החזקת סכין למטרה לא כשרה

למערער יוחסה עבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, הקובע כי המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים. הסיפא של סעיף 186(א) הנ"ל קובעת "טענת הגנה" (כי החזיק בסכין למטרה כשרה) שהוכחתה - במפורש - על הנאשם, ואין הנאשם יוצא ידי חובתו לעניין זה אלא אם הוכיח טענה זו במידה של עמידה במאזן ההסתברויות. להלן פסק דין בנושא החזקת סכין למטרה לא כשרה: פסק דין השופט שאהר אטרש 1. ביום 26.9.05 הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום נגד המערער אשר ייחס לו עבירה של החזק סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בכך, שבתאריך 23.1.05 בשעה 17:54 או בסמוך לכך, ברחוב השושנים בנצרת עילית, החזיק המערער סכין שלא כדין ולא היה בידו הסבר המניח את הדעת כי החזיקה למטרה כשרה. המערער כפר באשמה שיוחסה לו וטען, כי אמנם החזיק בחפץ המתואר בכתב האישום, אך החזיק אותו למטרה כשרה, שכן מדובר בסכין מתקפלת קטנה, שמשמשת כמצית (עמ' 6 לפרוטוקול). 2. במהלך ישיבת ההוכחות בבית משפט קמא הוגש החפץ/המוצג וסומן כ- ת/1 והוגשה בהסכמה הודעת המערער במשטרה (ת/2). הצדדים הודיעו באותה ישיבה, כי "אין מחלוקת כי הסכין נתפסה בחניון בנצרת עלית ברח' השושנים שם עמדו שבעה נערים ליד רכב מסוג פולקסווגן. אין מחלוקת כי הסכין נתפסה על גופו של הנאשם במועד ובמקום הרשומים בכתב האישום" (עמ' 7 לפרוטוקול). במהלך עדותו טען המערער, כי "החזקתי את הסכין רק בשביל להדליק סיגריות...לא היו לי כוונות כלשהן להשתמש בסכין" (עמ' 9 לפרוטוקול). 3. בהכרעת דינו ציין בית משפט קמא הנכבד, כי המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב מטרת החזקת הסכין. תחילה קבע בית משפט קמא, כי אין המדובר באולר אלא בסכין, ועל כך אין חולקין; אחר כך, דן בית משפט קמא בשאלה, אם עלה בידי המערער להוכיח כי החזיק בסכין למטרה כשרה. בית משפט קמא השיב בשלילה בקובעו: א. "מסופקני עד מאוד ונראה כי הנאשם, לא זו בלבד שלא הוכיח מטרה כשרה להחזקת הסכין, אלא אף לא טען מה הייתה המטרה להחזקת אותה סכין" (עמ' 2 להכרעת הדין). ב. המערער לא פרט לאיזו מטרה כשרה החזיק בחפץ כסכין, אלא רק הסביר לאיזו מטרה החזיק בחפץ כמצית (ההדגשות במקור - ש.א.). בית משפט קמא הוסיף, כי "הטענה לפיה התכוון להשתמש במצית בלבד תוך התעלמות מהסכין גובלת בהתממות" (עמ' 2 להכרעת הדין). ג. המדובר אמנם בחפץ דו שימושי המשמש לשני ייעודים : מצית וסכין; כיוון שכך, על המערער היה להימנע מהחזקת הסכין אם לא הייתה לו מטרה כשרה לכך, או לא הייתה לו מטרה בכלל. טענה כי לא הייתה מטרה ספציפית לסכין כמוה כהודאה שלא הייתה מטרה כשרה. לאור האמור, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי לא זו בלבד שהמערער לא הרים את הנטל ולא הוכיח מטרה כשרה, אלא אף טען למעשה כי לא הייתה מטרה להחזקת הסכין ומשכך לא נותר אלא להרשיעו בעבירה של החזקת סכין שלא כדין. 4. לאחר שהוגש תסקיר של שירות המבחן אשר המליץ לבטל את הרשעתו של המערער ולהטיל עליו של"צ בהיקף של 300 שעות ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים, דחה בית משפט קמא את המלצת התסקיר, הותיר את הרשעתו של המערער על כנה וגזר עליו מאסר על תנאי 3 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור אותה עבירה וקנס בסך 1,000 ₪ או 30 ימי מאסר. 5. ערעור