להלן פסק דין בנושא התקהלות אסורה: פסק דין 1. בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי בתאריך 3.3.06 בשעה 17:30 ואילך, סמוך לכנסית הבשורה בנצרת נתקהל המערער, יחד עם מספר רב של אחרים (להלן: "הקהל") והתנהג באופן שיש בו להפר את השלום (להלן: "ההתקהלות האסורה"). במהלך ההתקהלות האסורה החל הקהל והמערער בכללם להפר השלום, בכך שדחפו, צעקו וקראו קריאות גנאי ותקפו שוטרים. במהלך הארועים המתוארים לעיל, תקף המערער שוטר אשר מילא אותה עת את תפקידו כדין במקום, בכך שבעט בו ברגליו והלם בחזהו באגרופים וכן איים עליו בפגיעה בגופו בכוונה להפחידו באומרו לו: "אני אחתוך אותך לחתיכות, אתם תצאו מפה מתים, מוות ליהודים, אתה תראה כשנפגש לבד". בתגובה לכך ולהתפרעותו של המערער, אחז שוטר אחר בכתפו של המערער וביקשו לחדול ממעשיו, אולם המערער הכשילו בכך, שהעיף את ידו של השוטר ואמר לו שיגיד לשוטרים שיצאו החוצה מהמקום. עוד נטען בכתב האישום המתוקן, כי בתאריך 9.3.06 בתחנת המשטרה בנצרת, עשה המערער מעשה בכוונה למנוע ו/או להכשיל הליך שיפוטי, בכך שקרא להוריו ששהו אותה עת במקום לצורך חקירה וצעק לעברם "אתם יודעים מה לומר", "אבא אתה יודע מה אמא שלי צריכה לומר"; זאת עשה המערער על אף שנתבקש על ידי שוטר שלא לעשות כן. 2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו, המערער יודה בעובדות כתב האישום המתוקן והצדדים יבקשו מבית המשפט להורות על הגשת תסקיר של שירות המבחן לעניין ההרשעה והעונש, כאשר המשיבה תבקש בכל מקרה להרשיע את המערער ולגזור עליו מאסר בפועל שלא יעלה על 8 חודשים בניכוי תקופת מעצרו. המערער ביקש לצרף תיק נוסף שבו הודה - ת.פ. 1857/03 של בית משפט השלום באילת. 3. על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, קבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 26.4.07, כי המערער ביצע את העבירות של השתתפות בהתקהלות אסורה, תקיפת שוטר, איומים ושיבוש מהלכי משפט; בנוסף, קבע בית משפט קמא על יסוד הודאתו של המערער ב- ת.פ. 1857/03 של בית משפט השלום באילת, כי המערער ביצע את העבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והחזקת סכין שלא כדין. בהתאם להסדר שבין הצדדים, בית משפט קמא לא הרשיע את המערער באותו שלב, והורה על הגשת תסקיר של שירות המבחן, שנתבקש ליתן דעתו לשאלת ההרשעה; זאת ועוד, בהתחשב בעובדה כי למערער מאסר על תנאי חב הפעלה, נתבקש שירות המבחן לבדוק את האפשרות לביצוע של"צ ולחוות דעתו לגבי התאמתה של אפשרות זו. 4. בחוות דעת פסיכיאטרית מיום 29.3.06 נקבע, כי המערער מבדיל בין טוב לרע, מותר לאסור, כעת וכן בזמן ביצוע המעשים המיוחסים לו. 5. א. בתסקירו מיום 26.6.07 ביקש שירות המבחן דחית הדיון בענינו של המערער לצורך בדיקת אופציה טיפולית במסגרת בריאות הנפש. ב. בתסקירו המשלים מיום 23.8.07 דיווח שירות המבחן, כי המערער הופנה למרכז קהילתי לבריאות הנפש ונמצא בלתי מתאים לטיפול פסיכותרפיה. לאור הערכת שירות המבחן לגבי קשייו של המערער להפיק תועלת מקשר טיפולי ולערוך שינוי באורחות חייו, הודיע שירות המבחן שאין ביכולתו להביא המלצה טיפולית בעניינו של המערער וביקש לשחררו מהמשך טיפול. ג. בתסקיר נוסף מיום 6.9.07 ביקש שירות המבחן לחזור מעמדתו הקודמת וזאת משהוצעה תוכנית מסוימת מטעם המסגרת הפסיכיאטרית. ד. בתסקיר משלים ואחרון מיום 18.12.07 הודיע שירות המבחן, כי המערער נמצא במעקב פסיכיאטרי מחודש יולי ונוטל תרופות הרגעה כנדרש ממנו; שירות המבחן העריך כי המערער מסוגל לבצע צו של"צ ונבנתה עמו תוכנית עבודה בתפקיד סיוע באחזקה ושיפוצים בעירית נצרת. בפיסקה האחרונה בתסקיר ציין שירות המבחן, כי "במידה וכבודה תראה לנכון לא למצות עמו את הדין ובמידה ומצבו המשפטי כן מאפשר זאת, אזי אנו ממליצים על הטלת של"צ בהיקף של 250 שעות, לפי התוכנית שהגשנו לעיל ובמקביל להעמדתו בפיקוח שירותנו לתקופה של שנה…". 