להלן הכרעת דין בנושא אלימות באולם בית משפט: הכרעת דין כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של ניסיון תקיפת עובד ציבור, תקיפת עובד ציבור, איומים והעלבת עובד ציבור. על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 19/5/02 בשעה 10:00 לערך, במסדרון בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, באולמו של כבוד השופט שיינמן, ניסה הנאשם לתקוף את התובעת נציגת העירייה, עו"ד חיותה רובינשטיין (להלן: "המתלוננת"), בכך שזרק לעברה שולחן וספסל וכן השליך לעברה תיקים. כמו כן, באותן נסיבות, תקף הנאשם את מהנדס העירייה, לב פוטשניקוב (להלן: "לב" ) בכך שתפס בגרונו וחנק אותו. בנוסף, במהלך אותו אירוע, איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה "אני אהרוג אותך ואת כל העירייה", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה. כן באותן נסיבות, העליב הנאשם את המתלוננת שמילאה תפקידה כדין בכך שאמר לה: "כוס אמק בת זונה". ראיות התביעה: 1. המתלוננת העידה, כי ביום האירוע הופיעה באולמו של כבוד השופט שיינמן במסגרת תפקידה כתובעת בעיריית תל אביב, בעוד הנאשם היה נאשם בתיק תכנון ובניה שהיה קבוע לשלב ההוכחות. בסביבות השעה 10:00, בה אמור היה להתחיל הדיון בעניינו של הנאשם, נכנס הנאשם לאולם ופנה לעדה בניסיון לשוחח עמה והיא דחתה ניסיון זה. לדברי העדה, כאשר בשלב מסוים היא יצאה מאולם בית המשפט, פנה אליה הנאשם בשנית ואז הסבירה לו שעליו לפנות אליה באמצעות בא כוחו. לדבריה, בשלב זה, החל הנאשם לקלל אותה "בת זונה, כוס אמק". העדה סיפרה, כי פנתה לבא כוחו של הנאשם והסבירה לו כי עליו לרסן את מרשו וכשפנתה ללכת ראתה, כי הנאשם משתולל ומאבד שליטה גם בפני בא כוחו. כאשר נכנסה העדה בחזרה לאולם שהיה באותה עת כמעט ריק למעט מתמחת השופט, הקלדנית והמהנדס לב, נכנס הנאשם לאולם ולדברי העדה, הוא ניגש אליה והטיח כלפיה באומרו: "אני אהרוג אתכם, אני אהרוג את כולכם, אני אגמור עליהם". לדברי העדה, בשלב זה הרים הנאשם את צדו האחד של השולחן למולו ישבה ודחף אותו לכיוונה בניסיון לפגוע בה. לדבריה, היא חשה לכודה בין השולחן לספסל ולא יכלה לצאת מן האולם. המתלוננת הדגישה, כי מעשיו אלו של הנאשם נעשו בכוונה לפגוע בה והם היו מלווים בהתנהגות חסרת שליטה. או אז, לדברי העדה, הנאשם לקח את תיקה האישי, משך אותו לכל עבר כמי שמנסה לקרעו, והשליך אותו ארצה. כן השליך ארצה את כל תיקי החקירה והם התפזרו לכל עבר. לדברי העדה, לאחר התפרצות זו ניגש אל עבר הנאשם המהנדס לב שישב בחלק האחורי של האולם בניסיון לעצור אותו מלהמשיך במעשיו ובתגובה לכך, תפס הנאשם ואחז בצווארו של לב. לדברי העדה, בראותה כאמור היא נסה אל מחוץ לאולם. 