תביעה למתן חשבונות מתבססת על קיום יחסי שותפות או נאמנות, שליחות, הרשאה וכדומה, המעוגנים בחוק או בהסכם. יחסים שכאלו מוגדרים או מגודרים בתחום החוזים או מעין חוזים, ולפיכך הם נכנסים בגדר חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 הקובע בסעיף 3(1) שבו, סייג לזכות לאכיפת חוזה והוא כאשר "החוזה אינו בר ביצוע". דהיינו, כאשר החוזה נבצר-ביצוע, לא יינתן צו לאכיפתו. להלן פסק דין בנושא תביעה למתן חשבונות נגד עורך דין: פסק דין חלקי מבוא התובעת הינה חברה העוסקת במסחר ובהשכרת ציוד לבניין. הנתבעת הינה עורכת דין, אשר בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה דנא, ניהלה משרד לעריכת דין. בשנים 2000, 2001, העבירה התובעת לטיפולה המשפטי של הנתבעת, שיקים שחזרו, לביצוע בהוצל"פ ותביעות אזרחיות, לגביית חובות מחייבים שונים, וכן טיפולים משפטיים אחרים (להלן: "הטיפול המשפטי"). התובעת הגישה כנגד הנתבעת, את התביעה, למתן חשבונות ובנוסף תביעה כספית, שהוערכה ע"י התובעת, בסך של 49,522 ₪. מאחר ומדובר בתובענה הכוללת גם סעד של מתן חשבונות הרי שמן הדין, לדון קודם כל בסעד זה, ורק בהתאם להכרעה בו, יש לקבוע את המשך ההתדיינות בתובענה. לפיכך, פסק דין חלקי זה, יעסוק רובו ככולו, בחלק של התביעה למתן חשבונות, והצגת הנתונים והדיון בו ייערכו בנושא זה בלבד. תביעה למתן חשבונות לטענת התובעת, הנתבעת לא מסרה לה פירוט ביחס לטיפול המשפטי שנעשה על ידה, בתיקי החייבים/נתבעים והכספים שגבתה מהחייבים, וכן לא מסרה לתובעת קבלות או חשבוניות מס בגין הוצאות ושכ"ט ששלמה לה התובעת ו/או קוזזו מהפיקדונות של התובעת שהחזיקה הנתבעת. עפ"י טענת הנתבעת (סעיף 8 לכתב ההגנה), היא מסרה לידי התובעת פירוט מדויק "עד השקל האחרון" על הכספים שנגבו, ההוצאות וכן שכר הטרחה אשר קוזז מן התיקים, וכן נמסרו לידי התובעת קבלות ו/או חשבוניות מס כאסמכתאות; לא זאת אף זאת, נמסרו לידי נציג התובעת דפי חשבון בכל תיק ותיק מתיקי ההוצל"פ שהיו בטיפולה של הנתבעת, וכי מעבר לחומר ולנתונים שנמסרו, אין בידה נתונים או מסמכים, בין היתר, עקב העובדה שהמחשב במשרדה קרס (הארד דיסק נמחק), וכל החומר שהיה בו, כולל זה הקשור להתנהלות הכספית מול התובעת, נעלם ולא ניתן לשחזרו (סעיף 13 לכתב ההגנה). התובעת עותרת לחייב את הנתבעת להמציא לה את החשבונות כדלקמן (סעיף 18 לכתב התביעה): · פירוט כל הכספים שגבתה עבורה הנתבעת בכל תיק שניהלה עבורה. · פירוט השכ"ט וההוצאות שהנתבעת קיזזה בכל תיק שניהלה עבור התובעת. · פירוט השכ"ט וההוצאות שקיבלה הנתבעת ישירות מהתובעת. · קבלות וחשבוניות מס על מלוא השכ"ט וההוצאות שקיבלה הנתבעת מהתובעת ו/או