דיני עבודה חוף הכרמל | עוֹרך דין רונן פרידמן

זקוקים לעורך דין דיני עבודה בחוף הכרמל ? מתי כדאי לתבוע מעסיק באמצעות עו"ד לענייני עבודה ? בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם עובדים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון, מיומן ובקיא בתחום דיני עבודה.

מטרת דיני עבודה בחוף הכרמל להגן על גם על העובדים וגם על המעסיקים. עורכי דין דיני עבודה בחוף הכרמל מעניקים ייצוג משפטי וייעוץ בענייני עבודה במגוון הליכים משפטיים. כל מעסיק וכל עורך דין המתמחה בדיני עבודה בחוף הכרמל, חייב להכיר בשינוי המהותי שעבר תחום דיני העבודה בשנים האחרונות, אנו מאמינים כי שיתוף הלקוח באסטרטגיית ניהול המשפט מהווה את הבסיס להצלחה ולכן אנו מעמידים לרשותכם "מדריך דיני עבודה" שבאמצעותו תוכלו לקבל הצצה לעולם דיני העבודה. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין דיני עבודה חוף הכרמל ##מחיר (שכר טרחה) עורך דין דיני עבודה:## מרבית העובדים והמעסיקים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין דיני עבודה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בדיני עבודה בחוף הכרמל, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא בהכרח מבינים כראוי. האם עורך דין שעובד על אחוזים נחשב "עורך דין זול"? לא בהכרח. לעיתים שכר טרחת עורך דין דיני עבודה באחוזים נגזר מהפחתת תשלום. (1) תביעות בבית הדין לעבודה

