בית המשפט ציין כי מי שמחזיק סם שלא לצריכה עצמית בכמות כה גדולה הינו שותף להפצתו של נגע הסם. בית המשפט ציין בסוגיית ענישה בעבירות סמים כי הפיתוי להשגת רווחים קלים וניכרים הוא רב, וקורה בשל כך, שגם אנשים בעלי עבר נקי מתפתים לעסוק בתיווך, בבלדרות סמים או במעשי פשע דומים, עת נשחקים לא אחת מעצוריו של הפרט, ותאוות הבצע משתלטת על תכניותיו ועל מעשיו, דרוש יסוד מרתיע יעיל בענישה, שירחיק דווקא את אלו שעל הסף מן ההיגררות אל הביצוע של מעשה העבירה. ההשלכות ההרסניות של צריכת הסמים על החברה ידועות היטב, וכל המוסיף ותורם להן דינו להענש בחומרה, על ידי עונשים מרתיעים, הכוללים מאסר בפועל, בפרט נוכח הפיתויים הכספיים הכרוכים בתעשייה זו. בית המשפט ציין כי נגע הסמים פשט ופשה בארצנו כמגיפה. להלן גזר דין בנושא החזקת כמות גדולה של סמים: גזר דין 1. הנאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם") הורשע בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי הסעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), קשירת קשר לביצוע פשע- עבירה לפי הסעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), והסתייעות ברכב לביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). 2. הנאשם הורשע בכך שעובר ליום 07.03.04, קשר קשר עם הנאשם מס' 1, (להלן:"רוימי") להחזקת סם מסוכם מסוג קוקאין בכמות של כ-2 ק"ג. לשם קידום מטרת הקשר, הגיעו הנאשמים ביום 07.03.04 בשעה 11:20 או בסמוך לכך, לכביש המוביל לכפר חיטים ברכב מסוג מיציבושי כריזה בו נהג רוימי, כאשר הנאשם יושב במושב הקידמי לצידו. שם נעצרו שניהם על ידי מחסום משטרתי. בחיפוש שנעשה ברכב נתפסה מזוודה שהיתה בתא המטען ואשר הכילה 1938.1852 גרם נטו סם מסוכן מסוג קוקאין. 3. רוימי הורשע על פי הודאתו ביום 04/05/05 ותוך תשומת לב לנסיבותיו האישיות החריגות נדון ל-4 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר, 36 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, ופסילת רישיון הנהיגה למשך 5 חודשים. 4. אין צורך להכביר מילים בנוגע לחומרתן של עבירות הסמים, בפרט סם מסוג קוקאין. חומרה מיוחדת יש לראות בנסיבות העניין, בכמות הסם העצומה שהוחזקה ע"י הנאשם, ממנה ניתן להכין אלפי מנות סם. בגזר דינו של הנאשם מס' 1, רוימי, התייחסתי לפסיקה הדנה ברמת הענישה המתחייבת מול עברייני הסמים, ולגבי ההשלכה ההרסנית של סם הקוקאין בפרט. בענין זה אין לי אלא לחזור על מה שנאמר שם. מי שמחזיק סם שלא לצריכה עצמית בכמות כה גדולה הינו שותף להפצתו של נגע הסם: "המבקש, על פי הודאתו-שלו בפני בית משפט השלום, החזיק בכמות סם ניכרת שלא לצריכה עצמית, ומכאן המסקנה המתבקשת שהסם נועד לצריכתם של אחרים. מכך עולה כי המבקש נמנה על אלה אשר בחרו מדעת לתת את ידם להפצתו של נגע הסמים, נגע שלהדברתו מקדישה החברה בישראל אמצעים וממון רב. התנהגות מסוג היתה חייבת לזכות בתגובה עונשית הולמת, וכך עשה בית המשפט המחוזי". (רע"פ 6911/04 - ארתור רפאלוב נ' מדינת ישראל), תק-על 2004(3), 2288 ). ההשלכות ההרסניות של צריכת הסמים על החברה ידועות היטב, וכל המוסיף ותורם להן דינו להענש בחומרה, על ידי עונשים מרתיעים, הכוללים מאסר בפועל, בפרט נוכח הפיתויים הכספיים הכרוכים בתעשייה זו ((ראה: ע"פ 332/87 אורי בן און נ' מדינת ישראל, פד"י מב (1) 382). יפים לעניין דבריו של כב' השופט שמגר בע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' סגל