2. לב פוטשניקוב נקרא להעיד ביום האירוע במשפטו של הנאשם במסגרת תפקידו כמהנדס העיריה. לדברי העד, בעודו יושב באולם, הוא ראה את הנאשם כשהוא משתולל וצועק, הופך את שולחן התביעה ומפזר תוך כדי כך את כל התיקים שהיו עליו לעברה של התובעת. לדברי העד, הוא ניגש להרגיע את הנאשם ואז הלה תקף אותו בכך שאחז בצווארו בשתי ידיו. החלו ביניהם דחיפות הדדיות עד אשר התערב בנעשה אדם שישב מאחור שהפריד ביניהם. העד סיפר, כי בעת שהנאשם אחז בצווארו הוא אמר לו "עשית לי נזק" כשהכוונה הייתה לכך שהוא, העד, הוא שהגיש נגדו את הדו"ח שהוביל לכתב האישום. לדברי העד, הנאשם היה מרוגז, חסר שליטה והוא צעק דברים הקשורים למשפטו כגון: "העירייה עשתה לי נזק ומטרידים אותי ומה רוצים ממני" . בחקירתו הנגדית נשאל העד האם הנאשם אחז בו בצווארו או בצווארון חולצתו והשיב שהאחיזה הייתה בצווארו. העד שלל את האפשרות שהועלתה ע"י ב"כ הנאשם כי הנאשם עזב את האחיזה בו כאשר נוכח לדעת את זהותו כמהנדס העירייה. לשאלת ב"כ הנאשם לעניין השולחן, השיב העד כי הנאשם הפך את השולחן על צידו, כך שרגליו פנו הצידה והשולחן עף לכיוון דוכן השופט מרחק של כמטר או שניים ממקומו הטבעי. כן ציין העד כי בעת שהשולחן התהפך עפו ממנו מסמכים שהתפזרו על כל הרצפה. 3. העדה חנה וסל, שימשה כפקידת עזר בבית המשפט בעת האירוע. לדבריה, היא ראתה את הנאשם כאשר הגיע למסדרון בית המשפט ועמד בסמוך לעמדת פקידי העזר. כבר אז הוא היה מצוי, לדבריה, בהלך רוח "לא רגוע". הנאשם שוחח עם עורך דינו בהיותם במסדרון, כאשר בשלב מסוים הוא החל לצעוק ולזרוק את חפציו על הרצפה. הנאשם אפילו צעק "אני אתאבד, אתאבד". לאחר מכן בעט הנאשם בדלת האולם, פתח אותה ונכנס פנימה. לדברי העדה, היא לא ראתה את שהתרחש באולם בית המשפט בעת שהנאשם נכנס לתוכו מחמת שישבה בעמדת פקידי העזר, אולם כאשר הנאשם יצא מן האולם, היא נכנסה פנימה וראתה שהאולם "הפוך", הספסלים לא מסודרים כרגיל והשולחן לא עומד במקומו. כן ציינה, כי המתלוננת יצאה מן האולם כשהיא חיוורת כסיד ושרויה בהלם ואילו לב יצא מן האולם כשהוא אדום ונסער. 4. אביב לוי, ששימש כמאבטח במשמר בתי המשפט העיד, כי ביום האירוע הוא הוזעק לאולמו של כבוד השופט שיינמן בטענה שאדם מתפרע שם. העד אישר את האמור בדו"ח שערך לפיו, בהיכנסו לאולם, הוא ראה את המתלוננת יוצאת מהאולם והנאשם אחריה. באולם ניתן היה להבחין בניירות פזורים. לדברי העד, לאור האינפורמציה שקיבל מהעדים השונים על כך שהנאשם התפרע במקום הוא החליט לעצרו. 5. עו"ד חיה מלצר אשר שימשה כמתמחתו של השופט שיינמן באותה תקופה העידה לגבי נסיבות האירוע. לדבריה, האירוע החל במהלך הפסקה בין הדיונים, בעת שהשופט היה מחוץ לאולם. לדבריה, היא ראתה את המתלוננת, שהופיעה כתובעת מטעם העירייה באותו יום, נכנסת פנימה לאולם כשהנאשם בעקבותיה אומר דברים לא ברורים בקול רם. המתלוננת התעלמה מהנאשם וביקשה לקרוא לשופט על מנת לחדש את הדיונים. לדברי העדה, בטרם שהשופט נכנס לאולם היא שמעה את צעקותיו