##(א) צו מניעה לביטול פיטורים של מורה בחוף הכרמל## מדובר בתביעה לסעד הצהרתי בדבר ביטול הפיטורים בגין צו מניעה קבוע וצו מניעה קבוע או לחלופין לפיצוי כספי בגין הפרת חוזה. סוכם כי התובע ימשיך בעבודתו כרגיל עד שתוצאות החקירה המשטרתית בשני האירועים (תוצאות שבזמן ישיבת הוועדה המכנסת טרם גובשו והובאו לידיעת הצדדים), וכי הצדדים ימלאו אחר הסכם העברת בית הספר לקידום רווחתם של תושבי חוף כרמל. היועץ המשפטי לממשלה של הנתבעים טוען כי לנאשם מס '2 - המועצה האזורית חוף הכרמל, אין כל קשר לתביעה זו, שכן הבעלות על בית הספר המשותף חוף הכרמל היא בידי האגודה לקידום רווחת תושבי חוף הכרמל. , ולמועצה האזורית ככזו אין מעמד בסכסוך זה. . לכן המועצה האזורית חוף הכרמל אינה הצד הנכון לתביעה, והצדדים הם התובעת והנתבעת מס '1 בלבד. התקנות קובעות את הדרכים והצעדים שיש לנקוט בכדי לפטר עובד, על מנת להגן על האינטרסים של העובד בהגנה על מקור פרנסתו מחד, ועל זכותו של המעסיק לנהל את מקום העבודה בצורה הטובה ביותר. ; לפיכך, תקנות אלה קובעות: "ד. ועדות זוגיות (7) ועדות הזוגיות הן יישום הייעוץ עם" ועד העובדים ". היחסים העכורים בין התובע להנהלת בית הספר לבין עובדיו, כפי שעולה מהראיות בפני בית המשפט, העובדה שהתובע קיבל במשך תקופה ארוכה של יותר משנתיים משכורת מבלי שהועסק בפועל בהוראה, או בשום דבר תפקיד בית ספר אחר - כולם מובילים אותנו למסקנה, כי ביטול הפיטורים והחזרת התובע לעבודתו בבית הספר אינה החלטה שתעמוד במבחן הסבירות. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לפיכך, התביעה לביטול פיטוריו והחזרתו של התובע לעבודתו בבית הספר - נדחית בזאת, חרף העובדה כי פיטוריו של התובע מעבודתו היו בלתי חוקיים. ##(ב) תביעה לתשלום שכר בחוף הכרמל## התובעת הועסקה כשכירה של הנתבעת מנובמבר 1997 ועד ליום 7 במרץ 2010, אז הסתיימה עבודתה עקב מצבה הרפואי והזכאות לפיצויי פיטורים. התובעת הייתה עובדת לפי שכר מינימום, כאשר שכר השעה האחרון שלה היה 20.70 שקל לשעה. כאשר התובע עבד בחוף הכרמל, האחראי - פני, היה אומר לעובדים מתי לעשות הפסקה בהתאם לצרכי העבודה וכשהתובעת עבדה בנווה שאנן היא הייתה עצמאית והורשה להשתמש בה. חופש בזמן הנוחות שלה. התובע קיבל מקסימום 1/4 שעה מנוחה, כאשר על פי הפסיקה לא מנוכה הפסקה של פחות מחצי שעה משעות העבודה של העובד. התובע מבקש שנפסיק הלנה פיצוי בגין כך, ולאחר שנבחנו אנו סבורים כי בנסיבות העניין יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי של 100% בהלנה (סך של 1,261 ₪) בגין תקופת האיחור. התובעת לא הסכימה עם חישובי הנתבעת אך לא הציגה בפנינו חישובים חלופיים, אלא רק טענה כי אין מקום לנתבע לנכות מהסכומים להם זכאית התובעת, סכומים ששולמו לה במידה, אם שולמו. ביחס לתקופה שקדמה לשנת 2008 שלגביה התובעת טענה כי הפחיתה את שכרה בשעה ביום בגין הפסקת צהריים: הנתבעת לא התייחסה לגופה של התביעה, התעלמה ממנה ולמעשה לא התייחסה להביא כל ראיה הסותרת את טענת התובע בעניין זה. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## תביעת התובע מתקבלת בחלקה. ##(ג) תביעה של עובדת בחוף הכרמל בנושא היקף משרה## התובע הועסק שנים רבות כמורה ומנהל מרכז קהילתי במועצה האזורית חוף הכרמל. לאחר סיום עבודתה הגישה תביעה בגין זכויות שונות הנובעות מתקופת העבודה ומסיומה. בכתב התביעה עתרה התובעת לזכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה וסיומה. לטענת התובעת, משרה מלאה בעבודה כושלת, שהיא מתחום ההוראה או לפחות משיק לה, הינה 24 שעות בשבוע ולכן, כאשר עבדה 24 שעות בשבוע או 96 שעות בחודש, מכיוון שחוזי העבודה שלה נשמרים לפני ה -1 בספטמבר 2004, היא עבדה בפועל במשרה מלאה. לטענת הנתבעת, רק החל מיום 19.2004, כאשר התובע קיבל את תפקיד מנהל הסטודיו בנוסף לתפקיד המורה הבכיר למחול, היה היקף משרת התובע ב 100%. הנתבעת טוענת עוד כי לא ניתן לבנות את התובעת מהיקף תפקיד עובדת הוראה, מאחר שהיא מעולם לא הועסקה בדירוג עובדי ההוראה וסירבה במפורש לעשות זאת כאשר הוצע לה. התובע לא הציג בפנינו שום תשתית עובדתית המעידה על המועצה - הנתבעת 2 - כמעסיקה האמיתי, או שהיא עשויה להצדיק התערבות ביחסים החוזיים של הצדדים. בעוד שבחוזה משנת 2006 נכתב "כיוון שהעובד עובד בעמותה שנים רבות", נכתב בטיוטה המוצעת "מאז שהעובד פנה והציע את שירותיו לעמותה כעובד זמני." בעוד שבחוזה משנת 2006 נכתב כי "היקף העסקתו של העובד הוא 100% מהתפקיד", הטיוטה המוצעת קובעת כי "היקף העסקת העובד יהיה על פי מספר שעות העבודה שהעובד יעבוד ... ". ##הכרעת בית הדין לעבודה:## אין בידינו לקבוע נכון מה היו השיקולים שהנחו את הנתבעת בהתנהלות זו, האם הגדרה מחדש של היקף משרתו של התובע באופן מרומז (בהתחשב בהצהרה ביום 41.09 כי היקף העבודה המלא הוא 180 שעות והעובדה כי הגדרת התפקיד של התובע הוסרה במלואה). במשך 10 חודשי הפעילות של השיעורים בלבד. ##(ד) תביעה של סייעת בבית ספר בחוף הכרמל לתשלום משכורת## התובע הועסק על ידי הנתבעת מס '2 - העמותה לקידום רווחת תושבי חוף הכרמל כעוזרת כיתה א' בבית ספר. בתביעתה שלפנינו מבקשת התובעת לבטל את פיטוריה ולהורות עליה לחזור ללימודים או לחלופין לשלם את משכורותיה לשנת הלימודים 2003/04 ו- 2004/05 בסך 52,600 ₪ ולשלם לה פיצויים בסך סכום של 30,000 על פי תקן הגנת העובדים), התשנ"ז -1997. ביום 1 בספטמבר 2002 נחתם חוזה העבודה בין התובע לעמותה לתקופה שבין 1 בספטמבר 2002 ליום 31 ביולי 2003, לפיו התובע הועסק כעובד זמני, כעוזר כיתה א 'ב בית ספר. נטען כי פיטורי התובעת נעשו עקב חשיפת מעשה בלתי חוקי שנעשה בין כותלי בית הספר בנוגע להעסקת עובדת במחצית משכר המינימום שהיה לתובעת בפני כספה. התובע דחה את הטענות וביקש לדון פעם נוספת בעניין סיום העבודה, מר פרידמן הגיש לתובע את מכתב סיום העבודה ובמקביל החליט לדון שוב בעניין הפיטורים. תביעת התובעת לפיצוי בגין נזק לא ממוני ופיצוי בגין 14 חודשי עבודה, בעוד שחוזה העבודה שלה מסתיים - מנותק מפיטוריה - ביום 31 ביולי 2003, אינו הגיוני, לא מוסרי, בלתי מוצדק וחסר כל בסיס משפטי - והכי חשוב - בפסק הדין צירפה התובעת לסיכומיה. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## תביעת התובע לביטול הפיטורים והחזרת העבודה נדחית בזאת, כמו גם תביעות התובע לפיצוי בסך 30,000 ₪ לפי חוק הגנת עובדים, בגין שכר בגין 14 משכורות, בפיצוי בגין נזק לא ממוני עוגמת נפש. (2) מהם חובות המעביד כלפי העובד ?