המערער מופנה נגד הכרעת הדין, ולחלופין נגד ההחלטה שלא לבטל את ההרשעה ונגד חומרת העונש. טענתו העיקרית של ב"כ המערער הינה, כי די בכך, שהוכח על ידי המערער כי החפץ הוחזק על ידו על מנת להשתמש במצית, שכן המערער התכוון להשתמש רק במצית, ולא הייתה לו כוונה לעשות שימוש לא חוקי בחלק השני של החפץ, שהוא להב הסכין. ב"כ המערער מוסיף וטוען, כי שגה בית משפט קמא עת קבע, שאין זה מספיק להוכיח מטרה כשרה בנוגע לחלקו האחד של החפץ שבו בלבד נעשה שימוש על ידי המערער, שכן קביעתו של בית משפט קמא יוצרת מצב משפטי בלתי הגיוני, שאינו סביר. 6. ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. ב"כ המשיבה נסמכת בסיכומיה על נימוקיו וטעמיו של בית משפט קמא ומוסיפה וטוענת, כי אדם הבוחר במודע להחזיק במצית שיש לה סגולות מיוחדות ומסוכנות אחרות, נוטל על עצמו סיכון כי יהיה אחראי לתוצאות הטבעיות של ההחזקה האמורה, קרי, האשמתו בהחזקת סכין שלא כדין, ואין בעצם העובדה כי אותה סכין יכולה גם לשמש להדלקת סיגריות וכד', כדי להפחית במאומה מעוצמתה של הסכין העלולה להגיע לידי מימוש חלילה אם יקלע המערער למאבק, בין אם בעטיו ובין אם בעטיו של אחר, או אז יהיה כלי משחית זמין על גופו. עוד טוענת ב"כ המשיבה, כי אין בעצם דו-השימושיות של הסכין כדי להרים את הנטל המוטל על כתפי המערער לשכנע כי מדובר בהחזקת סכין למטרה כשרה. 7. למערער יוחסה עבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, הקובע כהאי לישנא: "המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים". הסיפא של סעיף 186(א) הנ"ל קובעת "טענת הגנה" (כי החזיק בסכין למטרה כשרה) שהוכחתה - במפורש - על הנאשם, ואין הנאשם יוצא ידי חובתו לעניין זה אלא אם הוכיח טענה זו במידה של עמידה במאזן ההסתברויות (ראה: יעקב קדמי, על הדין בפלילים, חלק רביעי, עמ' 2106). במקרה דנן, אין חולק, כי המערער החזיק, מחוץ לתחום ביתו או חצריו, סכין קפיצית (ת/1), שהנצב משמש גם כמצית, כאשר הלהב נשלף וננעל בעזרת קפיץ בלחיצת כפתור שבצד הנצב. המדובר בחפץ דו שימושי: מצית וסכין; חרף הייעוד הכפול, ברי, כי עסקינן בסכין לכל דבר, שמסוגל לדקור ולגרום נזק, כפי שנקבע בהכרעת דינו של בית משפט קמא וכפי שניתן להתרשם בנקל מבחינתו של המוצג ת/1 - הסכין. 8. גדר המחלוקת הינה בשאלה המשפטית, אם החזקת הסכין על ידי המערער, כשעסקינן בחפץ דו-שימושי (מצית/סכין), מהווה החזקה "למטרה כשרה" אם לאו. מחד טוען המערער, כי די בכך שהוכיח שהחפץ משמש אותו כמצית כדי להרים את הנטל המוטל עליו, שהוא החזיק בסכין למטרה כשרה; מאידך, טוענת המשיבה, כי אין בעצם דו השימושיות של החפץ כדי להרים את הנטל המוטל על המערער לשכנע, כי מדובר בהחזקת סכין למטרה כשרה. חפץ שעונה על הגדרת "סכין", על פי הוראת סעיף 184 לחוק העונשין ("כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך"), אינו מאבד ייעודו זה כסכין ואפשרויות השימוש בו בתור סכין, אך בשל העובדה שניתן לעשות בו שימוש או שימושים אחרים. במקרה דנן, מדובר בחפץ העונה על הגדרת סכין, ועצם העובדה שאותו חפץ יכול לשמש כמצית אין בה כשלעצמה כדי לאיין את תכונותיו וסגולותיו של החפץ כסכין; ומשעסקינן בסכין, חובה על המערער להוכיח כי החזיק בסכין למטרה כשרה. לא למותר לציין, כי גם בסכין רגילה ניתן לעשות שימושים אחרים; ניתן להשתמש בה כמברג או כחולץ סיכות וכדומה; ברי לכל בר בי רב, כי שימושים נוספים כאלה ואחרים, אין בהם כדי לשלול מאותו חפץ את "זהותו" כסכין ואת אפשרויות השימוש בו בתור שכזה. המערער התמקד אך בשימוש אחד של אותו חפץ והתעלם כליל מאפשרות השימוש באותו חפץ כסכין ובכך הוא נכשל בהרמת נטל הראיה המוטל עליו. אין בעצם השימוש בחפץ כמצית כדי להוות מטרה כשרה לעצם החזקתו כסכין. 