך ניהול ההליכים המבקש עצמו כלל לא נכח, ועל כן נפגעה אפשרות המשיבות לחקרו במהלך הדיונים ובשימוע שנערך, בדבר הקשר של המבקש אל מול חברת הביטוח, נוסף לכך שלא הוגשו תצהירים מטעמו כנדרש עפ"י דין, במהלך הדיונים ובצווי הביניים. המבקש הגיש בקשתו למתן צו ביניים שלא בתום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, בכך שביקש לעכב את העבודות בבית הספר, שעה שלא היה בכוונתו או ברצונו לבצען, כדבריו בדיון שהתקיים בבית המשפט. כמו כן, לטענת ב"כ המשיבות, אין חולק על כך שהעבודות נשוא המכרז מחייבות מכרז, והואיל ועתירתו של המבקש כוונה כנגד פרסום מכרז, תוך השמעת הטענה, שאף נזנחה על ידיו תוך כדי ההליך, כי עבודות מסוג ו/או היקף זה נשוא המכרז אינן מחייבות מכרז, לא נותרה משמעות לבקשה למתן צו ביניים, וגם לא לעתירתו. בעתירה מיום 27.7.07 הודה המבקש בסעיפים 12-16, שבעבודתו המשותפת עם שמאי חברת הביטוח מטעם המועצה הכין המבקש את הצעת העבודה לתיקון הנזקים, לרבות אומדן כספי לביצוע העבודות, ולאחר מכן הגיש הצעה כספית מופחתת לאותו מכרז, עובדות שלא מנעו ממנו את האפשרות להשתתף במכרז, קל וחומר להגשת העתירה המנהלית בחוסר תום לב. לאור האמור, מתבקש בית המשפט לפסוק הוצאות משפט לדוגמא לחובת המבקש, שכן מדובר בהתנהגות שאינה תמת לב, אשר נועדה ליהנות מיתרון המבקש על פני יתר המציעים, ולא נהג בגילוי נאות כלפי המועצה, בכך שלא גילה את דבר התקשרותו עם שמאי חברת הביטוח של המועצה, ומכל מקום, הצעת המבקש לא הייתה הזולה ביותר, כך שממילא לא היה מוכרז המבקש כזוכה במכרז. אשר על כן, משהוגשה בקשה זו ללא כל הצדק סביר, ומששוב הוטרחו הצדדים לדון בבקשת סרק, יש לדחות את הבקשה ולפסוק כנגד המבקש הוצאות משפט ושכר טרח עו"ד לדוגמא. דיון עתירה זו מופנית כנגד החלטת המשיבות לבטל את מכרז 04/07, וכן להורות על מתן צו ביניים האוסר על המשיבה 1 מלפרסם מכרז חדש, לביצוע עבודות שיפוצים בבית ספר ערערה. משהמבקש משך ידו מההליך והסכים למחיקת העתירה, נתייתר הצורך להידרש לבירור הסוגיות שהתעוררו בעתירה ולשאלת סיכויי טענות הצדדים להתקבל. המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה זו, הנה הוראת תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, הקובעת כדלקמן: (א) בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר, אם לאו. (ב)החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512. בהקשר זה, נאמר בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות ייבוא - משרד התעשייה והמסחר, תקדין-על 2005(2), 4087, כלהלן: "שיעור ההוצאות שיש לפסוק אפוא בכפוף לחובת הקטנת הנזק הנו הוצאות ריאליות, כלומר הוצאות שהוצאו בפועל על ידי בעל הדין שזכה בדין...כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוצאו בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הניתן לבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל, הן אפוא נתון רלוונטי במסגרת פסיקת ההוצאות , אולם לא נתון בלעדי. הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד שזוכה, אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך. לפיכך, אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל, אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר, של בעל הדין". מחד גיסא, יש להתחשב בהליכים בהם נקט המבקש חרף מחיקת העתירה, וזאת נוכח התנהלותן של המשיבות. הפגם בהתנהלותן מתבטא, לטענתו, בכך, שדרך ביטול המכרז 04/07, נעשתה שלא כדין, כפי שאף נקבע בדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 1.8.07, בו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לכך שביטול המכרז יבוטל וכן כי העניין יוחזר לוועדת המכרזים. ביום 6.8.07, ערכה וועדת המכרזים שימוע למבקש, בעקבותיו הגיש המבקש בקשה דחופה למתן צו ביניים - (בש"א 998/07), בטענה שהליך השימוע לא התנהל כדין, וכן כי תוצאותיו לא הועברו לידיו. בדיון שהתקיים ביום 29.8.07 בפני השופט א. וואגו, נדרש המבקש להפקיד ערבות, על מנת ליתן את הצו המבוקש, לאור העובדה שנוספו 3 בעלי עניין חדשים בעקבות פרסום המכרז החדש. בהחלטה זו, קבע השופט א. וואגו: "אפשר שניתן היה למנוע הגשת ההליך הנוכחי לו המשיבים 1 ו-2 היו מקפידים למסור בזמן אמת ולוודא שאכן הודע למבקש דבר תוצאות השימוע וההחלטות שהתקבלו בעקבות כך". בסופו של יום, המבקש לא עמד בדרישת הערבות, ומשך ידו מההליך. כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך. נטל זה גובר כאשר בקשת יוזם ההליך היא לחייב את בעל הדין שכנגד בהוצאותיו. משעה שעתירת המבקש (עת"מ 332/07) הוגשה על מנת שהחלטת המועצה לבטל את המכרז 04/07 תבוטל, נוכח העובדה כי נעשתה שלא כדין, הרי שאין מקום לטעון כי הגשת העתירה הייתה בלתי מוצדקת, על אף שלא נתקבל הסעד המבוקש במלואו. מנגד, יש ליתן משקל לטענות המשיבות ולעובדה שהמבקש לא נהג בגילוי נאות כלפי המועצה משלא גילה את דבר התקשרותו עם שמאי חברת הביטוח י.קולדקלנד בע"מ, שטיפל בנושא מטעם המשיבות, ביודעו קודם לפרסום המכרז ועובר להגשת הצעתו, את אומדן המועצה, מאחר שהוא שערך את המפרט הטכני המהווה את עיקר מסמכי המכרז, וכן לכך שהייתה בידי המבקש האפשרות לחסוך בהוצאות האגרות המשולמות על ידיו בבקשות שהגיש ולכך שהכריז לבסוף כי אינו מעוניין בעבודה נשוא המכרז. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי עמדת המשיבות היתה משוללת יסוד, ומשעה שהעתירה נמחקה בלא שבאה לדיון לגופו של עניין, אין מקום גם לפסוק הוצאות גבוהות נגד המשיבות, ויש לשקול אם יש מקום לפסוק הוצאות נגד המבקש בקשר למחיקת העתירה. היסודות של מכרז הינם תחרות, שוויון, הגינות, טוהר מידות, תום לב, ובמקרה זה לגבי המכרז האמור, ניכר כי התנהלות הצדדים, הפרה במידת מה את יסודות אלה. לאחר ששקלתי את את העניין, נראה לי כי העותר זכאי להוצאות בגין העובדה שהמשיבות הסכימו לעתירתו המקורית לביטול ההחלטה לביטול המכרז. מנגד, יש לחייב את העותר בהוצאות לטובת המשיבות בגין ההליכים שננקטו על ידי המבקש לאחר מכן, שנמחקו מיוזמת המבקש ובגין ביטול צווי הביניים על ידי בית המשפט. בנסיבות אלו, נראה לי שבמכלול ההליכים, ההוצאות שיש לפסוק לטובת כל אחד מהצדדים מתקזזות, ולאור זאת, ישא כל צד בהוצאותיו. פסיקת הוצאותבקשה למתן החלטההוצאות משפט