החוק מטיל על כל מעסיק בחוף הכרמל חובה למסור לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו. (3) מהן זכויות עובדת בהריון ולאחר חופשת לידה ?

החוק אוסר על פיטורים בהריון בחוף הכרמל ללא היתר, גם במקרים בהם המעביד לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. (4) האם ניתן להגביל את חופש העיסוק ?

במקרים מסוימים ניתנה למעסיק אפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובדיו. הגבלת חופש העיסוק בחוף הכרמל נעשית בדרך כלל באמצעות תניית אי תחרות בחוזה עבודה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד והיא אינה חורגת מעבר לסביר. (5) מה ההבדל בין חוזה עבודה לבין חוזה רגיל ?

בחוזה רגיל היחסים בין הצדדים לחוזה בחוף הכרמל בדרך כלל מסתיימים לאחר חתימת החוזה, יחודו של חוזה עבודה אישי הוא בכך שהוא יוצר יחסים מתמשכים, כלומר לאחר חתימת החוזה היחסים בית הצדדים רק מתחילים ותנאיהם משתנים מעת לעת. (6) רכיבי השכר

החוק קובע שכר מינימום לעובדים וחל גם על תשלום על התלמדות בעבודה בחוף הכרמל, כאשר שכר יסוד הנו השכר "הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות.
מחשבון מיסים עיפרון ומחברת
תשלומים ישירים או בלתי ישירים המשתלמים לעובד שלא בעד פרקי הזמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הם בתחום התנאים הסוציאליים כגון: ##(א)## דמי הבראה - צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. ##(ב)## דמי חגים - מענק חג הוא הטבה כספית טהורה, שממנה נהנה העובד בלבד, לכן בהיותה טובת הנאה לעובד מדובר בזכות נלווית אשר ניתנת לפדיון גם לאחר תום יחסי עובד-מעביד. ##(ג)## דמי חופשה שנתית - חוק חופשה שנתית מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, ובמקביל מוטלת על המעביד בחוף הכרמל חובה לתת אותה. פדיון חופשה, המשולם מכוח חוק חופשה שנתית, תכליתו לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו. ##(ד)## דמי מחלה - חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. ##(ה)## דמי נסיעות - על המעביד החובה להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית, גם כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי, כאשר תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבע בצו ומתעדכן מעת לעת. ##(ו)## תשלומי אש"ל - זכות זו אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. ##(ז)## תשלומים לקרן פנסיה - כל עוד לא מתאפשר להפריש עבור העובד את ההפרשות הנדרשות לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי-ביצוע ההפרשה לפנסיה, כאשר גיל הפרישה בישראל הינו אחיד וקבוע ולא המתחשב בנתוניו הפרטניים של כל עובד בחוף הכרמל. רכיבי שכר נוספים ניתן למצוא, בעיקר בענף ההי-טק, במקרים של הסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכישת מניות של חברה שנועד להעניק הטבה כלכלית לעובד. (6) הלנת שכר

על מנת להרתיע מעבידים בחוף הכרמל מלא לשלם לעובדים את שכרם בזמן ולמנוע מקרים של הפרשי שכר בין השכר שהעובד קיבל לבין השחר שמגיע לו, חוק הגנת השכר קבע כי במקרה של הלנת שכר לעובד ישולמו לו פיצויים.
יד כותבת שיק
(7) שעות עבודה ומנוחה

##(א) שעות נוספות ## - לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים בחוף הכרמל מחובות רישום שעות עבודה המגמה כיום בעניין הוכחת שעות נוספות של עובד היא לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד ע"י המעביד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה על שעות נוספות למעסיק. ##(ב) עבודה בשבת ## - תכלית איסור העסקה בשבת היא סוציאלית, תכלית זו באה לחייב את העובד לנוח שלושים ושש שעות בשבוע עבודה. התכלית השנייה היא תכלית המבקשת לשמר את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ##(ג) הפסקה בעבודה## - החוק מחייב את המעביד להעניק לעובד הפסקות בעבודה. המונח "הפסקה" הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תלוי במכלול העובדות של כל מקרה. ##(ד) עבודה בחגים## - זכות עובד יומי לדמי חגים בגין עבודה בחג אינה מעוגנת בחוק כלשהו. זכות זו יכול ותבוא מהסכם קיבוצי, צו הרחבה ##(ה) עבודת לילה ## - חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "עבודת לילה כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00. (8) שימוע לעובד לפני פיטורים