6. בטיעוניה לעונש ביקשה המשיבה להרשיע את המערער ולגזור עליו מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים, להפעיל את המאסר המותנה (בן 8 חודשים) בחופף, וכן לגזור עליו מאסר על תנאי והתחייבות. המשיבה הגבילה את עצמה לעונש מאסר כאורך תקופת התנאי, לאור מצבו הנפשי של המערער. מנגד, ביקש ב"כ המערער, כפי שעולה מטיעוניו לעונש בבית משפט קמא, שלא להרשיע את המערער ולהסתפק בצו של"צ. 7. לאחר ששקל את נסיבות העניין ואת טיעוני הצדדים, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי אין הצדקה שלא להרשיע את המערער ומכאן החליט להרשיעו בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו מאסר בפועל למשך 8 חודשים (בניכוי ימי מעצרו), הפעיל את המאסר המותנה (בן 8 חודשים) בחופף וכן גזר עליו מאסר על תנאי 9 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של אלימות מסוג פשע ומאסר על תנאי 6 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של אלימות מסוג עוון, עבירה של איומים, עבירה של החזקת סכין וכל עבירה כלפי עובד ציבור; בנוסף, חוייב המערער לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח להימנע במשך 3 שנים מעבירה של אלימות. 8. המערער משיג בפנינו הן על הרשעתו והן על חומרת העונש שהוטל עליו. המערער עמד על הרקע לאירוע בהדגישו, כי הוא היחיד שהועמד לדין מבין האנשים שנעצרו ושוחררו, אף שמן הראוי היה, כי תוענק לו מחילה בדומה לזו שנתן הפטריארך לבני המשפחה שניסו להצית את הכנסיה. לטענת המערער, טעה בית משפט קמא כאשר הרשיע את המערער ולא אימץ את המלצת שירות המבחן בעניינו. עוד טוען המערער, כי טעה בית משפט קמא משלא התייחס לנסיבותיו האישיות של המערער, הסובל מגיל צעיר מהפרעות ובעיות התנהגותיות קשות, ומתפקד ברמה שכלית גבולית, וכן משלא התחשב בתקופת מעצרו של המערער מאחורי סורג ובריח ובתקופה הנוספת שבה שהה במעצר בית מלא. המערער מבקש לבטל את הרשעתו בדין, לבטל את גזר דינו של בית משפט קמא ולאמץ את המלצות שירות המבחן בעניינו, היינו, הטלת של"צ וצו פיקוח. 9. בפנינו חזר הסניגור על נימוקי הערעור בהדגישו, כי "נפלה החלטה פוליטית במדינה, בצמרת המשטרה, בצמרת המחוז, החלטה חד-משמעית לאור האירוע שהיה בכנסיית הבשורה, אין להגיש כתבי אישום, עובדה ועד היום לא הוגש כתב אישום" (עמ' 1 לפרוטוקול). ב"כ המשיבה טענה, שאינה יודעת על החלטה שנתקבלה כפי טענת הסניגור, אך היא מוכנה לבדוק את העניין. מכל מקום, ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור בהדגישה את חומרת מעשיו של המערער ואת עברו הפלילי. 10. בהחלטתנו מיום 8.4.08 נתבקשה ב"כ המשיבה להודיע אם אכן נפלה החלטה עקרונית לא להגיש כתבי אישום בגין האירוע נשוא כתב האישום. בהודעתה מיום 14.4.08 מסרה ב"כ המשיבה, כי מבדיקה שערכה עם ראש הצח"מ שהוקם בזמנו על-ידי המשטרה, לבדיקת ארועי ההתפרעות שהתרחשו ביום 3.3.06, עולה, כי בסך הכל נפתחו תיקי פ"א נגד 11 חשודים, מתוכם נסגרו התיקים נגד תשעה חשודים מחוסר ראיות ואילו נגד שניים - קטין והמערער כאן, הוגש כתב אישום, משנמצאו די ראיות להעמדתם לדין. ב"כ המשיבה הוסיפה, כי נוכח האמור, אין מקום לשנות מהאמור בפסק דינו של בית משפט קמא. 11. לאחר שעיינו בהודעת הערעור ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, באנו