ואח', פד"י לה (4) 313 (בעמ' 318-319): "הפיתוי להשגת רווחים קלים וניכרים הוא רב, וקורה בשל כך, שגם אנשים בעלי עבר נקי מתפתים לעסוק בתיווך, בבלדרות סמים או במעשי פשע דומים (ראה למשל ע"פ 515/80). עת נשחקים לא אחת מעצוריו של הפרט, ותאוות הבצע משתלטת על תכניותיו ועל מעשיו, דרוש יסוד מרתיע יעיל בענישה, שירחיק דווקא את אלו שעל הסף מן ההיגררות אל הביצוע של מעשה העבירה". בית המשפט העליון התייחס לנזקו ולהשלכות השימוש בסם הקוקאין, בע"פ 6029/03 - מדינת ישראל נ' גולן שמאי , (פ"ד נח(2), 734, בעמ' 737 ואילך): "נגע הסמים פשט ופשׂה בארצנו כמגיפה. ככל שידיעתנו מגעת חלה בשנים האחרונות עליה של-ממש בשיעור המשתמשים בסמים, ולענייננו עתה נציין בייחוד את השימוש בסמים הקשים, בהם הקוקאין. סם הקוקאין נודעת לו השפעה הרסנית במיוחד, הן על גופו הן על נפשו של המשתמש. וכך מלמדת אותנו הרשות למלחמה בסמים (): הקוקאין הוא אחד הסמים הגורמים להתמכרות החזקה ביותר. בעקבות הפסקת השימוש בקוקאין חלים שינויים ברורים בהתנהגות המשתמש כגון תחושת נמנמת, חוסר שקט, חרדה, דיכאון וירידה בפעילות הגופנית. צרכני קוקאין בשלבי גמילה מעידים על כך שההתמכרות לסם השפיעה על התנהגותם במשך מספר שבועות, ואפילו חודשים, לאחר הפסקת השימוש בו. במקרים רבים דווחו על התפרצויות של התנהגויות היסטריות ופסיכוטיות או התקפי חרדה, דיכאון ופאניקה. לקוקאין ולקראק השפעות מהירות על פעילות המוח והתנהגות המשתמש: ערעור מערכת העצבים המרכזית, ערנות יתר עד לכדי עצבנות וחוסר שקט נפשי, לתחושה של יכולת פיסית מוגברת. משתמשים בקוקאין נוטים להגדיל את המנה שהם צורכים. תופעות כמו כאבי ראש, רעד, עוויתות, תוקפנות, חרדה ופחד הולכות ומתגברות עקב הגדלה תדירה של מנות הסם...". 5. ככלל מחייבים מעשיו של הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, כפי שנתבקש. (ראה בעניין זה גזרי הדין שהוטלו בע"פ 10154/01 - עופר שושן ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3), 1684 וע"פ 4364/02 - מוטי (מרדכי) מלמד נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1), 634 ,עמ' 637-638 בעבירות דומות וחמורות יותר). שני הצדדים טענו בפני בשם עיקרון אחידות הענישה. "עקרון אחידות הענישה הינו עיקרון בנו של השכל הישר והצדק, שמורשעים בדינם לא ישאו בעונשים שונים מקום שהורשעו באותן נסיבות בשעה שהרקע האישי של כל אחד מהם שווה לרקע האישי של חברו" (ע"פ 5268/03 - ברוך אהרונוביץ נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 331 ,עמ' 332). עיקרון אחידות הענישה הוא עקרון מנחה בגזירת עונשו של נאשם, אך אינו פוטר את בית המשפט מלהתייחס לנסיבות האינדיבידואליות של הנדון, וחלקו בביצוע העבירה (ראה ע"פ 6672/03 - מרינה קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 441 עמ' 446-447). ב"כ המאשימה הדגישה כי עונשו של רוימי עדיין אינו חלוט, שכן ערעורה על גזר הדין תלוי ועומד. למרות האמור, וכל עוד לא שונה גזר דינו, לא ניתן להתעלם מן העונש שהוטל על השותף, ככל שיש בו כדי להשליך על עונשו של הנאשם כאן. 7. עונשו של רוימי הינו, קודם לכל, פועל יוצא של הודאתו, קבלת האחריות, ונסיבות חייו יוצאות הדופן. לנאשם זכות יסוד בלתי מעורערת לנהל את הגנתו כפי הבנתו. מימושה של זכות זו אינו עומד לנאשם לרועץ. אולם בית המשפט רשאי להביא בחשבון, במניין שיקוליו, שיקולים דוגמת חיסכון בזמן שיפוטי, נטילת אחריות על המעשה והבעת חרטה. אין משמעות הדבר "החמרה" עם אלו הבוחרים לנהל את הגנתם עד תום, כי אם הקלה לגיטימית עם אלו הבוחרים להודות. (ראה: רע"פ 3849/05 - דוד תורג'מן נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(2), 3933 ,עמ' 3934). משבחר הנאשם לנהל משפטו באריכות, ולא חסך מזמנו של בית המשפט ואף לא קיבל על עצמו אחריות למעשים שביצע, אין הוא זכאי לאותה הקלה שניתנה לשותפו. 