מהי זכות השימוע ? זכות שימוע לעובד היא זכותו לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. כנגד חובתו של המעביד בחוף הכרמל לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, אי התייצבות לשימוע - משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון
צל אל אדם מפוטר מאחורי דלת ואדם שמחזיק את הראש
(9) פיטורים

השכר הקובע לפיצויי פיטורים מחושב בדרך כלל לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו ועל מנת לזכות בתביעתו, על העובד להוכיח כי תקופת ה"הפסקה" לא הביאה לקטיעת רצף העבודה לצורך פיצויים. חוק פיצויי פיטורים מכיר ברציפות בעבודה לא רק אצל אותו מעביד אלא גם במקום עבודה אחד. במקרה של פיטורים שלא כדין הסעד אותו ראוי להעניק לעובר - פיצויי פיטורים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה - נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה.
פיטורים של אדם במשרד
(10) יחסי עובד מעביד

במשפט הישראלי למונח יחסי עובד מעביד אין החוף הכרמל מוחלטת ומובנו של מונח זה משתנה עם ההקשר בו הוא מופיע. קיימים 3 סוגים של עובדים: "עובד", "משתתף חופשי" ו"עצמאי", כאשר רק "עובד" זכאי לזכויות ולהגנות שמקנה משפט העבודה ואילו "משתתף חופשי" ועצמאי אינם זכאים להן. (11) אפליה הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות עובדים

לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הטרדה מינית בעבודה, תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה באזור חוף הכרמל יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לחוק. (12) ארגוני עובדים

זכות ההתארגנות במישור יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מוגשמת באמצעות ארגון עובדים יציג אחד העומד בתנאים הנדרשים בחוק, והמוגדר כ"ארגון העובדים היציג" והוא זה אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי מול המעסיק ותפקידו בין היתר לדאוג להשוואת תנאים בין עובדים שונים בחוף הכרמל. (13) סוגיות נוספות בדיני עבודה

##(א) ##עובדי מדינה בחוף הכרמל - על המדינה כגוף שלטוני חלה חובה מוגברת לנהוג , ללא שיקולים זרים, על פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים, אך לא תמיד זהו המצב. קיימים מקרים בהם בית הדין לעבודה יבחן את סבירות ההחלטה של המדינה כגון העברה יזומה של עובדי הוראה, שכר עידוד, אישור שקילות לתואר לצורכי שכר, קיצור תקופת צינון ועוד. ##(ב)## עובדי שטחים - חוקי מדינת ישראל לא חלים באזור יהודה ושומרון אלא מוחלת בו תשתית המורכבת מן הרובד של הדין הירדני, ומצווים שהוציא המפקד הצבאי מתוקף הסמכות שהוקנתה לו על פי כללי המשפט הבינלאומיים. ##(ג) ## דיני עבודה בקיבוצים - "חבר קיבוץ" לא מוגדר כ"עובד" של הקיבוץ כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. במסגרת זו, חבר הקיבוץ לא מקבל "שכר" תמורת עבודתו. הקיבוץ לא משלם לו משכורת, לא מנפיק לו תלושי שכר ולא משלם לו זכויות סוציאליות. ##(ד) ## זכויות עובדים בפירוק חברה בחוף הכרמל - קיימים מקרים בהם חברה נסגרת מבלי ששילמה לעובדיה את שכרם, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לחייב את בעלי החברה באופן אישי לחובות העובדים בהליך המכונה "הרמת מסך", אולם הרמת מסך בדיני עבודה תיעשה רק במקרים חריגים.

 

רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות

רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים, בהם עולה שאלה משפטית מיוחדת אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. לאור מהותו המיוחדת של מוסד הבוררות, נפסק לא אחת כי יש לנהוג בריסון שיפוטי ביחס להחלטות שניתנו במסגרת הליכי בוררות. יתר על כן, הלכה היא כי רשות ערעור על פסקי דין שניתנו בבקשה לאישור או ביטול פסק בוררות תינתן במקרים נדירים ויוצאי דופן בלבד. להלן החלטה בנושא רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות: החלטה בפניי שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 31.10.2007 בה.פ. 1390/06 (כבוד השופטת ר' רונן), אשר קבע כי יש להחזיר את פסק הבוררות שניתן ביום 11.10.06 על ידי הבורר שאול אלוני ז"ל (בהתאמה - פסק הבוררות והבורר) לבורר, לשם השלמתו בשני עניינים, כפי שיפורט להלן. השתלשלות האירועים 1. בין השנים 1988-1991 היו הצדדים בעלי אחזקות משותפות בקבוצת חברות. בין היתר, החזיקו הצדדים במניותיהן של החברות ליאו גולדברג בע"מ (להלן - ליאו גולדברג), חוף הכרמל 88 בע"מ וחוף הכרמל נופש ותיירות 89' בע"מ (להלן יחד - חוף הכרמל), כאשר אחזקותיהם של המבקשים ברע"א 10378/07 (להלן יחד - גרינפלד) בחברות אלה היו באמצעות חברת טלאדיום בע"מ, המשיבה 3 ברע"א 10378/07 (להלן - טלאדיום), אשר הייתה משיבה פורמאלית בלבד בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא. 2. בסוף שנת 1991 התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים והם החליטו לסיים את דרכם העסקית המשותפת ולהיפרד. לאחר משא ומתן שנמשך מספר חודשים, התקשרו הצדדים במספר הסכמים שנחתמו ביום 8.7.92, בהם הסדירו את אופן חלוקת אחזקותיהם בחברות הקבוצה בעין ובאמצעות תשלומי איזון, בהתאם לשווי אחזקותיהם (להלן - הסכמי ההיפרדות). בהתאם להסכמי ההיפרדות, קיבלו המבקשים ברע"א 10316/71 (להלן יחד - שבח) נכסים בשווי של כשלושה וחצי מיליון דולר ארה"ב. בנוסף, במסגרת הסכמי ההיפרדות הסכימו הצדדים לוותר על טענותיהם ההדדיות אחד כלפי השני, כשהסכמה זו באה לידי ביטוי בחתימה על כתב שחרור וויתור. 3. כארבע שנים לאחר החתימה על הסכמי ההיפרדות, פנו שבח לגרינפלד בטענה כי הוטעו על ידם בשלב המשא ומתן שקדם לגיבוש הסכמי ההיפרדות. משכשלו הצדדים לפתור את הסכסוך שנוצר בעקבות העלאת טענות אלה, הסכימו בחודש יוני 1999 להפנות את המחלוקת ביניהם להליך בוררות, במסגרתו תוכרענה טענותיהם של שבח ביחס לחוף הכרמל וליאו גולדברג בלבד, כאשר סכום התביעה המכסימאלי יוגבל. בשנת 2004 הגישו שבח תביעה כנגד המבקשים במסגרת הליך הבוררות ובשנת 2006 נתן הבורר את פסק הבוררות, במסגרתו דחה את רובן המכריע של הטענות אותן העלו שבח. 4. לאחר שניתן פסק הבוררות, הגישו שבח לבית המשפט קמא בקשה לביטולו (להלן - בקשת הביטול). ראשית, טענו שבח במסגרת בקשת הביטול כי הבורר חרג מסמכותו כשקבע כי אינו מוסמך לדון בטענותיהם לפיהן גרינפלד הסתירו מהם את התקשרותן של חברות חוף הכרמל בהסכם עם עיריית חיפה, לפיו תבצע העירייה תבצע את עבודות הפיתוח בחוף הכרמל ותחזיר להן היטלים שאותם שילמו, הסכם שיש לו השלכה על שוויין של חברות אלה, מן הטעם שטענות אלה לא הופיעו בכתב התביעה. לטענתם, הבורר לא היה מוסמך לדון בשאלת סמכותו ולפיכך, משהחליט שלא לדון בטענות אלה ולא הכריע בהן לגופן, יש לבטל את פסק הבוררות הן בעילה של חריגה מסמכות, הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות), ביחס לדיון בשאלת הסמכות והן בעילה של אי הכרעה בעניין שנמסר להכרעתו של הבורר, הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות, ביחס להימנעותו של הבורר מלדון בטענות הנ"ל. 5. שנית, טענו שבח כי הבורר חרג מסמכותו, משלא דן בטענתם לפיה גרינפלד הפרו את חובת הגילוי כלפיהם, כשלא גילו אודות מימוש זכותה של טלאדיום (באמצעותה החזיקו הצדדים את המניות בחברת ליאו גולדברג) לדילול של בעלי מניות נוספים בליאו גולדברג על פי הסכם מיום 13.6.90, והסתפק בקביעה כי גרינפלד לא הטעה אותם באופן אקטיבי. לפיכך, טענו שבח כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח העילה הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות גם ביחס לעניין זה. 6. לבסוף טענו שבח, כי הבורר חרג מסמכותו משלא דן בטענתם לפיה המבקש 1 ברע"א 10378/07 (גרינפלד עצמו) הטעה אותם באופן אקטיבי ביחס לחוף הכרמל, כשטען, במהלך המשא ומתן שקדם להסכמי ההיפרדות, כי "הכל תקוע והריבית אוכלת" בשעה שהתרחשו התפתחויות רבות וחיוביות ביחס לחברות אלה אשר הביאו להעלאת שוויין. לטענתם, הבורר הסתפק בקביעה לפיה היה באפשרותם של שבח לדעת אודות ההתפתחויות האמורות אולם לא הכריע בשאלת ההטעיה האקטיבית ומשכך, יש לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיף 24(5) לחוק הבוררות, גם ביחס לעניין זה. 7. מנגד, טענו גרינפלד כי הבורר כלל לא התייחס לשאלת סמכותו העניינית, אלא התייחס לטענות אותן העלו שבח ודחה אותן, לאור קביעתו לפיה מדובר בהרחבת חזית אסורה. 8. בנוסף, טענו גרינפלד כי טענתם של שבח לפיה הם לא גילו להם אודות מימוש הזכות לדילול בליאו גולדברג היא טענה שלא עלתה במסגרת הליך הבוררות, הואיל ושבח לא הכחישו את ידיעתם על ביצוע הדילול ועל המהלכים שננקטו לשם מימוש זכות זו. לטענתם, שבח העלו טענה זו רק לאחר שהבורר דחה את טענתם לפיה נאמר להם שטלאדיום ויתרה על זכות הדילול. 9. לבסוף טענו גרינפלד, כי שבח ידעו את העובדות שלטענתם הוסתרו מהם ביחס לחוף הכרמל, ולפיכך כלל לא ניתן לטעון כי הייתה הטעיה אקטיבית ביחס לעובדות אלה. עוד טענו גרינפלד כי ההתפתחויות החיוביות ביחס לחוף הכרמל אירעו לאחר ששבח כבר לא היו פעילים בחברות והיוו פועל יוצא של העובדות עליהן ידעו שבח עוד קודם לכן, ולפיכך קבע הבורר כי קיימת "מידה רבה של היתממות" בטענותיהם של שבח ביחס לטענות אלה. 10. באשר לטענתם הראשונה של שבח, קבע בית המשפט קמא כי הבורר דן בטענות אותן העלו ביחס להסתרת מידע על הליכי התכנון והחזרי ההיטלים בחוף הכרמל ועל ההתפתחויות בחברות אלה, שיש להן השלכות על שוויין. בית המשפט קמא פסק כי קביעתו של הבורר לפיה טענות אלה מהוות הרחבת חזית אינה מביאה למסקנה כי הבורר היה סבור כי אינו מוסמך לדון בהן. עוד קבע בית המשפט קמא כי הבורר דן בטענות אלה והתייחס אליהן בפסק הבורר, כאשר הקביעה הפוזיטיבית שלו, לאחר דיון בעניין, הייתה כי יש לדחות טענות אלה מן הטעם שהן מהוות הרחבת חזית ולא משום העדר סמכות. לפיכך, דחה בית המשפט קמא טענה זו. 11. באשר לטענתם השניה של שבח, קבע בית המשפט קמא כי הבורר לא דן בטענת אי הגילוי אותה העלו המבקשים ביחס למימוש זכות הדילול בחברת ליאו גולדברג, ולפיכך קבע כי התקיימה עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות, ביחס לטענה זו. 12. לבסוף, באשר לטענתם השלישית של שבח, קבע בית המשפט קמא כי הבורר התייחס לטענות בעניין היעדר הגילוי ביחס להתפתחויות בחוף הכרמל ודחה אותן, אולם התעלם מטענתם של שבח ביחס להטעיה האקטיבית בעניין זה ולא התייחס אליה במפורש. 13. למרות קביעותיו כי התקיימה עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות ביחס לשני עניינים, דחה בית המשפט קמא את בקשתם של שבח לבטל את פסק הבוררות וקבע כי מן הראוי להחזיר את פסק הבוררות לבורר, בהתאם להוראות סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, לצורך השלמתו בעניינים הדרושים השלמה. בקשות רשות הערעור 14. כאמור, שני הצדדים הגישו בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, במסגרתן חזרו במידה רבה על הטענות אותן העלו בבית המשפט קמא. 15. במסגרת בקשת רשות הערעור מטעמם (רע"א 10316/07), טוענים שבח כי שגה בית המשפט קמא כשקבע, ביחס לטענתם הראשונה, כי קביעתו של הבורר אינה נוגעת לשאלת סמכותו, בשעה שהבורר בפירוש הכריע בשאלת סמכותו ואף חרג מסמכותו כשקבע כי הוא אינו מוסמך לדון בחלק מן הטענות הנוגעות לחוף הכרמל. לפיכך, טוענים שבח כי התוצאה של חריגת הבורר מסמכותו היא שהבורר לא הכריע בשאלה הנוגעת לסמכותו, אשר מסורה להכרעתו הבלעדית של בית המשפט ויש לבטל את פסק הבוררות גם מטעם זה. עוד טוענים שבח בהקשר זה, כי הבורר כלל אינו מוסמך להכריע בשאלה האם מוסמך הוא לדון בטענות מסוימות ובית המשפט בלבד הוא שמוסמך להכריע בשאלת סמכותו של הבורר לדון בטענות מסוימות. 