שהנתבעת קיזזה מהפיקדונות של התובעת. לאחר הפירוט המבוקש, עותרת התובעת, לחייב את הנתבעת, לשלם לה את מלוא הכספים שגבתה עבורה (התובעת מעריכה, כי סכום הפיקדונות הינו כ - 35,000 ₪), ואשר לטענתה, לא הועברו לה עד היום. הנתבעת מדגישה כאמור, בכתב הגנתה, כי התובעת קיבלה ממנה דפי חשבון בכל תיק ותיק, וכן פירוט מדוקדק עד הפרוטה האחרונה, אילו כספים נגבו, מה היו ההוצאות, ומה שכה"ט שנגבה, בכל תיק ותיק ("3 קלסרים של חומר"). הנתבעת טוענת, כי התובעת קיבלה ממנה את כל המבוקש על ידה והנזכר לעיל, פעמיים וכי כל "העלילה" שנשזרה סביב התביעה, לחייבה במתן חשבונות, נועדה לכסות "בעלה תאנה", על אובדן החומר המשפטי שהיה אצל התובעת, ושכאמור לטענתה, נמסר לידיה. הנתבעת הוסיפה, כי הייתה מוכנה להמציא בפעם השלישית את החומר, אולם זה נמצא ברשותו של ב"כ התובעת (עו"ד נתן וסר), ומאחר והדיסק הקשיח של מחשב הנתבעת נמחק לחלוטין ולא ניתן לשחזר את החומר, לא יכולה הנתבעת להמציאו פעם נוספת לתובעת. בשולי הדברים של פסק"ד זה יצוין, כי לתובעת עומדות טענות נפרדות נוספות כנגד הנתבעת, בשלן נתבקש סעד כספי מעבר לסעד של מתן החשבונות, ולנתבעת טענות הגנה כנגד אותם הסעדים הכספיים; כך למשל טוענת התובעת, כי התברר לה, כי חייבים שונים שלמו ישירות לנתבעת כספים על חשבון חובם, ואולם הנתבעת לא דיווחה על כך לתובעת ואף לא ללשכת ההוצל"פ; כמו כן טוענת התובעת, כי הנתבעת הודיעה לה, כי לצרכי תשלום מס רכישה (במסגרת רכישת מקרקעין ע"י התובעת, בה יוצגה ע"י הנתבעת), היא מקזזת מפיקדונות התובעת אצלה, סך של 11,000 ₪, אותם תעביר לשלטונות המס; דא עקא שהנתבעת לא שלמה לרשויות המס את סכום מס הרכישה והתובעת נאלצה לשלם סך של 14,341 ₪, הכולל קנס על אי תשלום במועד. אל מול טענות אלו ואחרות של התובעת, כאמור, עומדות לנתבעת טענות הגנה - וכל אלה, מקומן איננו במסגרת פסק"ד חלקי זה למתן חשבונות, והן תיבחנה בהמשך ההליך המשפטי בפניי. ההליך המשפטי - בירור התביעה למתן חשבונות התביעה דנא כאמור הוגשה ע"י התובעת במרץ 2004. כבר בדיון הראשון התחוור, כי נכון לאותו מועד, התנהל הליך מקביל כנגד הנתבעת, בלשכת עוה"ד, עקב תלונה שהגישה נגדה התובעת באותן העילות ושם אף נבחנה האפשרות לשחזר את הארד דיסק באמצעות מומחה של לשכת עורכי הדין; במסגרת דיון זה החלטתי, כי כל אחד מהצדדים יגלה למשנהו את המסמכים הקיימים ברשותו או בחזקתו, או שהיו קיימים ברשותו ובחזקתו, והרלוונטיים לעניין הנדון, ויאפשרו האחד למשנהו לעיין במסמכים אלו; כמו כן, הוריתי לנתבעת, להשיב על שאלון שנשלח לה מהתובעת; בנוסף, נדרשו הצדדים להודיעני על עמדתם באשר לאפשרות, שביהמ"ש ימנה