8. לנאשם מס' 1, רוימי, עבירה אחת קודמת מלפני כ - 10 שנים בהיותו נער, שעניינה שימוש ברכב ללא רשות. לעומתו, לנאשם עבירה קודמת (בגינה לא הורשע) משנת 2000 בגין החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית ושימוש פחזני באש או בחומר דליק. לא מדובר בעבר מכביד במיוחד, אך הוא מלמד כי זו לא הפעם הראשונה בה עוסק הנאשם בעבירות סמים. 9. עונשו של רוימי נגזר כפי שנאמר בין היתר, ולשיקול זה ניתן משקל נכבד, עקב נסיבות חייו היוצאות דופן, בגינן העביר את מרכז חייו למדינה בדרום אמריקה, ולמעשה איננו מתגורר דרך קבע במדינת ישראל. קורות חייו של הנאשם אינן מצביעות על קשיים יוצאי דופן המצדיקים התחשבות או הקלה בעונשו. 10. הטעם העיקרי להבחין בין שני השותפים נובע לטעמי, מכך שבמהלך ניהול משפטו של הנאשם נזדמן לבית המשפט לעמוד על אישיותו המניפולטיבית, ובפרט ללמוד על מידת מעורבותו בפרשה שבגינה הורשעו השותפים. עדותו הארוכה והפתלתלה של הנאשם, מלאת הסתירות, בלשון המעטה, מלמדת על יחסו כלפי הליך זה ועל נסיונו לחמוק בכל מחיר מקבלת האחריות על מה שנעשה. מתוך הראיות שהובאו עולה בבירור כי הנאשם הוא שהיה הרוח החיה בהחזקת הסם. הסם נמצא ברכב בו נסעו הנאשם ורוימי בסמוך למקום מגוריו של הנאשם, בסביבה המוכרת לו היטב, בעת שהשניים הובילו אותו לכפר חיטים מטעמים השמורים עימם. רוימי שהגיע זמן קצר קודם לכן מחו"ל לא הכיר את הסביבה ולכל הדעות מי שכוון והנחה אותו למקום הוא הנאשם. הנאשם התפאר בשיחות הטלפון שקיים עם האדם החסוי יום לפני מעצרו על קשריו עם מאן דהוא, המכונה הדוד שלי, או המועלם. אותו דוד או מועלם הודיע לנאשם לדבריו על בואו הצפוי של האיש בעל הזהות החסויה. הנאשם הרגיע את הדובר השני פעם אחר פעם, הבטיח כי יסביר לו "בדיוק מה העניינים", והודיע לו "אני מבצע את מה שהוא אמר לי, מה שהוא ביקש קודם כל, אחר כך נדבר על השאר". מן השיחות עולה בבירור הקשר למעשים שיבוצעו ביום המחרת, שהוא כאמור היום בו נתפסו הנאשם ורוימי כשברשותם הסם (הכל כמפורט בהכרעת הדין בעמ' 228-229). 11. מבלי להתעלם מעקרון אחידות הענישה, עונשו של הנאשם כאן אינו יכול להיות שווה לעונש שהוטל על שותפו. שקלתי את טיעוני הצדדים לכאן ולכאן, לא מצאתי טעמים מיוחדים להקל עם הנאשם. העבירות שביצע מחייבות ענישה מרתיעה ומשמעותית. לאור האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר בפועל למשך 60 חודשים, אשר ימנו מיום מעצרו (7.3.04). ב. 40 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור בתוך תקופה זו על עבירה כלשהי לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית. ג. קנס בסך 20,000 ₪. הקנס ישולם ב - 40 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מ - 30 יום מתום המאסר. ד. אני פוסלת את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 5 חודשים מיום שחרורו. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום. החזקת סמיםסמים