16. בנוסף, טוענים שבח כי שגה בית המשפט קמא כשקבע, ביחס לטענתם השניה, כי השאלה אשר תוחזר לדיון והכרעה בפני הבורר היא האם ידעו שבח על התקיימותם של התנאים למימוש זכות הדילול בליאו גולדברג, בשעה שהשאלה אשר הבורר לא הכריע בה הינה האם ידעו המבקשים על מימוש זכות הדילול בפועל באמצעות התקשרות בהסכם שנחתם בחודש מאי 1992, אשר כתוצאה ממנו גדלו אחזקותיהם של טלאדיום בליאו גולדברג בששה אחוזים. 17. לבסוף טוענים שבח, כי שגה בית המשפט קמא כשקבע, ביחס לטענתם השלישית, כי הבורר התייחס לטענתם בדבר הפרת חובת הגילוי ביחס לחברות חוף הכרמל במהלך תקופת המשא ומתן שקדמה להסכמי ההיפרדות, ודחה אותה. לטענתם, הבורר כלל לא דן בהפרת חובת הגילוי בתקופה של ניהול המשא ומתן ואף התעלם מהדין המהותי הקוגנטי שעל פיו הוא היה מחויב לפסוק. 18. במקביל, במסגרת בקשת רשות הערעור מטעמם (רע"א 10378/07) טוענים גרינפלד כי משמעות החלטתו של בית המשפט קמא להחזיר את פסק הבוררות להשלמה בסוגיות מסוימות, הינה כי סכסוך שהחל בשנת 1991 עדיין "חי ובועט", בשעה שפסק הבוררות הינו תקין ואינו נדרש להשלמה כלשהי. 19. לטענתם, שגה בית המשפט קמא כשקבע יש להחזיר את פסק הבוררות להשלמה בשאלת אי הגילוי ביחס למימוש זכות הדילול, שעה שהשאלה היחידה שהתעוררה הייתה האם נעשתה הטעייה אקטיבית אם לאו, קרי - האם נאמר לשבח כי הוחלט לוותר על הדילול. לטענתם, הבורר הכריע בטענת ההטעייה האקטיבית ודחה אותה, ומשכך אין מקום לבחון את שאלת אי הגילוי, הואיל וברור כי המשיבים היו מודעים לכך שהתנאי לדילול התקיים ושאלת "מודעותם" כלל לא הייתה שנויה במחלוקת בבוררות. עוד טוענים גרינפלד בהקשר זה, כי גם אם שתק פסק הבוררות ביחס לטענת ההטעייה במחדל, הרי שיש לפרש שתיקה זו כדחיית הטענה. 20. טענה נוספת של גרינפלד הינה כי הבורר דחה את כל טענותיהם של שבח בנוגע לחברות חוף הכרמל בקובעו כי הם ידעו את כל המידע שלטענתם הוסתר מהם. לטענתם, הבורר דן והכריע, לחובתם של שבח, בטענה העובדתית לפיה נאמר להם כי "הפרויקט תקוע" ושגה בית המשפט קמא כשהעלה, מיוזמתו, טענה לפיה יש לבחון האם למרות ידיעתם של שבח כאמור, הם הוטעו באופן אקטיבי בעניין זה. 21. לאור כל האמור לעיל, טוענים גרינפלד כי הבורר הכריע בכל השאלות שהובאו בפניו באופן ברור וחד משמעי וכי יש לבטל את פסק הדין של בית המשפט קמא. דיון 22. לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור של שני הצדדים על נספחיהן ובפסק הדין של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את שתי הבקשות ללא צורך בתשובה. 23. כידוע, רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים, בהם עולה שאלה משפטית מיוחדת אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. לאור מהותו המיוחדת של מוסד הבוררות, נפסק לא אחת כי יש לנהוג בריסון שיפוטי ביחס להחלטות שניתנו במסגרת הליכי בוררות [רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605; רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08); רע"א 9060/04 נבו נ' כאשי (לא פורסם, 23.1.08); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.08)]. יתר על כן, הלכה היא כי רשות ערעור על פסקי דין שניתנו בבקשה לאישור או ביטול פסק בוררות תינתן במקרים נדירים ויוצאי דופן בלבד [רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.00)]. 24. לא שוכנעתי כי המקרה נשוא שתי בקשות רשות הערעור שבפניי מעלה שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כי נגרם למי מהצדדים עיוות דין, באופן המצדיק מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא. 25. למעלה מן הנדרש, סבורני כי דין הבקשות להידחות אף לגופו של עניין. 26. ראשית, מעיון בפסק הבוררות עולה כי הבורר כלל לא דן בשאלת סמכותו אלא התייחס במפורש לטענתם של שבח בדבר העלמת המידע אודות ההתקשרות עם עיריית חיפה לפיתוח חוף הכרמל וההסכמה על החזרת ההיטלים. כך, קבע הבורר בסעיף 18 לפסק הבוררות: "עוד טוענים התובעים כי הנתבעים העלימו מהם את העובדה שהוסכם עם העירייה כי החברה תבצע את הפיתוח וכי אף הוסכם על החזרת היטלים. מקובלת עלי טענתם של הנתבעים כי טענות אלה, שלא בא זכרן בכתב התביעה, דינן להדחות [הדגשה שלי - י.ד.]