מומחה על-מנת לבדוק את שאלת ההתחשבנות האמיתית והנכונה שבין הצדדים, כאשר הנתבעת מחד והתובעת מאידך, יעמידו לרשות אותו מומחה, את כל ספרי הנה"ח והמסמכים הרלוונטיים לצורך מתן חוו"ד. התובעת הודיעה על סירובה למנות מומחה מטעם ביהמ"ש, היות ולטענתה, הדבר עלול לפגוע, בשלב מקדמי זה, בזכויותיה; בין היתר, ציינה התובעת, כי לא קיימת כל הלכה בדין או בפסיקה, מכוחה על התובעת להציג חשבונותיה בפני הנתבעת, ולכן גם מטעם זה, סבורה היא, כי אין מקום למינוי מומחה שבפניו יוצגו כל ספרי הנה"ח. הנתבעת הגישה תצהיר גילוי מסמכים - ממנו עולה כי כל שהיה ברשותה, הועבר לידי התובעת. באשר לשאלון התובעת, טענה הנתבעת, כי אין ביכולתה להשיב לשאלון, בהעדרם של מסמכים מסויימים שנמצאים אצל התובעת. בניסיון נוסף להסדיר את הדברים בין הצדדים, בהסכמה וללא צורך בהכרעה, קבעתי כי התובעת תעביר לנתבעת את כל המסמכים הנחוצים לה, לצורך מתן תשובות לשאלון; הנתבעת תגיש לתובעת, פירוט של כל המסמכים והנתונים המפורטים בסעיף 18א' לכתב התביעה, ככל שאלה בידה, ואם לא מצויים בידה - תפרט בתצהירה היכן הם מצויים ומדוע אינה יכולה להמציאם לתובעת. בדיון הוכחות שהתקיים, חזרה והציגה הנתבעת עמדתה וגרסתה והיא נחקרה בחקירה נגדית אודות גרסתה; טרם החקירה, הטיחו הצדדים זה בזה האשמות בנוגע לאי מילוי אחר הוראותיו של ביהמ"ש - מחד, הנתבעת לא הגישה תצהיר ולא ענתה על השאלון ומאידך, התובעת לא מסרה לנתבעת את המסמכים הנדרשים לה, לצורך מתן תשובות לשאלות. בנקודה זו נמצא, כי כל הניסיונות להביא את הצדדים לפיתרון, בהסכמה וללא צורך בהכרעה, לא צלח, וכי הדרך היחידה האפשרית היא, בחינת ראיות הצדדים וניהול חקירות נגדיות, לצורך מתן הכרעה בשאלת מתן החשבונות. הנתבעת העידה ונחקרה כאמור, ובישיבה שלאחריה העיד נציג התובעת, מר אודי גוטמן, מנהל המחלקה המשפטית של התובעת (להלן: "גוטמן"); תחילה מסר את גרסת התובעת, בחקירה ראשית ולאחריה נחקר ע"י הנתבעת בחקירה נגדית. בסופן של חקירות, סיכמו בפניי הצדדים בע"פ. בין ישיבת הוכחות אחת לשנייה, ביום 09.05.06, ניתן לבקשת התובעת צו, המורה ללשכת ההוצל"פ בת"א, להמציא לידי ב"כ התובעת, דפי חשבון ממחשב ההוצל"פ, של תיקים בהם התובעת הינה הזוכה ושנוהלו ע"י הנתבעת. עפ"י הודעת המוציא לפועל, לב"כ התובעת, מיום 23.05.06, ניתן לקבל את דפי החשבון, ביחס לתיקים הפתוחים, אך המערכת אינה יכולה לאתר ולהנפיק, דפי חשבון בתיקים סגורים. דיון כאמור, הצדדים סיכמו בפניי בע"פ, תחילה ב"כ התובעת ולאחריה הנתבעת. מייד עם פתיחת סיכומיה, ציינה והדגישה הנתבעת את החובה המוטלת על עו"ד ליתן דיווח ללקוחו, אודות הפיקדונות המצויים בידיו (עמ' 