של הנאשם לעבר המתלוננת במילים "למה לא מדברים איתי, אני לא בן אדם" וכן ראתה אותו דוחף את השולחן בצד התביעה לעבר המתלוננת, כך שכל החומר המשפטי התפזר על הרצפה. בשלב זה נכנסה העדה, לדבריה, ללשכה על מנת לקרוא למאבטח וכאשר נכנסה שוב לאולם ראתה את הנאשם אוחז בצווארון חולצתו של המהנדס לב וצועק לעברו "אתם יודעים רק לקחת". לדברי העדה, היא לא ראתה את האירוע במלואו מאחר שיצאה ונכנסה מן האולם ללשכה ובחזרה, בניסיון להזעיק את המאבטחים. ראיות ההגנה: מטעם ההגנה נשמעה עדותו היחידה של הנאשם. הנאשם העיד, כי ביום האירוע הגיע לבית המשפט לדיון במשפטו והמתין לעורך דינו. לדבריו, הוא היה שרוי במתח רב בשל העובדה שיום קודם לכן בוצע בביתו צו הריסה על ידי עיריית תל אביב ובשל כך שעורך דינו איחר להגיע לדיון. לדברי הנאשם, כאשר הגיע עורך דינו לבסוף הוא כעס מאוד לנוכח איחורו ואז איבד שליטה על התנהגותו והחל לצעוק ולהשתולל. לדברי הנאשם, הוא נכנס לאולם בסערה ומבלי משים החל לפרוק זעמו על השולחן. הוא אישר כי טלטל את השולחן עד שכל התיקים שהיו מונחים עליו נפלו על הרצפה. עוד אישר, כי דרך על התיקים וקילל ברוב זעמו. הקללות שהשמיע היו מכוונות לדבריו כלפי כולי עלמא ולא נועדו לפגוע באיש באופן ספציפי או אישי. אליבא דברי הנאשם גם דחיפת השולחן הייתה חלק מהתקפת אמוק שלא נועדה לפגוע בתובעת. לדבריו לא הייתה לו כוונה לתקוף או לפגוע בתובעת אלא הוא רק הוציא את עצביו על ידי מכות על השולחן. לדברי הנאשם, באולם נכחו גם אנשים מהעירייה וכאשר ניגשו להרגיעו הוא חשב כי הם באים לתוקפו ובתגובה תפס אחד מהם, את לב, בצווארו או בצווארון חולצתו למספר שניות והחל לצעוק לעברו. כאשר הבין כי הוא פועל באופן מוטעה, הרפה ממנו. דיון ומסקנות: המחלוקת העובדתית בין הצדדים מצומצמת ביותר, שכן הנאשם מאשר כמעט את כל העובדות שעליהן העידו עדי התביעה. טענת הנאשם בכללותה היא, כי המעשים שעשה היו חלק מהתקפת אמור במצב שבו לא התגבשה אצלו הכוונה הפלילית לאיים או לתקוף מי מעדי התביעה. ייאמר כבר עתה, כי עדי התביעה שהעידו בתיק זה מסרו עדויות ברורות וכנות ואיני רואה כל סיבה לפקפק בנכונותם. כל אחד מן העדים תיאר את נסיבות האירוע מזווית הראיה שלו, כאשר מכלול העדויות יוצר תמונה ברורה ושלמה בדבר מעשיו והתנהגותו של הנאשם. העדויות השונות משלימות האחת את רעותה וגם אם ניתן להבחין בשינויים או אי דיוקים פה ושם, הרי שאלה לא יורדים לשורשו של עניין או לשרשה של מחלוקת. המתלוננת, מי שהייתה במוקד האירוע ומושא עיקרי להתקפותיו של הנאשם, מסרה עדות מהימנה ועקבית על התנהגות הנאשם באותו יום, ודבריה לא נסתרו . יתר על כן, דבריה מוצאים תימוכין ברורים גם בעדויות נוספות, האמינות כשלעצמן, של לב פושטניקוב, חיה מלצר וחנה וסל. המתלוננת תיארה את האירוע למן תחילתו, עת הנאשם החל מטיח בה קללות עוד מחוץ לאולם על