. ככל שהדיון הוא ליברלי, יש לשמור בנוקשות על מסגרת הדיון המקבלת ביטויה בכתב הטענות. עמדה זו מוסברת למתדיינים על ידי בכל בוררות. נראה לי כי אף לגופן של טענות אין ממש בטענות התובעים בעניינים אלה ואין בדעתי להרחיב על כך את הדיבור." 27. הנה כי כן, הבורר קיבל את טענת גרינפלד לפיה מדובר בהרחבת חזית אסורה ולפיכך דחה את טענותיהם של שבח בעניין זה, מבלי שדן כלל בשאלת סמכותו לדון בעניין. 28. שנית, דינה של טענתם של שבח לפיה היה על הבורר להכריע האם ידעו על ההתקשרות בהסכם למימוש זכויות הדילול בליאו גולדברג אם לאו, להידחות גם כן. מעיון בפסק הבוררות [סעיפים 19-23] עולה כי הבורר קבע שדבר קיומו של תנאי הדילול (גירעון העולה על 3.25 מיליון דולר) היה ידוע לשבח, אולם הם סברו, משום מה, כי טלאדיום ויתרה על זכות הדילול האמורה מבלי שסיפקו הסבר כלשהו לשאלה כיצד נותרו שווי נפש נוכח הויתור האמור. לפיכך, לאחר ששמע את טענות הצדדים ובחן את ראיותיהם, הגיע הבורר לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את טענותיהם של שבח גם בעניין זה. 29. לאור קביעות אלה של הבורר, טענותיהם של שבח במסגרת בקשת רשות הערעור לפיהן לא ידעו על עצם מימושה של זכותה הדילול הינן בבחינת ערעור על החלטתו של הבורר, שהוא, כידוע, אינו אפשרי [ראו למשל: ע"א 318/85 כוכבי נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מה(2) 265]. 30. עוד בהקשר זה, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה לא ניתן להתייחס להימנעותו של הבורר מלדון בנושא מסוים כדחיית התביעה מטעמו ולפיכך כי לא ניתן להסתפק בקביעתו של הבורר לפיה שבח לא הרימו את נטל הראיה בעניין ליאו גולדברג כתחליף להכרעה מפורשת בעניין. בשולי הדברים יוער, כי נוכח הערתו זו של הבורר, בדבר כישלונם של שבח להרים את נטל הראיה, ספק אם תצמח להם תועלת ממשית מהשבת פסק הבוררות להשלמה בסוגיה זו. יחד עם זאת, ספק זה אינו מצדיק התערבות בקביעתו של בית המשפט קמא בדבר השבת פסק הבוררות להשלמה בעניין זה. 31. לבסוף, גם טענותיהם של שני הצדדים ביחס להכרעותיו של הבורר בעניין חוף הכרמל דינן להידחות. בסעיף 17 לפסק הבוררות, קבע הבורר כדלקמן: "כאמור, ניצבו התובעים בפני משוכה כבדה, בבואם להוכיח את טענותיהם [ביחס להתפתחויות שחלו בחוף הכרמל והעלו לכאורה את שווי החברות - י.ד.]. הם לא עברו אותה ולא עמדו בחובת ההוכחה, אפילו הייתה המשוכה נמוכה יותר. שנים [כך במקור - י.ד.] הם הגורמים המביאים אותי למסקנה זו: האחד - יכולתו של אופיר [שבח - י.ד.] לדעת את ההתפתחויות בכל עת. הוא לא עשה כל מאמץ כדי לממש יכולת זו. והעיקר - אמנם הסכמות העירייה והמנהל ניתנו ב-1992, אך לא היוו הפתעה נוכח העובדה שכל אלה שנטלו חלק פעיל בניהול החברה ידעו היטב מן ההתחלה שזהו הכיוון וכי הגופים הנ"ל מביעים עמדות חיוביות. יש מידה רבה של היתממות בטענתו של אופיר שהוא חתם על ההסכמים מבלי ידיעת העובדות החשובות שלדבריו היו עשויות להעלות את השווי [ההדגשה אינה במקור - י.ד.]. לזה יש להוסיף כמובן את העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי הסכום הסופי הוא תוצאה של פשרה. לפיכך, נדחית התביעה עד כמה שמדובר בחוף הכרמל." 32. הנה כי כן, מקריאת הכרעתו של הבורר עולה מפורשות כי הוא היה מודע לכך שההתפתחויות נשוא טענתם של שבח אירעו בשנת 1992, במהלך המשא ומתן לקראת הסכמי ההיפרדות, ולא קודם לכן. לפיכך, צדק בית המשפט קמא כשקבע כי הבורר התייחס לטענתם של שבח בדבר אי הגילוי ודחה אותה. יחד עם זאת, הבורר לא דן בטענתם של שבח לפיה גרינפלד הטעו אותם "באופן אקטיבי" ביחס להתפתחויות אלה, ולכן צדק בית המשפט גם בקביעותיו לפיהן יש מקום להשלים את פסק הבוררות ביחס לטענה זו. 33. בשולי הדברים יוער, כי הגם שהבורר אליו הוחזר פסק הבוררות להשלמה הלך לעולמו עוד טרם הגשתן של שתי בקשות רשות הערעור, הצדדים בחרו שלא להתייחס לעניין זה במסגרת הבקשות. לפיכך, לא מצאתי לנכון להכריע בשאלת זהותו של הבורר אשר ישלים את פסק הבוררות, בהתאם להחלטתו של בית המשפט קמא. 34. נוכח כל האמור לעיל, הנני דוחה את שתי הבקשות למתן רשות ערעור. משלא נתבקשה תשובת המשיבים בכל אחת מן הבקשות, איני עושה צו להוצאות.דיני עבודה