9. הרציונל להפיכת החזקת סכין לעבירה פלילית ולהטלת נטל הוכחת המטרה הכשרה על הנאשם, הוא מידת הסיכון שבה, כפי שנקבע בע"פ 9175/96 יונתן אליאל נ' מדינת ישראל. אין חולק, כי במקרה דנן מדובר בחפץ המהווה סכין לכל דבר, שמסוגל לדקור ולגרום נזק, כך שעל המערער מוטל הנטל להוכחת המטרה הכשרה של החזקתו בשל מידת הסיכון שבו, אך לא עלה בידי המערער להוכיח מטרה כשרה שכזו. המערער נתן הסבר רק לשימוש האחר - המצית, אך לא הסביר מדוע החזיק בחפץ דו שימושי, ומה הייתה מטרת החזקתו של הסכין, בחפץ המשולב. 10. מקובלת עלי טענתה של ב"כ המשיבה, כי אדם הבוחר במודע להחזיק במצית שיש לו סגולות מיוחדות ומסוכנות אחרות, נוטל עליו סיכון כי יהיה אחראי להאשמתו בהחזקת סכין שלא כדין ואין בעצם העובדה כי אותו חפץ יכול גם לשמש להדלקת סיגריות, כדי להפחית במאומה מעוצמתה של הסכין העלולה להגיע לידי מימוש ולשמש ככלי משחית זמין. כפי שצויין בע"פ 9133/04 דוד גורדון נ' מדינת ישראל, "סכין הנישאת על גוף במערכה הראשונה סופה שהיא נשלפת וננעצת בגופו של הזולת במערכה השניה"; אותו חפץ, מצית/סכין, שהחזיק המערער על גופו, בחניון בנצרת עילית כשבאותו מקום עמדו שבעה נערים, עלול היה להישלף ולשמש כסכין לכל דבר ועניין ובכך טמונה מסוכנות רבה בעצם החזקתו על גופו של המערער, אשר לא הוכיח מטרה ראויה המצדיקה את החזקתו על אף האיסור שבסעיף 186(א) לחוק העונשין. 11. לאור האמור, ומשלא עלה בידי המערער להרים את נטל הראיה המוטל עליו, בדין קבע בית משפט קמא שיש להרשיעו בעבירה של החזקת סכין שלא כדין. 12. מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא, כי לאור חומרת העבירה ונפיצותה גובר האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה על האינטרס השיקומי, אף שכזה לא הוכח בעניינו של המערער, כך שאין מקום לבטל את הרשעתו של המערער. כפי שנקבע בע"פ 9133/04 הנ"ל, "בתי המשפט, בהם בית המשפט העליון, הוסיפו והתריעו שוב ושוב על אותה מגיפה שפשתה במחנה והיא מגפת תת - תרבות הסכין. צעירים נושאים עימהם סכינים למיניהן, משל המדובר היה בפריט לבוש הכרחי כממחטה או כדבר אחר שאדם נושא בכיסו כמפתח או כמכשיר טלפון נייד. וסכין הנישאת על גוף במערכה הראשונה סופה שהיא נשלפת וננעצת בגופו של הזולת במערכה השניה"; מכאן, בשל חומרת העבירה בה הורשע המערער המהווה נדבך ממגפת תת תרבות הסכין, אין חומרה כלל וכלל בעונש שהושת עליו בבית משפט קמא. עיון בגזר הדין מלמד, כי בית משפט קמא שקל הן את חומרת העבירה והצורך בענישה מרתיעה מחד והן את נסיבותיו האישיות של המערער מאידך, איזן ביניהם כראוי וגזר על המערער עונש הולם, שאינו חורג ממתחם הענישה הסבירה בנסיבות העניין. 13. לאור האמור, אציע לחבריי, לדחות את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. שאהר אטרש, שופט השופט זיאד הווארי- אב"ד אני מסכים. זיאד הווארי, שופט השופטת אסתר הלמן אני מסכימה. אסתר הלמן, שופטת הוחלט איפוא, פה אחד, כאמור בפסק דינו של כב' השופט שאהר אטרש. משפט פליליסכיןהחזקת סכין