18 לפרוט' מיום 06.11.06); מכאן שאין מחלוקת בין הצדדים, כי מכוח יחסי עו"ד-לקוח ביניהם, קמה לתובעת הצדקה לקבלת חשבונות, מן הנתבעת. הנתבעת העידה ועדותה לא נסתרה, כי היא מסרה לתובעת את החשבונות ואת כל המסמכים הקשורים לחשבונות אלו, ומנגד התובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להראות, להוכיח ולשכנע, ולו-לכאורה, כי כל החשבונות שהיו בידי הנתבעת, לא נמסרו לה בעבר, או שיש כיום בידי הנתבעת חשבונות ו/או מסמכים ו/או נתונים שהיא מסרבת למוסרם; לכך מתווספת העובדה, כי הנתבעת העידה, כי אין כיום כל אפשרות למסירת חשבונות לתובעת, פעם נוספת, היות ואלו נמסרו לתובעת, ולנתבעת אין העתקים וההארד-דיסק שבמחשבה נפגם ואינו בשימוש עוד, באופן טרמינלי. מן המפורסמות הוא, כי בית המשפט אינו מעניק סעדים שאינם ניתנים להוצאה לפועל או למימוש; צו למתן חשבונות, מהווה הלכה למעשה "צו עשה", וביהמ"ש אינו "מצווה לעשות" או אינו "אוכף" ביצוע מעשה, מקום שהדבר בלתי אפשרי לביצוע; במקרה שבפני, כאמור, אין חולק כי לתובעת זכאות לקבלת חשבונות, אך אין מקום לאכוף על הנתבעת "לבצע" מתן חשבונות, מן הטעם שהדבר בלתי אפשרי לביצוע. יתכן ובידי התובעת, עילות וסעדים אחרים שבדין, אם תצליח להוכיח כי הנתבעת, מכח חבותה במערכת היחסים שבין לקוח לעו"ד, לא המציאה לה את החשבונות שהייתה צריכה להמציא או שאלו שסופקו אינם מספקים (כגון: רשלנות, הפרת חוק הנאמנות, חוק החוזים וכדומה); אך כדי לקבל סעד של צו למתן חשבונות, כמו זה שנתבע כאן, מוטל על התובעת להוכיח כאמור, כי לא רק שעומדת לה הזכות, אלא גם שחשבונות אלו לא הומצאו לה, וכי הדבר אפשרי כיום, שאחרת בית המשפט יתן פסק דין וסעד שאינו ניתן לאכיפה, ושיהיה בבחינת "אבן שאין לה הופכין"; וכאמור, סעדים כאלו, לא ניתנים ע"י בתי המשפט. עתירה למתן חשבונות מתבססת על קיום יחסי שותפות או נאמנות, שליחות, הרשאה וכדומה, המעוגנים בחוק או בהסכם; יחסים שכאלו מוגדרים או מגודרים בתחום החוזים או מעין חוזים, ולפיכך הם נכנסים בגדר חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"), הקובע בסעיף 3(1) שבו, סייג לזכות לאכיפת חוזה והוא כאשר "החוזה אינו בר ביצוע". דהיינו, כאשר החוזה נבצר-ביצוע, לא יינתן צו לאכיפתו. דוגמא מובהקת לנבצרות-ביצוע היא השמדת נשוא החוזה: בית שהמפר התחייב למוכרו או להשכירו ונשרף; מכונות שהמפר התחייב לספקן טבעו בים (הדוגמאות לקוחות מתוך ספרה של ג. שלו "דיני חוזים", מהדורה שנייה, בעמ' 526). למה הדבר דומה? לטענת הנתבעת, כי ההארד-דיסק שלה נמחק ומשכך אין ביכולתה כיום, ליתן חשבונות, לפי בקשת התובעת; ומכאן נבצרות הביצוע בענייננו ולפיכך, אין