רקע ההליך הפלילי והאירועים שקדמו למשפט בהקשר להריסת ביתו. לאחר מכן, תיארה העדה באופן ברור כיצד נכנס הנאשם אחריה לאולם ואיים עליה שיהרוג אותה ואת כל עובדי העירייה. כעולה מדבריה, אמירות הנאשם כוונו אליה ואל מי שהיה אחראי להריסת ביתו של הנאשם ולא היה מדובר בהערות כלליות ובלתי מכוונות. אחר כך הרים הנאשם לדבריה את שפת השולחן ודחפו לעבר המקום בו עמדה, תוך שניכר היה שהוא התכוון לפגוע בה. עוד סיפרה, כי הנאשם השליך בכוונה את תיקי החקירה ואפילו השליך את תיקה האישי ארצה כשהוא מטלטל אותו וכמעט קורע אותו. מדבריה ברור שהייתה זו מתקפה אישית שכוונה אליה . דבריה הברורים של העדה, שכאמור, מוצאים תימוכין גם בדברי עדי התביעה האחרים, אינם תומכים בדברי הנאשם באומרו שמעשיו היו בבחינת השתוללות כללית שלא הייתה מכוונת כלפי התובעת. בהקשר זה יש לציין, כי איני רואה משמעות אמיתית לסתירה שבין דברי המתלוננת באומרה שהשולחן הוזז הצידה ונשאר עומד על רגליו לבין דבריו של לב בספרו כי השולחן נפל על צידו. אחרי הכל, אין זה מקרה ראשון שבו עדים שונים מתארים אירוע אחד בצורה קצת שונה , כאשר כל אחד נסמך על זכרונו או על התרשמותו הסובייקטיבית מן האירוע. השאלה אם השולחן נפל או נשאר עומד אינה בעלת חשיבות ראייתית קרדינאלית, שכן השאלה הרלוונטית היא, האם הנאשם ניסה במעשיו, עת דחף את השולחן, לפגוע במתלוננת. השאלה מה קרה לשולחן כתוצאה מהתנהגות הנאשם, אינה חשובה לצורך העניין. מאחר שבית המשפט אינו בוחן כליות ולב, הרי שהכוונה הפלילית הנדרשת להוכחת העבירה נלמדת מבחינת נסיבות המקרה ועל רקע ההנחה שאדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. במצב שבו הנאשם דחף את השולחן שלמולו ישבה התובעת לעברה של התובעת ולכיוונה, כאשר למעשיו אלה קדמה התנהגות בוטה, מעליבה ומאיימת כלפי התובעת, אין אלא להסיק שהוא התכוון לפגוע בה. דרך הצגת הדברים מפי הנאשם היא מיתממת ומתחסדת ולא ניתן להתייחס אליה ברצינות. אין מחלוקת, כי בהמשך, הנאשם תקף את המהנדס לב פושטניקוב כשהוא אוחז בצווארו וחונק אותו. הנאשם הסביר, כי טעה לחשוב שהלה מבקש לפגוע בו ולא הבין שבסך הכל הוא מנסה להרגיעו. אין בתירוץ זה כדי לשנות את התמונה או להוות הגנה שבדין. הנאשם לא טען כי הותקף על ידי לב טרם שהתנפל עליו וחנק אותו ולכן בוודאי לא עומדת לו טענה של הגנה עצמית. הנאשם גם לא הסביר את הבסיס לאותה מחשבה שלב מבקש לתקוף אותו כביכול, ולכן אין אינדיקציה לקבוע עד כמה מדובר בטעות כנה וסבירה. לאור כל האמור לעיל המסקנה היא כי הוכחה אשמתו של הנאשם בהסתמך על עדויות עדי התביעה וגרסתו שלו עצמו ויש מקום להרשיעו בעבירות המיוחסות לו. אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של נסיון תקיפת עובד ציבור, תקיפת עובד ציבור, איומים והעלבת עובד ציבור. זכות ערעור תוך 45 יום. אולם בית המשפטאלימותדיון