לכלל מסקנה, כי דין הערעור דחיה. באשר לטענה בדבר החלטה עקרונית שלא להגיש כתבי אישום בגין האירוע נשוא כתב האישום: הטענה נבדקה על ידי ב"כ המשיבה ונמצא שלא נתקבלה החלטה שכזו; בנסיבות אלה, לא נותר אלא לדחות את הטענה. יחד עם זאת יצויין, כי הסניגור העלה טיעון זה בפני בית משפט קמא, אשר היה ער לנסיבות שאפפו את האירוע והביא זאת במכלול שיקוליו, כפי שעולה ברורות מפסק-דינו. 12. ערעורו של המערער נסב בעיקר סביב הרשעתו בדין, שכן אין כל חומרה בגזר הדין שהושת עליו, לאור המאסר המותנה חב ההפעלה שהיה תלוי ועומד נגדו ולאור עברו הפלילי של המערער. ב"כ המערער מודע לעניין זה, וכך טען בסעיף 7 סיפא להודעת הערעור: "המשמעות להרשעתו הינה החובה להפעיל את התנאי ובכך גזר (בית משפט קמא) את דינו (של המערער) לעונש ברור של מאסר בפועל". 13. בגזר דין מנומק ומפורט היטב, עמד בית משפט קמא הנכבד (כב' השופטת לילי יונג - גופר) על הכלל המחייב הרשעתו של מי שנקבע כי ביצע עבירה, אלא במקרים חריגים ומיוחדים אשר בהם מוצא בית המשפט כי אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם כתוצאה מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה. בית משפט קמא בדק אם מתקיימים בעניינו של המערער שני הגורמים המצטברים להימנות מהרשעה, כפי שנקבעו בהלכת כתב (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ. מדינת ישראל) והגיע לכלל מסקנה, כי אין הצדקה שלא להרשיע את המערער. 14. עיינו בפסק-דינו של בית משפט קמא ולא מצאנו, כי נפלה בו טעות משפטית המצדיקה את התערבותנו. המערער חטא בעבירת אלימות נגד שוטר (בעט בשוטר ברגליו והלם בחזהו באגרופים), איים עליו והכשיל שוטר נוסף. בנוסף, הוא שיבש מהלכי משפט, כמתואר בכתב האישום המתוקן. יתירה מזו, המערער חטא בעבירות נוספות שיוחסו לו בתיק המצורף - עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והחזקת סכין שלא כדין. לא זו אף זו, המערער כבר חטא בעבר בפלילים ונגזרו עליו עונשים קלים יחסית, אך הוא לא למד את הלקח הנדרש. גם מאסר על תנאי (חב הפעלה) שעמד נגדו לא היה בו כדי להניאו מלחזור לסורו. בנסיבות אלה, ובהעדר אופציה טיפולית, ברי שאין מתקיימים בעניינו של המערער הגורמים להימנעות מהרשעה כפי שנקבעו בהלכת כתב ולא שוכנענו כי זהו המקרה החריג המצדיק הימנעות מן ההרשעה, תוך פגיעה באינטרס הציבורי, המחייב ככלל, הרשעתו של העבריין. לאור האמור, סבורים אנו, כי בית משפט קמא איזן כראוי בין האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של המערער ולא נפלה טעות בפסק דינו המצדיקה את התערבותנו. 15. אכן, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער אינן פשוטות כלל ועיקר, ברם כזו היא גם חומרת העבירות אותן ביצע. בניגוד לטענת הסניגור, שירות המבחן לא המליץ על אי-הרשעתו של המערער; שירות המבחן היה מסופק לאורך כל הדרך לגבי יכולתו של המערער להפיק תועלת מקשר טיפולי. בתסקיר האחרון ציינה קצינת המבחן בגילוי לב, כי בטרם מעורבותו של המערער בעבירות דנן, שקלו להמליץ בפני בית משפט השלום באילת (ת.פ. 1857/03) על העמדתו של המערער במבחן, תוך כדי ביטול ההרשעה וחיובו בצו של"צ כדי למנוע אפשרות הפעלת המע"ת; קצינת המבחן הוסיפה וציינה, כי עם הסתבכותו הנוכחית של המערער (בהיותו משולב בטיפול בקבוצת "אלימות רחוב", שהתקיימה בשירות המבחן בטבריה פעם בשבוע) התקשו להציע כיוון טיפולי, בשל הספיקות לגבי משמעות הקשר הטיפולי לגביו והספיקות לגבי מצבו המשפטי. 16. לאור כל האמור, אין בידינו אלא לדחות את הערעור וכך אנו מורים. התקהלות אסורה / בלתי חוקית