מקום ליתן צו, שיהווה בבחינת "לעג לרש". כאמור, ביהמ"ש נמנע בד"כ ממתן צווי-סרק, וצו המורה על אכיפה שאינה בת-ביצוע הוא צו סרק. כך היה המצב גם לפני חוק התרופות (לגבי צו ביצוע בעין (ראה ע"א 147/63 אג'יב נ' פ' ו' ב', פ"ד יז 2192, 2196), וכך הוא המצב לפי סעיף 3(1) לחוק התרופות הנ"ל (ראה ספרה של ג' שלו, שם, בעמ' 527). למעלה מכך, מציין א' ידין בחוברת על חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, מהדורה שנייה, המהווה חלק מהפירוש לחוקי החוזים בעריכתו של פרופ' ג. טדסקי, כי: "לפי נוסח חוק התרופות, אין נפקא מינה מי או מה גרם לכך שהחוזה אינו בר ביצוע; אין גם נפקות לשאלה אם המפר - או הנפגע - אחראי לכך שהחוזה אינו בר-ביצוע, כגון שהמפר השמיד את התמונה שמכר. כל אלה עשויים להשפיע על תוקף החוזה מלכתחילה, או על הזכות לפיצויים, או על זכויות אחרות בין הצדדים, אך על עניין האכיפה ושלילתה אין להם השפעה. הקובע הוא שבזמן שצו האכיפה צריך היה להינתן נמצא שהחוזה אינו בר ביצוע". מכאן אנו למדים, כי לצורך הכרעה בשאלת מתן החשבונות, אין זה משנה כיצד נפגע ההארד דיסק של הנתבעת, ועצם העובדה, כי כיום אין באפשרותה לספק לתובעת את מבוקשה (ולא הוכח לי כי ניתן לספק את החשבונות בדרך אחרת או להמציא מסמכים או נתונים שלא הומצאו כבר בעבר), היא זו שקובעת ומכריעה לעניין נבצרות ביצוע של צו למתן חשבונות, אילו היה ניתן צו כזה. ויואר שוב בהקשר זה, כי יתכן ולתובעת קיימים סעדים אחרים לפיהם תוכל להתקבל תביעתה, בעילה אחרת, כלפי הנתבעת, ככל שתיצלח בהוכחתה, אך ככל שמדובר בפסק דין חלקי זה, הרי שחוסר האפשרות בביצוע מתן החשבונות בתוספת לכך שהתובעת לא הצליחה להוכיח, כי כל החשבונות שהיו בידי הנתבעת, לא נמסרו לה בעבר, או שיש כיום בידי הנתבעת חשבונות ו/או מסמכים ו/או נתונים שהיא מסרבת למוסרם, מביאים לתוצאה המתבקשת, כי אין מקום ליתן את הצו. מהראיות שהוצגו בפניי מתקבלת תמונה לפיה, נציג התובעת, שהגדיר עצמו כמנהל המחלקה המשפטית של התובעת (למרות שאיננו עו"ד בהכשרתו) והעד מטעמה, מר גוטמן, הכיר את הנתבעת עוד לפני שזו החלה לעבוד עם התובעת, ולמעשה הוא היה זה "שהביא" את הנתבעת וקשר את הקשר, כדי שתייצג את התובעת. בין גוטמן לנתבעת התנהלה מערכת יחסים מקבילה, דהיינו, בצד עבודתם המקצועית, הייתה ביניהם מערכת יחסים חברית ומקצועית שאינה קשורה לתובעת, כאשר הנתבעת טיפלה בענייניו המשפטיים האישיים (למשל בהסכם להשכרת דירה) והתפתחו ביניהם יחסי חברות קרובים, כך שהנתבעת אף נהגה לבלות עם אשתו של גוטמן, וזה נהג להביא לה לקוחות (ראה עמ' 15 לפרוט' מיום 06.11.06); ומשנפרדו דרכיהם המקצועיות והחברתיות, הרי כפי שניתן היה להתרשם במהלך הדיון, "כגודל האהבה ששררה כך גודל השנאה", והאנטגוניזם, השורר גם כיום בין הנתבעת לבין גוטמן. מסתבר שמערכת יחסי העבודה שהתקיימה בין התובעת, באמצעות מנהלה - גוטמן, לבין הנתבעת, התנהלה בצורה לא מסודרת בלשון המעטה (ובכך מודה כיום גם גוטמן). לא נערכו רישומים אצל התובעת באשר להוצאות ולתקבולים של כל חייב וחייב ואפילו לא נערך רישום אלו תיקים הועברו לנתבעת. אמנם אין חובה שבדין מצד התובעת לנהל רישומים שכאלו, אך הדעת נותנת, שניהול והתנהלות נכונה, שלא לדבר על היבטים מיסויים, מחייבים כל עסק, וביחוד כזה שמעסיק אדם מיוחד לנהל את המחלקה המשפטית, לנהוג בצורה מסודרת ומאורגנת גם בהיבט הרישום, וכשמתברר כי לא נהגה כך, ניתן להסיק, כי גם "בחצרותיה" הסדר והארגון לא שררו. כאמור אין זו חובה שבדין, החלה על התובעת, אך במערכת היחסים ההסכמית הקיימת בינה לבין הנתבעת, אילו כך היו מתנהלים הדברים אצל התובעת (מבלי לגרוע מחובותיה ומחויבויותיה של הנתבעת), יתכן והתובענה למתן חשבונות היתה מתייתרת ובלאו הכי נמנעת, שכן התובעת היתה יכולה לדעת, ללא כל קושי, את היקף יתרת הזכות העומדת לה אצל הנתבעת, ולהגיש תובענה בהתאם. על סמך העדויות ששמעתי והראיות שהוצגו לי, אני מגיע למסקנה ואיני יכול להשתחרר מהתחושה, כי התובעת, באמצעות גוטמן, מנסה בתובענה זו לתקן ולכפר על חוסר האירגון והסדר שהיו אצלה, בעת העבודה עם הנתבעת. עפ"י עדותו של גוטמן, התובעת החלה את עבודתה עם הנתבעת, במאי 2000, כשבסוף 2001 הוא הפסיק להעביר לה תיקים, היות והתובעת איבדה בה אמון; "באותה נשימה", מציין גוטמן בעדותו, כי, במרץ 2002 התובעת בחרה בנתבעת לייצגה ברכישת מקרקעין (ראה עמ' 6 לפרוט' מיום 06.11.06). לאחר שהבעתי תמיהה, כיצד מעבירים לטיפולו של עו"ד עיסקת מקרקעין, לאחר שאיבדו בו את האמון, ביקש גוטמן ליישב סתירה זו, ללא הצלחה יתרה, בהסבירו כי "בתיקי ההוצל"פ לא סמכנו עליה, אך לעשות חוזה, עשינו איתה.. היא נתנה את הסכום הכי נמוך, אז יעקב סבן (מבעלי התובעת - י.ש.) עשה אצלה...". בקע ראשון בטענת התובעת, כי איבדה כל אמון בנתבעת, ובשל כך ביקשה את הפסקת עבודתה של הנתבעת עמה, ניתן למצוא כבר בעובדה הנ"ל, לפיה נמסרה לנתבעת עבודה נוספת ע"י התובעת, במרץ 2002. כאן המקום להביא את גרסת הנתבעת, לפיה הייתה היא זו אשר התפטרה מהתיקים (סעיף 10 לכתב ההגנה); היא מסרה את התיקים שהיו בטיפולה לתובעת, על-מנת למנוע גרימת נזק ולשמור על רצף הטיפול בתיקים. הנתבעת טענה כאמור, בקו עיקבי, החל מכתב ההגנה, דרך חקירתה וכלה בסיכומיה, כי כל אותם חשבונות והפירוט המתבקשים ע"י התובעת בתביעה דנא, נמסרו כבר לידי התובעת, פעמיים, מייד עם הפסקת הייצוג על-ידה, בשלושה קלסרים כולל דפי חשבון (עמ' 2 לפרוט' מיום 07.09.04) וכי היא מלאה את חובתה למתן חשבונות. מוצג ת/2 מהווה לטענת הנתבעת, דף ריכוז לגבי כל תיק ותיק בו טיפלה - בו מופיע פירוט לגבי כל חייב וחייב, תקבולים שהתקבלו וקיזוז בגין שכ"ט יחסי. התובעת, לא הצליחה להוכיח, כי מוצג ת/2 איננו נכון, או שיש ברשותה של הנתבעת תיקים, מעבר למצוין במוצג ת/2, וזאת למרות, שעפ"י עדותו של גוטמן, הסתבר לכאורה, כי היה באפשרותה של התובעת לעשות כן והיא מטעמים השמורים עימה נמנעה מכך; פעם אחת - באמצעות הצגת רשימת התיקים שקיבלה התובעת במישרין מן הנתבעת, כפי שהעיד גוטמן (בעמ' 8 לפרוט' מיום 06.11.06): "אולי 10, 13, 14 תיקים ראשונים. החומר הזה מצוי אצל עו"ד וסר, הוא היה אצלי לפני שהוא עבר לעו"ד וסר" (יצוין, כי עו"ד וסר הינו מעסיקה לשעבר של הנתבעת, שעבדה כשכירה במשרדו; והוא זה אשר קיבל את הטיפול בתיקי התובעת, לאחר שהופסקה עבודת הנתבעת, ומשרדו מייצג את התובעת בתובענה שבפני). ופעם נוספת - באמצעות רשימת התיקים שערכה הנתבעת והועברה לעו"ד וסר, על כך העיד גוטמן (בעמ' 12 לפרוט' מיום 06.11.06): "כשהבאנו תיקים מעו"ד וסר, אז הייתה רשימת תיקים. את העברת רשימה של תיקים והחתמת". ובהמשך: "הבאת לי את הרשימה, אך לא בדקתי אותה, כי זה מה שהיא נתנה, זה מה שהיה לה. עברו על הרשימה אצל עו"ד וסר, ואני מתאר לעצמי שהרשימה נכונה. אולי אצל עוה"ד שלי יש את הרשימה". בהתאם לעדות זו של עד התובעת, גוטמן, נמצאתי למד, כי לכאורה היו בידיה של התובעת הכלים להוכחת טענותיה, כי הנתבעת לא מסרה לה את כל החשבונות בעבר ו/או כי בידה כיום האפשרות ליתן לתובעת חשבונות ונתונים, מעבר לאלו שכבר נמסרו, ובלאו הכי לערער את גרסת הנתבעת; ומשלא עשתה כן, ולא הביאה בפני ביהמ"ש את הרשימה שקיבלה מהנתבעת והעתקים מתוך תיקים שקיבלה מהנתבעת, ולא הוכיחה כי ת/2 אינו מהווה רשימה ממצה של התיקים שהיו בטיפול הנתבעת, הרי שלא עמדה בנטל להוכיח, כי החשבונות לא נמסרו לה בעבר, או שיש כיום בידי הנתבעת חשבונות ו/או מסמכים ו/או נתונים והיא מסרבת למוסרם. עוד מתגלה מעדותו של גוטמן, כי אי הצלחתה של התובעת, להרים את נטל השכנוע המוטל עליה, עקב מחדליה כאמור וכפי שפורט לעיל, מהווה רק המשך טבעי להתנהלותה המפוזרת והמחדלית משהו, גם בעבודה אל מול הנתבעת, ולכן אין לה להלין אלא על עצמה; כך למשל, מודה גוטמן בטעויותיו בהתנהלות אל מול הנתבעת, בסדרה של התבטאויות, חלקן יובאו להלן: בעמ' 6 לפרוט' מיום 06.11.06: "יש אצלנו רובריקה של חובות מסופקים, לטעותי, לא רשמתי איזה חובות עברו לעו"ד ואיזה לא. ... העברה פיזית של השיקים - גם לא עשיתי רישום". ובעמ' 11 לאותו פרוט', משנשאל אודות כרטסת של לקוח, חיובים וקיזוזים, תשובתו הייתה: "לא ביצעתי רישום". טוענת ב"כ התובעת בסיכומיה, אפילו התרשלה, ולא עשתה רישום מסודר של התיקים שהיא העבירה לנתבעת, עדיין אין זה פוגע בזכותה של התובעת, לקבל חשבונות מסודרים, על הכספים שנגבו; אכן נכון, כי זכותה של התובעת לקבל חשבונות, אינה קשורה להתרשלותה היא, אך היא כן קשורה לטענת הנתבעת, כי חשבונות אלו סופקו לתובעת בעבר, וכי אלו אינם מצויים בידיה כיום. אילו הייתה קיימת אצל התובעת מערכת מסודרת, יכלה התובעת לסתור ולהזים את טענות הנתבעת לפיהן, החשבונות נמסרו לה בעבר והם מהווים חשבונות שלמים ומושלמים. התביעה שבפניי איננה תביעת רשלנות של התובעת או תביעה להשבת כספים, אלא תביעה למתן חשבונות, וכאמור לעיל, מעבר להוכחת מערכת יחסים המצדיקה עתירה למתן חשבונות, על התובעת היה להוכיח, את מה שלא עלה בידה להוכיח, כי היא לא קיבלה חשבונות אלו בעבר, או כי בידי הנתבעת להמציאם עתה והיא מסרבת לעשות כן. סוף דבר מכל האמור לעיל אני קובע, כי אין מקום ליתן צו למתן חשבונות כנגד הנתבעת (מעבר לאלה שנמסרו לה והקיימים בידיה כיום), וכי הדיון בשלב הבא של התביעה למתן חשבונות, דהיינו שלב בירור החשבונות וקביעת חבותה או אי חבותה של הנתבעת בגינם, ייעשה מתוך ועל-סמך אותם החשבונות שנמסרו בעבר לתובעת ע"י הנתבעת והקיימים בידיה כיום (הכוונה היא למוצג ת/2). בדיון ההוכחות האחרון, מיום 06.11.06, בעמ' 21, קבעתי כי הנתבעת תגיש בתוך 7 ימים, הודעה לתיק ביהמ"ש, בדבר הסיבות לאי התייצבותה בישיבה הקודמת ועל סמך הודעה זו, אפסוק לעניין ההוצאות בגין אי התייצבותה כאמור. הודעה כאמור לא נתקבלה ע"י הנתבעת והסבריה בע"פ, כי הבינה שהדיון אמור להתקיים ביום אחר, אינם מתקבלים, ומשכך לאור העובדה כי ב"כ התובעת התייצבה לדיון הנ"ל עם עדיה, אני פוסק הוצאות בסך 2,500 ₪ + מע"מ, שיהא על הנתבעת לשאת כלפי התובעת, בגין אי התייצבות לישיבה ללא מתן הסבר מניח את הדעת. באשר להוצאות פסק-דין חלקי זה, אני קובע, כי התובעת תשלם לנתבעת סך של 3,000 ₪ + מע"מ; התובעת רשאית לקזז מסך זה, את סך ההוצאות שנפסקו לטובתה (2,500 ₪ + מע"מ) בגין אי התייצבות הנתבעת כאמור. התובעת תהא זכאית לשלם את יתרת ההוצאות, רק לאחר מתן פסק הדין הסופי, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, המהיום ועד למועד התשלום בפועל. כפי שקבעתי בהחלטתי בישיבה האחרונה, הדיון יימשך ביום 26.12.06 בשעה 11:30 (לשמיעת גמר העדויות), ועל הצדדים לדאוג להתייצבות כל עדיהם ולהביא ראיותיהם, לישיבה זו. עורך דיןתביעה למתן חשבונותמסמכיםמתן חשבונות